<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ המערער – עו"ד יצחק נאורי

ב"כ המשיבה – עו"ד

פרוטוקול

ב"כ המשיבה

הודעת הקנס נעשתה או צוין בסעיף העבירה כי הוא סעיף 11 לחוק העזר, העמדת רכב או חנייתו, ב"כ המאשימה בדיון בבימ"ש קמא התייחסה לסעיף 11. בימ"ש הרשיע בסעיף 10, לעניות דעתי מדובר בטעות סופר. בימ"ש זה בדונו בערעור בפני כב' המותב הקודם, התייחס ודן באספקלריה לסעיף 11. לנאשם 2 הרשעות קודמות בפסקי דין חלוטים בגין אותו סעיף עבירה שאגב ייאמר שטרם שולמו עד מועד זה, הנסיבות הן זהות. מקום העבירה הינו זהה.

הנאשם בתשובתו לכתב האישום לא סבור כי יש משום אי הבנה של סעיף העבירה או של כתב האישום בעניינו.

טעותו של ביהמ"ש קמא בפסק דינו נובעת לדעתי, נעשתה בשל העובדה שחוק עזר העמדת רכב או חנייתו, סעיף 10, הינו סעיף המתייחס מפורשות לנושא של ניתוק גרור מגורר, הגם שהמאשימה מעולם לא האשימה את המערער בגין סעיף זה, לא במסגרת כתב האישום ואו הודעת הקנס.

גם בימ"ש זה בדונו בערעור זה לא מצא לנכון, אם כבר פתח המערער את הדלת ואמר שכב' השופטת אהד נדרשה לחוקתיות, אני אומרת שוב שכל הדיון נעשה באספקלריה סעיף 11.

ב"כ המערער:

נכון שהוא מואשם על פי סעיף 11 והיסוד השני בו לא מתקיים. איך אפשר להרשיע אדם בסעיף 11 כשכתוב במפורש בסעיף 2 תנאים: איסור לפי התקנות והאיסור מסומן, זה התנאי השני.

האיסור לא מסומן.

חברתי מוטרדת אם נקבל הפרשנות – זו לא פרשנות, זו לשון החוק. אם נקבל הפרשנות הזו אז לא ניתן לאכוף עבירות אחרות כמו חניה, אך חוק העזר, יש סעיפים ספציפיים על חניה על מדרכה, מה לעשות שחוק זה אינו מתאים.

ב"כ המשיבה:

כב' השופטת עטר התירה למערער לתקן את הודעת הערעור בנוגע להיבטים עובדתיים בלבד.

ניסיון לבוא ולטעון היום שהוראת החיקוק היא הוראה "סתומה" או הוראה אשר אין בצידה יכולת לרשות המקומית לאכוף, הלא מדובר בסעיף סל שמאפשר לאכוף את מניין האיסורים הנוגעים להעמדה, עצירה או חניית רכב על פי פקודת התעבורה.

סימן י' לפקודת התעבורה, ישנם איסורים רבים מאוד וגם המשיבה הביאה במסגרת תגובתה להודעת הערעור, לעניין רב מאוד של איסורים שבצידם לא קובעת הודעת התעבורה, כי אינם נדרשים בסימון.

מה חברי טוען בעצם? שלשיטתו אין המשיבה רשאית ליתן בידי תושבים דוחות על העמדת רכב שמהווה מכשול או הפרעה לתנועה. למה? כי לא סומן.

לסמן איסור שבעצם אוסר על העמדת רכב במקום המפריע לתנועה? הלא לא יישמע דבר כזה.

בוודאי בימ"ש קמא נדרש לסעיף 11.

מה שמונח לעיונו של בימ"ש קמא, שהוגש, ואין חולק על כך, על פי סעיף 11. העובדה שביהמ"ש בהכרעת דינו מצא לנכון לציין את סעיף 10, צודק מותב נכבד זה, עשה כן, ועל כך אין לי מה להוסיף. כל הדיון בבימ"ש קמא נערך על סמך ובהתייחס לסעיף 11, זה מה שהונח בפני ביהמ"ש קמא.

אני יכולה להציג את הודעת הקנס וכתב האישום שהונחו בפני בימ"ש קמא.

<#6#>

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופטת הירש) מיום 22.12.15, בגדרו הורשע המערער על פי הוראת סעיף 10 לחוק עזר ליבנה (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ה-2004.

בהמשך להכרעת הדין נדון המערער לכפל קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

2. יצוין כי למערער נשלחה הודעת תשלום חוב מטעם עיריית יבנה בגין עבירה על סעיף 11 לחוק עזר ליבנה (העמדת רכב והחנייתו), התשס"ה-2004 הקובע כי המערער החנה את רכבו על מדרכה.

3. בהודעת הערעור מציין ב"כ המערער את הטעות שנפלה, לטעמו, אצל בית משפט קמא שנדרש להוראות סעיף 10 בהכרעת דינו ולא לסעיף בו מואשם המערער – סעיף 11 לחוק העזר.

משכך, לטעמו, קיבל המערער הודעת תשלום קנס בגין עבירה על סעיף 11, ובית המשפט קמא לא התייחס כלל לרכיביו של הסעיף הנ"ל – ונתן הכרעת דינו בנוגע לסעיף אחר, שלטעמו רכיביו התקיימו, על פי דברי המערער.

4. נוכח האמור – ברי כי נפלה שגגה אצל בית משפט קמא, בהרשיעו את המערער בעבירה שלא יוחסה לו, בלא לבחון את יסודותיו העובדתיים של הסעיף שבהודעת הקנס המקורית.

5. לפיכך מתקבל הערעור במובן זה שמבוטל פסק דינו של בית משפט קמא.

6. הדיון יושב וידון בפני בית משפט קמא שיידרש, כמיטב חוכמתו, למיוחס למערער בהודעת תשלום הקנס שנשלחה לו.

<#3#>

ניתן והודע היום ז' חשוון תשע"ז, 08/11/2016 במעמד הנוכחים.