8131-05-15

בפני בקשה לכוף על התובע ביצוע פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 11.12.16.

הצדדים, ההליכים וההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין

1. הצדדים היו שותפים בחלקים שווים בבניין בן 4 דירות ברחוב שמריהו לוין בירושלים, אשר לגביו הוסכם שהבניין יירשם כבית משותף, וכי כל שותף יקבל מחצית מן הדירות בו.
2. כיוון שלא היתה הסכמה בין הצדדים על הקצאת הדירות, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה על רישום הבית המשותף, ולפיכך הוגשה התביעה שבפני לפירוק השיתוף.
3. לאחר דין ודברים, הסכימו הצדדים שהתובע יקבל את דירה מס' 2, הנתבעת תקבל את דירה מס' 3, יבוצע הליך של התמחרות פנימית בנוגע לדירה מס' 4, ודירה מס' 1 תוקצה למי מהצדדים שלא יקבל את דירה מס' 4 במסגרת ההתמחרות.
4. הליך התמחרות אכן בוצע כמוסכם (גם אם בעיכוב ניכר), ובסופו הוסכם כדלקמן:

"בעקבות ההתמחרות, הבית המשותף יירשם בהתאם למסמכי הבית המשותף שהוגשו לבית המשפט במסגרת כתב התביעה, למעט מסמך ייחוד הדירות שיעודכן בהתאם לאמור בהודעה זו.

התובע יירשם כבעלי יחידות מס' 1 ו-2 על המוצמד להן.

הנתבעת תירשם כבעלי יחידות מס' 3 ו- 4 על המוצמד להן.

הנתבעת תשלם ..."

הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

1. על אף שמאז שניתן פסק הדין ועד היום חלפו 11 חודשים, הבית לא נרשם כבית משותף, משום שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה על מסמכי רישום הבית המשותף, ובעיקר על ההצמדות.
2. הנתבעת, אשר הגישה את הבקשה לכוף על התובע את ביצוע פסק הדין, ביקשה לשנות את ההצמדות של החללים והחניות אשר הוצמדו לדירות שבבעלותה, כך שכל החללים והחניות יוצמדו לדירה אחת מבין שתי הדירות, בעוד שהשניה תיוותר ללא הצמדות כלל. התובע התנגד לכך, וביקש להגיש למפקח על הבתים המשותפים את מסמכי הרישום כפי שהוכנו מלכתחילה, כפי שצורפו לכתב התביעה, וכפי שהסכימו הצדדים במסגרת ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

דיון והכרעה

1. מעיון בטענות הצדדים נראה כי אין מחלוקת שהנתבעת, אשר הגישה את הבקשה לכוף על התובע את ביצוע פק הדין, מבקשת למעשה לשנות את ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. הנתבעת מצביעה על פסיקה המאפשרת שינוי כאמור, אולם הדרך הדיונית לעשות כן היא בהגשת תביעה חדשה (כפי שנעשה בעא 116/82‏ ‎ ‎עמיקם לבנת‎ ‎נ' יצחק טולידאנו, פ''ד לט(2) 729, עליו הסתמכה הנתבעת). כל עוד לא הוגשה תביעה כאמור, ופסק הדין תקף, יש לבצע ככתבו וכלשונו.
2. במענה לבקשה, השיב התובע שהוא מבקש לכוף על הנתבעת את ביצוע פסק הדין. דא עקא, שבקשה מעין זו לא ניתן לבקש במסגרת תשובה לבקשה.

"הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני שהשלכותיו בדרך של הטלת קנס מתמשך או מאסר עלולות להיות פוגעניות עד מאד. הקנס המתמשך עלול לפגוע באופן קשה בכיסו של אדם, והמאסר פוגע קשות בחירותו האישית, שהיא זכות יסוד של האדם, המוכרת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על רקע זה, השימוש באמצעי אכיפה על-פי הפקודה, צריך להיעשות במשורה, כעניין חריג המוגבל למצבים בהם כל יתר האמצעים כבר מוצו ולא הועילו, ולא נותרה אלא דרך הליך בזיון בית משפט כדי להבטיח את אכיפתה של ההוראה השיפוטית (פרשת גרינברג, שם, עמ' 192)." (עפ 517/06 בעז מנור נ' KPMG Inc (24.7.07))

1. מקום בו התובע לא הגיש את בקשה לפי סעיף 6 לפקודה, אלא רק הוסיף בקשה זו כסעיף אחרון בתשובה לבקשה שהגישה הנתבעת, חזקה שהוא עצמו סבר שלא מוצו כל יתר האמצעים העומדים לרשותו.
2. יתר על כן, בשים לב להצהרת התובעת בסיכומיה, שהיא מוכנה לוותר על השינוי בהצמדת החניות, ולחתום על המסמכים שצורפו מבלי להכניס בהם שינוי הנוגע לחניות בשלב זה, יש להניח שהיא תחתום על מסמכי הבית המשותף שצורפו לכתב התביעה, גם ללא השינוי שהיא מבקשת בנוגע לחללים, שינוי שניתן יהיה לבקשו בד בבד עם שינוי הצמדת החניות, דהיינו לאחר רישום הבית המשותף.
3. על כן אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.