1. לפניי תביעה כספית ע"ס 303,793 ₪, לפיצוי התובעים בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, נוכח אי סלילת כביש לביתם, וכן דרישה להשבת היטל הסלילה ששולם על ידם.
2. התובעים בעלי הזכויות בבית ברחוב הרקפת 13 בעתלית, והידוע כחלקה 41 בגוש 10544.

הנתבעות, המועצה האזורית חוף הכרמל והוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף הכרמל.

1. לטענת התובעים, כתנאי למתן היתר בניה נדרשו לשלם לוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל אגרות והיטלים ע"פ הקבוע בחוקי העזר לרבות היטל סלילה. מלוא התשלום הנדרש שולם על ידם ביום 17/11/09. טרם ביצוע התשלום, ולאחר ששילמו התובעים את מלוא האגרות לצורכי בניה ולמעט היטל הסלילה, פנתה התובעת 1 לנתבעות וביקשה לדחות את ביצוע תשלום ההיטל לסלילת הכביש מאחר והליך תכנון הכביש טרם החל. בקשתה סורבה. בפועל עד היום לא ביצעו הנתבעות את העבודות הכרוכות בסלילה סמוך לביתה. כך, אין בנמצא מדרכות ו/או כביש ו/או תאורת רחוב ו/או ספסלים ו/או כל פיתוח שהוא מחוץ למגרש של התובעים.
2. לטענת התובעים, למיטב ידיעתם איש מדיירי רח' הרקפת בעתלית בו מצוי הנכס לא שילם לוועדה היטל סלילה ואף שכניהם אשר עברו לגור בסמיכות לנכס של התובעים לא נשאו בהיטל הסלילה והמועצה הסתפקה בכתב התחייבות עתידית מאת השכנים לתשלום היטל הסלילה. התובעים ביקשו כי ייגזר דין שווה להם ולשכנים ויתאפשר להם להפקיד במועצה התחייבות עתידית לתשלום היטל הסלילה תחת תשלומו המידי ולצורך כך התובעים אף הפקידו התחייבות זו בנוסח המועצה. אלא שבקשתם של התובעים נדחתה.
3. התובעים טוענים כי הובהר להם שתשלום היטלי הפיתוח והסלילה נדרשים עפ"י חוק לצורך מתן היתרי הבנייה וכי אין המועצה רשאית לעכב את ביצוע התשלום. עוד צוין בפני התובעים כי המועצה החלה בהליך תכנון הכביש ואף תנפיק לאלתר דרישות לתשלום היטל סלילה מיתר דיירי הרחוב בו מצוי הנכס של התובעים.
4. לתמיכה בטענת הנזק שנגרם בשל אי הסלילה, צורפה חוות דעת השמאי מטעם מר דותן דרעי.

לפי חוות דעתו אורך הכביש שטרם בוצעו בו עבודות הפיתוח הנ"ל ובו מצוי הבית של התובעים הוא כ- 285 מ"ר, (לפני ואחרי קטע זה, הכביש סלול). ההפסד השנתי שנגרם לתובעים עקב מחדלי הנתבעות לפי חוו"ד דרעי עומד על 15,480 ₪ לשנה.

1. התובעים ממשיכים וטוענים כי ברצונם למכור את הבית אך נוכח היעדר גישה נאותה לבית לא מצליחים למכרו. עוד הם טוענים כי בשל היעדר סלילה, הבית מתמלא באבק והם נדרשים להעסיק מנקה על בסיס קבוע ויומיומי, הילדים אינם יכולים לצאת ולהיכנס מן הבית כאוות נפשם במיוחד בחורף ובלילה, המקום חשוך לחלוטין ללא תשתית תאורה כלשהי, מלא בבורות, אשפה וגזם אשר נזרקים למקום, מזיקים שונים לרבות נחשים, ועוד.
2. לטענת התובעים העדר הפיתוח במקום גרם לבעיית גישה קשה לרכבים של התובעים ובאי ביתם. לתובעים רכבי שטח המטופלים במוסכים בטווחי מועדים קצרים יותר בשל הנזקים לצמיגים. בנוסף, מידי חורף, כל אזור הגישה לבית מוצף בשיטפונות ומונע כניסה ויציאה מן הבית. ילדי התובעים אשר זכאים להסעות לנוכח היותם מתגוררים אחרי פסי הרכבת, נאלצים ללכת בבוץ ובשלוליות מרחק של 2 ק"מ עד לתחנת האיסוף הקרובה, שכן לאוטובוס ההסעה אין דרך גישה לבית. התובעת מגיעה למשרדה שעה מאוחר יותר נוכח חובתה להסיע ילדיה לבתי הספר ולגנים.
3. לטענת התובעים הם נאלצו לבנות חומה להקיף את ביתם בצד העפר לשם ביטחונם, ולמגן את ביתם ולציידו במצלמות ומחשבים נוכח העלטה המוחלטת בה הינם חיים מזה חמש וחצי שנים.
4. נוכח האבק הרב ודרך העפר המהווה הגישה לבית התובעים, הפך צבעו החיצוני של הבית מלבן לחום, התובעים פנו לקבלת הצעת מחיר לצביעת הבית בצבע חיצוני וכעולה מהצעת שצורפה לתביעה עלות צביעת הבית עומדת ע"ס של 74,725 ₪.
5. בנוסף דורשים כאמור החזר ההיטל ששולם בשל העובדה שעד היום לא נסלל הכביש.
6. לטענת הנתבעות, החובה לשלם אגרות והיטלי פיתוח, כתנאי למתן היתר, קבועה בסעיף 145 (ד)לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 : "אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקוימו התנאים המוקדמים שנקבעו על ידי מוסד התכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות, ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלמם על פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או ניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאומר, בכפוף להוראות כל דין ". התובעים חויבו אך ורק באגרות והיטלי פיתוח אשר ניתן היה מבחינה משפטית להשית עליהם באותו מועד; היטל סלילה, היטל תיעול, היטל ביוב ואגרת הנחת צינורות. שני האחרונים אינם נזכרים בתביעה כלל, אולם כולם כאחד שולמו על ידי התובעים ללא מחאה.
7. הליך תכנון הכביש החל. נכון למועד הגשת כתב הגנה הוזמן תכנון מוקדם, תכנון מפורט, כתבי כמויות, אומדנים, היערכות לתקצוב ועוד. לאחרונה, כך לפי הטענה, הסתיים הליך התכנון והמועצה משלימה הליכים פנימיים הנדרשים לקראת ביצוע הפרויקט בשטח לרבות פרסום מכרז לביצוע סלילת הכביש. הוחלט כי סלילת רחוב הרקפת תבוצע ביחד עם סלילת רחוב הסחלב, ובמקביל מתקיים הליך תכנוני לשינוי תוואי הרחוב. סלילת הרחוב נדרשה להתאים להליכי תכנון נוספים המתבצעים בשכונה וביישוב עתלית בכלל, לרבות תכנון מובל ניקוז ראשי במערב היישוב. כל אלה גרמו להתארכות הליכי התכנון.
8. לעניין טענת האפליה בין התובעים לשכניהם לפיה כביכול רק התובעים נדרשו לשלם, הנתבעות מכחישות את הטענה. הנתבעות מבהירות כי בעבר, לפני המעבר לשיטת ההיטל, נגבו האגרות לפי שיטת דמי השתתפות היינו סכומים כנגד ביצוע בעין. עם חקיקת חוק העזר החדש השתנה ההסדר וההיטל נגבה במועד מתן היתר בנייה או ביצוע, המוקדם שבהם. בתים אשר נבנו ברחוב הרקפת לאחר בית התובעים, חויבו במלוא האגרות וההיטלים במועד היתר הבניה, כמו התובעים בדיוק. בתים אשר נבנו ברחוב לפני בית התובעים, יחויבו במלוא האגרות וההיטלים בהתקיים אחד האירועים המטילים את החיוב על פי חוק העזר.

התובעים השמיטו מהגדרת "סלילת רחוב" את המילה "תכנון". תכנון הרחוב הינו חלק בלתי נפרד מ"סלילת הרחוב" כפי שהדבר מוגדר במפורש בחוק העזר, ועל כן אין כל בסיס לתביעה.

1. לבסוף טוענות הנתבעות כי ההיתר משנת 2010 הוא בקשה לתכנית שינויים, דהיינו התובעים בנו את ביתם בפועל באופן שונה מכפי שאושר להם בהיתר הבניה המקורי, ועל כן הגישו בקשה לתכנית שינויים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים ועדיהם דין התביעה להדחות.

היטל הסלילה – האם נגבה כדין והאם יש להורות על השבה בשל אי סלילה עד היום

1. לצורך מימון הסלילה נוקטות רשויות מקומיות ועיריות בשתי שיטות חיוב שונות, האחת, חיוב בדמי השתתפות, המבוססת על העלות הנדרשת בפועל, שהוציאה הרשות המקומית בגין סלילת הרחוב הגובל בנכס. השנייה, חיוב בהיטל סלילה- גבייה בגין חיוב חד פעמי, אשר בבסיסו עומד חישוב המשקף את תחזית הוצאותיה העתידיות של המועצה, בגין סלילת כל כבישים שברשותה, ללא כל קשר לרחוב זה או אחר, תוך שקלול פרמטרים נוספים דוגמת איזור מגורים וכד' (לעניין זה ראה עע"ם7027/07 ד"ר מימון אדגר נ' המועצה המקומית בנימינה (טרם פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.12.10) (להלן יכונה "פרשת/פס"ד אדגר) ; ע"א6066/97 עיריית תל- אביב- יפו נ' אבן אור פסגה רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 753; וגם עפר שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות כרך א 111-126).

שיטת החיוב בגין סלילת כביש בעתלית עד שנת 2007 הייתה שיטת דמי ההשתתפות ומשנת 2007 הגבייה היא בשיטת ההיטל (וראו סעיף 11 לנ/3).

מהאמור לעיל עולה כי שיטת ההיטל אינה מבוססת על חישוב הוצאות לכביש ספציפי, אלא על סך הוצאות הסלילה הצפויות בכל הרשות לתקופה בחלוקה לפי שטחי המגרשים העתידיים והיקפי הבנייה הצפויים, וראו עפר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות 92 (1998)):"גם שיטת ההיטל, כשיטת דמי ההשתתפות, מיועדת בתכליתה לאפשר מימון וכיסוי עלויות של מערכת תשתית ספציפית. אלא שלהבדיל משיטת דמי ההשתתפות, מנתקת עצמה שיטת ההיטל מעבודות תשתית או קטע ספציפיים, באשר החיוב על פיה אינו מיועד לכסות עלויותיה של עבודה מסוימת דווקא. מושא התייחסותה החליפי של שיטת ההיטל איננו עבודת התשתית הספציפית, אלא בעיקרו כלל הוצאותיה הנוכחיות והעתידיות ולעיתים אף הקודמות של הרשות המקומית בגין עלויותיה הגלובאליות של מערכת תשתית מוניציפלית ספציפית. במסגרת זאת נלקחים בחשבון כל מרכיבי עלויותיה של המערכת לרבות הוצאות עקיפות."

על-פי שתי השיטות נועד החיוב לכסות את הוצאות העירייה בגין סלילת כבישים ומדרכות בתחומה ולא "להעשיר" את קופתה (ראו: עא 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, נב (3) 321).

1. הסמכות להטלת היטל סלילה קבועה בסעיף 2 לחוק עזר לחוף הכרמל (סלילת רחובות), התשס"ח -2007 :

2.(א) היטל סלילת רחובות נועד לכיסוי הוצאות המועצה בשל סלילת רחובות בתחומה, בלא זיקה
לעלות ביצוע עבודות סלילת רחוב המשמש או הגובל בנכס נושא החיוב.

(ב) היטל סלילת רחובות יוטל על בעל נכס, בהתקיים אחד מהמקרים האלה:

(1) תחילת סלילת סוג רחוב הגובל בנכס; לעניין זה, "תחילת סלילה" - גמר תכניות לביצוע של סוג הרחוב הגובל וכן אישור של המועצה, לפי טופס 1 שבתוספת השניה, ולפיו בכוונתה לצאת למכרז לביצוע עבודות הסלילה או להתקשר כדין בדרך אחרת לביצוע עבודות כאמור, בתוך 12 חודשים ממועד מתן האישור;

(2) אישור בקשה להיתר בניה; לא היה סלול רחוב גובל בנכס, בעת אישור הבקשה להיתר בניה כאמור, תאשר המועצה, לפי טופס 2 לתוספת השניה, כי הליך תכנון עבודות הסלילה של הרחוב הגובל בנכס מצוי בעיצומו ותחילת סלילת הרחוב צפויה להתקיים בתוך 12 חודשים ממועד מתן האישור;

(3) בניה חורגת - כאמור בסעיף 4 ובהתאם למועד התגבשות החיוב הקבוע בו.

(ג) היטל שעילתו אישור בקשה להיתר בעבור בניה חדשה או בניה חורגת, ישולם גם אם הרחוב
הגובל בנכס, נסלל לפני תחילתו של חוק עזר זה.

(ההדגשות שלי א.ד).

1. ניתן לראות כי בסעיפים 2(ב)(1-3) לחוק העזר מצויות 3 עילות לחיוב בדמי הסלילה, וכפי שהבהיר מהנדס הנתבעות: "בחוק העזר יש שלוש אופציות לחיוב היטל סלילה. אני רוצה להפנות אתכם לחוק העזר, אחד- תחילת סלילת רחובות (מצטט סעיף 2 עמ' 76) זה כאשר מדובר באזור חדש לגמרי, אזור שאין בו פיתוח אין כבישים אין דרכים. אופציה שנייה- אישור בקשה להיתר (סעיף 2) שזו האופציה הרלוונטית, ויש אופציה שלישית שאינה רלוונטית לענייננו. בכל הישוב עתלית מאז כניסת חוק העזר לתוקף בשנת 2007 כל מבקש היתר, לא קשור היכן בעתלית נדרש לשלם היטל סלילה. וזאת הסיטואציה פה, כי למעשה הרחוב קיים ואמנם לא סלול לגמרי אבל יש אזור מקורצף יש תשתיות מים ביוב חשמל, יש נגישות ורמת תגמיר של אספלט מקורצף, יש אזורים בעתלית שגם בהם התגמיר הוא בעצם של אספלט מקורצף. יש הרבה תנופת פיתוח".

(עמוד 19 לפרו' שורות 25-32).

1. הוכח כי בניגוד לטענות התובעים לפיהם הם גרים באמצע עלטה, בדרך עם בורות והיעדר ניקוז וצורך ללכת 2 ק"מ ברגל כדי להגיע לכביש, אין אלו פני הדברים כלל ועיקר וחבל שנטענו טענות חסרות שחר אלו. בפועל לא מדובר בדרך עפר אלא באספלט מקורצף. הקטע המקורצף הוא באורך של 280 מ' בסה"כ באופן שאחרי ולפני יש כביש סלול ועל כן הטענה בדבר צורך ללכת בדרכי עפר שני קילומטרים ולהפסיד שעות עבודה, מנותקת מהמציאות.

במקרה דנן, במועד בקשת ההיתר, היה רחוב (ובו 6 בתים שכבר נבנו) והיה חיבור לתשתיות, (מים ביוב חשמל וכד') ולכן התובעים נדרשו לשלם רק את היטל הסלילה. כמו כן, מאחר והיה רחוב, (אמנם לא מחופה בסלילה אלא אספלט מקורצף), אין על הנתבעות חובה שבחוק להתחיל את הסלילה תוך 12 חודשים.

ויודגש כי הסעד הנדרש אינו חיוב הנתבעות בסלילת הכביש אלא פיצוי בגין הנזק שנגרם לכאורה מאי הסלילה והשבת ההיטל ששולם. ואבהיר, אילו סברו התובעים כי הנתבעים מתמהמהים יתר על המידה באופן בלתי סביר ויש לחייבם לסלול, הרי שהסמכות העניינית לדון בעתירה מסוג זה אינה בבית משפט השלום אלא בעתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי.

1. אני דוחה גם את טענת התובעים ביחס לאפליה נוכח אי גבייה ממגרשים אחרים ברח' הרקפת. טענה זו לא הוכחה ע"י התובעים, ולא נתמכה בשום ראייה והוזמה ע"י הנתבעות שהציגו מסמכים המעידים על גבייה בהתאם להוראות חוק העזר של ממגרשים נוספים ברחוב. מסמכים אלו לא נסתרו וראו סעיפים 13-14 לנ/1 על נספחיו.
2. ביחס להבטחה שלטונית, התובעים לא הוכיחו קיומה של הבטחה שלטונית. על הטוען להבטחה שלטונית להוכיח את מתן ההבטחה ואת תוכנה (ע"א 4228/11 אבו עג'אג' מנצור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15/12/14), נטלי השכנוע והבאת הראיות מוטלים "על הטוען לקיומה, שהוא בבחינת "המוציא מחברו". מטבע הדברים, בפני הטוען לקיומה של הבטחה שלטונית ברורה ומפורשת, על סמך דברים שנאמרו לו בעל-פה – עומדת משוכה ראייתית משמעותית עוד יותר" (שם, פסקה 21). מאחר ואין מסמך המתעד התחייבות או הבטחה שניתנה לתובעים, היה עליהם להביא לעדות את נותן ההבטחה ומשלא עשו כן דין הטענה להידחות.
3. הנתבעות פרטו בהרחבה בתצהיר וצרפו אסמכתאות ביחס לפעולות שבוצעו, והפעולות הצפויות לשם סלילת הכביש. בין היתר הנתבעות הפנו לקשיים תכנוניים בהם נתקלו; העובדה כי רחוב הרקפת אינו עומד בפני עצמו אלא מדובר בפרויקט סלילה של מספר רחובות באורך כולל של 800 מ"א, ההתאמות הנדרשות לתכנית הניקוז של עתלית כולה ואף הצורף בעריכת תכנית מתאר חדשה, והעובדה כי הנתבעות לוקחות בחשבון את התועלת הציבורית, העובדה כי חלק מהמגרשים אינם בשלים לבנייה עקב אי ביצוע הליכי פרצלציה ע"י הבעלים, והמדיניות של קידום פיתוח במתחמים הבשלים לבנייה (וראו סעיפים 19-21 לנ/3). העדות לא הוזמה בכל דרך.
4. מהאמור לעיל אף נגזרת המסקנה כי אין מקום להשבת ההיטל שנגבה. אכן הדרך בת 285 מ' טרם רובדה עד היום ואולי מדובר על התמהמהות בלתי סבירה. אך כאמור הדרך להשיג על כך היא באמצעות סעד לחיוב הנתבעות לסלול, סעד שכאמור אינו מתבקש בתביעה כאן.
5. כפי שפורט לעיל (וראו גם נ/3) רח' הרקפת אינו עומד כאמור בפני עצמו והנו חלק מפרויקט רחב שהצריך אף עריכת תכנית מתאר מקומית חדשה.

אין הגיון ואין הצדקה להצעתה של התובעת לפיה יוחזר לה ההיטל והיא תשלמו בעתיד עם הסלילה בפועל. ראשית, משפטית, מפני שההיטל נגבה כדין עם קבלת היתר בנייה ושנית, מעשית, כי הובהר שהחל מיוני 2016 גובה ההיטל עלה בצורה משמעותית (עמוד 15 לפרו' שורות 12-20), ועל כן תצא התובעת נפסדת אם תקבל את הכסף ותצטרך לשלם סכום גבוה יותר (והדבר אף עלול להטיל על הנתבעות נטל בהליכי גבייה ככל שהסכום לא ישולם מידית מרצון או שתיווצר מחלוקת משפטית חדשה כלשהי).

1. לאור האמור לעיל, אני קובעת שההיטל נגבה כדין, לא מצאתי שנאכף תוך אפליית התובעים ואין מקום להשבה.

פיצוי בגין מטרד בגין אי הסלילה

1. טענות התובעים ביחס לאיכות חייהם מנופחות מוגזמות אינן מגובות במסמך כלשהו בכתב, ולא מתיישבות עם המציאות בשטח. בפועל, משנת 2010 (מועד אכלוס הבית) ועד היום, 7 שנים לאחר מכן, אין תיעוד כלשהו של פנייה או דרישה למי מהנתבעות לשם החשת סלילת הכביש (סעד שכאמור לא התבקש במסגרת הליך זה). שתי הפניות היחידות לנתבעות שהוצגו מטעם התובעים הן הודעות דואר אלקטרוני מחודש אפריל 2014 במסגרתן הלינה התובעת על פסולת מול הבית, וחשש לילדיה נוכח העובדה כי במקום נצפו נחשים (נספח ט לכתב התביעה). הא ותו לא. קשה להבין כיצד 285 מ"ר, שאמנם אינו סלול, אך כפי שניתן לראות מהתמונות הן בחוות הדעת של התובעים (ת/1) בו מכונה הדרך "כביש כורכר" והן מנ/2, כי מדובר באספלט מקורצף, וראו גם עדות מהנדס המועצה בעמוד 19 שורות 30-32), יוצר מטרדים כפי שנטענו בתביעה.
2. התובעים בחרו לבנות את ביתם לגור באזור זה, שהוא אזור כפרי, מוקף שדות וסמוך לים היינו אבק מהשדות הוא חלק מובנה ולא ברורה הטענה לפיה אי חיפוי של 285 מ' יוצרת אבק המחייב עוזרת בית מידי יום וצביעת הבניין ששינה צבעו... התובעים ידעו בעת שרכשו את המגרש כי רוב המגרשים באזור המיועדים למגורים טרם אוכלסו, בחרו לגור במגרש בפאתי היישוב במכוון כדי לזכות בפרטיות מצד אחד וקירבה לים מצד שני (כ 100 מטר משפת הים- כך לטענת התובעת)).

לא ברור כיצד מי שבחר לגור באזור כזה, בא בתרעומת אודות אבק, שהוא טבעי לאזור, ללא קשר לסלילת מקטע הכביש. האם לכשיסלל המקטע של 285 מ' המקורצפים, לא יהיה יותר אבק?

אני דוחה אפוא בשתי ידיים את טענות התובעים בדבר הצורך בצביעת הבית וניקיונו.

1. השמאי מטעם התובעים בנה תילי תילים של נזקים וחישובים שונים שאין להם כל אחיזה שכן נקודת המוצא שלו בדבר מטרד, אינה מתקיימת לטעמי. מכל מקום לא הוכחה ע"י התובעים.

חוות הדעת מטעם התובעים מתיימרת להעריך "העדר נגישות מוסדרת", ברם גם עובדתית לא מצאתי כי יש בעיית נגישות וגם משפטית אין בסיס לטענה. בעניין זה ראו והשוו לפס"ד של כב' השופט עמית במסגרתו נשללה אפשרות להטיל על עירייה אחריות לירידת ערך בגין עיכוב בפיתוח וסלילת כבישים : " צורך לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בית המשפט בשיקולי המדיניות המשפטית אם ראוי או לא ראוי להטיל אחריות. לטעמי, קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים חובת זהירות מושגית במקרה כגון זה שלפנינו. זאת, בהתחשב בצורך להבטיח לעיריה חופש פעולה בפיתוח העיר, לקבוע סדרי עדיפויות ולשקול שיקולי מדיניות סבירים. סוג הנזק (נזק כלכלי ולא נזק גוף), מחדל לעומת מעשה, נושא הכרוך בהחלטה לגבי אופן ניצול התקציב, המעמסה אשר תוטל על הרשות המקומית במידה ותוטל אחריות בנזיקין, החשש מפני ריבוי תביעות ומפני הרתעת יתר, כדי כך שהרשות תירתע מלקבל החלטות מינהליות כלליות המבוססות על שיקול דעת – כל אלו מטים את הכף לכיוון שלילת קיומה של חובת זהירות מושגית במקרה שלפנינו" (תא (חי') 653/02 ח. יעקבי בניה והשקעות נ' עירית חדרה (ניתן ביום 31/10/05)).

כן ראו ע"א 3757/13 זאב בורנשטיין נ' עירית חיפה (לא פורסם ניתן ביום 21/07/16): "ההלכה הנוהגת מורה כי לא די בהתמשכות הליכי התכנון ואי מתן היתרי בניה, אף לא בחלוף הזמן, ארוך ככל שיהא, כדי לבסס עילת רשלנות – אלא שנדרשת הוכחה לקיומו של מעשה או מחדל רשלני מצד מי מגורמים אלה (ע"א 1661/09 שינברגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, [פורסם בנבו] בפסקה 14 לפסק הדין והאסמכתאות שם (27.10.2011); ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, בפסקה 1 לפסק דינו של השופט י' אנגלרד, נג(5) 817, (1999)).
בענייננו, טענותיהם של המערערים נוגעות בעיקר לעצם התמשכותם של הליכי התכנון – ובכך אין די לביסוס תביעת הרשלנות. הדבר נכון שבעתיים, משהובהר כי מדובר בתכנון של שטח גדול המקיף מאות רבות של דונמים, וממוקם באזור טבע ונוף".

1. כך גם ביחס לצורך בהחלפת צמיגים ברכב – בהתאם להלכת יעקבי והפירוט לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעות, והתובעים גם לא הוכיחו קשר סיבתי בעניין זה או תכיפות החלפת צמיגים שאינה סבירה. ושוב יוזכר, עסקינן בקטע כביש קצר ביותר המרובד באספלט מקורצף. המצאות נחשים כלל לא קשורה לקרצוף או סלילה וכך גם "הנזקים" האחרים הנטענים. מיותר לציין כי לא הוכח שהתובעים לא מצליחים למכור את הבית ובוודאי לא הוכח הקשר הסיבתי למקטע בן ה-285 מ' לא סלול שעטיו לא מצליחים למכור.
2. אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בשכ"ט עו"ד של הנתבעות בסך כולל של 12,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ז, 12 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.