ב"כ המבקשת: עו"ד נדב גדליהו

ב"כ המשיבה: חוקר עופר עוזרי

1. הבעלים של המבקשת, מר האני חסן גבועה, נחשד במעורבות בעבירות קבלת דבר במרמה, עבירות מס והלבנת הון וזאת באמצעות המבקשת.
2. ביום 17.2.15, במהלך החקירה, ניתן צו להקפאת חשבון הבנק של המבקשת. בחשבון הבנק הוקפא סכום של 171,246 ₪ וכן הוקפאו כספי פיקדון בסך 48,000 ₪. לאחר קיזוז זכויות עומד סכום הכסף שהוקפא על סך של כ- 160,000 ₪.
3. לפני בקשה לביטול הצו להקפאת חשבון הבנק. הבקשה הוגשה ביום 30.4.15 על ידי ב"כ הקודמת של המבקשת והתייחסה למספר נושאים. המשיבה התנגדה לבקשה.
4. ביום 4.6.15 הודיע ב"כ הנוכחי של המבקשת, כי הצדדים נדברו ביניהם, וכי המשיבה הכירה בזכות העובדים במבקשת לקבל את שכרם ואף הסכימה לשחרר חלק מן הסכום שהוקפא לצורך תשלום שכר העובדים עד חודש פברואר 2015, למעט שכרו של האני גבועה, שהוא חשוד בתיק.

המחלוקת בין הצדדים, אם כן, נסובה על תשלום שכר העובדים מחודש מרץ 2015 ואילך, וכן תשלום פיצויי פיטורים לעובדים שפוטרו לאחר שהמבקשת צמצמה את פעילותה.

1. ביום 8.6.15 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הודיע ב"כ המשיבה כי המשיבה נכונה לשקול שחרור סכום נוסף מתוך החשבון שהוקפא לצורך תשלום שכר העובדים מחודש מרץ 2015 והלאה, זאת לאחר שב"כ המבקשת ימציא לה מסמכים המוכיחים כי המבקשת המשיכה לפעול ולהעסיק עובדים. הצדדים התבקשו להודיע לבית המשפט האם הגיעו להסכמות ביניהם.
2. ביום 21.6.15 הודיעה המשיבה כי בדקה את המסמכים שהוצגו לה על ידי המבקשת, וכי ממסמכים אלה עולה שהמבקשת המשיכה בפעילות אשר הניבה הכנסות שלא נתפסו על ידי המשיבה, ואשר יכולות להוות מקור לתשלום המשכורות, ועל כן שבה והביעה התנגדותה לשחרור יתרת הכספים, אך הסכימה לשחרור רכיב העו"ש בחשבון לאחר שהיתרות המצויות בו יועברו לפיקדון, וזאת על מנת לאפשר למבקשת להמשיך ולעבוד מול לקוחותיה.
3. ביום 25.6.15 הוגשה תגובה מטעם המבקשת בה חזרה המבקשת על בקשתה לשחרור כספים נוספים מתוך הכספים שנתפסו, סך של 16,343 ₪ עבור משכורות החודשים מרץ-מאי 2015 לעובדי המבקשת וסך של 50,917 ₪ פיצויי פיטורים לעובדים. המבקשת טענה כי המשיבה נהגה בחוסר הגינות עת הסכימה לשקול שחרור הכספים אם יוכח שאכן נעשתה עבודה בפועל, ולאחר מכן חזרה בה. עוד טענה המבקשת כי אין ממש בטענת המשיבה לפיה למבקשת יתרות זכות המאפשרות לה לפרוע את התחייבויותיה לעובדים, וכי מכל מקום לא ניתן להמשיך ולתפוס כספים שמיועדים לתשלום חובות בדין קדימה כגון שכר עובדים ופיצויי פיטורים.
4. ב"כ המבקשת אינו חולק על קיומן של ראיות המקימות חשד סביר לביצוע העבירות. ב"כ המבקשת אף אינו חולק על כך שהסכומים שנתפסו במסגרת הקפאת החשבון אינם עולים על היקף העבירות בהן נחשד האני גבועה. תכלית הקפאת חשבון הבנק היא הבטחת האפשרות לבקש את חילוט הכסף בתום ההליך, אם יוגש כתב אישום. טענתו העיקרית של ב"כ המבקשת היא כי הגם שישנה עילה לחילוט הכספים, יש להורות על שחרור הכסף התפוס לצורך הבטחת זכויותיהם של צדדים שלישיים, עובדי החברה שלא הייתה להם כל מעורבות בביצוע העבירות, ואשר הם בגדר נושים מובטחים.
5. הליכי חילוט רכוש במסגרת הליך פלילי שעניינו בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000 מתנהלים על פי הכללים שנקבעו בעניין זה בפקודת הסמים המסוכנים.
6. נושא זכויותיהם של צדדים שלישיים ברכוש שמתבקש חילוטו מוסדר בסעיף 36ג לפקודת הסמים המסוכנים, הקובע כדלקמן:

"36ג. סייגים לחילוט רכוש

(א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה.

..."

1. הוראה דומה קיימת אף בפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969 ביחס לתפיסה זמנית:

"34. מסירת התפוס לפי צו

על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו."

ואף ביחס לחילוט בתום ההליך:

"40. טענת בעלות או זכות מצד אדם

היה אדם שאיננו שותף לעבירה טוען לבעלות על החפץ שחולט או לזכות בו, רשאי הוא, תוך שנה מיום מתן צו החילוט או תוך מועד נוסף שנקבע באותו צו, לבקש מאת בית המשפט שציווה על החילוט לבטל את הצו, ורשאי בית המשפט לעשות כן ולצוות על מסירת החפץ למבקש, לבעלותו או לשם מימוש זכותו בלבד, הכל לפי הענין."

1. הוראות החוק זכו לפרשנות בפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 6817/07 סיטבון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת סיטבון") שם נקבע:

"... סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים אינו דן כלל במצבים של קדימות בין נושים. זו, עניין היא למשפט האזרחי. המצב בו עוסק סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים עניינו בהתמודדות בין גורמים הפועלים בשני מישורים שונים לחלוטין: המדינה כמחלטת ומולה נושי הנאשם. אין מדובר בהתדיינות אזרחית בין נושים ובעלי זכויות בנכס אלא בשאלה זכותו של מי תגבור – זכותו של בעל זכות קניינית ברכוש, או זכותה של המדינה בתפקידה כריבון, כשלטון. שיקול הדעת השיפוטי המופעל בסוגיית החילוט בהליך הפלילי, שונה על כן מזה המופעל בהליך אזרחי שעניינו סוגיית הקדימות בין נושים. עיקרו של שוני זה יסודו בכך שבעוד ההכרעה בין נושים אינה אלא עניין אזרחי בטוהרו, בהחלטה בנושא החילוט מודרך בית המשפט בין היתר גם בשיקולים שבאינטרס הציבורי ובהשגת  מטרותיו של ההליך הפלילי...

...

כאמור, ברגיל, מתמודדים ביניהם הנושים על חלקם ברכושו של אדם בהתאם לדיני הקדימות החלים במשפט האזרחי. נחיצותם של דינים אלה נובעת בין היתר מהקושי המובנה הטבוע במצבים בהם סך נכסי החייב מצומצם מסך חובותיו ועל כן אין בידו לפרוע את חובותיו כלפיהם במלואם. מקום שהחייב הינו נאשם שהורשע בפלילים ובין נכסיו מצויים גם נכסים שהושגו בעבירה, ואשר על כן מתבקש חילוטם, אין לראות להשקפתי באותם נכסים כחלק בלתי נפרד ממסת נכסיו במישור האזרחי. במילים אחרות, אין באפשרותם של הנושים להיפרע מנכסים אלה, שכן אין באפשרותו של הנאשם-החייב לפרוע חובותיו מרכוש שאינו שלו אלא נתפש רעיונית כשייך לציבור מעצם זיקתו למעשה העבירה".

1. המחוקק הכיר בכך כי אפשר שביחס לרכוש שנתפס יטען צד שלישי תם לב לזכות ברכוש. אשר לאפשרות לשחרר רכוש שנתפס לצורך חילוט לידיו של צד שלישי הטוען לזכות ברכוש נקבע בפרשת סיטבון:

"... על מנת שייחשב אדם ל"טוען לזכות ברכוש", נדרש כי הוא יהא בעל זכות קניינית ברכוש, ולמצער בעל זכות בנכס מסוים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס.

פרשנות זו תואמת את לשונו של סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים, המדבר במי "שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב". נוסח זה של סעיף 36ג(א) מכוון לדעתי לדרישה כי זכותו של הטוען "תיוחס" לנכס ספציפי... הדרישה כי הטוען לזכות לא ידע על כך שהרכוש שימש בעבירה או שלא יכול היה לדעת כי שימש או הושג בעבירה, תומכת גם היא בפרשנות לפיה טוען לזכות ברכוש הוא מי שרכש זכות קניינית או מעין קניינית ברכוש, שכן אין זה מתקבל על הדעת כי דרישה זו תוחל על הנושה ביחס לכל נכס מנכסי הנאשם.

זאת ועוד. פרשנות זו מתיישבת עם העדיפות שמקנה שיטתנו לנושה שרכש לו זכות חפצית, קניינית בנכס ספציפי מנכסי החייב-הנאשם, זכות המוגנת כלפי כולי עלמא, על פני נושה אובליגטורי שאין לו עניין ייחודי בנכס, או זיקה בלתי אמצעית אליו, מעבר לכך שבאמצעותו יכול הוא להיפרע את חובו, כפי שיוכל לעשות גם מנכסים אחרים של החייב, שזכויותיו אינן קשורות לנכס, אלא הן צומחות מהתקשרות נפרדת, שאינה קשורה לנכס, בינו לבין החייב..."

1. אכן, כפי שנקבע בת.פ. (מחוזי ירושלים) 3053/07 ניסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] , עליו נסמכת המבקשת, הדברים שנקבעו בפרשת סיטבון אינם חלים על נושים בדין קדימה, ובכלל זה גם עובדים, ואולם סברתי כי שונה המקרה שנדון בעניין ניסן הנ"ל מעניינה של המבקשת, כפי שיפורט להלן;
2. ראשית, במקרה דנן המבקשת היא שעותרת לשחרור הכספים שנועדו לתשלום עבור צדדים שלישיים ולא הטוענים לזכות ברכוש עצמם. זאת ועוד, המבקשת טענה באופן סתמי בדבר זכאותם של העובדים לפיצויי פיטורים וצרפה טבלת סכומים שלא ברור מי ערך אותה ועל מה היא נסמכת. כמו כן לא נמסר כל מידע ביחס לשאלה האם הופרשו כספים לקופת גמל ייעודית לתשלום פיצויים בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 ומה היחס בין הסכומים שהופרשו לסכומים המצוינים בטבלה שצורפה לבקשה. די באלה כדי לדחות את הבקשה.
3. שנית, למצער בכל הנוגע לתשלומי שכר העובדים מחודש מרץ ואילך, הרי שבעניין ניסן הנ"ל נדונה תביעת נושים בדין קדימה אשר החוב כלפיהם התגבש טרם תפיסת הכספים לצורך חילוטם. לא כך בענייננו, שבו חובות השכר שהתגבשו טרם תפיסת הכספים נפרעו מתוך הכספים התפוסים, וזאת בהסכמת המדינה, בעוד שהמחלוקת היא לעניין חובות שהתגבשו לאחר מועד תפיסת הכספים (דהיינו, שכר חודש מרץ 2015 ואילך). דומה, כי קבלת עמדת המבקשת בעניין זה תרוקן מתוכן את הוראות התפיסה ותאפשר למבקשת לפעול לשחרור מלוא הסכום שנתפס, טיפין טיפין, בדרך של המשך יצירת חובות כלפי נושים מובטחים על פי דין. זאת לא ניתן לקבל. מובן, כי בנסיבות שכאלה, ידיעה על הקפאת חשבון הבנק של המבקשת ויצירה וגיבוש של חוב לאחר מכן, עשויים לעורר שאלות בענין תום הלב של מי שיטען לזכות ברכוש.
4. לנוכח האמור לעיל הבקשה לשחרור חשבון הבנק התפוס נדחית.
5. זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ה, 04 יולי 2015, בהעדר הצדדים.