מבוא

1. לפני בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרת משפט בשני ההליכים שבכותרת.

רקע כללי בתמצית

2. פתח דבר ייאמר, כי קריאת כתבי הטענות שמגיש המבקש אינה מלאכה קלה, וקשה לבור את המוץ מהבר בכתבי טענותיו הארוכים. משכך, אף מצא בית המשפט לקיים דיון בשתי הבקשות.

3. במסגרת ת"א 44772-04-14 הגיש המבקש תביעה ל"החייאת תביעות של התובע – נגד בנק לאומי – כולל הפטורים מאגרה".

4. במסגרת תביעה זו יוצא המבקש חוצץ כנגד החלטות שניתנו על ידי מותבים שונים בערכאות שונות, טוען לשיבוש ההליכים, כאילו נעשתה קנוניה כנגדו על ידי שופטים שונים בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובית המשפט מתבקש לפיכך להתיר לו להחיות את תביעותיו כנגד בנק לאומי במסגרת ת"א (חי') 977/08 ולאפשר שמיעתו. בסייפת כתב התביעה (עמ' 6 למעלה) טען המבקש בין היתר "כי אכן שובשו – שמיעת תביעותיו – נגד בנק לאומי – על ידי "מרמות כלפי בית משפט" – שבוצעו כאן – על ידי כמה שופטים... – גם מתוך קנוניית שופטים... להטיב עם בנק לאומי... ברוחב לב... מדובר כאן – על "תרמית חיצונית" ו"מרמה כלפי בית משפט" כאשר תרמית ומרמה אלו בוצעו – על ידי שופט רניאל (לבדו) ו/או – על ידי קנוניית שופטים (רניאל וגלאור) ו'או על ידי הקנונייה של משרד עורך דין של בעלה של ש' גלאור וש' רניאל – חובה כאן לבטל החלטות פסולות חוסמות ולהחיות תביעות של האזרח שכאן נגד בנק לאומי...".

5. במסגרת ת"א 54553-05-15 הגיש המבקש תביעה "להחייאת תביעות – פטורות מהאגרה – של האזרח שכאן – נגד בנק טפחות".

6. במסגרת תביעה זו מבקש המבקש כי בית המשפט יורה על החייאת שמיעת הדיון בת"א (חי') 11219-01-09 ובת"א (חי') 977/08, מאחר ולטענתו ההליכים בתיקים אלה שובשו תוך ביצוע פעולות מרמה, קנוניה, והוא יוצא חוצץ כנגד החלטות של מותבים שונים שניתנו בעניינו מעת לעת. בסופו של כתב התביעה טוען המבקש בין היתר כי לאור "תרמיות חיצוניות ו-מרמות כלפי בית משפט, כאשר תרמיות ומרמות אלו בוצעו על ידי שופטי המדינה (על ידי ברוך שמואל ז"ל ונ. ישעיה יחד עם "טעויות" של כב' הרש' הורוביץ וכב' השופט עמית בפניכם) ועל ידי שופט רניאל (...לבדו) ו/או – על ידי קנוניית שופטים (רניאל משפ' גלאור) ו/או ... – על ידי הקנוניה שבין משרד עו"ד של בעלה של ש' גלאור וש' רניאל – מתבקש בית המשפט הנכבד... לבטל החלטות פסולות קודמות וגם להחיות תביעות של האזרח שכאן כנגד בנק טפחות (ולפי הצורך גם נגד נתבעים אחרים – בת.א. 11219-01-09 ו-977/08)...".

7. ביום 25.1.16 התקיים דיון בבקשת המבקש במסגרת ת"א 44772-04-15. המבקש טען בין היתר ובתמצית, כי תביעתו הינה להחייאת התביעה שלו נגד בנק לאומי, לדבריו שיבשו את שמיעת התביעה שלו שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא ציין כי הגיש במסגרת המסמכים את החלטת כב' השופט רניאל שדחה על הסף את התביעה שלו, ותביעה זו (ת"א 115/07) שיבשו את שמיעתה ביחד עם תביעה אחרת שגם הייתה נגד בנק לאומי ונגד המפקח על הבנקים בת"א 157/07. לדבריו, לאחר מכן הוא הגיש תביעה בת"א 977/08 והייתה תביעה נוספת ששובשה בת"א 719-08-09.

8. ב"כ היועמ"ש ציינה, בין היתר, כי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות קובעת שני תנאים מצטברים, שאחד מהם הינו שההליך מגלה עילה. מדברי המבקש ניתן ללמוד כי הסעד המבוקש הוא למעשה סעד של החייאת תביעות, סעד שלא קיים בדין. בית המשפט הופנה להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 52897-02-12 שהוגש על ידי המבקש כנגד המדינה. עוד נטען כי המבקש מגיש אותן בקשות וסעד מבוקש במסגרת מספר תיקים, כמו למשל ה"פ (תל אביב) 9360-01-13, כאשר מדובר בתביעה דומה בהליכים קודמים. לשיטת היועמ"ש יש להחיל השתק עילה אף לעניין האגרה.

9. ב"כ בנק לאומי הפנתה להחלטת כב' השופט רניאל מחודש יוני 2007 (נספח א' לתגובת הבנק) וציינה כי הוא מתייחס למספר תיקים ולא רק כנגד בנק לאומי, כי הפרשה נדונה בשנים 2007-2008, ואין כיום עילה חדשה למבקש ויש לשים קץ להתנהלותו של המבקש אשר נמתחה ביקורת על התבטאויותיו. הוגש לעיון בית המשפט פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1135/15 מרבי נ' עיריית חיפה, מיום 15.1.16.

10. ב"כ היועמ"ש הוסיפה באישור בית המשפט וטענה כי מדובר במבקש המגיש את אותן תביעות שוב ושוב, כאשר בית המשפט כבר בבקשה לפטור מאגרה ציין שאין עילת תביעה ומדובר בהחייאת תביעות אחרות, ובקשותיו נדחו. בית המשפט נתבקש לפסוק הוצאות משמעותיות לחובת המבקש, ככל שתידחה בקשתו, ואשר תשלומן יהווה תנאי לכל הליך אשר יבקש הוא להגיש בעתיד.

11. המבקש בתשובתו ציין כי נכון שהוא מגיש המון תביעות והשאלה היא למה. לדבריו יש כאן מגדל קלפים "שהיסוד שלו החלטות פסולות ומנוגדות לחוק ומנוגדות לרצון של מערכת המשפט להגיע למשפט צדק, החלטות אשר בנויות על תרמיות חיצונית, על מרמות כלפי בית משפט על ידי שופט ועל ידי קנוניות שלטענתי קיימות בענייני".

עוד טען המבקש כי "בפסק הדין שהגיש ב"כ בנק לאומי שלושת השופטים נמנעו מלהיכנס בעניין הזה של מרמה, תרמית חיצונית וקנוניה...".

בהמשך טען המבקש כי "הבסיס זה פסק הדין של השופט רניאל וכל ההחלטות של השופטים האחרים שהזכירו פה אף אחד לא נגעו ולא בדקו את ההתנהגות הפסולה של השופט רניאל וגם לא בדק את ההתנהלות של משרד עורכי הדין של בעלה של נשיאת בית [המשפט] המחוזי דאז בחיפה... באשר לנספח א' לתגובת הבנק, החלטה של כב' השופט רניאל – אני אוכיח עד כמה אדם הזה לא אמין ולא ראוי להסתמך על ההכרעות שלו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 2-24).

12. ביום 8.2.16 התקיים דיון בבקשת המבקש במסגרת ת"א 54553-05-15. בפתח הדיון נשאל המבקש באשר למהות התביעה, והוא השיב "שהתביעה היא לבטל החלטות פסולות ולא נכונות שמנוגדות לרצון של מערכת המשפט. ההחלטות, יש פה מגדל קלפים. היסוד של המגדל הוא החלטות של השופט רניאל. אני מדבר עכשיו בהקשר לכך שמונעים ממני לתבוע את הנזקים שלי מבנק טפחות... ההחלטות הן של השופט רניאל וכל ההחלטות שמבוססות עליהן בתיקים מס' 977/08, 112-01-09" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 17-21).

13. המבקש נשאל באשר לבנק הפועלים והשיב, כי יש לו מה לומר על בנק הפועלים, כי בתביעה זו הוא תקף את הנושא של בנק טפחות ו"אני לא יכול לוותר על התביעה נגד בנק הפועלים, כי יש לי הרבה מה להגיד עליהם". לדבריו, "לשאלת בית המשפט האם בנק הפועלים קשורים לתביעה, אני משיב שבגדול הם קשורים. הם קשורים לבקשה הזאת... אני לא מוכן לוותר על הטענות שלי נגד בנק הפועלים... בגדול אני תוקף גם את פסק הדין של השופט עמית. אני תוקף את פסק הדין של השופט עמית לעניין בנק הפועלים, פסק הדין הוא לא צודק ונכון" (עמ' 1 שורות 22-30, עמ' 3 שורות 1-5).

14. עוד טען המבקש כי הוא לא רוצה שיחליטו בשבילו, ובשלב זה הוא רוצה "להשמיע תביעה צודקת ומבוססת על עובדות ומסמכים". לדבריו, מדובר במגדל קלפים, ההגנה של בנק טפחות בנויה על החלטות השופט רניאל ועל החלטות שבנויות על השופט רניאל ועל החלטות שבנויות על משפחת גלאור. עוד טען המבקש כי הוא הפנה לתביעה קודמת שלו בת"א 44772-04-15, שם הוא מוכיח קנוניה ביחד עם העובדות שבת"א 9360-01-13 (עמ' 3 לפרוטוקול).

15. ב"כ היועמ"ש ציינה כי לפני שבוע וחצי בית המשפט דן בבקשה דומה של המבקש, אשר מבקש להחיות תביעות ויש לתמוה מדוע המשיבים מוצאים עצמם מגיעים לבית משפט כל פעם על אותם הליכים שכבר נפסק לגביהם בהחלטות קודמות שהם אינם מגלים כל עילה. עוד נטען כי בהליכים רבים נפסקו הוצאות כנגד המבקש והוא לא שילם אותן, וממשיך להגיש תביעות חדשות לבקרים.

16. ב"כ בנק מזרחי טפחות ציינה כי טרם הצליחה להבין באיזה מעמד מצויים שולחה ובנק הפועלים בתיק, מאחר ולא צורפו אליו כצד. לדבריה, התביעה כאן היא להחייאת תביעות שנדחו בפסקי דין ובערעורים בשנת 2007 ו-2009, ולא ניתן להלום מצב שבדין, שבשנת 2015 מוגשת תביעה להחייאת התביעות לאחר שהוסבר למבקש בפסק דין קודם שניתן על ידי כב' השופט ח' ברנר במסגרת ת"א 814-02-13, כי ניתן להחיות תיק רק לאור ראיות חדשות, מרמה או קנוניה, דברים שאין להם שום בסיס בענייננו.

17. ב"כ בנק הפועלים הצטרפה לדברי ב"כ הצדדים האחרים. לטענתה, תביעת המבקש יחד עם החברות שהוא ניהל בשעתו נדחתה בפסק דינו של השופט עמית במסגרת ת"א 645/05, וזאת לאחר שנשמעו בה ראיות. פסק הדין יוצר מעשה בית דין בין הבנק לבין המבקש, כך שלא ניתן להחיות תביעה זו. בית המשפט הופנה להליך נוסף במסגרת ת"א 1121-01-09 שהמבקש הפנה אליו, שם המבקש הגיש תביעה פעם נוספת כנגד בנק הפועלים וכב' השופט רניאל, בהחלטתו מיום 16.6.09 קבע שדינה של התביעה כנגד בנק הפועלים להידחות מפאת קיומו של מעשה בית דין, אשר נוצר לאור פסק דינו של השופט עמית.

18. המבקש בתשובתו לטיעוני ב"כ הצדדים ציין, בין היתר, כי "לדעתי בית המשפט לא יוכל לבטל את ההחלטה של השופט עמית בעניין בנק טפחות ובנק הפועלים, על סמך הראיות שיש פה, זה פשוט בלתי אפשרי כי לא לזה התכוונתי... אמנם כב' השופט עמית בטעות לדעתי, בצורה לא נכונה, פסק לטובת בנק הפועלים, כי אני יכול להוכיח בהרבה דברים, אך מצד שני הוא קבע נגד בנק טפחות אחרי ששמע את העדויות של מנהל האזור..." (עמ' 6 שורות 28-32, עמ' 7 שורות 1-2).

עוד טען המבקש כי הוא מתפלא על תגובת המדינה. לדבריו "אני רוצה מהמדינה בתביעה הזאת, לבטל את ההחלטות של רניאל. התביעה פה הוגשה כי רניאל מקבל משכורת מהמדינה, אז מי יכול לבטל את ההחלטות שלו?... אני תבעתי את המדינה, בעיני בתור אזרח, כי היא הגוף היחידי שאחראי על שופטים. מהות התביעה היא להחיות תיקים... המדינה מכסה התנהגות לא נאותה של גורמים שצריכים להיות הכי ישרים במדינה. בשפה פשוטה, אני רוצה להשמיע בתביעה הזאת את תביעותיי נגד בנק טפחות, מכיוון שהתביעה שלי היא הצודקת, מבוססת על החלטות שיפוטיות... אני חושב שבושה וחרפה למדינה שמכסים ואני שוקל את מילותיי שמדינה מנסה לכסות על מעשים פסולים שאני טוען נגדם ואני חושב שמן הראוי שזה יתגלה..." (עמ' 7 לפרוטוקול).

המסגרת המשפטית

19. בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים:

א. עליו להוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית (ר' בש"א 4807/11 מזרחי נ' פ.ש. פת (29.6.2011));

ב. עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך - קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה (ר' ע"א 8955/14 וע"א 8956/14 ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (31.12.14; בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח'; ה"פ (ת"א) 53440-07-13 ואן קול נ' מדינת ישראל (16.9.13)).

20. בחינת סיכויי ההליך נדרשת לצורך איזון ראוי בין האינטרסים השונים לרבות אל מול תכליות אגרת המשפט "שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר" (ר' בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.07); בשג"צ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.2.06)).

21. בע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (פורסם בנבו, 12.4.15), נפסק בין היתר,כי לא ניתן להתעלם מהליכים קודמים שהתקיימו בסוגיית הפטור מתשלום אגרה ומסיבת מחיקתן של תביעות קודמות ולפיכך אף אין לקבל את הנמקת ביהמ"ש המחוזי לפיה התדיינות קודמת בשאלת הפטור מאגרה, אינה מונעת הגשת בקשה חדשה באותו עניין (שם סעיף 1 לפסק הדין).

עוד נפסק בפרשת אלי ראובן לעיל, כי החיוב באגרה על פתיחת הליך משפטי מהווה איזון בין שתי מגמות עיקריות. המגמה הראשונה עניינה השתתפות ציבור המתדיינים בעלות ההליך המשפטי, יוזם הליך נדרש לשלם תשלום למדינה בעד השירות הניתן ע"י מערכת המשפט (ר' ע"א 155/75 פקיד השומה נגד להד פד' כט (2) 505,506).

לצד זאת, החיוב באגרה מגשים מטרות נוספות כמו למשל ביסוס רצינות ההליך ויצירת מחסום מסוים בפני פתיחת הליכי סרק (ר' ע"א 8743/04 בר נר נ' רוט פד נט (4) 104,110). בהקשר זה ובשים לב לעובדה כי האגרה נקבעת בשיעור יחסי לסכום הנתבע, החיוב עשוי לסייע בסינון של הליכים משפטיים ולאפשר ניצול רציונאלי של משאבי השפיטה (ר' רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (פורסם בנבו, 21.9.10).

המגמה השנייה אותה ציין ביהמ"ש הינה הבטחת זכות הגישה לערכאות וזכות זו נגזרת מן הצורך להבטיח כי מי שסבור שזכאי הוא לסעד משפטי יוכל להביא את עניינו בפני ערכאות שיפוטיות על מנת שאלה תכרענה בדבר (ר' ע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל פד' סא (2) 855,873).

כן נפסק בין היתר, כי: "ככלל אין מתירים לבעל דין שבקשתו לפטור מאגרה נדחתה ,לחזור ולעתור שנית מאותם נימוקים עצמם ואף לא מנימוקים שלא הייתה כל מניעה להעלותם במסגרת הבקשה המקורית" (ר' ע"א 5187/08 רונן נ' סמואל (פורסם בנבו, 20.11.08)).

סקירה תמציתית של הליכים שננקטו בעבר על ידי המבקש

22. בפני בית המשפט הוצגה כנספח א' לתגובת בנק לאומי, החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הרשם כתוארו אז, מ' רניאל) מיום 24.6.07 במסגרת ת"א 115/07, 264/07, 159/07 ובר"ע 1693/07. במסגרת החלטה זו, שניתנה בעניינו של המבקש (כאן) וארבעה מבקשים נוספים, נדחתה בקשתו לפטור אותו מהפקדת עירבון, ונקבע כי המבקשים הנ"ל ישלמו את האגרה בתיקים שבהם נדחתה בקשתם לפטור מאגרה ויפקידו את העירבון תוך 21 ימים.

על החלטה זו של בית המשפט הוגש על ידי המבקשים ערעור (ע"א (חי') 465/07) אשר נדחה ביום 2.1.08 בהחלטת כב' השופט ג' גינת (ר' נספח ב').

23. כנספח ו' לתגובת בנק לאומי צורפה החלטת כב' הרשם מ' רניאל מיום 5.3.09 בבקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה. בית המשפט, בהחלטתו המפורטת והמנומקת, דחה את בקשת המבקש והורה כי הוא ישלם את האגרה בתוך 30 ימים, שאם לא כן תימחק התובענה (ר' גם נספח ה' לתגובת בנק מזרחי טפחות).

כנספח ז' לתגובת בנק לאומי צורפה החלטת כב' השופט רניאל מיום 21.3.10 במסגרת ת"א 719-08-09, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת הבנק והורה למבקש (כאן) להפקיד ערובה להוצאות הבנק בסך של 200,000 ₪, שאם לא כן תסולק תביעתו על הסף. בית המשפט העליון, במסגרת רע"א 3146/10 דחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו ביום 12.10.10 והותירה על כנה.

24. כנספח ו' לתגובת בנק מזרחי טפחות צורפה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.09, במסגרת ת"א 11219-01-09, וזאת בבקשת המבקש (כאן) לפטור אותו מתשלום אגרת תביעה כנגד תשעת המשיבים בתיק. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפטור מאגרה והורה למבקש לשלם את האגרה בתוך 21 ימים, שאם לא כן תימחק תביעתו. כן חייב בית המשפט את המבקש לשלם הוצאות למשיבים, כמפורט בסייפת ההחלטה.

ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה הנ"ל נדחה ביום 13.12.09 (ע"ר 552-07-09) (ר' נספח ז'). בהתאם להחלטה מיום 9.2.10 ומשלא שולמה האגרה, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה (ר' נספח ח').

25. כנספח י"א לתגובת בנק מזרחי טפחות צורף פסק דינו של השופט עמית בת"א 645/05 מיום 26.3.07 בתביעת ארבע חברות כנגד בנק הפועלים. החברות יוצגו, על פי הרשום בכותרת פסק הדין, על ידי המבקש, שהינו בעל מניות ומנהל בהן. בית המשפט ציין בפסק דינו כי התביעה הוגשה במקור גם נגד בנק טפחות, אשר נמחק בשלבים מקדמיים מכתב התביעה וכי "מובן כי בפני בית משפט זה לא נפרשה התמונה המלאה באשר ליחסים בין התובעות לבין בנק טפחות, ואיני רואה להידרש לטענות אלו" (ר' סעיף 4 לפסק הדין). בית המשפט קבע בסופו של פסק הדין כי דין התביעה להידחות על הסף, בין היתר, בשל כתב הוויתור שנחתם על ידי התובעות, כי התובעות לא הוכיחו קיומו של הסכם למתן אשראי בסך 1.5 מיליון דולר, וכי התובעות לא הוכיחו שהבנק פעל בניגוד לדרך הבנקאית המקובלת בכך שלא העניק להן אשראי נוסף. בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 4.11.07 בע"א 3906/07, הורה על סילוקו על הסף של הערעור כנגד בנק מזרחי טפחות.

26. ב"כ היועמ"ש הפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת ת"א 52897-02-12. עיון בפסק הדין שניתן ביום 15.4.12 מלמד כי נקבע בו, בין היתר, שהתובע טען (שם) למחדלים של בנק לאומי אשר גרמו לו הפסדי ענק בגינם הגיש תביעה. התביעה נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר חייב את התובע להפקיד ערובה בסך 200,000 ₪. עניין זה נבחן על ידי בית המשפט העליון, אשר לא מצא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפהף ומשכך נאלץ התובע לזנוח את תביעתו נגד המעוול העיקרי (בל"ל) והגיש את התביעה כנגד מדינת ישראל אשר מחדליהם הנטענים של שלוחיה הכשילו כביכול את תביעתו המקורית כנגד בל"ל. בית המשפט מצא בנסיבות העניין כי תביעת התובע שבפניו נטולת עילה של ממש והורה על מחיקתה על הסף מחמת הגשתה הבלתי מתאימה כתובענה לסעד הצהרתי, תוך שציין כי בנסיבות עניין אין צורך לדון בבקשה לפטור מאגרה, אשר ממנה יחל הדיון, וכי מובן כי לאור פסיקתו הבקשה לפטור מאגרה הייתה נדחית.

27. בתגובת בנק מזרחי טפחות, במסגרת ת"א 54553-05-15, הופנה בית המשפט בין היתר להחלטת כב' השופט ח' ברנר בע"א (ת"א) 44370-05-14 מרבי טופז נ' בנק מזרחי טפחות. הליך זה, בדומה להליך בענייננו, מייצג את התנהלותו של החייב ולפיכך ייסקר בקצרה.

המבקש הגיש, במסגרת ת"א 3627-01-14, תביעה "להחייאת ת.א. 2110/05" מטעמים ותוך העלאת טענות הדומים לענייננו אנו. בד בבד הוגשה על ידי המבקש בקשה לפטור מאגרה. כב' הרשמת ש' יעקובוביץ' בהחלטתה מיום 8.5.14, מצאה לדחות את הבקשה לפטור מתשלום אגרה מהטעמים שפורטו בהחלטתה.

28. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, אשר נדון בפני כב' השופט ח' ברנר כאמור לעיל. בית המשפט בהחלטתו בערעור, קבע בין היתר קביעות שכוחן יפה אף לענייננו אנו, כדלקמן:

"יצויין כי רק במקרים חריגים ונדירים ייעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להורות על משפט חוזר אזרחי. על כן, לצורך ניהול משפט חוזר אזרחי, וזו למעשה מהות תביעתו של המערער, שומה היה על המערער להראות, בין השאר, כי לאחר פסק הדין הסופי בעניינו נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודן, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין:

"סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין עיזבון שעיה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012)). סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון (ראו והשוו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (19.9.2012)). על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (עניין עיזבון שעיה, בעמ' 371; ראו גם ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 20-11 (25.2.2010))."

(ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונציק (פורסם בנבו, 26.11.2013))".

דיון והכרעה

29. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את כל החומר שבא לפני, לרבות בהליכים השונים שננקטו על ידי המבקש ובהחלטות/פסקי הדין שניתנו בעניינו, נחה דעתי כי דין בקשת המבקש להידחות, ובנוסף כי יש מקום בענייננו להורות על מחיקת תביעתו מחמת העדר עילה (ר' גם אשר נפסק להלן).

30. במסגרת ת"א 54553-05-15 ובמסגרת החלטת בית המשפט מיום 31.5.15, התבקש המבקש להבהיר מיהן "כל החברות שהוא חתום אישית" לחובותיהן ואשר הוא בעל מניות ועניין בהן, ולדבריו הבקשה מוגשת אף בשמן. המבקש בתגובתו מיום 9.6.15 ציין את רשימת החברות והעסקים שגם בשמם הוא תובע: אחים טופז יהלומים, טי.אנד.דיאמונדס בע"מ, השקעות בצ'ק פוסט ט.מ. בע"מ, ברקת התלתן בע"מ, שמחת אור ירח בע"מ, רובוס מורון עסקים בע"מ (להלן: "החברות").

עולה אם כן, כי לטענת המבקש, בקשתו מוגשת אף מטעם החברות השונות אשר הן בבעלותו או שהוא בעל עניין בהן. לאור עובדה זו ומטעם זה, הרי שדין הבקשה לפטור מאגרה להידחות, מאחר ולא הובאה כל תשתית עובדתית באשר לחוסר יכולתן הכלכלי של החברות לשלם את האגרה.

הלכה היא, כי "הפסיקה קבעה חד משמעית ובאופן עקבי כי החבות לשאת באגרה היא חבות משותפת של כל יוזמיו של הליך שיפוטי שיש חיוב באגרה בגין הגשתו ועליהם לשאת בה יחד ולחוד" (ר' בש"א 875/06 סלאמה (עוביד) ואח' נ' עזבון בשארה פראג' ואח' (17.5.2006); ת"א (מחוזי מרכז) 56006-01-12 מלסה מליא נ' מדינת ישראל (7.10.2012); ת"א (מחוזי מרכז) 27933-09-10 שטיגליץ ואח' נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים ואח' (17.3.2011)).

31. ככלל, יאמר ביחס לשתי הבקשות כי טענות המבקש בדבר קנוניה, מרמה, שיתוף פעולה בין שופטים לבין משרד עורכי דין וכיוצ"ב טענות שונות שנטענו בבקשותיו, לא הובא להן כל ביסוס וראיה של ממש והן נטענו מן הפה אל החוץ, וטוב היה להן שלא היו מועלות כלל. למעלה מכך, בחנתי את אותן "ראיות חדשות" שבגינן הוגשו התובענות כאן ולא מצאתי שיש בהן כדי לחזק בצורה כלשהי את טענות המבקש, כפי שהועלו בהליכים הראשונים שנמחקו או שניתן פסק דין בעניינם.

32. כפי שציין אף בית משפט של ערעור (כב' השופט ח' ברנר בהחלטתו לעיל), "גם הטענות בדבר שיבוש הליכים כביכול על ידי "משפחתה של השופטת גילאור" שאף הן טענות שהמערער ממחזר פעם אחר פעם בכל הליך שהוא מגיש, אין בהן כל ממש. הטענה מבוססת כל כולה על בקשה שהגישו עורכי הדין של בנק לאומי לישראל בע"מ (משרד יעקב סלומון ליפשיץ ושות', שבעלה של הנשיאה גילאור נמנה על השותפים בו) ולא של המשיבים שלפני, לבטל את הסיוע המשפטי שניתן למערער בהליך אחר, בבית משפט אחר (מחוזי חיפה, ת.א. 977/08) אין ולא היה כל קשר בין אותה פנייה של עורכי הדין לבין ההליך שלפני או המשיבים שלפני וזו רק דוגמה נוספת לטענה מבישה שלא היה מקום להעלותה בגדרו של ההליך הנוכחי" (ר' סעיף 16 לפסק הדין). הדברים כוחם יפה בענייננו ואין לי צורך להוסיף מעבר להם.

33. עניין לנו בהחלטות רבות ובפסקי דין חלוטים אשר המבקש אינו מסכים לתוצאתם ומנסה פעם אחר פעם לבקש "להחיותם" בדרך לא דרך ומנימוקים שאין בהם כל ממש.

כך למשל בדיון מיום 25.1.16 בת"א 44772-04-15, ציין המבקש כי "בעניין השופטים פרידלנדר וברנר שאוזכרו כאן – אני נאלץ אמנם להגיש תביעות באופן חוזר וחוזר על אותן עילות, הנושא שלי זה להשמיע את התביעה שלי כנגד אלה שהרסו לי את החיים. מדובר על כל הנתבעים בתיק אזרחי 977/08. כל הנתבעים האלה, כל אחד בזמנו ובדרכו, תרמו וגרמו לקריסה שלי כאשר הכל התחיל מבנק לאומי" (עמוד 4, שורות 10-13). הנה כי כן, התובע בהודאת בעל דין, מודה שהוא מגיש שוב ושוב תביעות על אותן עילות שנדחו בעניינו בעבר.

34. הלכה היא, כי "מאחורי הכלל של "מעשה בית דין" עומד הרעיון של סופיות הדיון, והוא נועד לשים קץ לדיונים משפטיים בין הצדדים, ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב, על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. סוגיה שהוכרעה – נסתם עליה הגולל ובית המשפט לא ידון בה מחדש" (ר': ע"א 9555/02, בג"צ 7704/02 זידאן ואח' נ' ברית פיקוח ואח' פד' נט (1) 538; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי (8.9.2005); ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פד"י כב (2) 501, נ. זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תל אביב, תשנ"א) עמ' 4).

יוטעם, כי אחד הכללים הנובעים מעיקרון "מעשה בית דין" הוא שבעל דין לא יוטרד פעם נוספת באותו ענין עצמו. בבסיסו של כלל זה עומד אינטרס יעילות וסופיות הדיון "שלולא מוראה של דוקטורינה איש את רעהו רדפו במעגל אין סופי" (ר' ת"א (חי') 1019/00 רוור נ' לניר ואח' (23.10.2005)).

35. מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 52897-02-12 בעניינו של המבקש כאן, כי פרשנות תכליתית של התיבה "שההליך מגלה עילה" (ר' תקנה 14(ג) לתקנות האגרות) כחלק משיקול הדעת של בית המשפט אם לפטור תובע מן האגרה או מקצתה, אינה מצטמצמת להעדר עילה במובן הפורמלי, כאמור בתקנה 100(1) לתקסד"א, אלא מקיפה גם את שאר הטעמים המצדיקים סילוק תובענה על הסף, לפי תקנות 100 או 101 לתקסד"א.

36. כפי שניתן להיווכח וכמצוין לעיל, התובע מבקש לתקוף החלטות/פסקי דין חלוטים בטענות סרק שאין מאחוריהן דבר, וכל כולן נועדו להכפיש בלא ביסוס את מערכת המשפט והמשמשים בה. אותם הליכים שהסתיימו באופן סופי הקימו מעשה בית דין והשתק.

37. שתי התובענות שבנדון הוגשו כנגד מדינת ישראל. בדיון שהתקיים ביום 8.2.16 במסגרת ת"א 54553-05-15, נשאל המבקש מי היו הצדדים בתיקים אצל כב' השופט רניאל, והוא השיב "שהמפקח על הבנקים היה צד להם והוא המדינה והבנקים. אני תבעתי את המדינה, בעיני בתור אזרח, היא הגוף היחיד שאחראי על שופטים" (עמוד 7 שורות 15-17).

ככל שתביעות התובע שבפני במסגרתן הוגשה בקשתו הינן להחיות הליכים שנסתיימו זה מכבר בהחלטות או בפסקי דין חלוטים, הרי שלא היה מקום להגיש את התביעות כנגד המדינה כמי שאחראית על השופטים. היה הכרח לצרף אליהן את הגופים/הנתבעים השונים אשר היו צדדים לאותן תובענות/הליכים, שאותם מבקש המבקש כעת להחיות.

38. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה במסגרת ההחלטה דנן ולאחר עיון בכתבי הטענות שהגיש התובע ובחינת טענותיו, כי דין תביעותיו בשני התיקים להימחק מחוסר עילה ואף מפאת העדר יריבות כלפי המדינה.

39. זאת ועוד, אין חולק כי המבקש מנסה פעם אחר פעם לערער (בעקיפין) אחר אותן החלטות אשר לא פטרו אותו מתשלום אגרה, במסגרת הליכים דומים להליכים שננקטו כאן, וניתן לומר בעניינו של המבקש כי נוצר מעין השתק עילה לגבי סוגיית האגרה (ר' פרשת אלי ראובן לעיל). הליכים קודמים בעניינו של המבקש נמחקו עקב אי-תשלום אגרה, ופעם אחר פעם המבקש מגיש בקשות חוזרות בגדרי תובענות חדשות לפטור אותו מתשלום אגרה, ונראה כי אין מקום לשוב ולהידרש לבקשות אלו מחמת קיומו של השתק מתאים.

40. זאת ועוד, יש ממש בטענות המשיבים השונים בבקשות לעיל, כי ההליכים שנוקט המבקש נעשים בדרך בלתי תקינה והם עולים כדי היותם "הליכי סרק אזרחיים", כפי שהדבר קיבל ביטוי במאמרו של כב' השופט מ' ברעם, "הליכי סרק אזרחיים" (פורסם בעלי משפט, תשס"ז, עמ' 135) (ר' גם האמור בסעיפים 30-32 לתגובת המדינה בת"א 54553-05-15; ע"ר (מרכז) 8452-08-15 שפירו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.11.2015)).

41. כפי שפורט לעיל, ואגב התרשמות משלל ההליכים המשפטיים שנוקט המבקש בערכאות שונות במשך מספר שנים, הליכים שהתגלה פעם אחר פעם שהינם הליכי סרק המכבידים בסופו של יום על מלאכת עשיית הצדק (ר' בשג"צ 4748/06 שקד נ' תפוחי; רע"א 8136/04 אור נ' מדינת ישראל), עולה כי ניתן להגדיר את המבקש כמעיין "בעל דין טרדן". הסמכות להגדירו ככזה נובעת מעקרון תום הלב ומדוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט (ר' ה"פ (ראשל"צ) 39582-01-15 ואן קול נ' דבי ואח' (פורסם בנבו, 1.10.2015)). מקום בו נמצא כי בעל דין טרדן מתנהל בניגוד לעקרון הסופיות והתנהלותו עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, כבר נקבע כי לא תתקבלנה בקשות בהליכים שהסתיימו ולא תתקבלנה תביעות אשר ינוסחו בלשון בלתי ראויה או שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים (ר' בג"צ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל (14.8.2014)).

סוף דבר

42. בנסיבות העניין, משנמצא והוכח בפני בית משפט זה כי המבקש נוהג להגיש בקשות רבות בפני ערכאות שונות ואינו חדל מכך, תוך שאף מוצא הוא להכפיש גורמים שונים, נראה כי יש מקום שבמסגרת החלטה זו יעשה בית המשפט להגנתו ולהגנת כלל הציבור הנדרש לשירותיו. כבר נפסק כי "הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו" (ר' ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין (פורסם בנבו, 31.8.2006)). ניצול נכון ויעיל של הזמן השיפוטי יש בו כדי לתרום לזכות הגישה לערכאות של כל בעלי הדין (ר' פרשת אלי ראובן לעיל, פסקה 24; עת"מ (י-ם) 55231-05-15 בן שושן נ' משרד הבריאות (19.7.2015)).

43. בהינתן כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

א. הנני מורה על מחיקת התובענות בשני התיקים, בהעדר עילה ובהעדר יריבות כלפי הנתבעת בתיקים אלו – מדינת ישראל.

ב. למען הסר ספק וכפועל יוצא מקביעתי בס"ק (א) לעיל ואף לגופו של עניין, בקשתו של המבקש לפטור מתשלום אגרה בשני התיקים נדחית בזאת.

ג. הנני מחייב את המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים (למעט מדינת ישראל) אשר התייצבו לדיון בבקשותיו לפטור מתשלום אגרה, כמפורט בפרוטוקולי הדיון, הוצאות הבקשה בסך כולל של 4,000 ₪.

ד. הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה – מדינת ישראל, הוצאותיה בגין שני ההליכים, בסך כולל של 7,500 ₪.

ה. התשלום יבוצע בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה, וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

44. בנסיבות העניין ובהינתן כל האמור בהחלטה זו, הנני קובע בזאת כי לא תקובל כל תביעה או בקשה מאת המבקש/התובע, כנגד כל או חלק מן הצדדים אשר נטלו חלק בדיון בבקשות לפטור מתשלום אגרה (כמפורט בפרוטוקולי הדיון), אלא אם כן ישלם להם התובע את ההוצאות שנפסקו לעיל.

45. כמו כן הנני קובע בזאת, ומבלי לפגוע באמור בסעיף 43 לעיל, כי לא תקובל כל תביעה או בקשה מאת המבקש/התובע, אשר תנוסח בלשון בלתי ראויה או משתלחת כלפי בית המשפט, המשמשים בו או אשר שימשו בו בתפקיד שיפוטי.

החלטה זו ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.