1. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראת תקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.
2. רקע -
   מדובר בתביעה של בנק כנגד לקוח, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: "החוק").
   עיקר עובדות אינן במחלוקת: לנתבע ולבתו הדסה מלכה (להלן: "הבת"), חשבון משותף שבין תנאיו ניתן למשוך כסף מהחשבון רק בחתימת שני השותפים בחשבון.
   ביום 5.6.13, ביצע הנתבע משיכה מהחשבון, מתוך פיקדון בלתי נזיל שהיה בחשבון, על סך 32,266 ₪, סכום שאותו העביר לחשבון אחר שלו שמתנהל בבנק אחר.
   הבת פנתה לבנק, בטענה כי משיכת הכספים בוצעה ללא הסכמתה וללא חתימתה.
   בנסיבות אלה, נאלץ הבנק התובע להשיב את הכסף לחשבון המשותף.
   לפיכך, לטענת הבנק, נהנה הנתבע פעמיים מן הכסף והוא נתבע להשיב את הסכום האמור.
3. ההודעה לצד ג' -
   הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הבת.
   זמן קצר טרם דיון ההוכחות בתיק, הגיש הנתבע בקשה להעביר את התביעה לבית משפט לענייני משפחה, בטענה להעדר סמכות עניינית. בית המשפט קבע כי התביעה העיקרית היא בסמכות בית המשפט האזרחי, ולכן נדחתה הבקשה, כשסוגיית הסמכות לדון בהודעה לצד שלישי נגד הבת, נותרה ב"צריך עיון".
   במהלך שמיעת ההוכחות, ועל רקע זה, ביקש הנתבע למחוק את ההודעה לצד שלישי כנגד הבת, וההודעה נמחקה. על בית המשפט להכריע אפוא, רק במחלוקת נשוא התביעה העיקרית בין הבנק התובע ללקוח הנתבע.
4. ההוראות בפתיחת החשבון -
   בסיכומי הנתבע, העלה ב"כ הנתבע לראשונה, טענות בקשר למסמכי הבנק שהוגשו בהסכמה. מכתב ההגנה, מהתצהיר שהוגש, מהחקירות הנגדיות ומניהול התיק כולו, עלה כי טענת הנתבע היא, כי מי שהוביל אותו לחתימה על מסמכי הבנק בעת פתיחת החשבון היתה הבת, מבלי שהבין במה מדובר. בסעיף 6 לתצהיר בנו של הנתבע, העד מרדכי, הוא עצמו מאשר שהנתבע חתם על המסמכים (אם כי טוען כי הנתבע לא ידע על מה הוא חותם).
   טענה זו סותרת את הטיעון בסיכומים, החולק על מסמכי הבנק, שכן אם לא היו מסמכים כאלה לגבי פתיחת חשבון משותף, שניתן להוציא ממנו כספים רק בחתימה משותפת – לגבי מה איזה מסמכים נטען שהנתבע חתם עליהם בלא שהבין?
5. מדובר במסמכים רשמיים של בנק, שלא היתה מחלוקת מהותית לגביהם, ופקיד הבנק מוסמך להעיד לגביהם. נקבע לא אחת כי: "...ההסכם הבסיסי שבין בנק לבין לקוח כולל, דרך כלל, הוראה הקובעת כי הרישומים בספרי הבנק יחשבו כנכונים. מכאן, שלאותם רישומים יש פוטנציאל ראייתי גבוה..." (ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ, (03/12/2006), פסקה 8 לפסה"ד ; ר' גם: ע"פ 9107/09 יורם מור נ' מדינת ישראל, (20/09/2010), פסקה 35 לפסה"ד).
   עוד נקבע כי: "... אין אף לקבל את טענת המשיב לפיה היה מקום לזמן את פקיד הבנק לחקירה. מסמכי הבנק הוצגו כראייה. המשיב לא הציג גרסה עובדתית רצינית הסותרת את העולה ממסמכי הבנק אשר היה מקום לבררה בעדויות נוספות..." (ע"א 3853/98 עמי סדן נ' אבירם רוזנטל (18/06/2003), פסקה 10 לפסה"ד). אם כך כאשר הוגשו מסמכי בנק ללא חקירה, קל וחומר בענייננו, כאשר נציגי הבנק נחקרו בחקירה נגדית, ולא עלתה כל טענה מהותית לגבי עצם קיומם ואמיתותם של המסמכים (להבדיל מהטענה לגבי הבנתו של הנתבע את המסמכים עליהם חתם).
6. מכל האמור לעיל עולה, אני קובע שמדובר בחשבון בנק שנפתח בשנת 2007 במשותף לנתבע ולבת, כאשר נקבע בהוראות פתיחת החשבון שרק בחתימת שניהם יחד ניתן יהיה להוציא כספים מהחשבון.
7. הפגישה בה נתבקשה הוצאת הכסף מהחשבון -
   כאמור לעיל, מירב הנסיבות אינן במחלוקת. המחלוקת העובדתית היחידה, נגעה לאותה פגישה של הנתבע ובנו מרדכי לוי עם הפקידה יוליה רדינובסקי, בה נתבקשה הוצאת הכסף מהפקדון שבחשבון המשותף. במחלוקת עובדתית מצומצמת זו שוכנעתי כי יש להעדיף את עדותה של הפקידה רדינובסקי.
   העד לוי, בנו של הנתבע והעד היחיד מטעמו, מסר בתצהיר כי הוא התלווה לאביו הנתבע, הוא זה ששוחח עם הפקידה בשם האב. לדבריו, הוא הסביר לפקידה כי הכספים שייכים לנתבע ולכן הפקידה השתכנע וביצעה את העברת הכספים, לאחר שהבינה כי החשבון נפתח בתרמית (סעיף 10 לתצהירו של מרדכי לוי).
   פקידת הבנק רדינובסקי העידה, כי הנתבע עצמו שוחח עימה. הוא אמר שהוא חי מקצבת מל"ל ואין לו כסף למחיה, ולכן ביקש להוציא את הכסף. בנו שהיה לידו חיזק את הדברים. לדבריה, הוא הנתבע היה צלול ולא עלה שום חשד שהוא איננו מבין על מה הוא מדבר (ע' 5-6 לפרו').
   הפקידה רדינובסקי הבהירה, שאם היו מדברים איתה על השותף השני, כפי שטען מרדכי לוי בתצהיר, ללא ספק היתה נדלקת "נורה אדומה", אשר היתה מונעת העברת הכסף ללא חתימת שני השותפים בחשבון.
   הנתבע בסיכומיו הפנה לסתירה בעדותה של הפקידה, בשאלה אם הנתבע קרא את הטפסים בטרם חתם עליהם. הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, שכן אין מחלוקת שהנתבע (יחד עם בנו מרדכי לוי), ביקש להוציא את הכסף מהפקדון ולהעבירו לחשבון אחר.
   גם לפי גרסתו של העד לוי, כוונתו וכוונת הנתבע היתה להוציא את הכסף מהחשבון המשותף עם הבת, ולהעבירו לחשבון של הנתבע לבדו. הנתבע (ובנו העד לוי) ידעו איפוא, כי מדובר בחשבון משותף, לגביו נדרשות שתי חתימות, וביקשו להוציא את הכסף מאותו חשבון משותף, כדי שלבת לא תהיה נגיעה לכסף.
8. שוכנעתי שאין יסוד לטענתו של העד מרדכי לוי, כאילו עירב את הפקידה בעניין הסיבה להוצאת הכספים, כאמור לסעיף 10 בתצהירו. אם היה עושה כן, היתה הפקידה מבינה כי מדובר בחשבון בו נדרשות חתימות של שני השותפים, והיתה מונעת את העברת הכסף. מהראיות עלה שמדובר בתקלה, במהלכה הפקידה לא שמה לב לכך שנדרשות שתי חתימות, על מנת להוציא כסף מהחשבון ולפיכך יש לדחות את גרסתו של העד לוי.
9. הטענה בדבר מצבו של הנתבע -
   הטענה המרכזית של ב"כ הנתבע, היתה כי הנתבע הוא בן 100, שאינו קרוא וכתוב ואינו מבין דבר, חולה באלצהיימר וסובל מדמנציה. לכן, לפי הטענה, ניצלה אותו בתו.
   העד מרדכי לוי אישר, כי רק לפני כשנה ומחצה, היינו לאחר האירועים נשוא התביעה, נתמנה כאפוטרופוס לנתבע רק לצורך עניינים רפואיים (ע' 18 לפרו'). לא נטען כי מדובר בפסול דין לענייני רכוש, שאיננו מוסמך לבצע פעולות משפטיות, ולא הוצג כל מסמך לעניין זה.
10. הערכאה המוסמכת לקבוע אם אדם אינו כשיר לביצוע פעולות משפטיות היא בית המשפט לענייני משפחה. ב"כ הנתבע לא המציא שום מסמך, לפיו קבע בית המשפט המוסמך כי הנתבע הוא בגדר פסול דין.
    כל שהומצא, הוא מסמך רפואי מיום 29.12.2014. הנתבע טען בסיכומים, כי מדובר בחוות דעת בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, אלא שהתקנה מפנה להוראות ס' 24 לפקודת הראיות, ונוסח המסמך הרפואי, אינו תואם במלואו את התוספת הראשונה. מכל מקום, עורכו לא התייצב למתן עדות ולכן התיעוד הרפואי מהווה עדות שמיעה. תיעוד זה נערך רק בדצמבר 2014, לאחר האירועים נשוא תביעה זו.
    אין במסמך זה (גם אם עורכו היה מעיד), משום הוכחה כלשהיא לגבי נסיבות פתיחת החשבון בשנת 2007, המביאה לביטול פעולה זו.
11. הנתבע לא טען כי הודיע לבנק בכל שלב שהוא, כי איננו כשיר לביצוע פעולות משפטיות, או כי המציא לו מסמך רפואי או משפטי כלשהוא.
    עדי התובעת, הן הפקידה רדינובסקי והן מנהל הסניף אונטמן, הבהירו כי אם היו יודעים כי מדובר בפסול דין, ואפילו אם היה מתעורר חשד שמדובר במי שאיננו מבין דבר – היו מיד מפנים את העניין לבירור המחלקה ליעוץ משפטי בבנק.
    מדובר בהתנהלות סבירה של בנק, אשר איננו אמור לבדוק את מצבם הרפואי של לקוחותיו, כל עוד לא הומצא לו מסמך רשמי בעניין העדר כשרות משפטית.
12. טענה מרכזית של העד מרדכי לוי, היא כי הבת הונתה את הנתבע, בכך שפתחה בשנת 2007 את חשבון הבנק המשותף, למרות שמדובר בכספים השייכים לנתבע.
    קשה לקבל את גרסתו של העד מרדכי לוי, אשר מצד אחד טען, שהנתבע סובל ממחלת השיטיון ומאלצהיימר, איננו מתמצא במקום ובזמן, איננו מזהה את בני משפחתו ואינו מודע לסובב אותו ומנותק לחלוטין מהמציאות, ומצד שני טען שהנתבע סיפר לו שהבת לקחה אותו לפתיחת החשבון בשנת 2007 חרף רצונו, והונתה אותו בכך על מנת ליטול את כספו.
    ראשית, הנתבע עצמו לא העיד על כך, ומדובר בעדות מפי השמועה.
    שנית, תיאור מדוקדק כמו המתואר בתצהיר העד לוי, איננו עולה בקנה אחד עם הטענה לגבי העדר מודעות לסובב את הנתבע, עד כדי ניתוק מוחלט מן המציאות.
13. מכל האמור לעיל, עולה כי חרף גילו של הנתבע, לא הוכח כי מצבו הנפשי כה קשה, עד כדי ניתוק מוחלט מן הסביבה ופסלות מביצוע פעולות משפטיות, בעיקר בשנת 2007, כאשר נפתח החשבון ונקבע כי ניתן יהיה להוציא כספים מהחשבון רק בחתימת שני השותפים, הנתבע ובתו. לא הוצג כל אישור לפיו הנתבע הוכרז פסול דין שאינו כשיר לביצוע פעולות משפטיות.
14. החשבון המשותף נפתח עוד בשנת 2007, על ידי הנתבע והבת במשותף, כאשר היה ברור לשניהם כי ניתן להוציא כסף מהחשבון רק בחתימה משותפת של כל אחד מבעלי החשבון. מהראיות עלה, שהנתבע והבת נהגו כך, על מנת שהכסף לא יוצא על ידי מי מבעלי החשבון לחוד, אלא יישמר לאזכרות לאחר מותו של הנתבע באריכות ימים. בנסיבות אלה, לא היה מקום להוצאת כספים מהחשבון המשותף ללא חתימת הבת.
15. הנתבע ובנו מרדכי לוי היו מודעים לדרישה בשתי חתימות. אם סברו כי מדובר בחשבון שנפתח בטעות, תוך כדי עושק של הנתבע על ידי הבת – היו יכולים לפנות לבנק בעניין זה. תחת זאת, הנתבע ובנו מרדכי לוי, הוציאו את הכסף בניגוד להוראות החשבון בכוונה תחילה, על מנת להעבירו לחשבון אחר, בו לא תהיה דריסת רגל לבת.
    
16. חובת ההשבה ע"פ הדין -
    סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע את חובת ההשבה, לפיה מי שקיבל, שלא על פי זכות שבדין, נכס שירות או טובת הנאה - חייב להשיב למזכה את הזכייה.
    הנתבע קיבל טובת הנאה שלא על פי זכות בדין, שכן זוכה פעמיים בסכום הנתבע: ראשית כאשר העביר את הכסף לחשבון אחר שלו בבנק פועלים, ושנית כאשר זוכה על ידי הבנק מחדש, לבקשת הבת, בחשבון המשותף שלו ושל הבת.
    ב"כ הנתבע עצמו הצהיר בישיבה המקדמית ביום 16.4.16 כדלקמן: "אנו מסכימים שהבנק לא צריך לשלם פעמיים" (ע' 1 ש' 20 לפרו').
    מכאן שבנסיבות העניין, קיבל הנתבע טובת הנאה שלא ע"פ זכות שבדין, וקמה חובת ההשבה לבנק.
17. פטור מלא או חלקי -
    המחלוקת היחידה היא אם ישנה עילה לפטור מחובת ההשבה או להשבה חלקית.
    סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה, או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
18. בעניין אגריפם, דן בית המשפט העליון בהרחבה בסוגיית הפטור מהשבה וההשבה החלקית (ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' שמואל מאירסון (15/07/2010)).
    כב' השופט דנציגר פירט, כי מטרתו של סעיף 2 לחוק היא להביא לתוצאה צודקת במישור היחסים בין הצדדים, בצד הסתכלות חברתית כוללת המבקשת ליישם נורמה מוסרית שעל-פיה לא יצא חוטא נשכר. תפקידו של בית המשפט, בהקשר זה, מתבטא ביציקת ערכים של צדק אל תוך המסגרת של הוראת סעיף 2 לחוק.
    השיקולים שבבסיס ההוראה על פטור מהשבה או השבה חלקית, הם שיקולים רבים ושונים, בכללם גם מוסריות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה. אם המסקנה שאכיפת חובת ההשבה (במלואה או בחלקה) על הנתבע, היא יותר בלתי צודקת מאשר אי-אכיפתה או מאשר אכיפתה החלקית, פוטרים את הנתבע מן ההשבה, כולה או מקצתה.
    בית המשפט נסמך על עמדתו של פרופ' פרידמן, אשר עומד על החשיבות המרכזית אותה יש לייחס להתנהגות הנתבע בהקשרו של סעיף 2 לחוק. הענקת פטור מהשבה במקרים בהם הנתבע אינו תם לב, צריך שתיעשה במקרים נדירים. עם זאת, יש לתת מקום ומשקל גם לשיקולים נוספים, ובכלל זאת להתנהגות התובע. רשלנות מצד התובע ואפילו רשלנות בולטת, איננה מהווה, כשלעצמה, גורם מספיק שבכוחו לשלול השבה. עם זאת, קיימים מקרים לא מעטים, שבהם מובאת התנהגות התובע בחשבון. יש והתנהגות זו משמיטה את הבסיס לתביעה או שהיא מקנה הגנה, כגון כאשר היא עולה כדי ויתור, הסכמה, כוונה לחתום את הפרשה או שהיא יוצרת השתק. במקרים אחרים עשויה התנהגות התובע לשמש שיקול אשר יביא להפחתת סכום ההשבה או אף לשלילתה (שם, פסקאות 15-19 לפסה"ד).
    בעניין אגריפם, מדובר היה במכירת מניות תוך הפרת זכות סירוב ראשונה. בית המשפט העליון קבע כי קמה זכות ההשבה, אולם: "יש לתת משקל מסויים להתנהלות המערערת" (היא המזכה, פסקה 47 לפסה"ד), ולקבוע "תג מחיר" להתנהגות זו (פסקה 52 לפסה"ד).
19. בעניין עיריית ירושלים (דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14/04/2015)), דובר בהשבת סכומים שנגבו בטעות ע"י רשות.
    נקבע כי המושג "השבה בלתי צודקת" הוא מונח עמום ובעל "רקמה פתוחה" (opentexture). נפסק שלא ניתן להגדיר מראש באופן ממצה את כל הנסיבות שבהן תיחשב השבה לבלתי צודקת ואשר יבססו פטור מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר. על כן, הוטל על בית המשפט לצקת תוכן מוחשי במושג הרחב האמור ולהבהיר, ממקרה למקרה, מתי יחול הפטור מטעמי צדק (שם, פסקה 45 לפסה"ד). באותן נסיבות, הורה בית המשפט על השבה מלאה חרף הפגיעה התקציבית במזכה.
20. בעניין פנקסו (רע"א 5884/14 פנקסו גלובל בע"מ נ' דוק השקעות בע"מ (29/10/2014)), עסק בית המשפט העליון בהשבה חלקית בלבד של 50% מהזכיה, בעקבות התנהלות חסרת תום לב של אוחז בשטר.
    בית המשפט העליון קבע, מצב בו המזכה פועל בחוסר תום לב, עלול להתקיים במסגרת נסיבות שונות ומגוונות, ואין לקבוע כלל ברזל לפיו בכל מקרה שכזה חובת ההשבה תחול במלואה, ללא אפשרות לצמצם את היקפה על פי סעיף 2 לחוק.
    באותה פרשה נקבע, שלנוכח התנהגות רשלנית של המזכה, ראוי להחיל את סעיף 2 לחוק ולצמצם את חובת ההשבה המוטלת על המבקשות (שם, פסקה טז' לפסה"ד).
21. פרופ' פרידמן בספרו (ד. פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שניה, ירושלים 1998, כרך ב'), מציע כי התנהגות הנתבע תשמש אבן בוחן כבדת משקל לעניין ההגנה הקבועה בסעיף 2 לחוק. מקרים בהם תוענק ההגנה לנתבע שפעל בחוסר תום לב, יהיו נדירים. עם זאת, אם הנתבע שינה את מצבו לרע בעקבות ההתעשרות, אפשר שהדבר יבוא בחשבון במסגרת השבה חלקית (שם, ע' 1179-1187). פרופ' פרידמן מביא דוגמה, לפיה אם היתה התרשלות של הבנק גדולה מהתרשלותו של הלקוח, והכסף הועבר לצד שלישי, היה מקום להטיל על הבנק את האחריות לגבות את הכסף מהצד השלישי (שם, ע' 1192). ואולם, ההגנה של שינוי מצב לרעה, תחול רק כאשר המקבל היה תם לב (שם, ע' 1194).
22. הבנק התובע נסמך על הפסיקה בעניין וינר (ת"א (של' ת"א) 27260/98 בנק דיסקונט בע"מ נ' אסתר וינר (21.11.2001)), שם נקבעה השבה מלאה, כאשר הבנק זיכה בטעות את חשבונה של הנתבעת עקב הפקדת שיק פגום.
    בעניין וינר נקבע כי רשלנותו של הבנק, איננה שוללת ממנו את הזכות להשבה, שכן הלכה פסוקה היא שרשלנות – ואפילו רשלנות ניכרת – איננה מכשילה את זכות ההשבה.
    מדובר בפסק דין מבית משפט השלום, שאיננו מחייב ולטעמי סותר את רוח ההלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליון בעניין אגריפם ובעניין פנקסו לעיל. לדעתי, רשלנות הבנק היא אחד השיקולים שראוי להביא בחשבון למול חוסר תום הלב של הלקוח, על רקע החובות המוטלים על כל אחד מהם.
23. מנגד לעניין וינר, בעניין קדר נקבע כי לקוח איננו חייב להשיב טובת הנאה שהתקבלה בחשבונו עקב טעות של הבנק (ת"א (תל-אביב-יפו) 60055/99 קדר מאיר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (12/10/2004)).
    נפסק כי כאשר הלקוח קיבל מהבנק כספים לתוך חשבונו, אין להטיל עליו חבות. הלקוח הסתמך על הבטחות הפקיד, עשה שימוש בחלק מהכספים וראה בהם חלק ממצבת רכושו. בנסיבות אלה, אין להשית אחריות על שכם הלקוח, ועל הבנק לספוג את הנזק הכספי. הלקוח לא נהג בעצימת עיניים מכוונת, אלא ביצע בדיקה אצל שלוח הבנק ולאחר שזה הפיס דעתו, כי כל ההפקדות נעשו כדין, אין לדרוש מהלקוח חובת זהירות מוגברת.

מן הכלל אל הפרט

1. בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, נקודת הכובד בבחינת הנסיבות שבהן נכון יהיה לפטור מהשבה, כולה או מקצתה נתונה בעיקרה בהתנהגות הנתבע.
2. בענייננו, הנתבע (בצוותא עם בנו העד מרדכי לוי), נהג בחוסר תום לב, כאשר למרות שידע שנדרשת חתימת הבת, לשם הוצאת הכסף מן החשבון, הכשיל את הפקידה רדינובסקי, בכך שביקש להוציא את הכסף תך הסתמכות על מצבו הכלכלי הקשה, ותוך התעלמות מהעובדה שמדובר בחשבון משותף, בו נדרשות שתי חתימות של בעלי החשבון על מנת להוציא את הכסף.
   יחד עם זאת, נראה לי כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על השבה חלקית בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק.
3. המטרה של פתיחת החשבון המשותף, בו נקבעה הוראה כי ניתן להוציא כספים רק בחתימת שני בעלי החשבון, נועדה בדיוק למנוע מצב כגון זה, בו אחד מהשותפים מוציא כספים מהחשבון ללא ידיעת השותף האחר.
   בעלי חשבון אשר פותחים חשבון משותף ובו הוראה כזו, עושים כך כדי למנוע אפשרות של שותף אחד בחשבון להונות את האחר. הבנק אמור לפקח על כך, מכוח ההוראות שנקבעו בעת פתיחת החשבון.
4. העדים מטעם התובעת רדינובסקי ואונטמן, העידו כי במקרה כזה היה אמור לקפוץ "באנר" המזכיר לפקיד הבנק שלא ניתן להוציא כספים מהחשבון ללא חתימת כל בעלי החשבון. העדים לא ידעו להסביר, מדוע לא עלתה תזכורת כזו, ואיך טעתה הפקידה רדינובסקי ואיפשרה את הוצאת הכספים מהחשבון ללא חתימת הבת.
5. אין מדובר בהתרשלות רגעית או חד פעמית, שכן מדובר היה בהוצאת כספים מפיקדון בלתי נזיל, שהפקידה היתה צריכה לבקש אישור לגביו, ורק אחרי יום-יומיים, כשנתקבל האישור, הוצא הכסף מהפיקדון, הפקידה פנתה לנתבע ששיגר פקס, ואז הועבר הכסף לחשבון האחר. מדובר איפוא במספר גורמים בבנק ובכמה הזדמנויות, אשר יכולים היו למנוע את התקלה, וכל הגורמים הללו כשלו בשמירה דווקנית על ההוראות שנקבעו בפתיחת החשבון.
6. בעניין אגריפם ובעניין פנקסו דלעיל, נקבע כי יש לקבוע "תג מחיר" להתנהלות הרשלנית של המזכה. בעניין קדר ניתן פטור מלא מהשבה, כאשר הופקד סכום בטעות בחשבון והלקוח שינה מצבו לרעה ועשה בו שימוש.
7. הלכה למעשה, הבנק התובע הוא זה שגרם לכל התסבוכת, בכך שפעל בניגוד להנחיות שניתנו בפתיחת החשבון, הוראות שנועדו להגן על הלקוחות מפני המצב האמור. עתה תובע הבנק את הנתבע, בגין תקלה שנגרמו בעטיו של הבנק.
8. הנתבע, שהוא אדם קשיש ונטול אמצעים, שינה את מצבו לרעה, בכך שבינתיים עשה שימוש בכספים שהועברו לחשבון אחר שלו. בנסיבות העניין, חרף חוסר תום הלב של הנתבע ובנו מרדכי לוי בהוצאתה כספים בניגוד להוראות החשבון – כאשר שוקל בית המשפט את התנהלות הצדדים: הבנק שאמון לשמור על הוראות פתיחת החשבון, אל מול הלקוח הקשיש חסר התום הלב – נראה כי אין מקום לתת פטור מלא מחובת ההשבה, אולם יש מקום לצמצם אותה, להשבה בגובה של 75% מן הסכום שנתקבל שלא כדין.

סיכומו של דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבע להשיב לבנק התובע 75% מן הסכום שנתקבל שלא כדין, בסך של 24,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
2. באשר להוצאות -
   מחד גיסא מדובר בנתבע חסר אמצעים ובתובע שהוא בנק, שהתנהלותו הלקויה, היא שהביאה לתסבוכת. מאידך גיסא, ניהול הגנת הנתבע נעשה באופן מסורבל, תוך הגשת בקשות מיותרות, הגשת תצהיר באיחור ניכר ועוד.
   כשאני מביא בחשבון את כלל הנסיבות, נראה לי נכון להורות על תשלום הוצאות ושכ"ט בסכום גלובאלי ומינורי יחסית בסך כולל של 3,000 ₪.
3. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום לבימ"ש המחוזי.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.