בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) בת"א 56182-09-14 מיום 13.04.2015

1. בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה היא טענה, כי ביצעה עבורה עבודה, ואת תמורתה היא לא קיבלה (סך כ-850,000 ₪). המשיבה התגוננה מפני התביעה, בין היתר בטענה כי מעולם לא התקשרה עם המבקשת בחוזה, וממילא לא ביצעה עבורה כל עבודה, ולכן אין היא זכאית לתמורה לה היא טוענת.

2. לצד ההתגוננות מפני התביעה ביקשה המשיבה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיה, כשהיא טוענת כי מצבה הפיננסי של המבקשת בכי רע, ואם לא תצלח תביעתה – היא (המשיבה) עשויה למצוא עצמה מול שוקת שבורה.

3. המבקשת התגוננה מפני הבקשה בטענה, כי מצבה הפיננסי איתן, ולביסוס טענתה צירפה אישור מאת יועץ המס שלה.

4. בית המשפט קמא נענה לבקשה וציווה על הפקדת ערובה להוצאות בסך של 50,000 ₪. בדרכה לתוצאה זו קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי בגדרן של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 – הנטל להוכיח איתנות כלכלית מונח על כתפי המבקשת, וצירוף מכתבו של יועץ המס איננו מרים נטל זה. לשם הוכחת איתנותה הכלכלית היה על המבקשת לצרף מאזנים וכד', ואת זאת היא לא עשתה. מטעם זה, ובשל המחלוקת האמיתית הקיימת באשר לשאלה אם בכלל נתקיימה התקשרות חוזית בין בעלות הדין, ציווה כאמור בית המשפט קמא על הפקדת ערובה.

5. על החלטה זו מלינה המבקשת, בבקשת רשות לערער שהניחה לפניי, ובה היא קובלת הן על עצם חיובה בהפקדת ערובה, והן על סכום ההפקדה. המשיבה מבקשת להותיר את ההחלטה על כנה.

6. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים בחרתי לדחות את הבקשה ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. השאלה אם יש לחייב תובע בנפקדת ערובה אם לאו מודרכת "לאורה של זכות הגישה לערכאות, ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004)). עם זאת על בית המשפט לראות לנגד עיניו את זכות הגישה לערכאות, ולעשות שזו לא תיחסם משום עוניו של התובע. מכל מקום, שיקול דעת רחב ניתן לבית המשפט בכגון דא (לשיקולים המנחים את בית המשפט בכגון דא ראו נא למשל: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004)).

7. ומכאן למקרה שלפנינו: המבקשת קובלת על השופטת קמא שלא בדקה כדבעי את מצבה הכלכלי, ובתוך כך היא מצביעה על נסיבות, המצביעות דווקא על איתנות כלכלית. משום כך היא גם ביקשה לצרף ראיות בהליך שלפניי.

את הבקשה להביא ראיות בערעור לא יכולתי לקבל, כיוון שאין זה כי אם "מקצה שיפורים", שהרי כל שמבקשת המבקשת להביא היום, מצוי היה בידיה גם בעת שנדונה בקשת המשיבה לחיוב בהוצאות. ואשר הובא בפני בית המשפט קמא לא הניח את דעתו באשר לאיתנות הכלכלית של המבקשת, ובמסקנה זו של בית המשפט קמא לא יכולתי לראות שגגה, בהסתמך על מעט החומר שהובא בפניו במסגרת זו.

8. ככל הנוגע לסכום הערובה בו חויבה המבקשת, גם כאן לא יכולתי לראות שגגה בהחלטת השופטת קמא, באשר בהתחשב בסכום התביעה, ובהיקף ההתדיינות שתתקיים בתובענה.

9. מכל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. לפי נסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.