1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 28.01.2014, בין כלי רכב מ"ר 91-760-52 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 16-482-35 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית אליה לא התייצב ב"כ הנתבעת אלא רק לאחר שמיעת נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועדה נוספת שישבה ברכב התובעת בעת התאונה. בנסיבות אלו ולבקשת ב"כ הנתבעת שהתייצב באיחור ניכר לדיון ולאחר שמיעת כל העדים, הותר לצדדים להגיש סיכומי קצרים בכתב.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לרבות אלו שהועלו בסיכומים בכתב, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לתאונה ואילו נהגת רכב התובעת תישא באשם תורם בשיעור 20%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתן של עדות התובעת, שהייתה קוהרנטית מאוד, ברורה, התיישבה עם מוקדי הנזק ברכב התובעת, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת שהייתה מהוססת, ובלתי קוהרנטית.

אני מאמין לעדות התובעת שהם יצאו מחניון של מרכז קניות ולאחר שיצאו ממנו עצרו בצד ימין של הכביש בחניה מוסדרת. אף נהג רכב הנתבעת מאשר כי כאשר הוא הגיע לצומת (על מנת לפנות ימינה) רכב התובעת לא היה בתנועה.

איני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעת לפיה התאונה ארעה בשל נסיעה לאחור של רכב התובעת. נהג רכב הנתבע מאשר כי לא הבחין באורות נסיעה לאחור ברכב התובעת דולקים אלא רק באורות בלימה.

איני מקבל את ניסיונו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו להראות כי לא ייתכן כי רכב התובעת היה עם מנוע דומם ואורות הבלימה דלקו בו. כאשר רכב הוא עם מנוע דומם, עדיין אורות הבלימה של הרכב יכולים לדלוק אם מנגנון החשמל של הרכב דולק, כאשר המפתחות נמצאות על "חצי סוויצ'", בעגה.

זאת ועוד, גם העובדה כי נהג רכב הנתבעת לא דרש מנהגת רכב התובעת פרטים מבטאת במידה מסוימת את תחושת האחריות שלו לתאונה דבר המתיישב עם גרסתה של נהגת רכב התובעת לפיה מיד לאחר התאונה הוא הודה באחריותו לתאונה.

כמו כן, אם תיאורו של נהג רכב הנתבעת לתאונה היה נכון, ורכב התובעת היה אכן בולט לכביש ולאחר מכן נוסע לאחור לכיוונו של רכב הנתבעת, ברור כי היה על נהג רכב הנתבעת לנסות לשמור על מרחק ולפנות ימינה בקשת רחבה יותר, לחמוק מהמפגש עם רכב התובעת הנוסע לאחור או לצפור לנהגת רכב התובעת כאות אזהרה. אולם לא זה ולא זה. גם הסברו של נהג רכב הנתבעת לאי צפירה מהווה הסבר קלוש ביותר.

מכאן, אחריותו של נהג רכב הנתבעת לתאונה.

יחד עם זאת, אני משוכנע כי רכב התובעת הועמד קרוב מאוד לנקודת הפנייה ימינה מכיוון נסיעתו של רכב הנתבעת, דבר שהגביר את הסיכוי להתרחשות התאונה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 4,706 ₪ שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העדות כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תשלם שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ו, 12 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.