1. לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו לו על רקע תאונת דרכים מיום 19.10.2014 בין כלי רכב, מ"ר 15-435-68 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 61-876-57 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי בעוד שרכבה נסע כדין, הגיחה המשאית מאחור ופגעה בחלקו האחורי של רכב התובעת והדפה אותו לעבר רכב צד ג' אשר היה לפניו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים כבדים והרכב הוכרז כאבדן כללי. התובעת שילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח בגין הנזקים לרכב, ועתה דורשת מהנתבעים השבת הכספים ששילמה למבוטחה ולשמאי שהעריך את נזקי רכב התובעת.

מנגד, טוענת הנתבעת 2, להיעדר כיסוי ביטוחי מהטעם, שבעת קרות התאונה, נהג המשאית, הוא הנתבע 1, לא היה מורשה לנהוג במשאית בהתאם לפוליסת הביטוח (להלן: "הפוליסה"), מאחר שוותק רישיונו נמוך מהוותק הדרוש על פי הפוליסה.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, אולם מעיון במסמכי ההמצאה של כתב התביעה עולה, לכאורה, כי כתב התביעה הומצא לידי אחיו של הנתבע 1, ולא לידיו.

3. נערך לפניי דיון במסגרתו הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה, לפיה אין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה המוטלת על הנתבע 1, לאור הרשעתו בפלילים בגין אותה התאונה. מכאן, שהמחלוקות שנותרו להכרעה הן שתיים: האחת, בשאלת הכיסוי הביטוחי. השנייה, בשאלת המצאת כתב התביעה לידי הנתבע 1.

4. ב"כ הצדדים העלו את טיעוניהם בשאלת הכיסוי הביטוחי ואף הגישו ראיותיהם לעניין זה (ת/1 ו-נ/1) שהינם שני עמודי רשימת הפוליסה. כמו כן, צירפה התובעת תצהיר מוסר בדבר מסירת כתב התביעה לידי הנתבע 1 (ת/2).

עתה נותר לדון ולהכריע בסוגיות העולות בפניי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני קובע כדלקמן:

המצאת כתב התביעה לידי הנתבע 1

6. התובעת טוענת כי כתב התביעה הומצא כדין לידי הנתבע 1 ולשם כך צירפה את תצהיר המוסר (ת/2) המאמת לכאורה טענה זו.

סבורני כי האסמכתאות בדבר המצאת כתב התביעה לידי הנתבע 1 אין בהן כדי ללמד על ידיעתו של הנתבע 1 על כתב התביעה שהוגש כנגדו ובוודאי שאין בהן כדי ללמד כי כתב התביעה הומצא לידיו.

העובדה שכתב התביעה הומצא לידי אחיו של הנתבע 1, אין בה ולא כלום, מאחר ומאישור המסירה ומתצהיר המוסר לא ברור לאיזו כתובת בוצעה המסירה. בתצהיר המוסר נרשם כי ההמצאה בוצעה "בכפר קאסם במקביל לאזור תעשיה אפק". הא ותו לא. הכיצד ניתן לדעת כי אכן המסירה נעשתה לאחיו של הנתבע 1 אם לא מצוינים פרטים ספציפיים לגבי מקום מגוריו של הנתבע 1. הכיצד ניתן לדעת אם הנתבע 1 ואחיו אכן מתגוררים באותה הכתובת. העובדה שבתצהיר המוסר הסטנדרטי רשום כי מקבל המסירה (אם אינו הנמען) מתגורר עם הנמען אין בה כדי להצביע כי אכן כך הדבר בפועל. היה על התובעת להוציא אסמכתא ממרשם האוכלוסין לשם השלמת התמונה.

יוטעם, כי בהחלטתו של בית המשפט לבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבע 1 נקבע כי מומלץ לבצע את המסירה לידי הנתבע 1 עצמו ולא לידי אחיו שאין לגביו כל פרטים המכשירים את ההמצאה. אלא שהתובעת לא פעלה כן ואין לה, אלא להלין על עצמה.

לכן, הואיל ולא עלה בידי התובעת להראות כי כתב התביעה נמסר כדין לידי הנתבע 1 הרי שגורלה של התביעה נגדו הוא מחיקה. אולם, לאור קביעתי בדבר הכיסוי הביטוחי, להלן, הרי שדין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות.

כיסוי ביטוחי – האם הנתבע 1 מורשה לנהוג על פי הפוליסה?

7. מעיון בעמוד הראשון של רשימת הפוליסה שצירפה התובעת (ת/1) ובעמוד השני של רשימת הפוליסה שצירפה הנתבעת 2 (נ/1) עולה כי הנתבע 1, לצד אדם נוסף בשם ריאן עאמר, רשומים כמבוטחים בפוליסה. ברם, תחת הכותרת של "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב:" שבעמוד השני של רשימת הפוליסה (נ/1) נרשם כך:

"המבוטח או כל אדם הנוהג לפי הוראתו או ברשותו.

תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי...

כי בעת קרות הנזק הרכב המבוטח היה נהוג בידי

נהג שגילו מעל 21 שנים והינו בעל רשיון נהיגה בר תוקף לנהיגה ברכב

מסוג הרכב המבוטח מעל 12 חודש."

כבר במשפט הראשון של התנאי רשום כי המבוטח רשאי לנהוג ברכב. נזכור, כי הנתבע 1 רשום כמבוטח נוסף במשאית.

אם כך, גם אם נצא מתוך הנחה כי צודקת הנתבעת 2 בטענתה, לפיה בפועל בעת קרות התאונה, רישיון נהיגתו של הנתבע 1 היה פחות מ-12 חודשים והוא מתחת לגיל המתאים על פי הפוליסה, הרי שהייתה זו מחובתה של הנתבעת 2 עוד בטרם הנפקת הפוליסה, לבדוק לאחר שהתקבלו פרטיו המזהים של הנתבע 1, כי הנתבע 1 אכן עונה לתנאי הכיסוי ואינו נכנס לסייג האמור, בעטיו לא יינתן כיסוי ביטוחי, או להציע לבעל הפוליסה, ריאן עאמר, להרחיב את הפוליסה כנגד תשלום פרמיה גדולה יותר. תחת זאת, בחרה הנתבעת 2 לשתוק ולהכניס את שמו של הנתבע 1 כמבוטח נוסף בפוליסה, כאשר יודעת היא כי מוסכם בפוליסה כי המבוטח מורשה לנהוג במשאית.

אמנם, בהמשך ההגדרה של המורשים לנהוג במשאית, נרשם כי תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי הוא שבעת קרות מקרה הביטוח נהג המשאית יעמוד בגיל המתאים ובוותק המתאים על פי הרשום בתנאי. ברם, מדובר לטעמי בהגדרה בעלת שתי פרשנויות סבירות והגיוניות. האחת, התנאי של גיל הנהג וותק רישיון נהיגתו הוא תנאי בלעדיו אין, דהיינו כי גם על המבוטח הרשום בפוליסה לעמוד בתנאי זה. השנייה, התנאי של גיל הנהג וותק רישיון נהיגתו הוא תנאי שעל כל נהג אחר, זולת המבוטחים, לעמוד בו. במובן זה שבכל מקרה המבוטחים הנקובים בשם ברשימת הפוליסה מכוסים.

במצב דברים, זה מאחר שמדובר בשתי משמעויות סבירות והגיוניות בהגדרת המורשים לנהוג במשאית, הרי שיש להפעיל את כלל הפרשנות נגד מנסח המסמך.

ראו: ע"א 631/83 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 580 (08.12.1985); ע"א 1064/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375, 406 (08.02.2006); ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (21.08.2013).

אין חולק כי מי שנסח את רשימת הפוליסה היא הנתבעת 2, לכן יש תחולה להפעלת כלל הפרשנות נגד מנסח המסמך.

לפיכך, סבורני כי בנסיבות שהנתבעת 2 הותירה את הפרשנות של ההגדרה תחת הפרק "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב" עמומה, במיוחד לגבי מבוטח שאינו עומד בתנאים הקבועים בהגדרה, הרי שיש להעדיף את הפרשנות הפועלת לטובתו של המבוטח, בעטיה יינתן כיסוי ביטוחי.

אשר על כן, אני קובע כי יש לראות בנתבע 1 כמי שהיה מורשה לנהוג במשאית על פי הפוליסה. משמע, כי קיים כיסוי ביטוחי בגין הנזק שגרם הנתבע 1 לצד ג' בעת נהיגתו במשאית.

היקף הנזק

8. ככל שישנה מחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען (שהרי הנתבעת 1 לא פירטה הכחשתה הכללית שבכתב הגנתה, וב"כ הנתבעת 2 זנח טענותיו לעניין זה במסגרת טיעוניו במעמד הדיון), אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

9. אשר על כן, הנתבעת 2 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

9.1. סכום התביעה, בסך של 46,817 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

9.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולנתבע 1 בדואר רשום.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.