1. לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי מכח חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 והתקנות מכוחו, בגין השנים 2008-2014.

2. לטענת התובעת, הסכמי המסגרת עליהם חתמה לאורך השנים הורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת. על כן היא מחויבת בתשלום דמי טיפול, בהתאם לסעיף 33 ז לחוק הסכמים קיבוציים ולתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז – 1977.

לחילופין נטען כי התובעת הינה צד להסכמים הקיבוציים הכלליים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום אשר הורחבו וחלים על הנתבעת וכן כי לאור עיסוקה חל על הנתבעת צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המסחר והשירותים (י"פ 3539 וי"פ 4055).

4. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר הוכחה.

עוד נטען כי צו ההרחבה בענף הייבוא, הייצוא המסחר והשירותים אינו חל על הנתבעת, שכן עיקר עיסוקה אינו בתחומים אלה ואינו באחד מהענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה.

נטען בנוסף כי התובעת אינה זכאית לתבוע דמי טיפול לתקופה הקודמת למשלוח מכתב הדרישה הראשון וכן כי לא הוכח הסכום הנתבע.

3. בפנינו העיד מר ירון חתם מטעם התובעת.

מטעם הנתבעת העידה גב' מרים גודינגר.

לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע :

"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור.

6. תקנה 1 לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 קובעת:

"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.

(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור."

7. לצורך הכרעה בשאלה האם הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי מכוח תקנה 1(א), יש לבחון האם כטענת התובעת חל עליה צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה, למעט תוספת יוקר או שכר מינימום.

8. התובעת הפנתה לצווי הרחבה (נספח 7 לתצהיר מטעמה) העוסקים בהוצאות נסיעה, דמי הבראה ותוספות יוקר.

צווי הרחבה אלה הוצאו מתחולת סעיף 1(א) לתקנות הסכמים קיבוציים. על כן אינם מהווים מקור לחיובה של הנתבעת בתשלום דמי טיפול.

9. התובעת הפנתה בנוסף, לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, היצוא, המסחר והשירותים.

שאלת תחולתו על הנתבעת תבחן להלן.

10. שאלת תחולתו של צו הרחבה הינה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.

ראו דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158.

המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל. הנטל להוכיח את תחולתו של צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו ובעניינינו, על התובעת.

11. על פי המבוא לצו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (י"פ 3539) התשמ"ח (7.3.1988) הורחבו תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 30.3.87:

"על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם".

12. על פי המבוא לצו ההרחבה, על מנת שצו ההרחבה יחול על חברה, צריך שיתקיימו מספר תנאים מצטברים:

א. פעילות החברה היא באחד מהתחומים הבאים: יבוא, יצור, מסחר ושירותים.

ב. הפעילות באחד מהתחומים האמורים היא באיזה מה"ענפים" המפורטים בנספח 1 להסכם הענפי.

ג. הפעילות מתקיימת במחוז תל אביב והמרכז.

ד. לא חל על העובדים והמעבידים בחברה הסכם קיבוצי.

ראו עע (ארצי) 2580-03-11‏ דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, מיום 1.3.2015.

13. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת פועלת בענף המסחר והשירותים, עוסקת "בשירותים ומסחר בין היתר יבוא ושיווק של מתקני חנייה ומערכות בקרת מבנים".

בתצהיר מטעמה, השתנתה גרסת התובעת וצויין כי הנתבעת עוסקת "ביבוא, שירותים ומסחר בין היתר של מתקני חניה, מערכות בקרת מבנים, מערכות תשלום אוטומטיות וכיו"ב".

להוכחת טענתה הציגה התובעת תדפיסים שונים ובהם תדפיסים מאתרי האינטרנט של דפי זהב ושל דנסגייד ותדפיס מאתר האינטרנט של הנתבעת.

כן הפנתה התובעת לציטוטים מתוך פסקי דין שניתנו בהליכים משפטיים להם היתה הנתבעת צד.

14. בעדותו בפנינו טען מר חתם כי אין לו ידיעה אישית לגבי עיסוקה של החברה. העד אישר כי המידע הגיע אליו ממאגרי מידע שונים וכן משיחות של עובדי התובעת אשר פנו לנתבעת ושיחותיהם תועדו במערכות התובעת.

התובעת לא צירפה תצהיר או אסמכתא לשיחות אלה.

מר חתם העיד לגבי נכונות הנתונים ממאגרי המידע:

"לא יודע אם הגיוני או לא. זה נתון שיש במאגר המידע ועל פי ניסיוני הוא מדוייק בדר"כ בשמונים אחוז".

15. לאור עדותו של מר חתם, כי אינו מכיר את החברה וכי ידיעתו על עיסוקה מתבססת על עיון במאגרי מידע אשר אינו מדויק, אין לייחס לעדותו משקל בנוגע לעיסוקה של הנתבעת.

משקלם הראייתי של התדפיסים השונים שהופקו מאתרי אינטרנט, נמוך אף הוא ולא ניתן להתבסס עליו לצורך הוכחת נתונים עובדתיים בדבר פעילות הנתבעת. כמו כן לא ניתן להתבסס על פסקי הדין מהערכאות השונות שצורפו. פסקי הדין עוסקים בסכסוכים בין הנתבעת לצדדים שלישיים בעניינים שונים ולא עולה מהם כי תחום עיסוקה של הנתבעת היווה שאלה במחלוקת אשר נדונה והוכרעה לגופו של עניין.

16. בסעיף 5 לתצהירה של הגב' גודינגר, מנהלת החשבונות של הנתבעת נכתב :

"עיסוקה העיקרי של הנתבעת הינו התקנה והפעלה של מתקני חניה.

מתקני החניה נשארים בבעלות הנתבעת, והנתבעת אוספת את המטבעות ממתקני החניה ומעבירה לרשות/בעל החניון תמורת עמלה" (ההדגשה במקור).

בנספח 1א' לתצהירה נכתב :

"עיקר עיסוקה של חברת מד-פארק בע"מ לאורך השנים הוא בתפעול מדחני חניה עבור רשויות מקומיות.

החברה רוכשת את מדחני החניה, מתקינה אותם, מפעילה, אוספת וסופרת את הכספים ומעבירה אותם לרשויות."

17. בהמשך המסמך מופיעה טבלה ובה פירוט ערים בארץ ומספר המדחנים אותם תפעלה הנתבעת בין השנים 2008-2015.

לגבי עיסוק הנתבעת העידה גב' גודינגר :

"ש. ספרי לנו מה החברה עושה.

ת. אנחנו קונים מדחנים בחו"ל כי אין חברה שמייצרת אותם בארץ. אנחנו מביאים לארץ. הם נשארים בבעלותנו ואנחנו מציבים אותם בעיריות על פי זכיה במכרזים. הכוונה למדחנים ששמים על המדרכה כדי שבעל הרכב יכול לשים מטבעות ולהחנות. פנגו מתחרה בנו לאחרונה. זו עיקר הפעילות שלנו.

ש. אתם זוכים במכרזים שהרשויות המקומיות מפרסמות?

ת. כן. בימים הטובים החזקנו כשמונים אחוז מהחניה המוסדרת של הרשויות. זה מכרזים של העיריות. המכרז כולל התקנה והפעלה, תחזוקה שוטפת, מתן שירות, איסוף מטבעות.

ש. יש תשלום גם בכרטיסי אשראי?

ת. תשעים ותשעה אחוז במטבעות.

ש. מתוך העובדים מה החלוקה?

ת. "יש עובדי מנהלה, עובדי מוקד שעונים לטלפונים, יש אוספים של הכספים וסופרים של הכספים, מובילים של הכספים. אנחנו עושים את ההובלה. גם מתקנים את המדחנים."

18. בכתב התביעה נטען כי התובעת עוסקת במתן שירותים.

על פי גרסת הנתבעת המובאת לעיל, עיקר פעילותה הוא בהתקנה והפעלה של מדחנים, לרבות העברת התשלום שנגבה בגין החניה, לעיריות השונות, תמורת עמלה, דהיינו – הנתבעת מעניקה שירותים לעיריות השונות, אשר במהותם הינם שירותי גבייה עבור שימוש במקומות חנייה.

19. גב' גודינגר אישרה כי הנתבעת מספקת שירותים לעיריות :

"המכרז כולל התקנה והפעלה, תחזוקה שוטפת, מתן שירות, איסוף מטבעות".

20. לאחר שהוכח כי עיסוקה של הנתבעת הינו במתן שירותים, עלינו לבחון האם השירותים ניתנים במסגרת אחד הענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה.

בתצהירו, טען מר חתם כי הענפים הרלוונטים לעיסוקה של הנתבעת אשר מכוחם חל עליה הצו הם אלה:

"86. מכונות.

102. מתכת – מוצרים.

118. מבני מתכת.

176. ציוד קשר פיקוח ובקרה (טענה זו נזנחה בסיכומים).

215. שעוני ביקורת (טענה זו נזנחה בסיכומים).

90. מכשירי מדידה ובקרה (טענה זו זה נזנחה בסיכומים).

בסיכומי התובעת, הוסיפה את הענפים הבאים:

"84. מטבעות ומדליות.

120. סחורות מתכת.

148. פלדות.

173. ציוד לעיריות.

236. תכנון הנדסי ופרויקטים.

7. אלקטרוניקה – מוצרים, מכשירים וציוד.

15. ברזל.

57. חשמל – חומרים וציוד.

99. מתכות אל – ברזליות.

100. מתכות ופלדות.

116. סוכנים ונציגי סחר חוץ."

21. לאחר שעניינו ברשימת הענפים שפורטה על ידי התובעת, בכתב התביעה ובסיכומים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידיה להוכיח כי איזה מהם רלוונטי לעיקר עיסוקה של הנתבעת, באופן שיחול עליה צו ההרחבה:

א. מהראיות עולה שהנתבעת מספקת שירותים שעניינם גביית תשלום עבור חניה. מהראיות לא עולה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת קשור בענף מכונות, מוצרי מתכת, סחורות מתכת, מבני מתכת, פלדות ברזל, חומרים וציוד חשמל, מתכות אל – ברזליות, מתכות ופלדות ואף לא במוצרים, מכשירים וציוד אלקטרוניקה.

ב. לא הוכח ואף לא נטען כי עיקר עיסוקה של הנתבעת קשור בסוכנים ונציגי סחר חוץ. הוכח להנחת דעתנו כי ככל שהנתבעת רוכשת את המדחנים בחו"ל, מדובר בפעילות הנלווית לפעילותה העיקרית – התקנה והפעלה של מדחנים.

ג. לא הוצגה כל ראיה לכך שהנתבעת עוסקת בתכנון הנדסי ופרויקטים.

ד. לגבי ענף מטבעות ומדליות – מהות השירות שניתן על ידי הנתבעת ללקוחותיה, הינו בגבייה ולא במטבעות עצמן. מר חתם אישר אף הוא כי "לקיחת המטבעות הוא חלק שולי וטכני".

ה. לגבי ענף ציוד לעיריות – לא הוכח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו באספקת ציוד לעיריות.

מהראיות עולה כי הנתבעת מספקת שירותים שעניינים בהתקנה ובהפעלה של המדחנים והעברת התשלום בגין החניה לעירייה. אין מדובר במכירה/השכרה או אספקה של ציוד לעיריות. העדה מטעם הנתבעת הצהירה כי המדחנים שהיא רוכשת נשארים בבעלותה ועדותה לא נסתרה.

22. השמטת ענפים מהרשימה מחד והוספת רשימה ארוכה של ענפים מנגד, מעידה על כך שאף לשיטת התובעת, קיים קושי במציאת ענף ספציפי התואם באופן מובהק את עיקר עיסוקה של הנתבעת. נזכיר כי על פי עדותו של מר חתם, ידיעותיו בדבר תחום עיסוקה של הנתבעת התבסס על מידע אשר אישר לגביו כי אינו מדויק.

23. אף אם לחלק מהענפים שצוינו עשויה להיות רלוונטיות לתחום עיסוקה של הנתבעת במידה כלשהי, אין בכך די להוכחת תחולתו של צו ההרחבה עליה.

24. הנתבעת טענה כי הוספת הענפים בשלב הסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה.

אכן ראוי היה שהתובעת תפרט בכתב התביעה את הוראות צו ההרחבה החל, המבססות לטענתה את התביעה, לרבות רשימת הענפים הרלוונטיים לעיסוקה של הנתבעת. למרות זאת, לאור מסקנתנו כי ממילא לא הוכח כי איזה מהענפים אליהם הפנתה התובעת רלוונטי לתחום עיסוקה העיקרי, איננו נדרשים לטענה בדבר הרחבת חזית.

25. לתובעת טענה חלופיות לגבי תחום עיסוקה העיקרי של הנתבעת. נטען כי התובעת עוסקת במסחר סיטונאי ו/או בייבוא.

26. משקבענו כי תחום עיסוקה של הנתבעת אינו באחד הענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם תחום עיסוקה הינו בייבוא או במסחר סיטונאי, שכן ממילא לא הוכחה פעילות באיזה מהענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הענפי.

מדובר בתנאי מצטבר שאין בלתו.

למעלה מהדרוש נציין כי לא עולה מהראיות שהנתבעת עוסקת ביבוא או במסחר סיטונאי. הנתבעת אישרה כי היא רוכשת את המדחנים בחו"ל כי "אין חברה שמייצרת אותם בארץ". גב' גודינגר טענה שהמדחנים נשארים בבעלות הנתבעת וטענתה לא נסתרה.

27. לאור קביעתנו כי פעילותה העיקרית של הנתבעת אינה נופלת בגדר אחד הענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה, אנו קובעים כי לא חל עליה צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא המסחר והשירותים ועל כן אין היא חייבת בתשלום דמי טיפול מכח תקנה 1 (א) לתקנות.

28. כטענה חלופית טענה התובעת כי חלה על הנתבעת חובה לשלם דמי טיפול ארגוני מכח תקנה 1(ב) לתקנות.

תקנה 1(ב) לתקנות קובעת כדלקמן-

"מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור".

תקנה 1(ב) לתקנות מתייחסת מפורשות למעביד שמפעלו "עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי".

התובעת חזרה והפנתה לצו ההרחבה בענפי הייבוא, היצוא, המסחר והשירותים. משקבענו כי צו הרחבה זה לא חל על הנתבעת, הרי שלא חלה עליה חובה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני מכח תקנה 1 (ב).

29. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות אף מבלי להידרש ליתר טענות הנתבע בעניין אי הוכחת גובה דמי הטיפול, ואי זכאות התובעת לדמי טיפול לתקופה הקודמת למשלוח מכתב הדרישה הראשון בעניין.

30. סוף דבר – התביעה נדחית.

31. התובעת תשלם הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח, (04 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.