1. תביעה לתשלום סך של 61,190 ₪, יתרת חוב הלוואה שניתנה על ידי התובעים לנתבע, לפי טענתם. הנתבע הכחיש קבלת הלוואה כלשהי מהתובעים.

2. התובעים והנתבע היו מחותנים, שעה שבת התובעים הייתה נשואה לבן התובע (להלן: "בני הזוג" ו"החתן" בהתאמה). בני הזוג נישאו בחודש מאי 2012 והתגרשו בחודש מאי 2013.

3. לטענת התובעים, בחודש אוקטובר 2011 או בסמוך לכך, הנתבע ביקש מהם הלוואה בסך של 100,000 ₪ לשם רכישת זיכיון לקו חלוקת לחם של חברת אנג'ל (להלן: "קו החלוקה"). סוכם, כי התובעים יקבלו הלוואה בנקאית, יעבירו את סכום ההלוואה לנתבע, והנתבע ישפה את התובעים מדי חודש בחודשו בהחזרים החודשיים שהם יישאו מול הבנק. נטען כי הנתבע ציין בפניהם כי כ-4 חודשים לאחר רכישת קו החלוקה הוא יהיה זכאי לקבלת הלוואה מחברת אנג'ל ואז הוא יפרע את ההלוואה במלואה. ברם, כעבור 4 חודשים, בחודש מרץ 2012, סרב הנתבע לפרוע את מלוא ההלוואה כפי שהתחייב וביקש להמשיך להעביר להם מדי חודש בחודשו את הסך שהם משלמים לבנק. תחילה, עמד הנתבע בהתחייבותו והחזיר להם מדי חודש את התשלום שהם החזירו לבנק. ברם, יום בהיר אחד, ביום 26.12.13, חדל הנתבע מהחזר ההלוואה ודחה את כל פניותיהם בעניין זה. בנסיבות אלו ועל מנת להקטין את נזקיהם, הם פרעו את יתרת החוב לבנק. לפיכך, נטען, על הנתבע לשלם להם את ההפרש שבין הסך הכולל של ההלוואה הבנקאית לבין הסך אשר הנתבע שילם להם, היינו סך של 59,590 ₪ וסך נוסף של 1,600 ₪ בגין עמלת טיפול באשראי ובביטחונות לפי תנאי ההלוואה הבנקאית שניטלה עבור הנתבע.

4. הנתבע הכחיש את כל הנטען. לדבריו, בנו, שהיה חתן התובעים, ביקש לרכוש קו חלוקת לחם על מנת שיוכל לפרנס אותו ואת אשתו, בתם של התובעים. החתן ארגן הלוואות, ובסמוך לחודש אוקטובר 2011 רכש קו חלוקה מאת מר יגאל אברמוב, שהיה בקשר עם בן אחר שלו, אורן, אשר בבעלותו קו לחם אחר מזה מספר שנים. נוכח מצבו הרפואי של החתן, נרשם קו החלוקה על שם הבן אורן, ברם, החתן הוא זה אשר הפעיל את הקו. במסגרת גיוס הכספים לרכישת קו החלוקה, נתנו התובעים סך של 100,000 ₪ למר אברמוב, כהלוואה לבני הזוג שהיו אמורים להחזירה לשיעורין. הלוואה זו ניתנה על ידי התובעים לבני הזוג לרגל חתונתם ובסמוך לה. מאחר שלא היה ביכולתו לעזור לבני הזוג בסכום דומה, הוא ביקש לתמוך בבני הזוג בדרך אחרת, ולבקשת בנו, החתן, הוא שילם לתובעים כספים לשיעורין בסך כולל של 50,000 ₪. הנתבע הוסיף, כי החתן שילם לתובעים על חשבון ההלוואה סך נוסף של 15,000 ₪ שקיבל תמורה ממכירת הקטנוע שהיה בבעלותו. כך, שהוחזר לתובעים סך של 65,000 ₪. על כל אלו נטען כי במעמד הגירושין של בני הזוג, הבטיחו התובעים להשיב לו תכשיטים בשווי 25,000 ₪ שהוא נתן לבתם וסך נוסף של 15,000 ₪ - מחצית מהכספים שניתנו על ידו לבני הזוג לחתונתם והובטח שהם יוחזרו. לכן, קיימת לו זכות קיזוז בסך של 40,000 ₪.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, והצדדים תמכו את טיעוניהם בעדויותיהם שלהם בלבד.

5. מעדות התובע עלה כי חרף חתימתו על תצהיר התומך בכתב התביעה, בו צוין כי הנתבע והתובעים הגיעו להסכמה בדבר ההלוואה, הרי שהוא אישר בחקירתו הנגדית כי הוא לא ידע דבר אודות הדברים שאשתו נדברה עם הנתבע אודות ההלוואה, ולמעשה, לא ידע דבר אודות ההלוואה עד אחר שהיא בוצעה. עם זאת, לדבריו, לאחר הגירושין, הנתבע הבטיח לו להשיב את מלוא ההלוואה. כן ציין, כי החתן לא עבד כלל, לא בקו החלוקה ולא בעבודה אחרת.

6. התובעת בחקירתה הנגדית סיפרה כי הגיעה להסכמה עם הנתבע שהיא נוטלת הלוואה מהבנק, מאחר שהיא יכולה הייתה לקבל הלוואה בתנאים טובים, על מנת שמשפחת הנתבע תשלים עוד 100,000 ₪ לסכום שהיא הייתה צריכה לשם רכישת קו החלוקה. היא שללה את הטענה כי קו החלוקה נועד לחתן וטענה כי הוא נרכש עבור משפחת הנתבע, כשמי שהיה אחראי עליו היה הבן אורן. לדבריה, החתן כלל לא יכול היה לעבוד בחלק מהזמן, וציינה כי היא אינה יודעת לומר אם החתן עבד בקו החלוקה אם לאו. עם זאת, היא ציינה כי ברי שהוא לא עבד בקו החלוקה כל יום. לפעמים הוא סייע לאחיו, אך לא ניתן לומר שהוא עבד בצורה מסודרת. בתה סיפרה לה כי החתן לא קיבל תלושי שכר. כשנשאלה מדוע תבעה דווקא את הנתבע ולא את אורן, השיבה כי את השיחה בדבר ההלוואה היא ניהלה עם הנתבע, הוא זה שהפקיד לה כסף בחשבון להחזר ההלוואה, והוא התחייב בפניה להשיב לה את מלוא סכום ההלוואה.

7. מנגד, הנתבע שלל לחלוטין את גרסת התובעת. לדבריו, הוא לא היה מעורה כלל בעסקה. בנו אורן הוא זה שרכש את קו החלוקה ולו עצמו לא היה קשר כלשהו לרכישה. הוא ציין כי אינו יודע מי זה יגאל אברמוב, אינו יודע מה הסכום שניתן על ידי התובעים ואינו יודע למי הוא ניתן. כך, כשנשאל: "אתה יודע שבני הזוג קיבלו 100,000 ₪?" השיב: "הבנתי, שמועות, אני שומע. הבנתי ששיק לא יודע מה". התשלומים ששילם לתובעים היה לבקשת בנו, החתן, מתוך רצון לעזור לו ולפי בקשתו. לדבריו, עד לרכישת קו החלוקה, בנו, החתן, סייע לאחיו אורן, ולאחר הרכישה הם התחלקו בקווים, כשבנו החתן עבד בעצמו בקו החלוקה. כשנשאל מדוע בנו החתן לא התייצב למתן עדות, השיב כי "הוא קצת חולה, ברגע זה הוא באישפוז, הוא במעון יום כרגע, הוא עובד, פעם עובד, פעם לא עובד... היום הוא לא עצמאי על הקו". לשאלה, היכן האסמתכא לטענתו כי הוחזרו לתובעים 65,000 ₪ ולא אך 50,800 ₪ כטענתם, השיב: "אין לי מושג. לא יודע בדיוק את המספרים, לא זוכר".

לא ניתן לקבל את גרסתו של הנתבע.

8. הנתבע תמך את טענותיו בתצהירו שלו בלבד, התצהיר שתמך בכתב הגנתו. עם זאת, התברר כי אין באמור בכתב ההגנה ממש וכל האמור בו אינו בידיעתו של הנתבע. כך, על אף שבכתב ההגנה נטען במפורש כי החתן הוא זה שביקש לרכוש קו חלוקה, וכי "בחודש אוקטובר 2011, או בסמוך לכך, נרכש קו חלוקת לחם בחולון מאת יגאל אברמוב (באמצעות חברה בבעלותו)", בעדותו בבית המשפט ציין הנתבע: "מי זה יגאל אברמוב? אין לי שום קשר". כך, בכתב ההגנה נטען כי "נוכח מצבו הרפואי... (של החתן – א.ס.), נרשם הקו על שם אחיו המנוסה אורן", כשבחקירתו הנגדית הוא טען "אני לא מעורה בעסקה", ולשאלה האם קו החלוקה נרשם על שמו של אורן השיב בצורה מסופקת: "אני חושב שכן, צריך להיות ככה. אורן הבעלים, כן". כך, בכתב ההגנה טען הנתבע כי "במסגרת גיוס הכספים לרכישת קו החלוקה נתנו התובעים שיק בסך 100,000 ₪ למר אברמוב, כהלוואה לבני הזוג, ואלו אמורים היו להחזירו לשיעורין", ואילו בחקירתו הנגדית במענה לשאלה האם התובעים נתנו לחתן 100,000 ₪ השיב, כאמור: "כן נתנו לו כסף, לא יודע איזה סכום, משהו כזה" ושוב כשנשאל: "אתה יודע שבני הזוג קיבלו 100,000 ₪?" השיב: "הבנתי, שמועות, אני שומע. הבנתי ששיק לא יודע מה". במענה לשאלה: "האם אתה מכיר את השיק על 100,000 ₪ שניתן" השיב: "לא מכיר". אפילו לטענה כי הוחזר לתובעים סך של 65,000 ₪ לא נמצאה כל אסמתכא וחרף הצהרתו של הנתבע בתצהיר כי זה הסכום שהוחזר, הוא ציין בחקירתו כי אינו יודע לומר כמה שולם על ידו על חשבון החוב.

9. הנה כי כן, נמצא כי כל תצהירו של הנתבע אינו אמת, וכל שהוצהר מפיו התברר כי הוא אינו יודע דבר אודותיו. בנסיבות אלו, אין למעשה גרסה של הנתבע שניתן לסמוך עליה.

10. זאת ועוד. למעשה טענת ההגנה הינה כי ההלוואה ניתנה לבני הזוג, ולמעשה, לחתן. בנסיבות אלו, מצופה היה כי החתן יגיע למסירת עדות, שכן עדות זו היא העדות המשמעותית ביותר. וודאי נוכח עדותו של הנתבע בבית המשפט כי אין הוא יודע דבר אודות ההלוואה וכי רק בנו החתן יודע עליה. ההסבר שניתן לאי התייצבות הבן בשל מצב רפואי לא גובה במסמך כלשהו והוא אף אינו עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע אודות עבודתו של החתן בקו החלוקה. ההלכה מקדמת דנא היא, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. ככל שהראיה משמעותית יותר, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605,614 (1993); בר"מ 3903/07 ג'יאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (פורסם בנבו, 21.02.08)). חזקה אפוא, כי אם החתן היה מגיע למתן עדות, עדותו הייתה פועלת לחובת הנתבע. גם הבן אורן היה יכול לשפוך אור על חלק מטענותיו של הנתבע, שכאמור, לא נתמכו בראייה כלשהי, אף לא בעדותו שלו, אך גם אורן לא זומן למסירת עדות.

11. מה גם שהטענה כי החתן עבד לא הוכחה כלל. אכן, צורפו 5 תלושי שכר לחודשים נובמבר 2011 עד אפריל 2012. ואולם, עיון בהם מלמד כי תעודת הזהות של החתן כפי שהיא מופיעה בתלושים הינה 00000020, מה שמטיל ספק של ממש במהימנות תלושים אלו, ספק המתחזק נוכח העובדה כי מנפיק התלושים הוא האח אורן, פעם תחת שמו שלו (חודשים נובמבר-דצמבר 2011) ופעם תחת שם חברה בבעלותו – "רגר שיווק והפצה בע"מ" (חודשים ינואר-אפריל 2012). מה גם שצוין בהם 22 ימי עבודה בכל חודש, דבר שאינו עולה בקנה אחד אף עם עדות הנתבע אודות קשיי העבודה של בנו (החתן). בנסיבות תמוהות אלו, עוד יותר התבקש שהחתן והבן אורן יתייצבו למתן עדות לתמוך בגרסה זו, ומשלא התייצבו, לא ניתן לקבל את הטענה. גם מתבקש היה כי הנתבע הצטייד עם ראיות אובייקטיביות יותר המלמדות כי החתן אכן עבד, כמו אישורים על דיווח לביטוח הלאומי ולרשויות המס, אך הוא נמנע מלצרף ראיות אלו.

12. משאיני נותן אימון בגרסת הנתבע, איני מקבל גם את טענתו בדבר זכות הקיזוז שנטענה ללא אסמתכא כלשהי, ומשהחתן לא זומן לעדות והנתבע עצמו לא ידע לומר דבר אודות הסכומים שהושבו, גם אין לקבל את טענתו כי הושב סך של 65,000 ₪.

מנגד, גם לא ניתן לקבל את גרסתם של התובעים.

13. תצהירו של התובע נסתר, כאמור, מדבריו שלו, אחר שהתברר כי חרף הצהרתו כי הוא ואשתו הגיעו עם הנתבע להסכמה בדבר ההלוואה, למעשה, הוא שמע על ההלוואה, אך בדיעבד לאחר שהיא בוצעה.

14. כמו כן, גם התובעים מצדם נמנעו מלהביא לעדות את בתם, על אף שידעו כי טענת ההגנה הינה כי ההלוואה ניתנה לבני הזוג, ובתם יכולה הייתה לסתור טענה זו. גרסתם של התובעים בשאלה האם החתן עבד בקו החלוקה גם היא לא הייתה אחידה. התובע ציין בצורה נחרצת כי החתן לא עבד כלל ואילו התובעת טענה כי החתן לא יכול היה לעבוד בחלק מהזמן, אך היא לא ידעה לומר עם החתן עבד בקו החלוקה אם לאו. עדות בתם וודאי הייתה יכולה לשפוך אור גם בעניין זה, ולא היה מקום להימנע מזימונה. התובעים לא נתנו הסבר כלשהו לאי זימונה של הבת, וגם כאן קיימת, אפוא, החזקה כי לוּ הייתה הבת מתייצבת למתן עדות בבית המשפט, עדותה, הן בשאלת עבודתו של החתן והן בשאלה למי ניתנה ההלוואה, לא הייתה פועלת לטובת התובעים.

15. יתרה מזאת, גרסתה של התובעת כי ההלוואה כלל לא ניתנה לחתן אלא לנתבע, או למשפחת הנתבע, אינה עולה בקנה אחד עם טענתה כי סך של 15,000 ₪ מתוך ההלוואה נפרע על ידי החתן. לא ניתן כל הסבר, מדוע שהחתן שאינו עובד ולא הייתה מחלוקת כי מצבו הכלכלי והרפואי לא היה בכי טוב, הוא זה שיפרע הלוואה שניתנה לאביו או לאחיו לצרכיהם שלהם, כששניהם אנשים המתפרנסים מיגיע כפם ומדוע דווקא הוא זה שיממן את אחיו אורן על שמו נרשם קו החלוקה?

16. גם העובדה, כי התובעת לא יידעה כלל את בעלה בדבר מתן ההלוואה, מעמידה בסימן שאלה את הגרסה לפיה ההלוואה ניתנה לנתבע. נדמה, כי לוּ היה מדובר בהלוואה של כסף משותף בסדר גודל של 100,000 ₪, גם אם למחותן, התובעת הייתה מספרת על כך לבעלה ואף מבקשת את רשותו לשימוש בכסף המשותף. אכן, גם אם הכסף ניתן לחתן, היה מקום לקבלת הרשות או לדיווח, אך כאשר מדובר בכסף לצד שלישי ולא לבני הזוג של התובעים, הדבר תמוה הרבה יותר. גם התמונה שביקשו התובעים לצייר בכתב התביעה של "מערכת יחסים של היכרות קרובה ואמון הדדי" התבררה כלא נכונה, אחר שעלה כי מדובר היה בהיכרות קצרה, על יסוד הקשר בין הילדים, והם נפגשו רק כ-4 פעמים לפני מתן ההלוואה. התובעת גם לא ידעה לספר הרבה על הנתבע ועבודתו, זאת חרף טענתה בתצהיר כי "הנתבע היה מוכר לתובעים כאדם אמין ומסודר". ב"אימון" זה הסבירה התובעת את מתן ההלוואה מבלי להעלותה על הכתב, ואולם לא היה בידה הסבר מדוע גם כאשר "לתדהמתם" (כלשונם בכתב התביעה) הנתבע התנער מהתחייבותו לפרוע את ההלוואה במלואה לאחר רכישת הקו, הם לא טרחו להעלות את ההסכמה החדשה לתשלום החוב לשיעורין, על הכתב.

17. ההלוואה גם ניתנה בסמוך לחתונה של בני הזוג (ילדיהם של התובעים והנתבע) וגם בכך יש כדי לתמוך דווקא בגרסת הנתבע כי הכסף ניתן לבני הזוג. אפשר גם שהייתה כוונה שהחתן יוכל לעבוד בקו חלוקה זה לפרקים, נוכח קשייו לעבוד, וזו הייתה הסיבה שהתובעת הסכימה לתת את ההלוואה חרף היחסים הבלתי קרובים בינה לבין הנתבע. ברם קשה לקבל את הגרסה כי מדובר היה במתן הלוואה לנתבע בלא כל קשר לחתן כפי שביקשו התובעים לטעון. מה גם שהתברר שקו החלוקה רשום על שם הבן אורן ולא על שם הנתבע, דבר המהווה קושי נוסף בגרסת התובעים שבחרו להגיש את תביעתם כנגד הנתבע דווקא.

בשים לב לאמור, אזי חרף הקשיים בגרסת הנתבע, אני סבור כי נוכח הקשיים המשמעותיים בגרסת התובעים, הם לא הרימו את הנטל להוכיח את תביעתם, ולוּ במאזן הסתברויות. על כן, התביעה נדחית.

עם זאת, נוכח הקשיים הגדולים גם בגרסת הנתבע, באופן שנסיבות העברת הכסף מהתובעים לא הובררו לאשורן, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.