הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק פסק דין של פשרה עם "תקרה" ו"רצפה"-בין דחיית התביעה כולה לבין קבלתה ותשלום סך של 6421.56 ₪, לפי הסמכות הנתונה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.

בית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הסכמתם, דהיינו, שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין, ומשפסק בית המשפט על דרך הפשרה, הסיכוי לדיון בערעור קלוש שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן.

למען הסר ספק מובהר, כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור לפי סעיף 79א, משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות.

בית המשפט חזר ועיין בכתבי הטענות, בכל הנספחים להם ובפרוטוקול הדיון ובהודעת התובע שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 18/2/16.

על יסוד כל אלה אני פוסקת כי לסילוק מלא ומוחלט של התביעה ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת מס' 2, היא בעלת הרכב, סך כולל של 6000 ₪ הכוללים, נזקי הרכב, שכר טרחת השמאי והוצאות משפט.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעים, שאם לא כן יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"ו, 18 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.