<#1#>

נוכח מתורגמן בימ"ש – מר מהרט גרמיי.

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

הדיון הוקדם להיום לאחר שהסכמנו לעבור לתיק העיקרי.

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום ויוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט.

הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום המתוקן.

אין הסדר לעונש וכל צד יטען על פי מיטב הבנתו.

ב"כ הנאשם:

אני מאשר את דברי חברי אכן כך הוסכם.

הערת בימ"ש - מוודא עם הנאשם באמצעות מתורגמן בימ"ש כי הבין את ההסדר, כי הבין שבימ"ש אינו מחוייב לכבדו, וכי ההסדר מקובל עליו.

הנאשם באמצעות המתורגמן:

אני מבין את הסברו של בימ"ש שאינו כבול להסדר טיעון.

ב"כ המאשימה:

מגיש כתב אישום מתוקן.

<#2#>

החלטה

כתב האישום המתוקן ייסרק על ידי המזכירות ככתב טענות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

הקראתי לנאשם את כתב האישום התוקן, הסברתי לו את תוכנו, וידאתי שהבינו, ובשם מרשי אני מודיע לבימ"ש כי מרשי מודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם באמצעות מתורגמן בימ"ש:

עו"ד שלי הסביר לי את כתב האישום המתוקן, אני מבין אותו, ומה שכתוב בו נכון.

[בימ"ש עובר על כתב האישום עם הנאשם] זה נכון שאני ביקשתי מהחברה שלי להחליף את הטלפון שלה כי מתקשרים אליה הרבה ואחרי שהיא לא הסכימה נתתי לה אגרוף לפנים ונגמרו לה חבלות.

<#4#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה :

אין לי ראיות לעונש.

ב"כ הנאשם:

אבקש להעיד את המתלוננת שנוכחת כאן באולם.

המתלוננת – זוהתה על ידי ב"כ המאשימה עו"ד שוחט:

לשאלה למה באתי לפה היום? אני אומרת שבאתי להוציא אותו.

לשאלה מאיפה להוציא אותו? אני אומרת להוציא אותו מהכלא.

לשאלה מה אני רוצה לגבי הנאשם שיהיה ? אני אומרת אני רוצה שיצא לבית.

לשאלה למה? אני אומרת כי הוא בעלי.

לשאלה אם אני לא מפחדת שהנאשם ירביץ לי עוד פעם – אני אומרת שלא.

לשאלה איך הנאשם כבעל האם הוא בעל טוב או לא טוב? אני אומרת שהוא בעל טוב.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם הודה והורשע בביצוע עבירה בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, בכך שחבט במתלוננת במכת אגרוף בפניה, כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות במצח, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין הרי שהנאשם פגע בערך המוגן של פגיעה בגופה של המתלוננת ואוטונומיה של גופה, בתי המשפט חזרו על כך שיש להגן על מתלוננת בתיק אלמ"ב כאשר מדובר בעבירות המבוצעות בתוך התא המשפחתי ולכן יש להשית על נאשמים ענישה מרתיעה, אמנם הנאשם הוא חסר עבר פלילי, יחד עם זאת לא מדובר בתקיפה ברף הנמוך כאשר למתלוננת נגרמו גם חבלות. אני מפנה לפסיקה לת"פ 18619-11-13, ות"פ 3014-12 שלום באר-שבע, בשני פסקי דין נקבעו מתחמי ענישה של בין 6 חודשים ל 14 חודשים בעבירות דומות. לאור האמור נבקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, ופיצוי.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה בכתב אישום מתוקן בהזדמנות הראשונה ולמעשה הודה עוד במשטרה, חסך זמן שיפוטי יקר, מדובר באירוע נקודתי חד פעמי וחריג שנעבר בעידנא דריתחא, אני אבקש לא ליתן משקל לעובדה במי שנעצר עד לסיום ההליכים ואבקש שבימ"ש יסתפק במאסר מותנה.

הנאשם באמצעות מתורגמן בימ"ש:

אין לי מה להגיד.

<#6#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (כנגד בת זוג) שעניינה בכך שבעקבות סירובה של בת זוגו, להחליף את מספר הטלפון שלה, לאחר שביקש ממנה לעשות כן על רקע ריבוי מתקשרים, חבט הנאשם באגרופו בפניה של בת זוגו וגרם לה לחבלות הכוללות שטפי דם במצחה.

בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, עליו לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת, הערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

השמירה על ריבונותה של המתלוננת על גופה, הינה הערך המוגן, ומטבע הדברים, זכותה של המתלוננת לחיות בשלווה ובביטחון, בלא שתיפול קורבן לאלימות.

עוצמת האלימות במקרה דנן, אינה מבוטלת מקום שנגרמו חבלות, אך מנגד, בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לזכור כי מדובר בחבטת אגרוף אחת, וכי אין המדובר באלימות נמשכת ומדובר באירוע חד פעמי.

מדיניות הענישה הנוהגת נעה בין מאסרים מותנים לבין עונשי מאסר בפועל ממושכים יחסית.

לאור האמור לעיל, סבורני כי על מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם לנוע בין מאסר על תנאי, לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

ביחס לענישה בתוך גדרי המתחם, שיקול מהותי במסגרת השיקולים לעונש, נותן אני לעמדת המתלוננת לאחר שזו התייצבה בפני, עתרה להחזרתו של הנאשם לביתם המשותף, ולמעשה, הביעה את סליחתה, כמו גם את העדר החשש מפני אלימות נוספת.

בנוסף, בכל הקשור לענישה בתוך גדרי המתחם, נותן אני משקל להודאתו המהירה של הנאשם, והעובדה שהודאתו עוד בחקירה מגלמת נטילת אחריות של ממש, להעדר העבר הפלילי, לעובדה שמדובר באירוע ראשון יחיד ונקודתי, והעובדה שזה הוא מעצרו הראשון של הנאשם.

ביחס לבקשת המאשימה, לפיצוי למתלוננת, מקום שמדובר בבני זוג, המקיימים משק בית משותף לא מצאתי מקום להורות על פיצוי אשר לכאורה יישאר באותו כיס.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך חודש ויום, שימנה מיום מעצרו 29.4.2015.

ב. 4 חודשי מאסר, וזאת על תנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות או איומים משך שלוש שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תבטל את כל המועדים הנוספים שנקבעו בתיק זה.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.