המערערת הורשעה בבית משפט קמא במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו הודתה בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה על סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

לאחר הודייתה נשלחה המערערת לקבלת תסקיר של שירות מבחן, בסופו של יום היו בפני בית משפט קמא מספר תסקירים ולא רק תסקיר אחד.

בגזר דין מנומק ומפורט שבו התייחס בית משפט קמא הן למהות העבירה, הן להיקף הנזק שמדובר בו והן למיהותה של המערערת שבפנינו, הטיל בית משפט קמא על המערערת את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות שירות; מאסר על תנאי בן 6 חודשים; התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא תעבור במשך שנתיים עבירת אלימות וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪.

עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת תעמוד בפיקוחו של שירות המבחן למשך 18 חודשים.

על גזר הדין הוגש הערעור בפנינו.

אנו רואים לציין כי מלכתחילה הוגש הערעור על-ידי המערערת עצמה ובהמשך הוגשה השלמה להודעת הערעור על-ידי עו"ד פינקלמן המייצגת את המערערת כיום.

בהודעת הערעור הן המקורית והן המשלימה נטען כי המערערת היא בודדה בארץ, היא עברה מסלול שיקומי, המערערת טענה כי בית משפט קמא החמיר עמה יתר על המידה והעתירה היא לקבל את המלצתו של שירות המבחן ולהמיר את עבודות השירות בשירות לתועלת הציבור או לחילופין לקצר את תקופת המאסר אותו עליה לרצות בדרך של עבודות שירות.

הדיון בפנינו התמקד רובו ככולו בשאלת הפיצוי שנפסק למתלוננת. לטענת הסנגורית, לא הומצא לבית משפט קמא כל מסמך המעיד על נזק מתמשך שנגרם למתלוננת, מה שהיה בפני בית משפט קמא ומצוי היום בפני ערכאת הערעור, הינם מסמכים של בית החולים עובר לשחרורה של המתלוננת ולא מעבר לכך. הסכום שנפסק הוא סכום חריג במיוחד. המערערת מתקשה לפרנס את עצמה וחרף פריסת התשלומים, הפיצוי מהווה עול כבד מאוד עליה. כאמור, המערערת בודדה בארץ ומפרנסת את עצמה ומכאן העתירה להתערב בגובהו של הפיצוי.

שקלנו את הטיעונים ובדעתנו להתערב במידת מה בפיצוי, אולם לא מעבר לכך.

באשר לתקופת המאסר:

חסד נעשה עם המערערת בכך שבית המשפט העמיד את תקופת המאסר שעליה לרצות על 6 חודשים בדרך של עבודות שירות. אנו מפנים את תשומת הלב לכך, שהמתחם שקבע בית משפט קמא היה בין 9 ל- 24 חודשים. לא בכדי נקבע מתחם זה משום שמדובר במעשה אלימות חמור שגרם למתלוננת נזקים של ממש. אנו מפנים לאמור בעמ' 2 פסקה 2 לגזר הדין של בית משפט קמא באשר לנזק שנגרם למתלוננת וטענותיה לענין התמשכותו והשפעתו גם על אפשרותה להשתכר ולהתפרנס בהמשך.

בהינתן נזק זה ובהינתן העובדה שמדובר במעשים מתוכננים, אף זאת כפי שפורט בגזר הדין של בית משפט קמא, ענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח היא ענישה מקלה שעל כן איננו רואים לנכון להתערב בנושא זה והחלטתו של בית משפט קמא תישאר בעינה.

תוך התלבטות אנו מחליטים להתערב בסכום הפיצוי. אנו ערים לכך שהמתלוננת אמרה את דברה בבית משפט קמא ולא ניתנה לה ההזדמנות לומר את דברה בפנינו מאחר שהיא חולה ואיננה יכולה להגיע היום לבית המשפט. אנו יוצאים מנקודת ההנחה לו היתה המתלוננת מצויה היום בבית המשפט, היתה מתנגדת להפחתת סכום הפיצוי ועומדת על הותרת קביעתו של בית משפט קמא בעינה.

עדיין אנו רואים לנכון להתערב במידת מה ולהעמיד את סכום הפיצוי על 15,000 ₪ במקום 20,000 ₪. בכך אנו נותנים ביטוי לעובדה שמדובר בסכום גבוה במיוחד. עוד אנו נותנים משקל מה לכך שאין בפנינו ממצאים, למעט דבריה של המתלוננת בבית המשפט באשר להתמשכותו של הנזק ולשאלה האם מדובר בנכות קבועה שנגרמה לה כתוצאה מהתקיפה החבלנית אותה ספגה מידיה של המערערת.

אנו נותנים משקל גם לנסיבותיה האישיות של המערערת שבפנינו ולענין זה אנו מקבלים את טענתה כי היא בודדה, היא מפרנסת את עצמה והסכום גבוה במיוחד מבחינתה.

כאמור, אנו מעמידים את סכום הפיצוי על 15,000 ₪. המערערת תשלם סכום זה בתשלומים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא ומתוכו ינוכה כל סכום שכבר שילמה על חשבון הפיצוי.

יש צורך בתיק זה בחוות דעת עדכנית של הממונה על עבודות שירות. לצורך קבלת חוות הדעת אנו קובעים את הדיון בפנינו, לתאריך 25.11.15 שעה 08:30.

הממונה ימציא לנו חוות דעת עדכנית לתאריך זה.

ניתן להתחשב בבקשתה של המערערת לקביעת תאריך רחוק ככל האפשר לתחילת ריצוין של עבודות השירות.

מס' נייד המערערת – 054-60606553.

<#7#>

ניתן והודע היום כ"ה אלול תשע"ה, 09/09/2015 במעמד הנוכחים.