1.מונחת לפני תביעה בגין נזק רכוש בתאונת דרכים ע"ס 41,922 ₪.

כתבי הטענות:

כתב התביעה:

2.בכתב התביעה שהוגש בהתחלה נגד נתבעים 1, 2 ו- 3 ולאחר מכן צורפו לו נתבעות 4 ו- 5 ,נטען כי ב 2.7.20-13 נהגה התובעת ברכב מס' 7693316, ומר עבד-אלסלאם טאטור נהג ברכב מס ' 9613723 בדרך חזרה מכיוון טבריה לכיוון צומת גולני; כשהתובעת הגיעה לפני הרמזור הראשון בצומת גולני ששם התבצעו עבודות ללא תאורה וללא שילוט או סימון מתאימים טעתה התובעת במסלול ולא ידעה לאן ללכת; מחוסר בררה עמדה באמצע המשולש של שטח ההפרדה וחיכתה שם לעבד אלסלאם שהיה ברכב השני וכשזה האחרון הגיע עמד מצדו השמאלי של רכב התובעת כך ששני הרכבים עמדו בתוך שטח ההפרדה; ואז רכב צד ג' שהיה נהוג על ידי נתבע 1 הגיע מאחור , פגע ברכב התובעת ודחף אותו לכיוון הרכב השני שנפגע בכנף הקדמי; כתוצאה מכך נגרם לרכב התובעת נזק גדול.

3.לטענת התובעת, נתבע 1 גרם ברשלנותו לתאונה ; נתבעת 2 ונתבע 3 אחראים גם הם לגרימת התאונה מהאחר שביצעו עבודות בכביש ושינו את סדרי התנועה מבלי לנקוט באמצעי הזהירות המתבקשים.

כתב ההגנה- נתבע 3:

4.א.נתבע 3 טען בכתב ההגנה כי פיקח על עבודות מסוימות אולם הפיקוח שלו היה פיקוח הנדסי בלבד שלא כלל את ההיבט הבטיחותי; מי שהיה אחראי על ההיבט הבטיחותי היה נתבעת 4 ,( להלן:" הקבלן") שהיה אחראי מכוח החוק ומכוח החוזה עמו לנושא הבטיחות – כולל סימון נתיבים.

4.ב.עוד טען נתבע 3 כי על פי דו"ח הבוחן נתבע 1 נסע במהירות מופרזת ואלמלא כן התאונה הייתה נמנעת. טענה נוספת שהעלה – החלטת התובעת ואחיה לעמוד בשטח ההפרדה גרמה לתאונה.

כתב ההגנה- נתבעת 2:

5.א.נתבעת 2 ,( להלן: "מע"צ"), טענה בכתב ההגנה כי אין יריבות בינה לבין התובע מאחר שהיא אינה עוסקת בביצוע עבודות של פיתוח כבישים; היא רק מזמינה את העבודה באמצעות מכרזים וקבלנים שזוכים במכרזים שהיא מפרסמת הם אלה שמבצעים את העבודות.

5.ב.לטענת מע"צ, בהתאם לפסיקה האחריות רובצת לפתחו של הקבלן; על פי החוזה עמו התחייב הקבלן להיות אחראי כלפי צד ג' וכן לעשות ביטוח שמבטח את מזמינת העבודה – מע"צ . מע"צ מפעילה מרכז בקרה ושליטה לאיתור אירועים ותקלות בכבישים שבאחריותה וטיפול בהם. היא לא קיבלה כל דיווח על מפגע במקום שבו התרחשה התאונה.

מע"צ שלחה הודעת צד ג' לקבלן ולמבטחת – מגדל, ( להלן: "מגדל").

כתב ההגנה של נתבעת 5- מגדל:

6.מגדל טענה בכתב ההגנה כי מאחר שקיים צו הקפאת הליכים נגד הקבלן הרי שאם תחויב כי אז חבותה היא רק מעבר להשתתפות העצמית; עוד טענה כי על פי דו"ח בוחן התנועה מצב הכביש לא היווה גורם לתאונה.

כתב ההגנה של נתבע 1:

8.נתבע 1 הגיש כתב הגנה בו טען כי נהג כדין; לא היה שדה ראייה ולא הייתה תאורה ; הוא הופתע כי רכבים עמדו באמצע הכביש וחסמו את הכביש; כמו כן הופתע מהעבודות בכביש שבוצעו ללא שילוט וללא אזהרה ;הוא לא הצליח לברוח ולמנוע את התאונה .

כתב הגנה מתוקן מטם נתבע 3:

9.נתבע 3 הגיש כתב הגנה מתוקן בו טען כי התובעת הורשעה בבית המשפט לתעבורה. גם נגד נתבע 1 הוגש כתב אישום והוא הורשע. נגד נתבע 3 הוגש כתב אישום אך המדינה חזרה בה ממנו; הוא עשה רק פיקוח הנדסי.

10.הצדדים ביקשו פסק דין מנומק על סמך החומר שבתיק לאחר הגשת סיכומים בכתב.

סיכומי הצדדים:

סיכומי התובעת:

11.א.התובעת טענה בסיכומיה כי מדובר בפגיעה מאחור בה אשם הנתבע 1; הוגש כתב אישום נגדו והוא הורשע בנהיגה ללא זהירות מספקת ובמהירות מופרזת; התובעת הפנתה לסעיף 14 בדו"ח הבוחן.

11.ב.אשר לאחריות של נתבעים 2-5 טענה כי אין מחלוקת כי בוצעו עבודות בכביש ; הפנתה לדברי הבחון לפיהם במהלך נסיעתו למקום התאונה הגיע למחלף שלא הכיר ולא ידע איך להמשיך בנסיעה לכיוון צומת גולני ; כמו כן הפנתה לדברי הבוחן שפקחית תנועה שפעלה מטעם הנתבעות אמרה לו כי הייתה בעיית תאורה בסימון העבודות וכי התריעה על כך בפני מפקח העבודה; הבוחן אף ציין כי בנסיעה למקום התאונה היה קשה להבחין בכיווני הנסיעה והמהבהבים שחסמו את נתיב שמאל גרמו לנסיעה בנתיב ושול ימין.

11.ג.התובעת הוסיפה והפנתה לחוות הדעת של מהנדס עאדל נמוז – מהנדס תנועה אזור צפון לפיה בוצעה חסימה מלאה לנתיב שמאלי ובהמשך נחסם גם הנתיב הימני, לפי קביעת המהנדס ההסדר שהוצב בשטח אינו תואם את התרשים שעל בסיסו ניתן היתר העבודה מאחר שהוא חסם שני נתיבי נסיעה במקום נתיב אחד.

11.ד.עוד טענה התובעת כי ההיתרים הונפקו על ידי מע"צ; מע"צ התרשלה בכך שלא פיקחה על ביצוע

העבודה ולא הציבה מפקח מטעמה שיפקח על ביצוע העבודה בהתאם להיתרים שהונפקו על ידה.

11.ה.לטענת התובעת החוזה בין הנתבעת והקבלן אינו פוטר את מע"צ מאחריות כלפי התובעת ומה גם שעל פי ההיתרים ניתן להבין כי שתי ניידות ופקחי תנועה של מע"צ היו באתר.

11.ו. לטענת התובעת נתבעת 2 אינה זכאית לצאת מהתמונה בכל הנוגע לסידורי הבטיחות - " רמה סבירה של בקרה ופיקוח עצמאיים ובלתי תלויים בגורם עסקי חיצוני חייבת להישמר שכן זו אחריותה של נתיבי ישראל מכוח החלטת הממשלה שהיא מכוח חיקוק; גם מבחינת האינטרס הציבורי ראוי כי האחריות לשמירה על בטיחות המשתמשים בדרך ועל שלומם תיוותר ברמה מסוימת בידי גוף ממלכתי בלתי תלוי אשר פועל ללא כוונת רווח ואשר זה יעוד קיומו ".

11.ו.אשר לאחריות נתבע 3 טענה התובעת כי נתבע זה לא צירף את חוזה ההתקשרות עם מעסיקתו; לא פירט את סוג הפיקוח שנתן; בחקירתו במשטרה לא השיב לכל השאלות; פקחית תנועה העידה במשטרה כי לא הייתה תאורה מספקת ונתבע 3 נתן לה הוראה להעמיד ניידת במקום בלון תאורה ובטרם הביאו את בלון התאורה התרחשה התאונה; הפקחית הוסיפה כי לא היו מספיק קונוסים וכי נתבע 3 ידע זאת. נתבע 3 לא נתן הוראה להפסיק את העבודה עד להסרת המחדלים.

11.ז.לגבי אחריות הקבלן טענה התובעת כי נתבעת זו היא מבצעת העבודה; פקחית התנועה העידה במשטרה כי הודיעה למנהל העבודה של הקבלן על בעיות הבטיחות הקיימות לרבות חסימת שני נתיבים בניגוד להיתרים וכי הקבלן לא הסיר את המחדלים משיקולים כלכליים.

11.ח.ביחס לטענת מגדל לפיה חבותה מתחילה מתקרת ההשתתפות העצמית טענה התובעת כי טענה זו סותרת את הסדר הנושים ; זאת גם זאת הפרק הרלוונטי אינו אחריות מקצועית אלא "צד שליש" שבו ההשתתפות העצמית נמוכה בהרבה.

11.ט. לטענת התובעת, התאונה מושא התביעה אינה שייכת לפרק האחריות המקצועית שכן אין מדובר בתכנון לא נכון אלא ברשלנות שהתבטאה באי הצבת קונוסים ועמודי תאורה. מכל מקום נושא ההשתתפות העצמית שייך ליחסים בין המבוטח והמבטחת ואינו רלוונטי לתובעת.

11.י.אשר לאשם התורם של התובעת טענה כי כתב האישום תוקן באופן שיוחסה לה העמידה באי התנועה ולא בכביש.

סיכומי נתבע 1 :

12.נתבע 1 טען בסיכומיו כי בכביש בוצעו עבודות ללא תאורה או שילוט מתאימים ; עוד טען כי התובעת הורשעה על סמך הודאתה בהפרעה לתנועה וגרימת נזק.

סיכומי מע"צ:

13.א.מע"צ טענה בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה את התביעה נגדה; לא צירפה חשבונית בדבר תיקון הנזק; הפרויקט אושר כדין במוסדות התכנון; הקבלן מתמחה בתחום התשתיות; המשטרה ביצעה חקירה והוגש כתב אישום נגד התובעת בגין נהיגה בחוסר זהירות, הפרעה לתנועה והתנהגות שגורמת נזק.

13.ב. מע"צ הוסיפה וטענה כי גם נתבע 1 הואשם והורשע בנהיגה בחוסר זהירות; אי שמירת מרווח; מהירות מעל המותר והתנהגות הגורמת נזק ; מדו"ח הבוחן עולה כי מצב הדרך ושדה הראייה לא היו הגורם לתאונה; הקשר הסיבתי נותק; על פי החוזה שלה עם הקבלן, הקבלן לקח אחריות על כל נזק תוך התחייבות לשפות את מע"צ; מע"צ הוסיפה וטענה כי היא מוטב על פי הפוליסה שהנפיקה מגדל לקבלן; על פי אישור קיום הביטוח מע"צ אינה נושאת בתשלום פרמיות או השתתפות עצמית ולכן הכיסוי הוא מהשקל הראשון.

סיכומי נתבע 3 :

14.א.נתבע 3 חזר בסיכומיו על מה שטען בכתב ההגנה והוסיף כי מנהל העבודה של הקבלן מר צ'רלי דהן נרשם ואושר על ידי משרד העבודה כמנהל ואחראי על ענייני בטיחות; נתבע 3 אינו מתכנן תנועה אלא מפקח הנדסי שפעל לפי תכניות שהוציא הקבלן , מה גם שהוא פעל כעובד של חברת וקסמן גוברין ולא ברור מדוע לא הוגשה התביעה נגדה; החזרה של המדינה מכתב האישום נגדו הייתה לאחר שמיעת ראיות ובהמלצת בית המשפט לאחר שהתברר כי האחראי על הבטיחות הוא מנהל עבודה של הקבלן ולא נתבע 3.

14.ב. נתבע 3 הוסיף וטען כי על פי החוזה בין הקבלן ומע"צ הקבלן אחראי על כל נזק כולל חובת שיפוי מלאה וחובה לרכישת כיסוי ביטוחי; אין לתת חשיבות לעדותה של פקחית התנועה מאחר שהיא עד מעוניין בהיותה אחראית על סדרי התנועה בכביש.

סיכומי מגדל:

15.א.מגדל טענה כי יש לסמוך על דו"ח בוחן התנועה המשטרתי מאחר שמדובר במומחה אובייקטיבי; מהדו"ח עולה כי מצב הדרך ושדה הראיה לא היו הגורם לתאונה.

15.ב.בעניין היקף האחריות הביטוחית טענה מגדל כי הקבלן נכנס להליכי פירוק ; אומנם נכון כי על פי סעיף 68 לחוק חוזי ביטוח קמה יריבות ישירה עם הניזוק אך חבותה של מגדל מתחילה רק מעבר להשתתפות העצמית ולא מהשקל הראשון.

15.ג. מגדל ביקשה לדחות את הטענה של מע"צ לפיה החבות כלפיה מתחילה מהשקל הראשון. לטענת מגדל התחייבות הקבלן לשאת לבדו בתשלום הפרמיות וההשתתפות העצמים אין בה משום הרחבת החבות של מגדל כלפי הקבלן לשקל הראשון.

16.א.בתשובה לסיכומי מגדל טענה התובעת כי המקרה מושא התביעה שייך לפרק ביטוח צד ג' שבו ההשתתפות העצמית היא 10,000 ₪ ולא פרק האחריות המקצועית שבו ההשתתפות העצמית היא 80,000 ₪.

16.ב.לטענת התובעת, האחריות המקצועית נוגעת לתכנון לקוי, שימוש בחומרים לקויים, עבודה לקויה וכדו', לחילופין אם קיים ספק יש לפרש את הפוליסה לרעת המנסח – במקרה זה המבטחת.

17.מגדל השביה לסיכומי התשובה של התובעת ללא קבלת רשות. יש להתעלם מסיכומי תשובה אלה.

דיון והכרעה:

18.לאחר שבחנתי את כתבי הטענות וסיכומי הצדדים על נספחיהם, באתי למסקנה כי עלי לחלק את האחריות כדלקמן:

18.א.נתבע 1 גרם לתאונה. הוא הורשע בנהיגה במהירות ובחוסר זהירות. הנזק הכבד שנגרם לרכב התובעת והתבטא באובדן טוטלי מעיד על נסיעה רשלנית. על כן עליו לשאת במלוא הנזק.

18.ב.אף כי התובעת הורשעה בהפרעה לתנועה ,ומשיקולים שיפורטו בהמשך, לא ראיתי להטיל עליה אשם תורם.

18.ג.הנתבעת 2 תרמה תרומה מכרעת לאירוע התאונה. אני מעריך תרומה זו בשיעור 70%.

18.ד.מכוח הפוליסה, מגדל תשלם לתובעת 70% מהנזק בניכוי סך של 10,000 ₪.

החיובים של נתבעים 1, 2 ו- 5 הם ביחד ולחוד.

18.ה. התביעה נגד נתבע 3 נדחית.

הנמקה תמציתית:

להלן יפורטו הנימוקים שהביאוני למסקנה זו באופן תמציתי כמצוות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

אחריות הנתבע 1:

19.א. בעת קרות התאונה, הרכב של התובעת היה במצב של עצירה.

19.ב.רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעת מאחור.

19.ג. מעוצמת המכה נגרם לרכב התובעת נזק טוטלי.

19.ד.נתבע 1 הורשע בנהגיה ללא זהירות ובמהירות מעל המותר .

19.ה. אף כי התובעת הורשעה בהפרעה לתנועה, ניתן להסיק על סמך כתב התביעה, דו"ח הבוחן וחוות דעת המהנדס עאדל נמוז כי התובעת עמדה על משולש ההפרדה לאחר שנקלעה למעין "מלכודת" שנוצרה עקב הסדר תנועה מסוכן.

19.ו.העובדה כי הסדר התנועה היווה סכנה לנוסעים בכביש אינו פוטר את הנתבע 1 ממלוא האחריות – בהתקרבו לזירת עבודה שבה אורות מהבהבים וקונוסים, היה עליו להאט את מהירות נסיעתו ולנהוג במהירות המתאימה למצב הכביש. הוא לא עשה זאת אלא המשיך לנסוע במהירות מעל המותר.

19.לאור האמור – מצאתי להטיל את מלוא האחריות על נתבע 1 מבלי לייחס לתובעת אשם תורם.

אחריות נתבעת 2 (מע"צ):

20.א. מע"צ התקשרה עם הקבלן לצורך ביצוע העבודה במקטע הכביש בו ארעה התאונה המדוברת.

20.ב.אני דוחה את טענתה של מע"צ לפיה ההסכם בינה לבין הקבלן פוטר אותה מאחריות. ההסכם בין מע"צ והקבלן קובע את מערך הזכויות והחובות בינם לבין עצמם ; הקבלן אינו מוסמך לשחרר את מע"צ מאחריותה כלפי הציבור אם קיימת אחריות כזאת על פי דיני הנזיקין.

20.ג.בדו"ח הבוחן נקבע כי במהלך נסיעתו למקום התאונה הגיע הבוחן למחלף שלא הכיר ולא ידע איך להמשיך בנסיעה לכיוון צומת גולני.

20.ד.הבוחן מציין כי פקחית תנועה שפעלה מטעם הנתבעות אמרה לו שהייתה בעיית תאורה בסימון העבודות וכי התריעה על כך בפני מפקח העבודה.

20.ה.הבוחן אף מציין כי בנסיעה למקום התאונה היה קשה להבחין בכיווני הנסיעה והמהבהבים שחסמו את נתיב שמאל גרמו לנסיעה בנתיב ושול ימין.

20.ו.על פי חוות הדעת של מהנדס עאדל נמוז – מהנדס תנועה אזור צפון בוצעה חסימה מלאה לנתיב שמאלי ובהמשך נחסם גם הנתיב הימני , לפי קביעת המהנדס – ההסדר שהוצב בשטח אינו תואם את התרשים שעל בסיסו ניתן היתר העבודה מאחר שהוא חסם שני נתיבי נסיעה במקום נתיב אחד.

20.ז מע"צ התרשלה בכך שלא פיקחה באופן יעיל על הוראות הבטיחות. המחדל של חסימת שני נתיבים במקום נתיב אחד הוא מחדל חמור הנוגע לפרט מהותי , מסוכן ונגלה לעין. מע"צ הייתה חייבת למנוע מחדל זה. מחדל זה הוא מחדלה של מע"צ עצמה בדב בבד עם הקבלן.

20.ח.מע"צ אינה זכאית לצאת מהתמונה בכל הנוגע לסידורי הבטיחות .מקובלת עלי טענת התובעת כי "רמה סבירה של בקרה ופיקוח עצמאיים ובלתי תלויים בגורם עסקי חיצוני חייבת להישמר שכן זו אחריותה של נתיבי ישראל מכוח החלטת הממשלה שהיא מכוח חיקוק; גם מבחינת האינטרס הציבורי ראוי כי האחריות לשמירה על בטיחות המשתמשים בדרך ועל שלומם תיוותר ברמה מסוימת בידי גוף ממלכתי בלתי תלוי אשר פועל ללא כוונת רווח ואשר זה יעוד קיומו ".

20.י.מע"צ לא הביאה ראיות פוזיטיביות להוכחת שמירה על כללי הבטיחות – זאת אף כי הדעת נותנת שבמהלך ביצוע עבודות שמצריכות חסימת כביש בין – עירוני תהיינה הוראות בטיחות מפורטות וקפדניות בשל הסכנה הממשית הנשקפת לציבור הנוסעים. הוראות אלו אמורות לנטרל את הסכנות שנובעות מחסימת כביש.

20.י"א.הנה כי כן, הטענה של התובעת כי לא ידעה לאן לפנות וכי זו הסיבה שבעטיה נעמדה על שטח ההפרדה – מקבלת סיוע ממשי מדבריו של בוחן התנועה ושל המהנדס עאדל נמוז.

דבריהם של שני עדים אובייקטיביים אלה מחזקים את המסקנה כי לא נשמרו כללי בטיחות בסיסיים וכתוצאה מכך נוצר סיכון תחבורתי מובהק.

20.י"ב.מדובר ,אפוא, ברשלנות משמעותית מע"צ המתבטאת באי שמירה על כללי הבטיחות באופן שיצר סכנה ממשית לציבור הנוסעים בכביש.

האחריות של נתבע 3:

21.לא מצאתי בחומר הראיות בסיס להטלת אחריות על נתבע 3. נגד נתבע זה הוגש כתב אישום שהמדינה חזרה בה ממנו. טענתו של נתבע 3 לפיה לא היה אחראי לסידורי הבטיחות לא נסתרה. בעניין זה אציין כי לא מצאתי בדברים של פקחית התנועה – עדה בעלת עניין – שלא נחקרה עליהם לפני כדי לבסס מסקנה בדבר אחריותו של נתבע 3.

היקף החבות של מגדל:

22.א.אני מקבל את הטיעון המשפטי של מגדל לפיו במקרה של כניסת המבוטח להליכי חדלות פירעון, החבות של המבטחת כלפי הניזוק איננה מהשקל הראשון אלא מעבר להשתתפות העצמית.

22.ב.עמדתה של מגדל נתמכת בפסיקה אליה הפנתה בסיכומיה. הפסיקה אליה הפנתה התובעת עוסקת בטענה של קיזוז חוב בגין דמי ביטוח ואינה רלוונטית לסוגיה בה עסקינן.

22.ג.אשר לפרק שהתאונה מושא התביעה חוסה תחתיו, אני מקבל את העמדה של התובעת. מדובר בתאונת דרכים שארעה עקב אי שמירה על אמצעי בטיחות כנדרש, סיטואציה זו אינה שייכת לתחום האחריות המקצועית שמצומצמת יותר ונוגעת לתכנון ,לשימוש בחומרים תקניים וכיו"ב.

22.ד.מקובלת גם טענתה של התובעת שבהנתן שהניסוח של הגדרת האחריות מושא שני הפרקים ( פרק צד שלישי ופרק אחריות מקצועית) אינו מוצלח ומעורר סימני שאלה פרשניים, הרי שיש להעדיף את הפרשנות שהיא לרעת המנסח- המבטחת.

סוף דבר:

הנזק המוכח לפי חוות דעת שמאי שלא נסתרה הוא סך של 40,922 ש"ח .

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הנ"ל לפי החלוקה הבאה –

נתבע 1 ישלם לתובעת סך של 40,922 ₪.

נתבעת 2 תשלם לתובעת 70% מהסכום הנ"ל – דהיינו סך של 28,645 ₪.

נתבעת 5 תשלם לתובעת את הסך של 28,645 בניכוי 10,000 ₪ - דהיינו סך של 18,645 ₪.

החיובים הם ביחד ולחוד ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן , הנתבעים 1, 2 ו -5 ,ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בחלוקה זהה לחלוקת האחריות.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית. התובעת תשלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ט, 12 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.