לפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

<#2#>

נוכחים:

המערערת וב"כ - עו"ד לאה סיגלר-חנן

ב"כ המשיבה – עו"ד רוזי כבאז

מערער 1 - נאשם רות גלילי

פרוטוקול

עו"ד סיגלר: אני חוזרת על נימוקי הערעור ומוסיפה:

אני מפנה לסתירה המהותית בעדויות המתלונן ובת זוגו. לענין בת הזוג עושה רושם שהמשטרה כלל לא האמינה לה ולראיה היא כלל לא מופיעה בכתב האישום. לא הוגש כתב אישום כנגד מה שטוענת אותה בת זוג. לגרסאות של השניים אין שום מתאם בין מה שאומר המתלונן לבין מה שאומרת בת זוגו. המדובר בהתחלה זהה, בדפיקות בדלת ואז המתלונן מתאר שהוא יורד לחפש ולפי הדפיקה ידע שמדובר במערערת. הוא ירד למטה לחפש אותה, לא מצא אותה, עלה חזרה הביתה ואז הוא יורד פעם נוספת. אליבא דחברה שלו הם ירדו רק פעם אחת.

בין המערערת למתלונן ובת זוגו היה מפגש. באישון לילה הולכת המערערת לבדה ברחוב, מגיעים אליה שניים שהם ששים אלי קרב. יש את העדות של חברתו של המתלונן שנשאלת לגבי המתלונן בתיק והיא לא אומרת ולו מילה אחת שהמערערת פגעה בו. היא מתארת איך המערערת מושכת בשערה. היא נשאלת על אותו מתלונן והיא לא מספרת שהמערערת חבטה בו או הכתה אותו.

מנגד, יושב המתלונן במשטרה ולא מתאר ולו במילה אחת שהמערערת מושכת בשערה של חברתו. בית משפט קמא מתייחס לזה שמדובר בשניים שכל אחד תיאר את מצבו שלו, אבל מדובר על אותו אירוע ויש חשיבות רבה לגבי כל מה שכל אחד מהם אומר והם נשאלים על כך. היעלה על הדעת שחברתו של המתלונן לא תתאר את החבטות שחבטה בו המערערת? אני מפנה לעדויות שלה.

לשוטר שהגיע יש חשיבות. הוא עיכב את בני הזוג ולא את המערערת. הוא ראה את הסימנים על המערערת. הוא מתאר את הסימנים והתעודה הרפואית מתארת בדיוק את מה שמתארת המערערת בעדות, כולל סימני נשיכה, חבלות בבטן, המטומות בידיים.

מה שקרה כאן זה שרצה הגורל והמתלונן וחברתו הגיעו ראשונים למשטרה, כיוון שהמערערת היתה צריכה ללכת הביתה בעיקר להחליף חולצה שהיתה קרועה לחלוטין ושהוגשה כמוצג לבית משפט.

בנוסף אני מפנה לדו"ח השוטר שמתאר את החבלות במערערת. באישון לילה שני אנשים צעירים ממנה, בריאים ממנה והשוטר לא רואה, לא את החברה שמשכו לה את השערות ולא אף סימן על המתלונן.

מדובר במערערת שהיא בת 62 ללא עבר פלילי. יחד עם זאת, מדובר במי שכואב לה עד עמקי נשמתה, כי היא גם נחבטה, גם נחבלה, גם הושפלה, גם נעשו דברים שלא יעשו, המדובר באישה לא בריאה ובסופו של דבר המערערת הועמדה לדין. גם המתלונן וחברתו נחקרו באזהרה ואני טענתי לאכיפה בררנית מובהקת ובית משפט קמא לא התייחס לזה.

אני מפנה לארבעה דברים: לסתירות בין המתלונן לחברתו שהן סתירות דרמטיות. בית משפט קמא לא נתן דעתו לסתירות האלה. השוטר שהוא אדם אובייקטיבי תיאר מה הוא ראה והמתלונן וחברתו אף עוכבו לחקירה. אני מפנה גם לתעודה הרפואית. האמת של המערערת קונסיסטנטית מהעדות שלה במשטרה, דרך העדות בבית משפט ודרך התעודה הרפואית שהמציאה. נכון שבית משפט קמא בהמלצת שירות מבחן ביטל את ההרשעה.

אני מבקשת לדחות את הראיות לעצם ההרשעה, הכל שם סותר אחד את השני ועל זה בית משפט קמא לא נתן את דעתו. אני מבקשת שכבודכם יראו את הסיטואציה שהיתה שם באותו לילה. אישה בת 62 צועקת ברחובות, מגיעים שניים, איזה כוחות יש לה להתעמת איתם?

עו"ד כבאז: מדובר בערעור על ממצאי מהימנות.

ראשית, בסעיף 15 להכרעת הדין בית משפט קמא קובע את המהימנות של המתלוננת ומתייחס בחלק ניכר בהכרעת דינו לגרסת המערערת, תוך כדי שהוא דוחה חלקים ממנה. למשל סעיף 8 להכרעת הדין, שם בית משפט מצטט מההודעה ת/1. חברתי אומרת שהמערערת היתה קונסיסטנטית לאורך כל הדרך, אבל בהודעה הראשונה היא מתארת את המפגש כאירוע מקרי.

כאשר אנחנו מדברים על העבירה אם היא בוצעה או לא, אנחנו רואים את הרקע מבחינת המתלונן שיש פה מישהי שיש לה אובססיה כלפיו.

בשלב זה ולאור המלצת בית המשפט, אני מסכימה בתיק זה לזיכוי מחמת הספק.

ב<#5#>

פסק דין

המלצנו אכן בפני המדינה להסכים לתוצאה זו והמדינה גילתה הגינות כאשר קיבלה המלצתנו. המלצתנו נשענת על מכלול העובדות שנחשפו בתיק זה ומשקיבלה המדינה את ההמלצה, איננו רואים לפרט מעבר.

אנו מזכים את המערערת מחמת הספק לאחר שבית משפט קמא כבר ביטל את ההרשעה בשלב הראשון.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ט תמוז תשע"ה, 06/07/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי