רקע התביעה וטענות הצדדים:

1. בפניי תביעת שיבוב רכב על סך 3,800 ₪ , במסגרתה תובעת חברת הביטוח איילון מעת הנתבע 2 כספים ששילמה למבוטחה, מר אלברט קוגן, בגין נזק שנגרם לאופנוע עליו רכב מר ודים שמוטקין בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 29.9.14 בעיר אור יהודה בין האופנוע לבין מונית שבה נהג הנתבע מר חיים שאשא (להלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת באמצעות הנהג מטעמה כי כאשר הוא נסע בנתיב הימני ולצדו בנתיב השמאלי המונית, סטה לפתע הנתבע ימינה בכדי לקלוט נוסעת שהרימה את ידה ועמדה בצד הדרך. כתוצאה מכך הוטח האופנוע על הכביש ונפגע לאורך צדו השמאלי וגרם בכך לנזקים לרכבה. עוד נטען כי לאחר התאונה, לקח הנתבע אחריות על התאונה ואף ביקש מנהג התובעת לתקן את האופנוע על חשבונו על מנת שהוא לא יפעיל ביטוח. כן נטען כי לאחר התאונה נכנסה הנוסעת למונית והמשיכה לדרכה עימה.

3. גרסת הנתבעת שונה בתכלית מגרסת התובעת. לטענתו, הוא בכלל נסע בנתיב הימיני ולא השמאלי, התאונה אירעה בזמן רדת גשם, אשר הביא אותו להאט את המונית, נהג התובעת שנסע מאחור לא שמר מרחק מאחור, החליק ופגע במונית באזור הכנף הימנית האחורית שלה. עוד נטען כי משפנה הנתבע לנהג התובעת, אמר לו זה "אנו האופנועים יש לנו חוקים משלנו". הנתבע הכחיש כי ביקש לקלוט נוסעת שעמדה בצד הדרך שכן הוא שם פעמיו בכלל לביתו.

דיון ומסקנות:

4. לפני בית המשפט העידו היום נהג התובעת והנתבע עדות וכל אחד מהם שטח את גרסתו באשר למה שאירע לטענתו בתאונה. במהלך עדותו של נהג התובעת הוצגו תמונות בטלפון הנייד שלו של הנזקים לאופנוע אשר צולמו לטענתו ביום התאונה. בית המשפט גם עיין בתמונת המקום בתוכנת 'גוגל', אשר אומתה על ידי הנתבע כמקום התרחשות התאונה. לאחר שבחנתי את הראיות שלפניי, והתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותם של העדים, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבוע מהו הגורם הדומיננטי אשר גרם לתאונה זו למעשה עומדת מלפני בית המשפט גרסה אל מול גרסה שתוצאתה הינו "מאזן שקול" של הראיות בתיק.

5. כאמור, מלפני בית המשפט הוצגה עדותו של נהג התובעת, וגם עדותו של הנתבע, על פניו שתי העדויות הללו נמצאו סבירות ויכולות להתיישב ,כל אחת בעצמה באופן עצמאי לגמרי, עם הנזקים באופנוע התובעת ובמונית. כך, עדותו של הנתבע, לפיה אופנוע התובעת החליק בעת שבלם, יכולה להתיישב עם נזקי מריחת הצבע שנותרו על האופנוע בעקבות השתפשפותו בכביש ועם הנזק בצד הימני אחורי של המונית כמו שבאותה מידה, יכולים נזקים אלה לעמוד בקנה אחד עם מהלך של סטייה פתאומי של המונית ימינה ובלימת חירום של רכב התובעת שהובילה להחלקתו תוך כדי השתפשפותו בו בעקבות נפילתו לכביש.

6. לצד כך יש לזכור כי על התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה והשכנוע המוטלים עליה כהליך שבשגרה, אלא שבמקרה זה טענות מהותיות כדוגמת הודאת הנתבע באחריותו לתאונה ובקשתו לשאת בנזק כעדות נהג התובעת, כלל לא הוזכרו בטופס ההודעה שמילא זה לאחר התאונה.

יש לצפות כי כפי שזה העיד על הדברים בעדותו הראשית, ומשום אופיים ומהותם, הללו יקבלו ביטוי בגרסתו הראשונית לתובעת ואולם כך לא קרה. כך לא קרה גם בהודעה הטלפונית שנגבתה מנהג התובעת ביום 11.1.15.

7. זאת ועוד, ניתן לראות מטפסי ההודעה, כי נהג התובעת דיווח על התאונה כחודש ימים לאחר התרחשותה, ואף יותר, על פי טופס ההודעה המודפס שהוצג לביהמ"ש נושא כותרתה של התובעת המלמד כאמור על הודעה ביום 11.1.15. אין הסבר מצד נהג התובעת מדוע כך קרה, שהרי ההיגיון נותן שבמקרה של תאונה מעין זו, שאין כל אשם מצדו, יטרח וידווח באופן מידי לחברת הביטוח אודותיה. הנתבע טוען כי כלל לא הודה באחריותו לתאונה ואף לא הציע לשאת בנזק שנגרם לאופנוע ושיחה טלפונית אחת שערך עם נהג התובעת לאחר התאונה, נגעה בכלל להחלפת פרטים מלאים בין הצדדים שכן לא היו בידיו פרטיו של זה מיד לאחר התאונה. קשה לקבוע כי הדברים מופרכים בעליל וזאת על רקע הודעת נהג התובעת על התאונה שנמסרה כאמור באיחור ועל כן ובהחלט ייתכן שהצדדים החליפו ביניהם פרטים מלאים לאחר התאונה וזו הסיבה בגינה נוצר הקשר הטלפוני. כך או אחרת, באין ראייה שתתמוך בטענת נהג התובעת בנושא זה, עומד משקל טענת הנתבע בעניין זה באופן זהה לגמרי לזה של נהג התובעת.

7. פרט לראיות אלו לא נמצאו בתיק ראיות נוספות אשר יקשרו את הנתבע לגרסת נהג התובעת לתאונה, ובשים לב לכך שבפני בית המשפט העידו עד אחד מכל צד, אין מנוס מלבד לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולהורות על דחיית התביעה וכך אני מורה.

8. בנסיבות תוצאה זו, אינני עושה צו להוצאות פרט לשכר התייצבות הנתבע בדיון היום על סך 450 ₪ לתשלום על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.