09 יולי 2015

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה
נציגת ציבור (מ) גב' מרים קפלן
נציג ציבור(ע) מר יוסף קשי

החלטה

1. המבקש,עובד משרד השיכון, הגיש בקשה לצו מניעה המשולבת בתביעה לקבלת סעדים שונים הנוגעים בעיקרם להליך מכרז פנימי לאיוש משרה פנויה של מנהל תחום בביקורת פנימית (ס' מנהל אגף) אליה הגיש המבקש את מועמדותו אך לא נבחר למשרה (מכרז מספר 31700 פנימי- להלן: המכרז).
2. המבקש טוען לפגמים שנפלו בהליך המכרז ובכך עיקר טענותיו, ואולם טוען גם כי ההתנהלות בקשר למכרז זה היא המשך של התנהלות בעייתית, לדידו, בעת שניגש למכרז קודם, למשרת מנהל תחום בטחון (חרום) (להלן: המכרז הקודם)שגם אליה לא נבחר, וזאת כ11 חודשים קודם למכרז.
3. המבקש טוען עוד כי הוא זכה וזוכה להתנכלות נוכח היותו חבר ועד העובדים ופעיל אקטיבי בהתנגדות למינויים פוליטיים במשרד; כי הליכי המכרזים האמורים היו נגועים במינוים מסוג זה, כמו גם מינויים לתפקידים רבים בעת האחרונה. המבקש אף עתר מעט קודם להגשת הליך זה, לבג"ץ (בעתירה 2573/15) בענין תופעת המינויים הפוליטיים הרווחת לטעמו במשרד השיכון.
4. מבית דין זה הוא מבקש סעדים כספיים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב התנכלות אליו (נזקים כספיים – בגין אבדן הכנסה וגם נזקים נפשיים) וזאת בין היתר מכח הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עברות ופגיעה בטוהר המידות או המינהל התקין) התשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים). כמו כן מבקש לקבוע כי החלטת ועדת הבוחנים במכרז (כמו גם במכרז הקודם) אינה סבירה וכי מעורבותו של מנכ"ל המשרד (דאז) מנעה החלטה על פי הכלל של בחירת הכשיר בין הכשירים לתפקיד; כי כישוריו מתאימים יותר ועולים על אלו של המועמד שנבחר במכרז (המשיב 3) וכי הוא לכן ראוי לתפקיד זה.
5. בטרם נפרט השתלשלות הענינים הרלבנטיים , נבהיר כבר בשלב זה כי לא מצאנו מקום לדון בכל טענותיו של המבקש לנזקים שנגרמו לו וכן להתנכלות לה טוען- כל אלה דינם להדון במסגרת התיק העיקרי. כמו כן , אין בשלב זה של בקשה למתן סעד זמני כל מקום לדון בטענות המבקש לענין המכרז הקודם, אשר בקשר אליו לא הגיש כל הליך אלא במסגרת תקיפת המכרז דנן.
6. עוד יובהר כי המבקש, אשר אינו מיוצג על ידי עו"ד, מבקש כאמור כי בית הדין למעשה יכריע בשאלת התאמתו אל מול התאמת המשיב 3 למשרה – אך מאליו יובן כי בית הדין לא ימיר שיקול דעת ועדת הבוחנים בשיקול דעתו שלו וכל שייעשה במסגרת ההכרעה דלהלן הוא אך בדיקה שמא נפלו פגמים בהליך המכרזי וככל שכן – יקבעו השלכותיהם על תקפה של החלטת ועדת הבוחנים. (ר' ע"ע 1279/02 מדינת ישראל – כרמי פד"ע לח 415 (ניתן ביום 16.1.2003): "בהקשר זה לא למותר להזכיר כי הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי ההחלטה בדבר בחירת אדם לתפקיד מסורה לוועדת הבוחנים ולא לבית-המשפט או לבית-הדין ותפקיד הערכאה השיפוטית מתמקד בתקינות ההליך, בבחינת שיקולי הוועדה ובעמידה על קיומם של כללי הצדק הטבעי")

בגבולות האמורים תידון הבקשה.

רקע נדרש

1. המבקש הוא עובד משרד השיכון מזה שנים רבות, בתחילה עבד כעובד חיצוני והחל משנת 1985 הוא עובד מדינה. ב13 השנים האחרונות מועסק המבקש באגף לבקורת פנימית ותלונות הציבור בתפקיד "מרכז ביקורת פנימית" . בתחילת דרכו שמש באגף המחשוב כ"ראש ענף מפעילים". למבקש הכשרה אקדמית- תואר שני במדע המדינה- מינהל ציבורי .

המבקש פעיל בעבר ובהווה בוועד העובדים והוא משמש כיו"ר הוועד הארצי של העובדים האקדמאים במדעי החברה והרוח.

1. המבקש ניגש למכרז הקודם -מכרז פנימי למשרת מנהל תחום הערכות לשעת חירום (מכרז מס' 27386 שפורסם בחודש פברואר 2014.) ועדת הבוחנים לא בחרה אף מועמד (בניגוד לדעתו של נציג ההסתדרות עו"ד ברגר שתמך במועמדותו של המבקש) (נספחים 13-14 לבקשת המבקש).
2. ביום 18.11.14 פורסם המכרז דנן (נספח 10 לבקשה). יצוין כי המשרה היתה מאוישת והיא היתה צפויה להתפנות בסוף חודש אפריל 2015 עקב פרישתו של העובד שמלא אותה.
3. בין דרישות הסף למכרז היו בנוסף להשכלה אקדמית או רשיון לעריכת דין או ראיית חשבון, גם "בוגר קורס שהוכר ע"י הוועדה לעניני השתלמות ע"פ סעיף 3(א)(5) לחוק הביקורת הפנימית או – בעל תואר שני עם התמחות בבקורת פנימית/ציבורית" כן נדרש נסיון בן שנתיים בתחום הביקורת הפנימית (תוך שנתאפשרה חלופה לכך).
4. המבקש והמשיב 3 הגישו מועמדותם למשרה.
5. ביום 29.12.14 נתכנסה ועדת הבוחנים למכרז. ועדת הבוחנים כללה : יו"ר- נציגת נש"מ- עו"ד איריס נחמני שוחט, נציג המשרד- המנכ"ל-שלמה בן אליהו, נציג משרד אחר- הגב' אסף סימה ונציג ההסתדרות- עו"ד אייל ברגר.
6. בפתח ישיבת הועדה מסר לה המבקש "השגה על השתתפות מנכ"ל המשרד במכרז למשרה זו" בכתב. בכותרת השגתו מציין המבקש "לפי סעיף 11.49(א) בתקשי"ר, מקום בו המבקש לטעון טענת פסלות נגד חבר ועדה חייב לעשות זאת לפני הדיון בוועדת הבוחנים. מעורבות חריגה של המנכ"ל , מנע ממנהל האגף להשתתף במכרז לאיוש משרה רגישה בתקופה של ערב בחירות. פוגעת במעמד הביקורת הפנימית ובסיכוי להליך בחירה והגן שבו נשמרים עקרונות המכרז הקפדה על שויון הגינות שקיפות והעדר משוא פנים. לאור נסיון העבר קיים חשש שהמגמה לפסילת עובדי משרד ומינוי מקורבים תמשך מגמה עליה התרעתי כיו"ר ועד המחר כבר בעבר" (ההשגה מהווה חלק מנספח 10 לבקשה).
7. בעקבות השגתו של המבקש , כך עולה מפרוטוקול ישיבת ועדת הבוחנים (נספח 10א לבקשה) , קראו חברי הועדה את מכתבו בהעדרו . את שארע לאחר מכן מתאר הפרוטוקול כדלקמן:

"לטענת המנכ"ל הוא משתתף בוועדה מכיון שנוהג תמיד להשתתף בוועדות בוחנים וראה בכך חשיבות עליונה ובנוסף טען כי דעתו של המנהל הישיר מוטה . המנכ"ל תיאר מתיחות בינו לבין המועמד משה חסון וביקש , בהתאם לבקשת המועמד משה חסון , לפסול את השתתפותו ולהחליפו כנציג משרד ע"י נציג אחר מהמשרד. יצרנו קשר עם הנציבות (חאלד ואפרת בת אל) ובהנחייתם, החליף היועץ המשפטי את המנכ"ל בועדת הבוחנים"

המבקש אישר בעדותו לפנינו כי הוא לא ראה פסול בהשתתפותו של היועץ המשפטי עו"ד אלעזר במברגר כנציג המשרד בוועדת הבוחנים.

הוועדה בהרכבה החדש, שמעה את המועמדים- המבקש והמשיב 3, שהיו המועמדים היחידים.

1. באותו יום החליטה ועדת הבוחנים , ברוב דעות אל מול דעתו החולקת של נציג ההסתדרות, לבחור במשיב 3 למשרה.הודעה למבקש על דחיית מועמדותו נמסרה למבקש בו ביום בשעות אחה"צ.
2. למחרת היום פנה המבקש אל נציבות שירות המדינה – המשיבה 2 (להלן: הנציבות) וביקש לברר מדוע נפסלה מועמדותו ומדוע הועדף המשיב 3 שכלשון המבקש הוא "עובד החסר כל נסיון בתחום הביקורת". בפנייתו ציין כי במהלך הראיון בפני ועדת הבוחנים נתבקש להבהיר מדוע אין מסמך "הערכת עובד" מטעם הממונה הישיר, כי השיב כי הנושא בתחום אחריותו של הממונה הישיר או אגף כח אדם ותהה האם ביחס למשיב 3 צורפה הערכה כזו.
3. עוד פנה המבקש ביום 8.1.15 ב"בקשה להגשת השגה על מכרזי כוח אדם" לנציבות שם השיג על התנהלות ועדת בוחנים. בין היתר טען המבקש כי אותו "אירוע חריג ודרמטי שבמהלכו פסלתי חברותו של מנכ"ל המשרד בועדת הבוחנים, פגעה בהליך התקין של המכרז.." וכן פנה במכתב נוסף לאגף בכיר בחינות ומרכזים בנציבות מיום 7.1.15 ,גם בו פירט השגותיו.
4. על אף חלוף חודשים מאז הגשת ההשגה, נמנעה הנציבות מליתן החלטתה בה וזאת אף כאשר כבר הגיע המועד המיועד לפרישתו של מי שאייש את המשרה קודם לכן. זאת אף למרות הודעת הנציבות למבקש מיום 13.3.15 כי "... לאחר בדיקה במערכת נראה כי טרם נתקבלה תשובה סופית בנידון. לידיעתך העברנו כעת תזכורת לגורם המטפל הרלוונטי בכדי לזרז מתן התשובה. עם קבלת המענה הסופי נעביר אלך במיידי באמצעות הדוא"ל" (נספח 12 לבקשה)
5. ביום 25.4.15 הגיש המבקש בקשה זו.
6. בדיון שהתקיים ביום 30.4.15 בבקשה, טען המבקש כי פנה לבית הדין בעת שפנה – קרי בפועל 3 ימי עבודה לפני מועד כניסתו של המשיב 3 לתפקיד – על מנת להבטיח את אפשרות התביעה שלו מכח חוק הגנה על עובדים המתיחסת גם למכרז הקודם, כי נוכח המועד בו צפוי הוא עצמו לפרוש לגמלאות אינו יכול להמתין עוד וכי טרונייתו היא גם ביחס לטיפול האיטי של הנציבות בהשגתו.
7. המשיבים הודיעו כי החלטת הנציבות תתקבל בתוך ימים ספורים ובקשו לדחות הדיון עד אז.
8. משכך הורה בית הדין למשיבים להודיע החלטת הנציבות ובהתאם לתוצאותיה אפשרנו למבקש ולמשיבים להשלים טיעוניהם.
9. החלטת הנציבות נתקבלה ביום 3.5.15 ולא נמסרה לבית הדין בניגוד להחלטתו. הנציבות דחתה את ההשגה.

עקב כך השלים המבקש טיעונו ובהמשך לכך נקבע דיון בו נחקרו עדי הצדדים.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים לענין המכרז

1. עיקר טענותיו של המבקש בענין המכרז הן (ככל שניתן לדלותן מתוך הבקשה והשלמתה שלאחר הודעת הנציבות): לא היה טעם ענייני בזכיית המשיב 3 , באשר על פי כל הפרמטרים הרלבנטיים- כמתואר גם בדרישות המכרז, יש לו, למבקש, עדיפות. ההסבר לכך הוא שהוועדה פעלה על פי מדיניותו של המנכ"ל לביצוע מינויים פוליטיים במקום מינויים מתוך המערכת; יותר מכך, המשיב 3 כלל אינו עומד בתנאי הסף; אף שהמנכ"ל לא השתתף בסופו של דבר בועדת הבוחנים הרי שהארוע של השגתו של המבקש בפני הועדה על השתתפותו של המנכ"ל והדברים שהוחלפו בוועדה בקשר לכך הם עצמם גרמו לכך ששיקול דעתה של הוועדה היה בלתי עניני ומוטה; כפי שניתן לראות על פי הציונים שנתן היועץ המשפטי לשני המועמדים, מתברר כי גם הוא, כ"מינוי של המנכ"ל" חש מחויבות להענות לרצונו של המנכ"ל למנוע את זכיתו של המבקש במכרז. נוכח כל אלה יש לקבוע כי המבקש הוא שהיה צריך לזכות במכרז. כאמור מעלה , כל שידון הוא האם יש מקום לפסול את הליכי המכרז.
2. המשיבים טוענים לענין היקף הדיון המתבקש בטענותיו של המבקש במסגרת הסעד הזמני (ולא נאריך בענין זה לאור האמור מעלה) . לגופן של טענות המבקש ביחס למכרז הם משיבים כי: שיקולי הועדה היו עניינים ומקצועיים- בהקשר זה הם מציינים כי מעבר ליועץ המשפטי, היו חברות הועדה שתיהן נשות ביקורת ממשרדים אחרים; כי אין כל רבב ביועץ המשפטי או בהפעלת שקול דעתו- שהיתה עניינית ונעדרת פנייות ואף לא מושפעת מעמדת המנכ"ל או מ"מחויבות" כלפיו; כי המבקש עצמו לא השיג ואף הסכים לשיתופו של היועץ המשפטי בועדת הבוחנים ולפיכך הוא מנוע מהעלאת טענות כנגד השתתפותו ותוצאותיה בדיעבד; כי הוועדה פעלה באופן ענייני וכי השיקולים שנשקלו הם כולם רלבנטיים; כי שאלת עמידתו של המשיב 3 בתנאי הסף נבחנה מראש על ידי ועדת הבוחנים (והוא נמצא עומד בהם.

דיון והכרעה

1. כאמור מעלה הסוגיה הדורשת הכרעה בשלב זה היא האם יש מקום להתערבותו של בית הדין בהליך המכרזי.

נקדים ונבהיר כי קביעותינו דלהלן אינן אלא קביעות לכאוריות לצרכי הבקשה דנן, ועל יסוד הראיות החלקיות שלפנינו. אין בהן בכדי לקבוע מסקנות סופיות בסוגיות שבמחלוקת שבין הצדדים אשר יידונו במסגרת התיק העיקרי ולאחר שתפרש מלוא המסכת הראייתית.

לשיקולים במתן סעד זמני

1. שלושה תנאים נדרשים לשם מתן סעד זמני: ראשית, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית: שנית,על בית המשפט לערוך השוואה בין מידת הנזקים העשויים להגרם לכל אחד מבעלי הדין אם ינתן או לא ינתן הצו, ולאזן בין האינטרסים של שני הצדדים. קיים יחס בין מידת התקיימותם של שני התנאים דלעיל. מידת העמידה בתנאי אחד יכול ותשפיע על היקף הדרישה לעמידה בתנאי האחר. התנאי השלישי הינו כי, על בית המשפט לשאול עצמו האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה ובין היתר נקיון כפיו של המבקש. נבחן להלן עמידת המבקשת בתנאים האמורים.

לשקולים לענין ביטול מכרז

1. בענין גילה שנער (ע"ע (ארצי) 1070/01 גילה שנער נ' נציב שירות המדינה ( 24.5.01) סוכמה ההלכה בדבר התערבות בהליכי מכרז והשיקולים שעל בית הדין לשקול בענין זה. וכך נכתב שם:

ככלל, יש לייחס חשיבות רבה לאופן התנהלותו של מכרז ולתקינות הליכיו בכל שלב משלביו. משנסתיימו ההליכים ומשנבחר הזוכה בו, שוב אין השיב הגלגל לאחור ובדין יש ליתן בידי הזוכה את פרי זכייתו. על אחת כמה וכמה משעה שבמשרה מכהן הזוכה במכרז, שבכך באה לידי מימוש סופי עצם תכליתו של המכרז.

ביטולו של מכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המכרז או בהמלצת הוועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשוויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במכרז בניגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה.

במערכת השיקולים והאיזונים שיש לעשותם, קודם לקבלת החלטה על ביטולו של מכרז יש לבחון את השלב בו נמצאים הליכי המכרז, מראשיתם ועד לאחר שנסתיימו; יש ליתן את המשקל הנדרש לפגיעה שנפגע הטוען לפגם ממין אלה המנויים לעיל, לבין משקלה של הפגיעה הצפויה בזוכה שפרי זכייתו עתיד להילקח ממנו; אם מכהן הזוכה במשרה מושא המכרז, כמה זמן מכהן הוא בה; מה הייתה תרומתו של הזוכה לפגם הנטען, אם הייתה; ומה הייתה תרומתו של משתתף אחר, או תרומתו של חבר ועדה לפגם; מי ומי הנפגעים האמיתיים מהפגם שנפל; מי ומי ממשתתפי המכרז התריע נגד קיומו של הפגם; אימתי נודע לראשונה על קיומו של הפגם ומה נעשה על ידי הנפגע, או על ידי אחר שידע על כך לתיקונו; מידתיות הפגיעה שתהא הנמוכה ביותר האפשרית בנסיבות המקרה, בנוגעים בדבר – הזוכה והמלין; וכל היוצא באלה שיקולים, שאת חלקם בלבד מנינו ושיש בהם כדי להצביע על קשת השיקולים, המשקלות והאיזונים, להם יידרש מקבל ההחלטה בבואו לבחון אפשרות לביטולו של מכרז, בין מלכתחילה ובין בדיעבד.

על רקע דברים אלה נבחן את הענין שלפנינו.

האם למבקש עילת תביעה רצינית לכאורה, בכל הנוגע לשאלת תקינותו של הליך המכרז?

הרכב ועדת הבוחנים

1. מתוך העדויות לפנינו עולה תמונה בעייתית לכאורה בהתנהלות הן של המשיב 1 והן של הנציבות וזאת בין היתר באלה:
2. ראשית- עצם השתתפותו של המנכ"ל בוועדת הבוחנים מלכתחילה מעוררת תהיה נוכח הוראות סעיף 11.454 בתקשי"ר המורות כי חבר הועדה שהוא נציג המשרד יהא זה "שהוא הממונה הישיר על המשרה המוכרת או מי מטעמו"
3. על חשיבות נוכחותו של מי שהוא הממונה הישיר עמדה הנציבות עצמה בציינה בתשובתה להשגת המבקש (בסעיף 2) "הווה ידוע , כי קיימת חשיבות רבה לכך שהממונה הישיר או מי מטעמו יהיה חבר ועדת הבוחנים וזאת על מנת להגדיל את הסיכוי שייבחר המועמד המתאים ביותר לתפקיד. מצב שבו לממונה הישיר אין מספיק השפעה על הליך הבחירה עלול להוביל לכך שהליך המינוי יהיה חשוף לשיקולים זרים בבחירה. יחד עם זאת , מינוי המנכ"ל כנציג המשרד אינו נוגד את הוראת התקשי"ר המתיחסת להרכב הועדה" על החשיבות שרואים במשיבים עצמם לנוכחותו של הממונה הישיר כנציג המשרד בוועדה ניתן ללמוד גם מהוראה 11.456 ולפיה (א) כל חברי ועדת הבוחנים שהם עובדי מדינה, יהיו עובדים שעברו את תקופת הניסיון לפי פרק משנה 13.8 בהצלחה: על-אף האמור ניתן למנות ממונה ישיר כחבר ועדה אף אם טרם סיים את תקופת הניסיון כאמור.
4. בעניין זה העיד העד מטעם הנציבות, מר חאלד מסאלחה כי למעשה אין לנציבות יכולת לכפות על המשיבה 1 התנהלות לפי הנחיותיה של הנציבות וכלשונו: "...המנכ"ל יכול להחליף כל אדם ואין לנציבות סמכות להגיד לו לא"(פרוטוקול ע' 9 ש' 19-20). בניגוד לדבריו ולאמור בתשובת הנציבות להשגה, אין בסעיף 11.456(א) לתקשי"ר כל הוראה המאפשרת למנכ"ל להחליף את הממונה הישיר. אכן כאמור על פי הוראות סעיף 11.454 רשאי להיות נציג המשרד מי שהוא הממונה הישיר "או מי מטעמו", ואולם על הנציבות לבחון האם אכן נשלח מי מטעם הממונה הישיר על ידי הממונה הישיר (וספק אם כך המצב כאשר המדובר במנכ"ל).
5. ואכן, בעדותו הודה מר מסאלחה :

"ש. איפה זה כתוב בתקשי"ר, חיפשתי וזה לא מופיע, אין החרגה של מנכ"ל שהוא יכול לבוא במקום כל אחד

ת. ייתכן, אבל זה הנוהל שלנו "

1. לטעמנו אין לקבל עמדה זו של הנציבות. אין הנציבות רשאית לפטור עצמה מלשמש כשומר הסף למניעת קיומם של מניעים זרים בהליכי המכרז ובכלל זה, מהחובה לבדוק לגופו של ענין טעם מינויו של נציג משרד מסוים שאינו עונה על דרישות התקשי"ר והאם היתה מניעה כי ימונה מי שאמור היה להתמנות לתפקיד על פי הוראות התקשי"ר. דברים אלה ודאי יפים נוכח החשש מפני השלכות שהנציבות עצמה מציינת אותן , למינוי נציג משרד שאינו הממונה על התפקיד נשוא המכרז.

לענין זה יפים הדברים שנאמרו בע"ע 621/07 שמואל גונן -רות זוארץ ואח' [פורסם בנבו],(להלן: ענין גונן):

בנוסף לנסיבות הקונקרטיות, על הנציב לשקול אף שיקולי מדיניות רחבים. על הנציבות לעשות לטיוב ניהולם של המכרזים: פומביים ופנימיים כאחד, על מנת שישיגו את מטרותיהם "לבחור למשרה פנויה בשירות הציבורי את המועמד המתאים ביותר, וזאת על פי האינטרס הציבורי", תוך מתן אפשרות לעובדי השירות הציבורי להתקדם בעבודתם ולמועמדים ראויים חדשים להיקלט בשירות המדינה. הכל בשקיפות וגילוי מלאים תוך הקפדה על כללי השוויון, ההגינות, היושר והעדר משוא הפנים. לשם כך: "יש לקיים את ההליך בצורה הקפדנית ביותר. בכך ישמר הן עקרון השוויון והן העיקרון של בחירת המועמד המתאים ביותר. בכך ישמר העיקרון של תום לב מוגבר ושמירה על כללי המשפט הפרטי, הציבורי ומשפט העבודה"

על נציב שירות המדינה, בין יתר תפקידיו וסמכויותיו, מוטלת האחריות להקפדה על אופן עריכת המכרזים לקבלת עובדים וקידומם. אין הנציב רשאי להסתפק ב"נורמה המקובלת בשירות המדינה באשר לאופן ניסוח החלטות ופרטיכלי הועדה וכן באשר לדרך בה מתקבלות החלטות הוועדה". על הנציב לקבוע את הנורמה ולעצבה.

1. ואולם פגם שכזה , לו היה , נרפא בכך שבנסיבות דנן לא ישב המנכ"ל בסופו של דבר בוועדת הבוחנים, נוכח התנגדותו של המבקש.
2. שנית- לפחות בשלב זה לא הובאו לפנינו טעמים של ממש לכך שגם לאחר שהמנכ"ל פסל עצמו מלשבת בוועדת הבוחנים, לא הובא תחתיו הממונה הישיר. מעדותו של מר מסאלחה עלה כי הנציבות לא עשתה שמוש מספיק, לכאורה, בסמכותה על מנת לפעול לפיקוח על התנהלות המכרז. מר מסאלחה שלדבריו נאלץ להגיב לפניית אנשי המשיבה 1 טלפונית ושלא ממקום העבודה ואשר לשיטתו שלו : אם אדוני חושב שלמנכ"ל הייתה דעה מסויימת לגבי בחירתך גם כל נציג אחר של המשרד לא יוכל להרים יד בניגוד לעמדתו, זו בעיה(פרוטוקול ע' 12 ש' 3-4)) לא ידע להשיב הכיצד זה נתן ידו להתעלמות מהוראות התקשי"ר לפיהן בוועדת בוחנים ישב הממונה הישיר וזאת גם לאחר שהמנכ"ל כבר הודיע כי לא ישב בוועדה . כלשונו:

ש. למה לא פניתם לממונה הישיר, זה לא נראה לכם שהמנכ"ל והסמנכ"ל למנהל לא רוצים לבוא

ת. ברמה של עד 43 שהם מכרזים שמנוהלים במשרד, על סמך האצלת הסמכויות של 2007, סמנכ"ל למנהל משאבי אנוש הוא הסמכות לאישור הרכבי ועדות בוחנים, ואנחנו מתערבים רק אם יש תלונות.

ש. בית הדין: למה ברגע שיש תלונה למנכ"ל האופציה הראשונה היא סמנכ"ל למנהל ולא האופציה הראשונה זה הממונה הישיר

ת. פניה לסמנכ"ל כי הוא הסמכות

ש. בית הדין: זה לצורך הבירור, אבל למה לא להציע

ת. אני לא הצעתי, הם הציעו ואני אישרתי. לא היתה פניה. אנחנו התפקיד שלנו לקבל הרכבי ועדות לפניות לפני כינוס הוועדה. אם היה באמת פניה של המועמד שהוא באמת מתעקש שהממונה הישיר ישב לא היה מצב שמישהו אחר ישב, היינו עומדים על זה אלא אם כן יש מניעה מישיבתו של ממונה ישיר. ממונה ישיר זו הנחיה שלנו שכן ישב בוועדה. הסמכות להרכב וועדה זה סמנכ"ל למנהל משאבי אנוש, עד דרגה 43 יכול לקבל החלטה אחרת ולהגיד לממונה שלא ישב. הממונה אם מתעקש שהוא כן רוצה לשבת אנחנו פועלים בניגוד לרצונו של הסמנכ"ל ומושיבים אותו. במעמד הוועדה לא היו פניות כאלה ואולי היינו מבקשים לדחות את הוועדה אולי היינו יכולים לבקש דיון אחר. אני מבחינתי ראיתי התקשרו אלי והמועד מוכן להתראיין בפני היועץ המשפטי ואנחנו אישרנו. (עמ' 9-10 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור)

1. אף אם יש מקום לקבל כי הנציבות אינה נדרשת ליזום בדיקת תקינות הליך מכרזי ללא פניה, כטענת מר מסאלחה, הרי שאין להלום המנעותה של הנציבות מהפעלת בחינה ביקורתית של זהות חברי ועדת הבוחנים כאשר עצם השאלה מובאת לפתחה . כאשר ידוע לנציבות כי הממונה הישיר אינו יושב בוועדת הבוחנים אשר בשאלת איושה היתה פנייה אליה, קשה לקבל עמדה לפיה על הנציבות לחכות שהמועמד או הממונה הישיר עצמו "יתעקשו" שיקוימו הוראות התקשי"ר. משישנם כללים ברורים בתקשי"ר למינויו של הממונה הישיר אין הנציבות יכולה להסתפק בשב ואל תעשה , ו"לחכות" ולראות כיצד מציע המשרד גורמים אחרים במקום הגורם הנדרש- במקום לברר בעצמה האם קיימת מניעה כלשהי לישיבתו של הממונה הישיר בועדה, וככל שאין כזו, לעמוד על קיום הוראות התקשי"ר. בהתנהלותה חטאה לכאורה הנציבות לתפקידה.
2. ואולם, גם בענין זה דומה כי על אף ההתנהלות הבלתי תקינה דלעיל, לא הצליח המבקש, לפחות בשלב לכאורי זה , להצביע על קיומה של עילת תביעה טובה בשל הפגם האמור.

שניים הם הטעמים לכך:

הטעם הראשון: המבקש לא הצליח לשכנע, בשלב זה , כי הוא עצמו היה מעונין מלכתחילה כי הממונה הישיר ישב בוועדה, ועולה לכאורה הרושם כי אותה התנהגות תמוהה של הממונה עליה הלין לא הביאה את המבקש עצמו , לא לפנות אל הממונה בבקשה כי ישב הוא בוועדה, ואף לא לעמוד בוועדה עצמה על נוכחותו, אף שגם המבקש עצמו מודע לכך שעל פי הוראות התקשי"ר היה הממונה הישיר אמור להיות חלק מוועדת הבוחנים. גרסתו של המנכ"ל בפרוטוקול ועדת הבוחנים לפיה "דעתו של הממונה הישיר תהיה מוטה" מעוררת תהיה כשלעצמה ולא ברור מתוכה לאיזו הטיה חשש המנכ"ל. אף מתוך עדותו של המבקש לא התקבלה תמונה ברורה באשר לטעמים בגינם נמנעה השתתפותו של זה: המבקש עצמו ציין לשאלת בית הדין כי היחסים בינו לבין אותו ממונה הם קורקטיים ולא מעבר לכך, ואף מתאוריו בבקשה ובמסמכים השונים עולה כי יותר משביקש שהממונה הישיר השתתף, ביקש לברר עמו מי משתתף בועדה. המבקש אישר כעולה מההשגה, כי לא פנה לקבל המלצתו של הממונה הישיר (פסקה 10 להשגה מיום 7.1.15, ע' 14 לעתירה ) . אף שאכן כעולה מהוראות התקשי"ר, האפשרות לפנות בעניין זה נתונה גם לוועדת הבוחנים עצמה, הרי שלא היתה מניעה כי כך יעשה גם המבקש, ודומה לכאורה כי לא בכדי לא עשה כן.

אף מעדותו של עו"ד במברגר (בעמ'15 ש' 21-23) עולה כי היחסים בין השניים לא היו אידיליים, אף כי לא חמורים כפי שציינה הגב' שוחט –נחמני בתשובתה לנציגות בתשובתה להשגת המבקש (חלק מנספח 5 לתשובת המשיבים). הנחתו של המבקש כי עמדתו של הממונה הישיר נבעה מחוסר רצונו להתמודד אל מול דעתו של המנכ"ל אף שאפשרית , אינה הכרחית. דומה כי אפשר לא פחות שהממונה הישיר נמנע מביצוע תפקיד זה דווקא בשל הרצון להימנע מעימות מול המבקש כאשר היחסים ביניהם קורקטיים בלבד.

1. הטעם השני: לגופו של ענין הסכים המבקש לחברותו של היועץ המשפטי בועדת הבוחנים.

כידוע על פי הפסיקה לא תשמע טענת מתמודד במכרז כנגד תקינות ההליך ככל שלא השיג על כך בזמן אמת :

" כלל הוא, שאין אדם יכול מצד אחד להשתתף במכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו, משנתברר שלא זכה בו: בג"צ 252/71 [1]; בג"צ 249/72 [2]; בג"צ 57/76 [3]; בג"צ 509/78 [4]. הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח, שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר, וכן כי מציע הצעה זאת הוא שיזכה במכרז. (ראה: בג"צ 292/61[5]). כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים. על-כן לא יהא זה הוגן, אם משתתף במכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים." בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ - ממשלת ישראל - משרד התחבורה פ"ד לו(4) 44.

1. המבקש העיד: "ש. בזמן המכרז שלך אתה לא חשבת שי בעיה עם זה שהיועמ"ש יושב בוועדה. ת. לא, אני מצפה שההתנהלות תקינה ונורמטיבית אני לא פוסל שום בן אדם עד שאני בודק את ההתנהלות" (פרוטוקול ע' 5 ש' 28-29) ויוזכר, כפי שציין המבקש עצמו, הוא התמודד לפחות 10 פעמים במכרזים ואף יושב בעצמו בועדות בוחנים במקרים רבים ובקיא בהוראות הדין הרלבנטי (פרוטוקול ע' 5 ש' 20-27).
2. יצוין עוד כי ככלל הבחירה בחברותו של היועץ המשפטי היא בחירה עניינית שכן הוא מבין אלה שההנחה היא כי הם בלתי תלויים והצורך בהפעלת שיקול דעת עצמאי וענייני ברי ונהיר להם. גם מקובלת עלינו הטענה לקשר ענייני בין תפקיד היועמ"ש לבין המשרה נשוא המכרז.
3. הטענה כי רק נוכח מה שהתברר בדיעבד מתוך הניקוד שנתן היועץ המשפטי לשני המועמדים והבהרותיו להשגותיו (נספח 5 לתשובת המשיבה), למד המבקש כי נפל פגם במינוי היא היא טענה שהוראות הפסיקה דלעיל נועדו למנוע. הן ויתקו של היועץ המשפטי בתפקידו, הן הטענה בדבר אופן מינויו ו"מחויבותו" הנטענת של היועמ"ש למנכ"ל, היו טענות שהיה המבקש מודע להן ביום זימון הוועדה ויכול היה המבקש להעלות עוד בטרם הדיון בוועדה, ואולם , הוא עצמו ציין כי הסכים לחברותו של היועמ"ש. במצב זה מנוע המבקש מהעלאת טענות בענין זה. נוכח "מחסום" זה קשה לומר כי בידי המבקש עילת תביעה רצינית בראש פרק זה , בכל הנוגע לטענתו לפסלות הליכי המכרז.

פגמים אחרים בחברי הוועדה

1. טוען המבקש כי עצם ארוע החלפת המנכ"ל בחבר אחר תוך שהועדה קיימה דיון עם המנכ"ל בענין זה נוכח השגתו של המבקש בפניה , השפיע על שיקול דעתם הבלתי תלוי של יתר חברי הועדה. גם טענה מסוג זה אין לקבל עת מועלית בדיעבד. לו סבר המבקש כי עצם התנגדותו להרכב המקורי יש בה כדי להטיל רבב של חשש הטיה ביתר החברים, שומה היה עליו גם בענין זה להעלות השגתו ולבקש בקשר לכך לשנות לחלוטין את הרכב חברי הועדה. טענה בענין זה אינה יכולה להשמע בדיעבד.
2. מעבר לאמור יצוין כי גם לגופן , טענותיו של המבקש בדבר הטיית שיקול הדעת של חברי ועדת הבוחנים בכלל ושל היועמ"ש בפרט, לא נדמות משכנעות. עיון בדבריו של היועמ"ש במסגרת התייחסותו להשגה ואף דבריו לפנינו , מעלה , ולו לכאורה, כי טענותיו של המבקש כלפיו הן יותר בגדר הנחות וסברות מאשר בגדר עובדות. (כך למשל לענין אופן מינויו של היועמ"ש ועוד)
3. אכן, תיאור האירועים מפי יו"ר הועדה בתשובתה להשגה (בנספח 5 למשיבה) נדמית קיצונית הן אל מול עדותו של היועמ"ש והן אל מול תגובתה של חברת הועדה הנוספת, הגב' סימה אילוז. ואולם אף אם כך, אין המסקנה המתחייבת מכך דווקא כי בשל השפעתו של המנכ"ל סברה יו"ר הועדה כפי שסברה. ראוי לציין כי אף חבר הוועדה עו"ד ברגר , אשר כפי שציין המבקש, יש לו קשרי עבודה והיכרות אישית עמו, ואף תמך במועמדותו של המבקש, הרי שבהתייחסותו להשגתו של המבקש לא מצא לנכון לציין דבר באשר לאותה "הטיה" וכלשונו במכתב התייחסותו: "...ברצוני לציין כי לא הושפעתי מהאירוע שבו הוחלף המנכ"ל ביועץ המשפטי של המשרד, וזאת עקב הוראת הנציבות."(נספח 5 לתגובת המשיבים)

הניקוד שנתנו חברי הועדה ומסקנותיהם בקשר לשיקולים הרלבנטיים לענין בחירת המועמד המתאים

1. כאמור, אין בית הדין שם עצמו במקומה של וועדת הבוחנים וכלשון פסק הדין בעניין שקדני (בג"צ 91/67 יהודה שקדני - נציב שירות המדינה וועדת בחינות פ"מ כא(1) 656) :

דא עקא שלא אנחנו יושבים בתור ועדת בחינות לענין חוק שירות המדינה (מינויים) ודעתנו שלנו על כשירותו או חוסר כשירותו של מועמד למשרה פלונית, אינה מעלה ואינה מורידה. תפקידנו וסמכותנו כבית-משפט גבוה לצדק, היא לבדוק אם שקלה ועדת הבחינות, אשר ממלאת תפקידה על-פי החוק, שיקולים פסולים או שיקולים שאינם לענין או אם פגעה בכללי הצדק הטבעי; ורק אם נמצא פגם במעשיה ובשיקוליה מאחת הבחינות הללו, נוכל להתערב במסקנותיה.

1. אין בית הדין שוקל במקום הועדה את השיקולים , אלא אך בוחן האם הם בגדר שיקולים פסולים או אינם רלבנטיים. אף אם יסבור בית הדין כי מסקנתו יתכן שהיתה שונה מזו של ועדת הבוחנים, אין בכך כל עילה להתערבות בהחלטתה.
2. המבקש טוען כי דרישות הסף עצמן מכתיבות מהו העיקר שאליו צריכה היתה הועדה לתת את הדעת, והוא הידע , ההכשרה והנסיון בתחום הביקורת. לטעמו, לא היה מקום ליתן משקל לכישורים אחרים שעיקרם היחסים הבינאישיים.
3. דרישות הסף הן כשמן, ברי כי על הועדה לבחון התקימותן ואולם אין להסתפק בהן. עצם המשקל הניתן בגליונות העזר- גליונות הציונים (אשר כאמור בהם הם חלק ממסמכי המכרז(הנמקת ההחלטה)) לתחומי ההערכה הנוגעים ליכולות אישיות מצביע על החשיבות שיש ליתן גם לשיקולים אלה. יכולות אישיות אלה דומה שהן מרכיב חשוב בהצלחתו של כל עובד בתפקידו.
4. גישתם של חברי הועדה אשר בחרו במשיב 3 ככשיר, ולפיה מצאו ליתן משקל ליחסי העבודה ולגישה הבינאישית של המועמדים כשיקולים שאינם פחותים מהשיקולים המקצועיים והנסיון הרלבנטי, אף אם אינה בהכרח הגישה היחידה האפשרית, הרי שלפחות לכאורה, אינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות בית הדין בשלב לכאורי זה. לענין זה מוצאים אנו לציין כי שתי הנציגות ממשרדים אחרים שתיהן נשות ביקורת, סברו (כשם שסבר גם היועמ"ש), כי יש חשיבות למערכת היחסים הבינאישיים דווקא במי שיאייש את המשרה הזו. לא מצאנו כל טעם של ממש להטיל ספק בכך ששיקול דעתם היה עצמאי ומקצועי, לפחות לא בשלב לכאורי זה.
5. סיכומם של דברים בראש פרק זה הוא כי המבקש לא עשה די כדי להצביע כי בידו עילת תביעה רצינית בכל הנוגע לבקשתו לביטול המכרז ותוצאותיו בשל פגמים בזהותם של חברי הועדה או בשיקול דעתם.

פגמים בכשירותו של המשיב 3

1. משתתף במכרז, המודע לפגם במכרז או בהליכיו, צריך להודיע על כך בעוד מועד. אין זה ראוי כי משתתף במכרז, הפגום לדעתו, ינצור הפגם בלבו, מתוך תקווה לזכות בו, ורק אם הפסיד יעורר טענות פגם. התנהגות שכזו אינה בתום-לב. היא נופלת מאמת-המידה להתנהגות ראויה בין משתתפים במכרז ביחסיהם ההדדיים, וביחסים שבינם לבין בעל המכרז .ואולם קושי זה אינו עומד לפתחו של החולק על תוצאות המכרז כאשר טוען לפגם שאינו במכרז או בהליכיו, אלא בהצעתו של אחד המשתתפים. פגם שכזה אינו פוגע במכרז, אלא בהצעה בלבד. בדרך-כלל תום-הלב אינו דורש כי משתתף הסובר כי נפל פגם בהצעתו של משתתף אחר יודיע על כך לבעל המכרז. כל משתתף רשאי לסמוך על כך כי הליכי המכרז יתנהלו כדין, וכי בעל המכרז ינקוט את הצעדים המתבקשים כלפי הצעה שאינה מקיימת את תנאי המכרז. אין זה רצוי כלל להטיל על משתתפים במכרז חובת "פיקוח" הדדית על כשירותם ועל מסוגלותם של המשתתפים האחרים (ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ - מדינת ישראל – משרד הביטחון ואח' פ"ד נא(5) 643, 646 ג – ד). בעניננו מעלה המבקש טענה לפיה המשיב 3 לא עמד בתנאי הסף של המכרז .
2. לא למותר לציין כי בהשגה שהגיש המבקש לנציבות לא העלה כל השגה בדבר פגמים בכשירותו של המשיב 3 אף שטען רבות הן ביחס למסמכים שהגיש זה והן ביחס לנסיונו וכיו"ב. טענה זו הועלתה לראשונה לפנינו במסגרת התיחסותו לתשובת הנציבות להשגתו. במסגרת התיחסותו זו (פרק 6 פסקה רביעית )הוא טוען כי המועמד נבחר ע"י הועדה אינו עומד בדרישות המקצועיות המפורטות במכרז כולל הדרישה לנסיון בן שנתיים לפחות בעבודת ביקרות הפנימית. דרישות אלה הן דרישות סף במכרז ומהגדרתם כאלה הן מחייבות את הוועדה בואה לקבל את ההחלטה. ואולם, עיון במכרז מעלה כי את דרישת הנסיון ניתן להמיר בהיות המועמד: ”לחלופין בוגר קורס שהוכר על ידי הועדה לענייני השתלמויות לפי חוק הבקורת הפנימית במקום שנתיים בביקורת פנימית". המשיבה טענה הן בתשובתה והן בסכומיה (בתגובה בפסקה 48, בסיכומים,פסקה 44)- כי הועדה בחנה את עמידת המשיב 3 בתנאי הסף למכרז ומצאה כי הוא עומד בהם.
3. בשלב זה , בהעדר השגה ספציפית ביחס לאי עמידה בתנאי הסף, לא מצאנו כי המבקש עשה די כדי להצביע על עילה משמעותית בתביעתו העיקרית. כמובן המדובר בעמדה לכאורית בלבד אשר נוכח ראיות שיוצגו, תבחן שוב, על המשמע מכך.

התערבות בשיקול דעתה של הנציבות

1. בענין גונן נפסק מפי כב' הנשיא אדלר:

" במקרה דנא, עומדת לביקורת שיפוטית החלטת הנציב שלא לבטל או להתערב בהחלטת ועדת הבוחנים. לעניין היקף ביקורת זו על החלטת הנציב, כרשות מנהלית, יפים הדברים הבאים: "בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על פי דין אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על פי דין"....סעיף 11.496 לתקשי"ר קובע כי:"נציב שירות המדינה או ממלא מקומו רשאי לבטל החלטה של ועדת בוחנים, אם המועמד שנבחר אינו עונה על דרישות המשרה או תקן אותה משרה, או אם נמצאו פגמים בהליכי המכרז".אכן, לוועדת הבוחנים בפניה באים המועמדים במכרז מסור שיקול הדעת לבחון את נתוניהם ולהחליט על הכשירים ביותר מביניהם. שיקול דעת הנציב האם להתערב בהחלטת הוועדה לא נועד ל"התחרות" בשיקול דעת זה, או להחליפו. עם זאת, נציב שירות המדינה הוא האמון על הוראת הלכה באשר לאופן ניהול מכרזים בשירות המדינה. הוא האמון על ההקפדה, כי ועדות בוחנים יתנו דעתן לחובת מתן ייצוג הולם לנשים, בני מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות והוא האמון על קביעת הנורמות לפועלן של ועדות הבוחנים, לרבות לעניין רישום פרוטוקול ונימוק החלטותיהן. על הנציב, הדן בהשגה על החלטת ועדת בוחנים, להתייחס לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ובכלל זה ליתן דעתו למהות הפגם הנטען ועד כמה הוא יורד לשורשו של עניין.."

1. אף שכאמור, מוצאים אנו, לכאורה, פגמים בהתנהלות הנציבות, הרי שאין הם, (אף זאת לכאורה), נוגעים לאופן בו נבחנו טענותיו של המבקש בהשגה שהגיש, ולמסקנותיה- נוכח הקריטריונים הפסיקתיים דלעיל.

מאזן הנוחות

1. שיקולי בית הדין המתחייבים במקרה דנן אינם נוגעים אך לנוחותם של הצדדים להליך כשלעצמם אלא גם לטובת הציבור בכללותה, שהרי מטרתו של ההליך המכרזי היא להביא לטיוב השירות הציבורי ובחירת הכשירים והמתאימים ביותר. נוכח האמור מעלה , בשלב זה לא מצאנו כי השיקול הציבורי מקבל פנים מבוהקות לכאן או לכאן , שכן כאמור, לא מצאנו, לפחות בשלב לכאורי זה , כי פגמים שנפלו בשלבי המכרז, הביאו בסופו של יום לתוצאות פסולות, הן עקב כך שהמבקש עצמו מנע חלק מהן, והן כיון שנתן הסכמתו לחלק אחר, הסכמה , שעל פני הדברים אף היתה מתבקשת (בחירתו של היועמ"ש כגורם ראוי לשבת בוועדת הבוחנים).
2. בבוא בית-הדין לעבודה לבחון טענות כלפי הליכי מכרז, עליו לתת את הדעת לא רק לעניינו של הטוען אלא גם לעניינם של אחרים העלולים להיפגע ממתן הסעד המבוקש. המקרה השכיח הוא שמועמד שלא נבחר תוקף את החלטת הוועדה כדי לסכל את בחירתו של מועמד אחר. במקרה שכזה על בית-הדין להעניק משקל לאינטרס של המועמד הנבחר לקצור את פירות החלטת הוועדה ולקבל את המינוי עליו החליטה הוועדה (431ז (ע"ע 1279/02 מדינת ישראל - שלמה כרמי פד"ע לח 415 (16.10.03)).

אכן, כאמור, כניסתו של המשיב 3 לתפקידו ,כפופה נוכח הסכמת המשיבים, לתוצאות ההליכים בהם נקט המבקש, ואולם בכל אופן , תקיפת ההליך נעשתה לאחר שכבר קבעה הועדה כי הוא הזוכה במכרז.

1. מאידך-דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי נזקיו של מי שאמור היה לזכות במכרז ולא זכה בו מטעמים בלתי ראוים נוגעים לעצם זכויותיו כעובד, וכעובד המדינה וכן להשלכות שיש לכך על יכולת הקידום במעמדו ובתפקידו. ואולם במקרה דנן, המבקש עצמו הדגיש אחרת את הטעמים שהביאו להגשת הבקשה דנן וכלשונו: "אני מבחינתי זו הזדמנות אחרונה לקבל קידום. הפז''מ שלי הוא פחות משנתיים של עבודה, אין לי מרחב תמרון לחכות". (ע' 1 ש' 13-14). אם כן, על אף טענתו של המבקש בסכומיו לפיה למשיב אין אופק תעסוקתי במשרה הנדונה, הרי שגם לו עצמו אין אופק משמעותי בקשר לכך. מתוך דבריו עולה בבירור כי לא התפקיד עצמו, או הקידום הכרוך בו הם עיקר עניינו ,אלא דווקא (מעבר למלחמתו העקרונית נגד מינויים פוליטיים, בגינה אף פנה בעתירה לבג"ץ כאמור), שיפור מצבו הכלכלי בדרך של קידום בדרגות בטרם פרישה , אשר ישליך על גובה גמלתו. לא למותר לציין כי בקשתו של המבקש בענין המכרז דנן, כרוכה ,גם לדידו, בהשתלשלות ארועים מקיפה הרבה יותר, אשר בגינה הוא טוען לזכאות לפיצוי כספי. סבורנו כי בנסיבות הענין הספציפי, במסגרת ההליך בתיק העיקרי וככל שימצא המבקש צודק בטענותיו, יהא ניתן להעריך את הנזקים אשר הוא עצמו ראה לנגד עיניו ולפצותם בכסף.
2. אל מול אלה עומד האינטרס של המשיב 3 לזכות בפירות זכייתו, ובמיוחד כאשר הפניה בענין זה ארעה בסמוך ממש למועד תחילת עבודתו.
3. בנסיבות אלה לא מצאנו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שמצדיק להענות לבקשתו כבר במסגרת הבקשה לסעד זמני.

שיהוי

1. אכן, כפי שצוין בהחלטה מיום 30.4.15- המבקש הגיש בקשתו במועד מאוחר יתר על המידה בסמיכות יתרה לכניסתו של המשיב 3 לתפקידו. עם זאת נוכח התנהלותה של הנציבות אשר נמנעה במשך חודשים מלהכריע בעניניו , עד כדי שהתרשמנו, ולו לכאורה, כי הדבר נעשה בכוונת מכוון- לא מצאנו כי יש בשיהוי זה כשלעצמו משום טעם שלא להענות לבקשה. ולהפך!
2. ואולם, נוכח מסקנותינו דלעיל, הרי שלגופו של ענין לא מצאנו מקום להענות לבקשה למתן סעד זמני בענין דנן.

משכך, הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ה, (09 יולי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.