בפני כב' השופט יצחק כהן, סגן נשיא

1. המבקש, שמאי מקרקעין במקצועו, הגיש הבקשה שלפני על דרך "אבעיה", ובה עותר הוא לכך שייקבע, כי הוא מוסמך לדון בסכסוך שבין המשיבות 1 ו- 2 מן הצד האחד והמשיבה מס' 3 מן הצד האחר.

2. המשיבה מס' 3 היא בעלים של קרקע. בחודש יולי בשנת 2000 הגישה המשיבה מס' 3 בקשה לקבל היתר בניה, לבניית 12 יחידות דיור במקרקעין שבבעלותה, אך בקשתה נדחתה. הטעם לדחיית בקשת המשיבה מס' 3 היה, שהמשיבות 1 ו- 2 ביקשו לכלול את הקרקע שבבעלות המשיבה 3 בתכנית שסימנה "חד/1300", והמכונה "אגרו בנק", שבאותה עת הייתה בהכנה.

3. בעקבות דחיית בקשתה, הגישה המשיבה מס' 3 ערר לוועדה המחוזית, אך בהסכמת המשיבות מחקה את הערר. בעקבות ויתורה של המשיבה מס' 3 על הערר, והכללת המקרקעין בתכנית חד/1300, טענה המשיבה 3, כי מגיעה לה קרקע חלופית או פיצוי בהתאמה. בתוך כך נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בדבר השווי של הקרקע שבבעלות המשיבה 3, יחסית לשווי כל יתר הקרקעות הכלולות בתכנית. המבקש ערך שמאות לעניין זה לפי בקשת המשיבות 1 ו- 2, והמשיבה מס' 3 הסכימה עם קביעותיו.

4. בתאריך 8.5.2001 כרתו הצדדים הסכם ליישום קביעותיו של המבקש, ובין היתר הסכימו הצדדים, שכל חילוקי הדעות שיתגלעו ביניהם, ימסרו להכרעתו של המבקש, אשר מונה על ידי הצדדים כבורר יחיד ביניהם.

5. הסכסוך בין הצדדים אכן התברר בסופו של דבר בבוררות שהתקיימה לפני המבקש, ובתאריך 12.12.2006 נתן המבקש את פסק דינו. פסק הדין שניתן אושר לאחר מכן על ידי בית משפט זה (מפי כב' השופט ע' גרשון) בתיק א' 255/07.

6. במהלך שנת 2010 שוב ביקשה המשיבה מס' 3 "לעורר" את הבוררות, בנימוק, שהמשיבות 1 ו- 2 הפרו את ההסכם עמה. מכיוון שהמשיבות 1 ו- 2 סרבו לבוררות, פנתה המשיבה מס' 3 לבית המשפט בבקשה למנות בורר. בית המשפט (מפי כב' השופט א' קיסרי) קיבל את הבקשה, ובפסק דין שניתן בתאריך 20.3.2011, מינה את המבקש לשמש כבורר (תיק הפ"ב 22887-08-10). ואולם, עוד לפני שניתן פסק הבוררות, הגיעו הצדדים לפשרה, וההליך נמחק.

7. בין לבין, התוכנית חד/1300 אושרה, אך המשיבה מס' 3 עדיין אינה יכולה לקבל היתר לבנייה על המקרקעין שבבעלותה. בצר לה, פנתה המשיבה מס' 3 אל המבקש, וביקשה ממנו לחדש את הבוררות. פניית המבקש אל המשיבות 1 ו- 2 נתקלה בסירוב מצדן, באשר לטענתן, משאושרה התכנית חד/1300, המשיבה מס' 3 אינה זכאית עוד לפיצוי.

8. משקיבל המבקש את הודעת המשיבות 1 ו- 2, כי הן מסרבות לקיים את הבוררות, הודיעה זאת לבאת כוח המשיבה 3. בעקבות זאת הציעה באת כוח המשיבה 3 למבקש, לפנות לבית המשפט בבקשה על דרך "אבעיה", "על מנת שיכריע בשאלת סמכותך לדון במחלוקת שנתגלעה".

נראה שהמבקש קיבל את הצעתה של באת כוח המשיבה מס' 3, מכאן נולדה הבקשה המונחת עתה לפני.

9. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים, המבקש היה ניטרלי, ולא הביע עמדה כלשהי.

לעניין ההליך שהוגש מטעם המבקש, טען בא כוח המשיבות 1 ו- 2, שלא היה כל מקום להגיש בקשה על דרך "אבעיה", שכן כלל לא מתנהל הליך בוררות בין הצדדים. לעומת עמדת בא כוח המשיבות 1 ו- 2, טען בא כוח המשיבה מס' 3, כי מדובר ב"בוררות מתמשכת", ועל כן המבקש היה זכאי להגיש את הבקשה. לדעת בא כוח המשיבה 3, יש לקבוע, שהמבקש מוסמך לדון בסכסוך שעדיין לא נפתר באופן סופי בין הצדדים, שכן עד עתה המשיבה 3 אינה יכולה לקבל היתר בניה בקרקע שבבעלותה.

10. במחלוקת שנתגלעה בין המשיבות 1 ו- 2 מן הצד האחד ובין המשיבה מס' 3 מן הצד האחר, דעתי כדעת בא כוח המשיבות 1 ו- 2.

בהליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים "בסיבוב הראשון" ניתן פסק בוררות, ולמעשה בכך סיים הבורר את תפקידו. "בסבוב השני" פנתה המשיבה מס' 3 לבית המשפט, וביקשה כי ימנה בורר, מכוחו של סעיף הבוררות בהסכם שנכרת עם המשיבות 1 ו- 2. בית המשפט נעתר לבקשה, ומינה את המבקש כבורר, גם לצורך בוררות "הסיבוב השני". גם ה"סיבוב השני" הסתיים, שכן הצדדים הגיעו לפשרה. מאז ועד עתה לא תלוי ועומד הליך בוררות בין הצדדים.

11. הדיבור "בוררות מתמשכת" בו נקב בא כוח המשיבה מס' 3, אינו מוכר בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 או בפסיקה העוסקת בדיני הבוררות. לכאורה, כוונת בא כוח המשיבה 3 הייתה לבוררות, שהמבקשת יכולה "לעורר" אותה מעת לעת, ככל שמתארכת התקופה בה היא איננה יכולה לקבל היתר בניה לבניה על הקרקע. בא כוח המשיבה מס' 3 סומך את טענותיו בעניין זה על הדברים שנקבעו בסעיף 8 להסכם מתאריך 8.5.2001, שם נקבע, כי "כל חילוקי דעות שיתגלו בין הצדדים, ימסרו להכרעתו של שמאי המקרקעין דוד טיגרמן ... ".

מוכן אני להניח, לצורך הדיון בבקשה שלפני, שעדיין קיימות מחלוקות בין הצדדים. ואולם, עצם העובדה שהמחלוקות עדיין קיימות, ואפשר שהן אף כפופות לתניית הבוררות שבהסכם, אין פירושה, שקיים בין הצדדים הליך בוררות תלוי ועומד. במילים אחרות – הסכסוך מתמשך, הבוררות לא.

המחלוקות ב"סיבוב הראשון" אכן מוצו בפסק בוררות שניתן, והמחלוקות ב"סיבוב השני" הועברו לדיון בפני המבקש משום שבית המשפט מינה אותו לשמש כבורר בין הצדדים. במצב העכשווי, אין הליך בוררות שתלוי ועומד בין הצדדים, גם אם הסכסוך ביניהם טרם הגיע לפתרונו הסופי.

12. עתה עולה השאלה, האם המבקש היה רשאי להגיש בקשה על דרך "אבעיה", כדי לקבל את חוות דעת בית המשפט, האם הוא מוסמך לדון בסכסוך בין הצדדים.

על פי סעיף ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, בורר רשאי "להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת" (ההדגשות לא במקור).

כאמור, במקרה שלפנינו, לא מתנהל כל הליך של בוררות. באין הליך בוררות שמתנהל בין הצדדים, המבקש אינו זקוק להדרכה משפטית מבית המשפט בנושא סמכותו. על כן, הנני מקבל את טענת בא כוח המשיבות 1 ו- 2, כי המשיב לא היה רשאי לפנות ב"אבעיה" לבית המשפט.

13. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

הנני מחייב את המשיבה מס' 3 (סגינה חברה להשקעות בע"מ) לשלם למשיבות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 11,800 ₪.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.