התובעת נסעה ברכבה הפרטי בכביש שירות. היא יצאה מכביש השירות במגמה להשתלב בכביש הראשי בנתיב הימני. לטענתה עצרה לפני תמרור "עצור", אותתה, הסתכלה וראתה שאין כלי רכב שעליה לתת להם זכות קדימה, השתלבה בכביש הראשי בנתיב הימני ולפתע ראתה משאית נוסעת משמאלה, סוטה לנתיב הימני ונותנת לרכב התובעת מכה חזקה בצד שמאל.

לטענת התובעת, היא עצרה את הרכב שלה וצפצפה לנתבע, שהיה במשאית כמורה נהיגה בעת שתלמידו נהג במשאית. היא צפצפה למשאית משום שזו לא עצרה אחרי התאונה.

התובעת טוענת שהנתבע סירב למסור לה פרטים.

למקום הגיעו פקחים של העירייה, התובעת הזמינה משטרה ואז מסר לה הנתבע את פרטיו.

התובעת הדגישה בחקירתה הנגדית, שהתאונה הייתה לאחר שהשתלבה כבר בכביש הראשי בנתיב הימני, וארעה משום שהנתבע סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני.

הנתבע אמר, שהמשאית שבה ישב נסעה בנתיב הימני, על פי הנדרש בחוקי התנועה אותם הוא מלמד את התלמיד.

הוא הוסיף, שהתובעת יצאה מכביש שירות בניגוד לתמרור עצור שהיה מוצב שם.

הוא לא הבחין האם היא עצרה, בטרם התפרצה לנתיב נסיעתו מבלי לתת לו זכות קדימה. הוא הבחין בתובעת גולשת לכיוון הכביש וניסה לסטות לצד שמאל אך לא יכול היה להשתלב בנתיב השמאלי שלא היה פנוי.

הפגיעה ברכב התובעת הייתה על ידי צינור המותקן על המשאית מאחור וחורג מהמשאית בערך ב- 20-30 ס"מ, והפגיעה ברכב התובעת הייתה בצד שמאל בחלק הקדמי.

התובעת ביקשה בעבר לדחות את הדיון על מנת להביא עד שלטענתה ראה את התאונה, אך העד לא הובא לדיון.

העובדה שהתובעת יצאה מכביש שירות עובר לתאונה, שוקלת נגדה, שכן על התובעת מוטל הנטל לשכנע, שהספיקה להשתלב בנתיב הימני בטרם נוצר סיכון למשתמשים בדרך.

התובעת טענה כאמור, שבטרם השתלבה בכביש, בחנה את הכביש ולא ראתה כלי רכב הנוסעים בו, ואמירה זו אינה משתלבת עם הופעת המשאית לצד רכב התובעת, על פי גרסת התובעת.

נטל השכנוע מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו על פי התרשמותי מעדויות הצדדים.

אשר על כל אלה, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ו, 09 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.