1. בתאריך 25.3.15 פנה תובע 2 (להלן: "התובע") לנתבעת וביקש להתנתק משירותי האינטרנט שסופקו לו על ידה. בו ביום בוצע הניתוק.

2. בתאריך 29.3.15, שליח מטעמה של הנתבעת הגיעה לביתו של התובע ואסף את הנתב ששכר (ראו תרשומת בכתב ידו של התובע על גבי הנספח הראשון לכתב תביעתו).

3. בתאריך 1.4.15 הנפיקה הנתבעת לתובע חשבון דו-חודשי בגין שירות האינטרנט ושכירת הנתב עד למועד הניתוק. עוד חייבה הנתבעת את התובע בסכום של 169.49 ₪ (ללא כולל מע"מ) בגין "אי החזרת רשת ביתית בשכירות" (ראו עמ' מס' 2, המפורט, בחשבון הדו-חודשי, נספח א' לכתב ההגנה). זאת, כאמור, חרף החזרת הנתב עוד בתאריך 29.3.15.

4. עם זאת, כבר בתאריך 6.4.15 זיכתה הנתבעת את התובע בסכום שנגבה בגין אי החזרת הנתב (נספח ב' לכתב ההגנה).

4. באותו היום הנתבעת גם חייבה את התובע בעלות שרות השליח, סכום של 19.20 ₪. אך מאחר שהוסכם עובר להגעת השליח כי השליחות תהיה ללא עלות, זיכתה הנתבעת את התובע בסכום זה בתאריך 19.4.15 (ראו חיוב וזיכוי, נספחים ג'-ד' לכתב ההגנה).

5. לתובע נותרה יתרת חוב בסכום של 81.3 ₪, ועל כך נשלח לו ספח תשלום, ומשזה לא שולם – אף התראה לפני נקיטת הליך משפטי (נספחים ה'-ו' לכתב ההגנה, מיום 20.4.15 ו – 6.6.15).

6. זהו הרקע לתביעה זו בו עותרים התובעים לתשלום פיצוי בסך של 1,350 ₪ (150 ₪ בגין הוצאות פתיחת תיק, 200 ₪ בגין בזבוז זמן ו – 1,000 ₪ בגין עגמת נפש). לטענתם, התובע חזר והתקשר לנתבעת על מנת שתתקן את מחדליה, זכה לייחס מזלזל (לרבות ניתוק הקו), ובזבז שעות רבות בהמתנה למענה מצד הנתבעת.

7. הנתבעת מפרטת כי לאחר שהנתב נאסף מביתו של התובע בתאריך 29.3.15, הונפקה בתאריך 1.4.15 חשבונית בגין חיוביו עד למועד הניתוק כולל חיוב בגין אי החזרת הנתב. אך כבר בתאריך 6.4.15, עם קבלת דו"ח החזרת נתבים, זיכתה את התובע בסכום בו חויב. רק בתאריך 19.4.15 קרי, לאחר ביצוע הזיכוי בגין אי-החזרת הנתב, פנה אליה התובע בדרישה לקבלת פיצוי כספי בגין ביטול זמנו. בו ביום זיכתה אותו גם בעלות השליח בו חויב. הנתבעת מכחישה את טענות התובע בקשר עם התנהגות נציגיה וטוענת כי ניתן לו שירות אדיב ומסור כמקובל אצלה. לדבריה מדובר בתובע סדרתי אשר זו השנה השלישית בה הוא מגיש נגדה תביעות קנטרניות, לא מוצדקות. הנתבעת מציינת כי לתובע חוב, ותביעה זו מטרתה להתחמק מהתשלום עבור שירות שסיפקה לו בהתאם להתחייבותו עד למועד הניתוק.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, על נספחיו (לרבות בראיות הנוספות שהוגשו על ידי התובע במהלך הדיון לפני), וכן לאחר ששמעתי את התובעים ואת נציגת הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

8. התובע לא הוכיח כלל ועיקר כי נפל דופי בהתנהלותה של הנתבעת.

הנתב נאסף בתאריך 29.3.15, ובסמוך לאחר מכן – בתחילת חודש אפריל 2015 – הנפיקה הנתבעת לתובע, כבכל חודש, חשבון עבור שרות האינטרנט (עד למועד הניתוק) כמו גם חיוב בגין אי החזרת הנתב. אכן, לא היה מקום לחייב את התובע בגין הנתב, אך הנתבעת הסבירה – והאמור מקובל על בית המשפט - כי דוח ההחזרות הגיע אליה לאחר ימים ספורים, בתאריך 6.4.15, שאז זיכתה את התובע מיד. גם אם נפלה תקלה אצל הנתבעת, אזי הדבר תוקן על ידה בתוך פרק זמן סביר של פחות משבוע. על פניו גם לא נדרשה פניית התובע אליה, והזיכוי היה ביוזמתה. ואם פנה התובע לנתבעת, די היה לעשות כן פעם אחת בלבד, להתאזר בסבלנות, וליתן פרק זמן סביר להוצאת זיכוי.

9. באשר לחיוב בעלות השליח, אזי החיוב הוא מיום 6.4.15, והודעת הזיכוי יצאה כבר בתאריך 19.4.15. הדברים האמורים לעיל יפים גם לכאן.

10. בשולי הדברים; התובע טוען כי הנתבעת הנפיקה שתי חשבוניות ובהן שני חיובים ביחס לנתב. אלא, שמדובר בחשבון אחד, מיום 1.4.15, האוחז שני עמודים. בעמוד הראשון סיכום של כל החיובים, ובעמוד השני פרוט של רכיבי החיוב השונים (עמוד הראשון הוא ת/2, העמוד השני הוא ת/6 וראו גם נספח א' לכתב ההגנה). אין שני חיובים, אלא חיוב אחד בסכום של 169.49 בצרוף מע"מ, שבסמוך לאחר מכן – בוטל באמצעות זיכוי.

11. מאחר שאין לפני תביעה שכנגד, איני דנה בטענות הנתבעת בקשר עם יתרת חוב שלכאורה נותרה לתובע אצלה (81.30 ₪).

12. סוף דבר; התביעה נדחית.

התובעים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת בסכום של 750 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ה, 01 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.