20 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

החלטה

לטענת המבקש (להלן גם: "התובע"), אזי המשיב מס' 2 (להלן גם: "הממונה" או "המנהל"), מתנכל לו בעבודתו מזה כחמש (5) שנים, באמצעות פגיעה בכבודו, במעמדו, בסמכויותיו ובשמו הטוב. לפיכך, התובע מבקש מביה"ד "סעד זמני" שיקל על מצוקתו בעבודתו בשירות הציבורי.

תלונות שהגיש התובע כנגד המנהל, או כאלו הקשורות במעשים שלו, מתבררות ונבדקות כעת ע"י אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה. מדובר בחקירה משמעתית, הנמצאת בעיצומה, וטרם הוכרע בה דבר. לטענת משיבה מס' 1 (להלן גם: "המדינה" או "משרד התחבורה"), אין מקום להכריע בבקשה ל"סעד זמני", טרם שיימוצה הליך החקירה המשמעתי.

לא קיבלתי את טענת המדינה שביקשה את "עיכוב ההליך", ואפשרתי לב"כ המבקש לעמוד על זכותו לעתור ל"סעד זמני"; ללא קשר לבדיקה המשמעתית המבוצעת, שהיא גם בהתייחס לתלונותיו של התובע.

ב"כ התובע פירט את טענותיו לגופם של דברים, טענות שמשרד התחבורה לא מצא לסתור בשלב זה, וכל עוד החקירה במישור המשמעתי טרם מוצתה.

המדינה למעשה מתגוננת כנגד הבקשה ל"סעד הזמני" בטענה אחת בלבד, והיא טענת "שיהוי". לדבריה מדובר בשיהוי כבד, שבו לקה המבקש בפנייתו ל"סעד זמני", שהוא כשלעצמו מונע את התערבות ביה"ד בדרך של "סעד זמני", טרם שהוכחה התובענה.

אין חולק, שבשלב הנוכחי לא הוכח ולו לכאורה פגיעה ממשית בשכרו של התובע, הממשיך להיות מועסק במשרתו במשרד התחבורה. נותרה אפוא השאלה, מה הנחיצות להעניק לתובע "סעד זמני" עוד שטרם הוכיח תביעתו (שיש לציין שאפילו לא הוגשה בפועל עד היום).

לטענת התובע (עמ' 2, שורה 21, לפרוטוקול הדיון של 14.7.15), נטל ממנו הממונה עליו את: "הסמכויות לאשר אישורי היבוא למדינת ישראל. לקחו ממני את מהנדס הייצור והעבירו אותו. (לקחו גם את) הסמכויות שלי לפקח את נושא הייצור".

אכן, לכאורה מדובר בשלילת סמכויות ממשיות – דבר שהמדינה לא סתרה במפורש את עצם ביצועו. ואולם, באותה נשימה ממש, בעדותו בביה"ד מאשר התובע כי מדובר במעשה שבוצע ב- 19.6.13 לפי מסמך כתוב.

מדובר אפוא בפגיעה שנעשתה לפני שנתיים וחצי (1/2 2); וקרוב לשנתיים לפני הגשת הבקשה הנוכחית. את השיהוי הרב, מתרץ ב"כ התובע בכך שמרשו פנה לדרכים אחרות לנסות לקבל את תרופתו, ביניהן הדרך הנמצאת כעת בעיצומה, היא הבדיקה המשמעתית.

דין הבקשה ל"סעד הזמני" להידחות.

סעד זמני נועד כל-כולו למנוע נזק בלתי הפיך. גם אם קיימות "ראיות לכאורה" לזכאות לסעד אותו ניתן לתבוע, אין פירוש הדבר שהזכאי לסעד, זכאי גם ל"סעד זמני" בקשר אליו. סעדים זמניים אינם אלא "מעין תרופת חירום שנועדה לאפשר לתובע לממש את סעדיו הסופיים ... בתנאים של חוסר ודאות" (עא"ח 6/03 מד"י נ' בוקה ולריו ואח', סע' 14 לפס"ד מיום 27.1.04; ד' שוורץ "סעדים זמניים קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת", מחקרי משפט יג' (1996)).

כשצד משתהה קרוב לשנתיים בפנייה לביה"ד, הדבר מלמד כשלעצמו כי הסעד לא היה לו כל כך דחוף; כפי שהוא מנסה להציגו כעת. התובע עצמו סבר, כי קיימות דרכים אחרות לריפוי מצוקתו, ואין הוא רשאי כעת לבקש התערבות דחופה של ביה"ד, רק משום שעדיין לא זכה לסעדים להם קיווה ממקומות אחרים. לשם כך, קיימת "תובענה עיקרית" שתוגש ותוכרע על פי כללי סדרי הדין. אין זה רצוי ליתן סעד ללא הוכחה בתביעה ראויה, ו"מאזן הנוחות" אינו נוטה בנסיבות אלו לטובת התובע. לא היה שינוי במצב מאז "נשללו הסמכויות" של התובע מזה שנתיים, ומיום שהחלו "ההתנכלויות" כבר חלפו חמש (5) שנים. המבקש "סעד זמני" צריך לפעול בזריזות ובתום לב (דב"ע נא/3-69 יגאל אנוש נ' עיריית חולון, סע' 21 לפס"ד מיום 3.1.91). חלק מחובת "תום הלב" היא פעולה מהירה; ולא ניסיון שלאחר שנים ארוכות להשיב מצב שנעשה לקדמותו. השבה כזו בהחלט אפשרית במסגרת סעד שינתן לאחר שהתביעה תוכח כראוי; ואין זה נכון יהיה לתיתו על סמך טענות לכאוריות בלבד. בייחוד, כשמדובר בשירות ציבורי, ועצם מתן סעד של שינוי סמכויות עלול להביא לאנדרלמוסיה בניהול השירות לציבור; והכל באופן "זמני" ולא הכרחי.

סוף דבר:

1. הבקשה ל"סעד הזמני" תידחה; והוצאותיה יילקחו בחשבון בסיום ההליך העיקרי וע"פ תוצאותיו.

2. התובע יגיש את תביעתו העיקרית לא יאוחר מיום 31.12.15.

3. כתב הגנה יוגש ע"י המשיבים לא יאוחר מיום 15.2.16.

4. דיון מוקדם בהליך העיקרי ייקבע ליום 19.4.16 שעה 12:30.

בעת קביעת "סדרי הדין" כאמור לעיל, נלקחה בחשבון טענת ב"כ המדינה, כי יש ליתן סיכוי לסיום הליך החקירה המשמעתי; שכן, הדבר יכול שיסייע מאוד בהבנת העובדות הנוגעות לסכסוך, ואולי אפילו להביא לפתרונו.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ו, (20 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים.