התובע הינו עורך דין.

הוא טוען שביום 15.9.10 התקשר עם הנתבעת בהסכם בעל פה, לפיו תשלם לו הנתבעת 5,000 ₪ פלוס מע"מ בעבור טיפול בקבלת אשרת כניסה לישראל ו"קבלת מעמד", לבן זוגה הירדני.

התובע טוען שהשלים את הטיפול בבקשת הנתבעת, אך היא לא שילמה לו דבר.

הנתבעת טענה שקיבלה מהתובע ייעוץ ראשוני בלבד באשר לקבלת אשרת כניסה לבעלה.

היא טוענת שהסכימה לשלם לתובע 3,000 ₪, אך ורק משום שטען שמדובר בעבודה קשה ומרובה.

היא טוענת ששלמה לתובע 3,000 ₪ במזומן.

התובע חזר על טענותיו בדיון.

הנתבעת טענה בדיון, שהוסכם בינה לבין התובע על שכר טרחה של 3,000 ₪ והיא שילמה לו באותו מעמד 500 ₪.

בהמשך שילמה לתובע 500 דינרים ירדנים באמצעות אחותה.

אני מעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבעת על פי התרשמותי מהעדים.

על פי התרשמותי מהתובע, אני שולל את האפשרות שבמקרה זה הוא תובע כסף שאינו מגיע לו.

התרשמתי שהנתבעת הגיעה למסקנה לאחר השלמת הטיפול בעניינה, שנדרשה לשלם שכר טרחה מופרז לתובע, ומשום כך היא מתחמקת מתשלום חובה.

אני מעדיף את גרסת התובע גם בשאלה, האם קיבל מהנתבעת סכום כסף כלשהו בעבור שירותיו, כאשר במקרה זה מוטל נטל השכנוע על הנתבעת שאף לא הייתה עקבית בגרסתה.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 5,850 ₪, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.4.15 ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר והתובע לא דאג להסכם שכר טרחה בכתב והשתהה עד מאוד בהגשת התביעה, ובשל כל אלה יש לו חלק נכבד בכך שהעניין התגלגל להליך משפטי מסורבל, אין התובע זכאי לתשלום הוצאותיו.

אציין ששקלתי אפילו לחייב את התובע בתשלום הוצאות בשל האמור לעיל אך נמנעתי בכך.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.