ב"כ המאשימה: עו"ד הילה איזנבנד.

ב"כ הנאשם 1: עו"ד מיכאל כרמל ועו"ד דן אסלנוב.

פתח דבר:

1. הנאשם מס' 1, יעקב כהן, יליד 9.12.71 - (להלן: "הנאשם"), הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן שסומן באות "א" וזאת כדלקמן:

עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 - (להלן: "פקודת הסמים"); שתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בסם מסוכן), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - (להלן: "חוק העונשין"); שתי עבירות של תיווך לסחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13, 14 ו- 19א לפקודת הסמים.

2. ביום 10.4.16 הוריתי על הפרדת הדיון בין עניינו של הנאשם לשותפו - נאשם מס' 2 , זאת בשל בקשתו של האחרון לצרף את התיק דנן לתיק אחר המתנהל בפני השופט ד. פיש.

עובדות כתב האישום המתוקן:

3. כתב האישום המתוקן מכיל ארבעה פרטי אישום.

פרט האישום הראשון:

4. באישום זה נטען, כי ביום 3.11.14 שוחחו הנאשם והסוכן שהופעל בשליחות משטרת ישראל - (להלן: "הסוכן"), וסוכם כי הנאשם ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 50 גרם, שלדברי הנאשם נמצא אצל אדם אחר - (להלן: "האחר"), תמורת סך של 25,000 ₪.

הנאשם סכם עם הסוכן כי האחר יקבל עבור הסם סך של 22,500 ₪ והוא יקבל 2,500 ₪ - (להלן: "עסקת הסם").

5. ביום 4.11.14 שוחחו הנאשם והסוכן בטלפון וקבעו להיפגש מאוחר יותר באותו היום בקרית חיים לצורך ביצוע עסקת הסם.

6. בהמשך לכך, נפגשו הנאשם והסוכן במרכולית "פינאטס" ברחוב אח"י אילת בקרית חיים, אולם העסקה לא יצאה אל הפועל.

7. ביום 5.11.14, בשעה 12:45 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לדירתו של הסוכן ברחוב שבטי ישראל 54 בקרית חיים - (להלן: "הדירה"), לשם ביצוע עסקת הסם. הסוכן מסר לנאשם סך של 25,000 ₪ תמורת הסם, כשסך של 2,500 ₪ ניתן לנאשם עבור חלקו ואז יצא הנאשם מן הדירה ונסע מן המקום באמצעות רכב סוזוקי מ.ר. 83-768-28 - (להלן: "הרכב").

8. כעבור זמן קצר, חזר הנאשם לדירתו של הסוכן ומסר לו שקית ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 47.70 גרם נטו - (להלן: "הסם"), אותו החזיק הנאשם שלא לצריכתו העצמית וללא היתר כדין, כאשר בנוסף קיבל הנאשם מהשקית כ- גרם קוקאין לשימושו העצמי.

9. הסם נשלח לבדיקת מעבדה אשר קבעה כי מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 47.70 גרם נטו.

פרט האישום השני:

10. באישום זה נטען, כי ביום 11.11.14 שוחחו הנאשם והסוכן וסוכם כי נאשם 2 ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 50 גרם. סוכם כי נאשם 2 יקבל עבור הסם 22,500 ₪ והנאשם יקבל 2,500 ₪ עבור התיווך לעסקה - (להלן: "עסקת הסם").

11. בסמוך לאמור לעיל, קשרו הנאשמים קשר להחזיק בסם ולמכרו לסוכן.

12. בתאום בין הסוכן והנאשם, ולצורך ביצוע עסקת הסם, אסף הנאשם ברכבו את הסוכן בשעה 20:15 או בסמוך לכך, ממקום מפגש קרוב לדירת הסוכן והשניים נסעו לעבר צומת קריית אתא שם נפגשו עם נאשם 2 ואחרים שהגיעו עימו, אחד מהם נהג ברכב מאזדה בו ישב נאשם 2 במושב הנוסע הקדמי ושניים נוספים שהיו רכובים על קטנוע.

13. רוכב הקטנוע מסר לנאשם 2 שקית ובה סם מסוג קוקאין במשקל של 47.7478 גרם נטו - (להלן: "הסם"). נאשם 2 מסר את הסם לסוכן, והסוכן שלם לנאשם 2 סך של 22,500 ₪ תמורת הסם.

14. בהמשך, נסעו הסוכן והנאשם לעבר דירת הסוכן, אז מסר הסוכן לנאשם סך של 2,500 ₪ תמורת חלקו בעסקת הסם.

15. הסם נשלח לבדיקת מעבדה אשר קבעה כי מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 47.7478 גרם נטו.

פרט האישום השלישי:

16. באישום זה, נטען כי ביום 25.11.14, שוחחו הסוכן והנאשם וסוכם כי הנאשם יפנה את הסוכן לנאשם 2 על מנת שהסוכן ירכוש בסיועו של נאשם 2 סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 50 גרם - (להלן: "הסם"), תמורת סך של 23,750 ₪. חלקו של הנאשם יהיה הסך של 1,250 ₪ מתוך סכום העסקה - (להלן: "עסקת הסם").

17. הנאשם הפנה את הסוכן לאדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה - (להלן: "האחר"), לשם ביצוע עסקת הסם. בהמשך, סוכם בין הסוכן לבין האחר כי הסוכן יפגוש את האחר בבסמת טבעון, ויבצע עמו את עסקת הסם - (להלן: "מקום המפגש").

18. עוד בהמשך, ובתאום בין הסוכן והנאשם, נסע הסוכן לבסמת טבעון ובדרכו למקום המפגש דיבר עם האחר ועם נאשם 2 שידע על עסקת הסם ואשר הנחה את הסוכן בדרכו למקום המפגש עם האחר.

19. בשעה 18:30 לערך, פגש הסוכן את האחר שמסר לסוכן שקית ובה סם מסוג קוקאין במשקל של 49.12 גרם נטו - (להלן: "הסם"), ותמורת הסם שלם הסוכן לאחר סך של 22,500 ₪.

20. בהמשך, נסע הסוכן לעבר דירתו, שם פגש בנאשם ומסר לו 1,200 ₪ תמורת חלקו בעסקת הסם.

21. הסם נשלח לבדיקת מעבדה אשר קבעה כי מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 49.12 גרם נטו.

פרט האישום הרביעי:

22. באישום זה, נטען כי ביום 19.4.15 במהלך חיפוש בבית הנאשם, נתפסה במחסן הבית שקית ובה 0.5999 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין.

23. כאמור, ביום 17.4.16 הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של הנאשם, לפיו הנאשם חזר בו מכפירתו בכתב האישום המקורי, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובעבירות המיוחסות לו בו והורשע בדין. הסדר הטיעון לא כלל מסגרת עונשית.

אולם משהופנה הנאשם לשירות המבחן, לבקשת הסנגור, הוגש תסקיר בעניינו, אליו אתייחס להלן.

תסקיר שירות המבחן:

24. שירות המבחן סקר את נסיבות חיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כבן 43, אב לחמש בנות, מתגורר עם משפחתו בקרית חיים ושוהה במעצר בית לילי. אשתו, עובדת במשק בית ולאחרונה נמצאו בגופה תאים טרום סרטניים מתקדמים ואמורה לעבור התערבות ניתוחית, אביו בן 66, לא עובד וסובל מנכות נפשית בשיעור 100% ואימו בת 62, עובדת כמלוות הסעות לתלמידי חינוך מיוחד, חלתה במחלה ממארת ואמורה להתחיל טיפולי הקרנות.

25. אין לנאשם עבר פלילי.

26. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בפני שירות המבחן, הביע חרטה ולקח אחריות מלאה על מעשיו.

27. באשר לנסיבות ביצוע העבירות ציין הנאשם כי בעקבות העבודות השונות בהן עבד, בעיקר בתחום ניהול אולם אירועים, הוא היה לדמות מוכרת באזור הקריות והכיר אנשים מכל שכבות החברה, ביניהם גורמים חברתיים שליליים כמו שותפו לכתב האישום – נאשם 2 והסוכן המשטרתי עמו יצר קשר. עוד ציין הנאשם כי העבירות בוצעו בתקופה שבה היה נתון בחובות כספיים כבדים ולכן בשל המשבר הכלכלי ואובדן תפקידו כמפרנס עיקרי במשפחה הוא נענה להצעת הסוכן לבצע עסקת הסם בשל רווח כספי שיעזור לו לצאת מהמשבר הכלכלי הזה.

28. שירות המבחן לא זיהה נזקקות טיפולית בתחום הסמים אצל הנאשם, חרף זאת ביקש האחרון להשתלב במסגרת טיפולית שתסייע לו לערוך החלטות שקולות ולהתמודד עם המצוקות שחווה והיוו רקע לביצוע העבירות.

29. שירות המבחן התרשם מאדם בעל יכולות וורבליות וקוגניטיביות טובות ותפקד באופן מותאם במסגרות שונות שהשתייך אליהן. עוד התרשם שירות המבחן כי קיימת מידה גבוהה של אחריות כלפי בני משפחתו שעמדה ברקע לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, כך להערכת שירות המבחן, לצד קשרים חברתיים בעייתיים אשר יצר במסגרת עבודתו באולם האירועים. עוד העריך שירות המבחן כי הנאשם חווה תחושות כישלון לנוכח אי יכולתו לספק למשפחתו את צרכיהם והתנהל באותה התקופה מתוך תחושות ייאוש וחוסר אונים.

30. עוד התרשם שירות המבחן כי לא מדובר באדם בעל מאפיינים עברייניים מושרשים ולצד זאת, קיים קושי בוויסות דחפים במצבי לחץ ומשבר, קשיים להציב גבולות פנימיים להתנהגותו וקושי ביצירת דרכים אדפטיביות להתמודדות במצבי לחץ ומצוקה והפעלת שיקול דעת הולם במצבים אלה. לכן, להערכת שירות המבחן קיימת נזקקות טיפולית אשר תיתן מענה לכל אלה.

31. לאור היעדר הרשעות קודמות, העובדה שלא נפתחו כנגד הנאשם תיקים חדשים, שיתוף הפעולה והתרשמות שירות המבחן כי ההליך המשפטי יצר חותם הרתעתי, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגויות דומות.

32. אשר על כן, בשים לב לחומרת העבירות ולחזרתיות בביצוען, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה משולבת של צו מבחן למשך שנה וחצי במהלכן יטופל במסגרת שירות המבחן, בנוסף לענישה של מאסר בעבודות שירות וענישה מותנית.

טיעוני המאשימה:

33. המאשימה ציינה כי עבירות הסמים חמורות הן ונזקיהן קשים וארוכי טווח, ולפיכך יש להחמיר בהן, תוך שימת דגש לשיקולי הרתעה, גמול ומניעה ולהעדיפם על פני השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

34. המאשימה הפנתה לפסיקה והדגישה כי בתי המשפט הביעו דעתם פעמים רבות בדבר חומרת עבירות הסחר והתיווך בסמים והצורך בהטלת ענישה מרתיעה כחלק מהמאבק בעבירות אלו, שבאה לידי ביטוי במאסר לתקופה משמעותית.

35. עוד הפנתה המאשימה לתיקון 113 לחוק העונשין וסברה כי בעניינו של הנאשם מדובר במספר אירועים נפרדים. ציינה כי המדובר במעשי עבירה שונים אשר בוצעו בתאריכים שונים ובכמויות שונות של סם מהסוג הקשה. בכל אחד מהאישומים גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לבצע את העבירות בשל בצע כסף. על כן, מוצדק להשית עונשים נפרדים ומצטברים בגין כל אירוע, לדעת המאשימה.

36. המאשימה סבורה כי מתחם הענישה ההולם בענייננו נע בין 3 שנות מאסר לחמש שנות מאסר בפועל בגין האישום הראשון - (סחר בסמים), ומתחם עונש שנע בין 2 עד 4 שנות מאסר בגין האישומים השני והשלישי - (תיווך), ומתחם עונש של מספר חודשי מאסר בגין האישום הרביעי - (החזקת סם בביתו), ומאחר שלטענתה מדובר באישומים נפרדים ושונים, מתבקש בית המשפט לצבור את העונשים האחד למשנהו.

37. לטענת המאשימה בענייננו המדובר בפגיעה קשה בשלום הציבור. הנאשם ביצע עבירות סחר ותיווך בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות נכבדה שניתן לחלקה למספר רב של מנות סם ולהפיץ אותה בקרב צרכנים רבים ולכן לטענתה יש להטיל ענישה מחמירה בגין ביצוע עבירות אלו.

38. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ציינה המאשימה כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה דומיננטי ומשמעותי. באישום הראשון הוא מתאם וסוגר את פרטי העסקה עם הסוכן, הביא בפועל את הסמים ומסר אותם לסוכן ואף קיבל תמורת זה כסף. באישום השני והשלישי הנאשם מתווך בין הסוכן ואחרים לצורך ביצוע שתי עסקאות סם, משוחח עם הסוכן לפני ואחרי העסקאות ואף לוקח את הסוכן באישום השני למפגש עם נאשם 2 ובאישום הרביעי נתפסו בביתו סמים לשימושו. המאשימה הדגישה כי מעשיו של הנאשם אינם מעשים ספונטאניים, אלא מדובר בתכנון מוקדם והכנה שכללו שיחות טלפון עם הסוכן, הצטיידות בסם והגעה למפגש עמו.

39. באשר לסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירות טענה המאשימה כי הנאשם לא נקלע לסיטואציה במקרה, אלא הוא עוסק באופן אינטנסיבי בסחר בסם ויש לו נגישות גבוהה לסמים ולגורמים עבריינים אחרים העוסקים בסחר בסמים, עובדה המלמדת על עיסוקו הנרחב. עוד טענה המאשימה כי סוג הסם – קוקאין משמש נסיבה נוספת לחומרה.

40. המאשימה הפנתה לגזרי דין שנתקבלו במסגרת הפרשייה הנוכחית שהיה מעורב בה הסוכן המשטרתי, ובמיוחד הפנתה לגזר הדין בעניינו של השותף - נאשם 2 (ת.פ. 60842-12-14) שהורשע בעבירות של סחר בסמים במשקל של כ- 48 גרם וכן סיוע לסחר בסמים – במשקל של כ- 49 גרם וצירף כתב אישום נוסף בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית - (120 גרם קוקאין), וכן עבירה של סחר בסם מסוכן והוטלו עליו 5 שנות מאסר בפועל ו- 10 חודשים וזאת במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים לפיו המאשימה טענה ל- 7 שנות מאסר והסנגור טען ל- 5 שנות מאסר.

41. עוד הפנתה המאשימה לתסקיר וטענה כי המלצת שירות המבחן אינה הולמת כלל את אופי המעשים של הנאשם, ריבוי המעשים וחומרת העבירות וכן אינה הולמת נסיבותיו החמורות של המקרה, וציינה כי הנאשם בחר דרך חיים עבריינית על רקע של קשיים כלכליים.

42. בסופו של יום, המאשימה עתרה להטלת עונשי מאסר בפועל בהתאם למתחמי הענישה, כמפורט לעיל, באופן מצטבר וכן למאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, לתקופה ממושכת.

טיעוני ההגנה:

43. הסנגור המלומד הפנה לאישום הראשון וטען כי אומנם מיוחסת לנאשם עבירה מושלמת של סחר בסם, אולם מדובר בסחר במישור הנמוך ביותר. הסנגור ציין כי הנאשם אינו בעל הסמים ולא הסוחר הגדול והקלאסי, אלא אחד אחר וכי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה התמצא בגזירת קופון בסך 2,500 ₪

44. באשר לאישום השני טען הסנגור כי אין מחלוקת כי חלקו של הנאשם באישום זה הינו שולי ביותר ביחס לאישום הראשון. הסנגור ציין כי כל קשירת הקשר בין הנאשם לנאשם 2 הייתה בעבירת התיווך בין הסוכן לבין נאשם 2 וכי שכרו קיבל מהסוכן שבחר לצרפו לעסקה. לטענת הסנגור, החלק המרכזי בביצוע העבירה נעשה ע"י נאשם 2 וכי כל חלקו של הנאשם הוא בתיווך בין נאשם 2 לסוכן ובגזירת קופון בסך 2,500 ₪. עוד טען הסנגור כי הפסיקה קבעה שהמתחמים בגין עבירות תיווך לסחר בסמים הינם נמוכים בהרבה מהמתחמים ביחס לסחר בסמים.

45. באשר לאישום השלישי ציין הסנגור כי חלקו של הנאשם היה במתן מספרי הטלפונים לידי הסוכן אשר מימלא היו כבר ברשותו. לטענת הסנגור, למעט האישום הראשון, העבירות שבאישומים השני והשלישי בוצעו ללא תכנון מוקדם ובאותו יום, כאשר הכל בוצע בהפרש של מספר שעות ולא כתכנית עבריינית בה הנאשם לקח חלק מרכזי. עוד טען הסניגור כי ברור שחלקו של הנאשם באישומים השני והשלישי הינו שולי כמתווך גרידא, שלא קיבל את חלקו מסוחר הסמים, אלא מהסוכן שסיבך אותו בעבירות חמורות.

46. לטענת הסנגור יש לקבוע מתחם אחד כולל לכל העבירות בהן הורשע הנאשם ולהתייחס לכל האישומים שבכתב האישום המתוקן כאירוע אחד.

47. הסנגור סבור כי מתחם הענישה ההולם שצריך להיקבע בענייננו נע בין שנת מאסר בפועל עד לשלוש שנות מאסר.

48. עוד טען הסנגור כי אומנם הנאשם הורשע בשלוש עבירות חמורות ביותר, אך אין להתעלם מ- "האתנן" הדל שיצא לנאשם ממעשיו העברייניים ושהוא, 6200 ₪. הסנגור הדגיש כי בענייננו לא מדובר בסוחר סמים קלאסי אלא באיש קשה יום שנקלע למצב כלכלי קשה וכמי שקיבל בעבור חלקו הדל בביצוע העבירות "נדבה" לפרנסת משפחתו.

49. הסנגור ביקש להבדיל בין עניינו של הנאשם לבין עניינו של השותף – נאשם 2 שנגזר דינו בגין פרשה זו. לטענתו, הצדדים שם הגיעו להסדר כולל על מתחם רחב של עבירות כולל החזקה של 124 גרם קוקאין. עוד ציין כי נאשם 2 ביצע את העבירות כשהיה בתנאים מגבילים בהקשר לתיק אחר. מה גם, לנאשם 2 עבר פלילי עשיר ולא הוגש בעניינו תסקיר ואין לו אפיק שיקומי. לכן ביקש הסנגור לא לגזור גזירה שווה לעניינו של הנאשם הזה.

50. הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר וציין כי הנאשם הינו אב לחמש בנות, אין לו עבר פלילי, מצבו המשפחתי רע מאוד, רעייתו חלתה לאחרונה בסרטן, אמו חולת סרטן ואביו במצב רפואי קשה ביותר. עוד ציין הסנגור כי כעולה מהתסקיר הרקע לביצוע העבירות הנו מצבו הנפשי והכלכלי הקשה של הנאשם.

51. הסנגור ביקש לעשות שימוש בהוראות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין ולחרוג ממתחמי הענישה לאור העובדה כי בעניינו של הנאשם ישנו סיכוי ממשי להשתקם במיוחד לאור הערכת הסיכון הנמוכה, וכפי שהמליץ שירות המבחן. לטענתו, שליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע פגיעה של ממש בתהליך השיקומי שעובר הנאשם ותגרום נזק רב למשפחתו.

52. הסנגור ציין כי הנאשם היה עצור ממש בין התאריכים 19.4.15 עד 18.6.15, לאחר מכן שהה באזוק אלקטרוני בהרחקה מביתו עד ליום 15.10.15, ומתאריך זה הוא שהה במעצר באזוק אלקטרוני בביתו עד לתאריך 21.1.16, ומאז שהה במעצר בית חלקי עד היום. הסנגור סבור כי בהתאם לחוק האזוק האלקטרוני יש לתת משקל לתקופה הממושכת במהלכה שהה הנאשם במעצר באזוק אלקטרוני.

53. הסנגור הגיש אסופה של פסיקה ומסמכים אישיים בעניינו של הנאשם הכוללים מסמכי פשיטת רגל, מסמכים רפואיים של בני משפחתו ומכתבים מבנותיו של הנאשם וכן העיד מטעמו כעדי אופי את אשת הנאשם - גב' נטלי כהן, חברת המשפחה – גב' לוי עדינה, ואחיו הגדול של הנאשם – מר כהן יוסף.

54. אשתו של הנאשם סיפרה על המצב הנפשי והכלכלי הקשה העובר על המשפחה בגין מעצרו של הנאשם בתיק. עוד סיפרה על מצבה הרפואי וביקשה מבימ"ש שייתן לנאשם הזדמנות וירחם עליו על מנת שיחזור לחיק המשפחה ולתמוך בה ובבנותיו. גם העדה גב' לוי סיפרה על המצב הכלכלי והנפשי הקשה שעוברת משפחתו של הנאשם וגם הפנתה למצבה הרפואי הקשה של אמו של הנאשם. בנוסף לכך העיד אחיו של הנאשם ומסר כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי לחלוטין וביקש מבימ"ש שינהג בו במידת החסד והרחמים.

55. הסנגור עתר שלא לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם וטען כי פרנסתו העיקרית של הנאשם לאחר שחרורו ממאסר ולאחר שיסיים עבודות השירות, מתבססת על נהיגת מונית וכי פסילת רישיונו תפגע קשות בפרנסתו ולכן ביקש הסנגור להימנע מהטלת עונש פסילה.

56. אשר לכל האמור לעיל, ביקש הסנגור להתחשב במגוון השיקולים שפורטו על ידו, לאמץ את האפיק השיקומי, לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש שירוצה במסגרת עבודות שירות.

57. זכות המילה האחרונה ניתנה לנאשם, אשר הודה במעשיו, נטל אחריות מלאה וציין כי במעשיו הוא גרם נזק אדיר לעצמו ולמשפחתו וביקש מבית המשפט הזדמנות לתקן את העוול שגרם לעצמו ולמשפחתו.

דיון וגזירת הדין:

58. יש לחזור ולהדגיש את חומרתן הרבה של עבירות הסמים, ובראשן עבירות הסחר והפצת הסם, ואת הצורך להיאבק בעבירות אלה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה, ודי אם אפנה בעניין זה לע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.7.11), שם נקבע כי:

"נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה. 'עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש עצמי – קרי: למשולבים במערך ההפצה – מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים' (ע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל (12.12.1995))" (שם בפסקה 24).

59. בית משפט עליון פסק כבר בעבר בהקשר דנן, כי עבירות הנוגעות לעסקאות וסחר בסמים, הן עבירות קשות, אשר פוגעות באופן משמעותי בכלל החברה הישראלית, זאת במיוחד לאור כמות הסם שנסחרה, וכי יש לנהוג בעבריינים כאלה ביד קשה, וזאת גם בהינתן נסיבות אישיות קשות שלהם - ראו למשל: ע"פ 4484/05 שגב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.8.06); ע"פ 7070/03 זניד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.4.06)).

עם זאת, ברי כי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו המיוחדות, תוך התחשבות, בין היתר, בכמות הסם ובטיבו, בעברו הפלילי של הנאשם, במצבו האישי והמשפחתי, ובנסיבות ביצוע העבירה – ראו לעניין זה ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק - (ניתן ביום 3.1.13) וע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה - (ניתן ביום 4.7.12).

60. בענייננו, הנאשם הורשע בארבעה אישומים כאשר באישום הראשון סחר והחזיק בסם מסוג קוקאין בכמות של כ- 48 גרם. באישום השני הנאשם קשר קשר לסחור בסם מסוג קוקאין ותיווך בין הסוכן לבין נאשם 2 לצורך ביצוע סחר בסם מסוג קוקאין בכמות של כ- 48 גרם. באישום השלישי הנאשם תיווך בין הסוכן והאחר לצורך ביצוע עבירת סחר בסם מסוג קוקאין בכמות של כ- 50 גרם ובאישום הרביעי הנאשם החזיק בביתו סם מסוג קוקאין בכמות של 0.5999 גרם שלא לצריכה עצמית.

61. ראוי לציין כי לצד כל אחת מהעבירות של סחר בסמים, תיווך לסחר בסמים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית קבע המחוקק עונש של 20 שנות מאסר.

62. לטעמי, בין אם לפי גישת כבוד השופט דנציגר בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל - (ניתן ביום 29.10.14), הנוקט במבחן הצורני-עובדתי לצורך הקביעה אם מדובר "באירוע" אחד או ב"מספר אירועים", מקום בו כתב האישום מפרט ביצוען של מספר עבירות, ובין אם לפי גישתה של כבוד השופטת ברק-ארז אשר קבעה מבחן נוסף וחדש, הוא מבחן "הקשר ההדוק" – מדובר במקרה שבפני בארבעה אירועים נפרדים.

63. סבורני כי בענייננו לא קיים קשר ענייני הדוק בין עבירת הסחר בעסקה הראשונה לשתי עבירות התיווך שבשתי העסקאות האחרות לבין האירוע האחרון של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. אמנם, מדובר באותו סוכן בשלוש העסקאות ואף באותו סוג סם ובכמות כמעט זהה. יחד עם זאת, מדובר בשלוש עסקאות סם שבוצעו בהפרש של מספר ימים בין האחת לשנייה, לא נעשו ברצף ולא היו קשורות אחת בשנייה בקשר של פעולות עוקבות. כפי העולה מכתב האישום המתוקן, כל עסקת סם תוכננה, בוצעה ויצאה אל הפועל באופן נפרד. אין, אפוא, סמיכות של זמנים, אין גם סמיכות של מקום המפגש. העסקה הראשונה בוצעה בדירתו של הסוכן בקריית חיים, העסקה השנייה בוצעה סמוך לצומת קרית אתא והעסקה השלישית בוצעה בבסמת טבעון. גם הצדדים לעסקאות אינם זהים כאשר בעסקה הראשונה הצדדים היו הנאשם והסוכן, בעסקה השנייה היו הצדדים הנאשם כמתווך, הסוכן והנאשם 2 ואילו העסקה השלישית הצדדים לה היו הנאשם כמתווך, הסוכן, נאשם 2 כמסייע והאחר שמסר את הסם לסוכן.

זאת ועוד העבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית שהורשע בה הנאשם באישום הרביעי בוצעה בהפרש של מספר חודשים מהאירועים הקודמים, כך שאין סמיכות זמנים, אין תכנית או מסכת עבריינית אחת זהה ואין זיקה ביניהם.

64. על כן, בהתאם להוראות סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין ייקבע במסגרת גזר דין זה מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד. לאחר מכן ניתן לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לאירועים כולם.

קביעת מתחם העונש ההולם:

65. הערך החברתי הנפגע כתוצאה מביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית הוא בטחונו ושלומו של הציבור. הפצתם של סמים בקרב הציבור יש בה כדי לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים, ולגרום להם נזקים גופניים משמעותיים כתוצאה מהשימוש בסם – ראו לעניין זה ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי - (ניתן ביום 9.2.04), שם נאמר:

"מתוך מודעות להשפעות הקשות של השימוש בסמים על גופו ועל נפשו של המשתמש – בין השאר, יציאתו של אדם ממעגל החיים הרגיל – ועם התגברות השימוש בסם אמר המחוקק להנחות את בתי-המשפט להחמיר בעונשים המוטלים על סוחרים בסמים. כך קבע המחוקק – והוסיף וקבע – בצד עבירות הסמים עונשים מרביים האמורים לשקף את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע. בתחילה נקבע עונשם המרבי של סוחרי סמים כמערערים לעשר שנות מאסר, ובשנת 1979 הוחמר העונש והועמד על חמש-עשרה שנות מאסר. המחוקק לא אמר די, ובשנת 1989 הוסיף והחמיר בעונש בהעמידו אותו על עשרים שנות מאסר. וכהוראת סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 – כן הוא הדין כיום. ראו ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' גומז-קרדוסו (פרשת קרדוסו [1]), בעמ' 787.

בתי-המשפט עשו כהנחיית המחוקק והחמירו בעונשים הנגזרים על סוחרי סמים. מלחמת חורמה כונתה המלחמה בסוחרי הסמים, מלחמה ללא פשרות, והיא כמלחמת ישראל בעמלק."

עוד נקבע, כי:

"כן קבעה ההלכה כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו (למשל: פרשת אל מצרי [5], לעיל; פרשת אמזלג [2], לעיל). שומה עליו על בית-המשפט לשקול את הפגיעה הקשה בצרכני הסם – צרכנים קיימים וצרכנים פוטנציאליים – לרבות גרירתם לביצוען של עבירות פליליות לצורך מימון הסם.".

66. בע"פ 3578/12 עזמה נ' מדינת ישראל -(ניתן ביום 17.1.13), נדחה ערעורו של מערער, אשר הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של תיווך לסחר בסמים, כאשר התיווך נעשה בין המערער לבין סוכן משטרתי, עמו הייתה למערער היכרות קודמת. המערער הורשע בעבר בעבירות של תיווך לסחר בסמים, והעונש אשר נגזר עליו הועמד על 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

67. בע"פ 9145/12 אמויל נ' מדינת ישראל - (ניתן ביום 10.12.13), הורשע המערער, על יסוד הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סחר בסם מסוכן; ובהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לחובתו של המערער עמדו שתי הרשעות קודמות, אשר אינן קשורות לסמים. על המערער נגזרו 5 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, וערעורו על גזר הדין נדחה.

68. בע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב - (ניתן בים 10.12.14), נדחה ערעורו של מערער, אשר הורשע, במסגרת הסדר טיעון, ב- 4 עבירות של סחר בסם מסוכן, לאחר שביצע עסקאות סמים עם סוכן סמוי ושוטר מוסווה. לחובתו של המערער שם עמד עבר פלילי, בעבירות רכוש ואלימות, ועונשו הועמד על 5 שנות מאסר.

69. בע"פ 6277/14 משלטי נ' מדינת ישראל - (ניתן ביום 2.2.15), דובר במערער, בעל עבר פלילי מכביד, אשר נדון בבית המשפט המחוזי לשלוש שנות מאסר בפועל בגין החזקה שלא לצריכה עצמית של סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 51.36 גרם. בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין 3 ל- 5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש, וקבע כי המתחם הולם והעונש אינם חמורים יתר על המידה.

70. בנסיבות המקרה דנן, לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנו אותי באי כוח שני הצדדים מזה ומזה, בשים לב לחלקו של הנאשם בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, לטיב העבירות ולכמות הסם, ועל יסוד מדיניות הענישה הנוהגת והיחס ההולם בינה לבין העבירות שבוצעו על ידי הנאשם באתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 18 ל- 42 חודשי מאסר בפועל, בגין כל אירוע.

71. לצד חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם בארבעת האישומים, נסיבות ביצוען ובהתחשב בכמות הסם וסוגו. לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר, ובמסמכים שהוגשו בפני, נסיבות שאינן פשוטות ולכן אתן להן משקל בעת גזירת העונש של הנאשם.

72. עוד לקחתי בחשבון לקולא את הודייתו של הנאשם, מתוך רצון לחסוך בזמן שיפוטי ומתוך חרטה כנה, ונטילת אחריות על מעשיו וכן את העובדה שאין לו עבר פלילי.

73. אומנם בענייננו המליץ שירות המבחן שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מתוך דגש על האינטרס השיקומי, יחד עם זאת אין לשכוח כי המלצת שירות המבחן מהווה אך חלק אחד ממארג השיקולים העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בקובעו את הענישה הפלילית הראויה - ראו ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חלייחל - (ניתן ביום 8.5.06); רע"פ 4290/08 מרדכייב נ' מדינת ישראל - (ניתן ביום 29.6.08)).

סוף דבר:

74. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים, נסיבות העבירות, בחנתי את טענות הצדדים, ומבלי להתעלם משיקולי הענישה, לרבות מתן הבכורה לאינטרס הציבורי והשמירה על בטחונו של כלל הציבור, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו הפלילי הנקי, הודאתו, חרטתו, תסקיר שירות המבחן, ותוך שימת דגש לטענות הן לקולה והן לחומרה, ובין השאר חומרת העבירות, נפיצות ותדירות העבירות, וכן העונש שהוטל על השותף - נאשם 2 , בשים לב לעקרון אחידות הענישה וחלקו של כל אחד בפרשה, והגם שלקחתי בחשבון שיש להטיל עונש נפרד על כל אירוע, אך בשקלול הסופי שבו מתבקשת חפיפה חלקית בין העונשים המוטלים על כל אירוע ואירוע, יוטל בסופו של יום עונש ממשי אחד, על כן, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 19.4.15 עד 18.6.15.

ב. 24 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בגינה.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בגינה.

ד. קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם על ידי הנאשם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 500 ₪ כל אחד, החל ביום 1.9.16 ועד לתשלום מלוא הקנס.

ה. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום שחרורו ממאסרו וזאת בהתאם לסעיף 37א לפקודת התעבורה.

ו. שירות בתי הסוהר מתבקש, במידת האפשר, לבדוק שילוב הנאשם, בהליך טיפולי ושיקומי בין כותלי בית הסוהר, במידה והנאשם יבקש להשתלב בתוכנית שיקומית שתמצא כמתאימה לצרכיו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר ב"כ המאשימה עו"ד אמיר אליאל, הנאשם בעצמו ובא כוחו עו"ד מ. כרמל.