<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הנאשם מודה בעובדות כתב האישום.

הנאשם:

לאחר שבית המשפט מקריא לי את כתב האישום, אני משיב שאני מודה בעבירות המיוחסות לי בו.

ב"כ המאשימה:

אבקש להרשיע את הנאשם.

<#2#>

הכרעת דין

על יסוד הודאתו של הנאשם, הנני מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום – 3 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין מיום 28.4.2015, 16.3.2015 ו-20.11.2014.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א תמוז תשע"ה, 08/07/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם נעדר עבר פלילי. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בשלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין. הנאשם נכנס בנובמבר 2014, מרץ 2015 ואפריל 2015. אין מחלוקת כי הנאשם פגע בערך המוגן של פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל. ההלכה הפסוקה ידועה, נקבעה לא מזמן הלכת אלהרוש, המתחם שנקבע שם בין מאסר על תנאי ועד 5 חודשים מאסר בפועל, מדובר שם על נאשם עם כניסה בודדת, ללא תנאי, ללא עבר פלילי וללא נסיבות חמורות, זאת אומרת כניסה לצורך פרנסה, כמו במקרה שבפנינו. הנסיבות הקשורות בביצוע עבירה במחוזות אחרים הן לא אותן נסיבות כמו במקרה כאן. הרצידיביזם של הנאשם שבפנינו מעלה את מתחם העונש מתחתית המתחם של מאסר מותנה לעונש של מאסר בפועל של חודש-חודשיים. אנו טוענים כי אי אפשר לחפוף את האישומים במקרה של הנאשם.

אני טוען שנאשם שעצור עד תום ההליכים ועומד לדין על כתב אישום דומה, בפני מותב אחר, נדון על דרך הכלל לעונש מאסר על תנאי וקנס.

אין הלכה של ערכאה מחוזית שאומרת שעניינו של נאשם שעומד לדין שלוש פעמים לא שונה בתכלית השוני של נאשם שעומד לדין בפעם הראשונה.

לאור האמור המאשימה סבורה כי דינו של הנאשם הוא מאסר בפועל, המאשימה עותרת לעונש שלא יפחת מחודש מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אני טוען שהמקרה של הנאשם הוא מקרה דומה למקרה נדון בהלכת אלהרוש. הנוהל הוא אותו נוהל, גם בצפון וגם בדרום, בדרום מגישים בכניסה השלישית גם על שתי כניסות שהיו לפני כן. אם הייתה עולה טענה שלכאורה המדינה הגישה כתב אישום באישום הראשון, הם אומרים שהאדם עומד בקריטריונים. המקרה הספציפי הזה דומה להלכת אלהרוש, שם הגישו לגבי הכניסה האחרונה, היו לו שתי כניסות בשנתיים האחרונות והם מציינים את זה בטיעונים לעונש.

מדובר באדם נשוי עם שני ילדים, הוא מפרנס את משפחתו, יש לו אח נכה ואבא סובל מבעיות בלב. מדובר בנאשם צעיר, בן 21, שהודה מיד וחסך זמן שיפוטי יקר.

אבקש מבית המשפט להסתפק במאסר מותנה.

הנאשם:

אני מצטער, אני לא אחזור על זה שוב.

<#4#>

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, בתאריכים 16.3.2015, 28.4.2015, , 20.11.2014.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס, תוך שהוא מפנה להלכת אלהרוש וטוען כי המקרה דנן שונה מעניינו של אלהרוש שכן מדובר בשלוש עבירות ולא בעבירה אחת. בנסיבות אלה מתחם הענישה שנקבע נקבע בין עבירה אחת בודדת ולאור העובדה כי הנאשם עומד לדין בגין 3 עבירות, יש להשית עליו מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם מנגד, ביקש להשית על הנאשם ענישה בתחתית מתחם הענישה שנקבע בהלכת אלהרוש (מאסר מותנה עד מאסר בן 5 חודשים אשר כולל בחובו את המאסר המותנה) וטען כי בית המשפט נתן דעתו לעובדה כי ישנם פערים בין המחוזות השונים במשטרת ישראל באשר למדיניות העמדה לדין של שב"חים נעדרי עבר פלילי. במחוז דרום מועמדים לדין שוהים בלתי חוקיים בגין שלושת העבירות הראשונות ואילו במחוזות אחרים לאחר שתי אזהרות עומדים לדין שוהים בלתי חוקיים בגין הכניסה האחרונה לדין שלא כדין, כך שמוגש נגדם כתב אישום בגין עבירה בודדת. בנסיבות אלה, ביקש ב"כ הנאשם שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בענישה בתחתית מתחם הענישה עפ"י המתחם שנקבע בהלכת אלהרוש.

הנאשם שבפני יליד 1995, נעדר עבר פלילי, עומד לדין לראשונה בחייו.

הערך המוגן בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל הוא ריבונותה של המדינה, לכך יש להוסיף את הערך המוגן של שמירה על בטחון הציבור, זאת לאור הניסיון של כניסת מפגעים משטחי הרש"פ לשטחי ישראל. לא כל מי שנכנס לישראל יוצר מניה וביה סיכון בטחוני, יחד עם זאת, עצם ביצוע העבירה יוצר עול כבד על גורמי הביטחון ועל כן פגיעה בערך המוגן של בטחון הציבור.

סבורתני כי משיקולים של אחידות בענישה ושיקולים של צדק הדעת איננה יכולה לסבול כי נאשם אשר עומד לדין במחוז דרום בפעם הראשונה בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כדין יישלח למאסר בפועל ואילו נאשם אשר עומד לדין במחוז צפון למשל ייצא כשלחובתו מאסר מותנה בלבד, הכל תחת המטריה העונשית של הלכת אלהרוש, ורק בגין העובדה שבין המחוזות השונים מתקיימת מדיניות שונה של העמדה לדין.

לא ניתן לומר ברצינות כי הנאשם הינו עבריין רצידיביסט, שעה שהוא עומד לראשונה בחייו בבית המשפט. לא הרי האזהרה והתרעה של שוטר או שוטר מג"ב, כגזר דין בבית המשפט.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש להשית על הנאשם ענישה אשר חורגת מתחתית מתחם הענישה עפ"י הלכת אלהרוש, זאת לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה.

לאור כלל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.         מאסר מותנה בן חודשיים למשך שנתיים, שלא יעבור על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל – התשי"ב–1952.

ב.         קנס בסך 500 ₪ או יומיים מאסר תחתיו. הקנס ישולם לאלתר ויקוזז מתוך הפיקדון בתיק מ"ת 50564-04-15 וזאת לבקשת הנאשם. יתרת הפיקדון תושב לידי ערב צד ג'.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

<#5#>

ניתן והודע היום כ"א תמוז תשע"ה, 08/07/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אלינור בסטקר