לפני: כב' הרשמת רחל גרוס

החלטה

1. לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

2. טענת הנתבע הינה כי התובע הינו תושב דורא שבנפת חברון ולכן קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות את הוצאות הנתבע ככל שהתביעה תדחה. הנתבע מוסיף וטוען כי לתובע אין היתר כניסה לישראל וכי קיים חשש שלא יגיע לדיונים בבית הדין.

3. התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי עובדת היותו תושב חברון, אין בה די כדי להורות על הטלת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. לטענתו, סיכויי הצלחת התביעה טובים ומטרת הבקשה הינה לחסום את דרכו של התובע מניהול התביעה.

4. לאחר עיון בבקשה (אשר הוגשה ללא תצהיר תומך), בתגובה ובכתבי הטענות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייב בהפקדת ערובה.

באשר לסיכויי התביעה, לא שוכנעתי כי התביעה הינה "מופרכת על פניה" וכי ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק אשר סיכוייה קלושים שזהו המבחן אשר נקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו)).

5. מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות המוגנות בחוקי המגן כגון: תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

6. בנסיבות הענין, הבקשה נדחית.

7. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

8. המזכירות תעביר החלטה זו באמצעות הפקסימיליה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ה, (02 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.