06 מרץ 2016

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.12.2014 ("הוועדה") שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("חוק"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין החמרה במצבו של המערער ולא חל שינוי בדרגת נכותו היציבה.

2. המערער, בנאי וטפסן במקצועו, נפגע בברך שמאל ביום 2.3.1999 והאירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. בעקבות הפגיעה נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 20% החל מיום 10.1.2006 לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן – התקנות).

3. ביום 12.5.2009 המערער עבר ניתוח בברך לייצוב הפיקה. לאחר הניתוח המערער הגיש תביעה להחמרת מצב ונקבעו לו נכויות זמניות:

40% מיום 19.8.2009 ועד ליום 31.10.2009.

30% מיום 1.11.2009 ועד ליום 30.6.2010.

4. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 30.7.2010 כי אין החמרה בנכות היציבה של המערער. על החלטה זו הוגש ערר שנתמך בחוות דעת של פרופ' דניאל רייס, מומחה בכירורגיה אורטופדית.

ועדה רפואית לעררים שהתכנסה בעניינו של המערער ביום 27.3.2011 דחתה את הערר וקבעה שלא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער. על החלטה זו הוגש ערעור (ב"ל 35948-04-11) שנדון בפני כב' השופט אסף הראל. במסגרת פסק הדין שניתן באותו הליך נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתתייחס לתלונה בדבר פריקות חוזרות ונשנות לרבות לאמור בעניין זה בחוות דעתו של פרופ' רייס ותקבע האם התלונה מהווה החמרת מצב וככל שכך האם יש להקנות בשל כך אחוזי נכות. עוד נקבע שהמערער שיוזמן לועדה יוכל להציג בפניה גם את צילומי הרנטגן הנזכרים בחוות דעתו של פרופ' רייס והועדה תקבע האם יש בהם כדי לשנות את החלטתה מיום 27.3.2011. עוד נקבע שהועדה לא התייחסה לעניין הצלקת ולפיכך, יש מקום להחזיר לועדה על מנת שתקבע האם נותרה נכות בגין הצלקת.

4. בעקבות פסק הדין של כב' השופט הראל הועדה הרפואית לעררים שבה והתכנסה בעניינו של המערער. בהחלטה מיום 17.8.2012 נקבע כי אין החמרה במצב נכותו של המערער. המערער הגיש ערעור על החלטה זו (ב"ל 959-0-12) שנדון בפני כב' השופטת מיכל פריימן. במהלך הדיון בערעור הוסכם כי עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש שתבדוק את המערער ותקבעי את נכותו תוך התייחסות לחוות דעתו של פרופ' רייס ולטענות המערער בפניה. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.

5. בעקבות פסק הדין של כב' השופטת פריימן ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש התכנסה ביום 30.3.2014 ודנה בעניינו של המערער. הועדה קבעה שלא חלה החמרה בנכותו היציבה של המערער. על החלטה זו הוגש ערעור בתיק ב"ל 26785-05-14 שנדון בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת איטה קציר. בפסק הדין שניתן בהליך זה נקבע כדלקמן:

"לאור הטעויות המשפטיות הרבות שנפלו בהחלטת הועדה לעררים מיום 30/3/14, אני מורה בזאת על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, אשר תדון מחדש בערעור המערער של החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 30/7/10 בנוגע לשאלת ההחמרה במצב נכותו הצמיתה של המערער.

יש לציין כי הועדה לערערים מיום 21/6/10 קבעה למערער נכויות זמניות-40% נכות זמנית מתאריך 19/8/09 עד 31/10/09 ועוד 30% נכות זמנית מיום 1/11/09 ועד 30/6/09, ועליהם אין מחלוקת.

כל הפרוטוקולים של כל הועדות מאותו מועד ואילך יוצאו מהתיק ולא יונחו בפני הוועדה החדשה.

לאור חלוף השנים וריבוי הערעורים בתיק זה, על כן אני מורה לב"כ המערער להגיש מחדש נימוקי ערעור לוועדה לעררים וזאת עד ליום 1/2/15.

על המשיב לשלם בהקדם את המערער, גם באמצעות בא כוחו, לוועדה לעררים בהרכב חדש, כאמור לעיל.

על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט בסך של 3,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום".

6. בהתאם לפסק הדין של כב' סגנית הנשיא השופטת קציר, המערער הגיש למשיב את נימוקי הערר ואת חוות הדעת של פרופ' רייס. ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש התכנסה ביום 1.4.2015 ולאחר בדיקה קלינית והתייחסות לממצאי ה – MRI הועדה קבעה כך:

"הועדה עיינה בפרוטוקול מ – 22.6.06 בו מתואר דילדול בולט של שרירי הקודריספס בדומה לדילדול שנמדד היום. הוועדה עיינה במהלך פוסט אופרטיבי מבית חולים רמב"ם.

הועדה דוחה את ערעור התובע

לא נמצאה הגבלה בטווחי תנועות המקנה נכות ולא נמצאה פגיעה ביציבות הברך בעת הבדיקה הקלינית.

הועדה עיינה בחוות דעת פרופ' רייס מ -27.10.10 כח הקוודריספס השתפר מאז כתיבת חוות הדעת וכיום הוא לפחות 4. מבחן טחינה לא הדגים רגישות ראויה לציון. הועדה סבורה כי נכות בת 20% לפי סעיף 35 1ג' משקפת את מצבו ואינה סבורה כי הניתוח גרם להחמרה.

במצבו (וזאת בהתבסס על ממצאי הבדיקה, בדיקת ה –MRI ורישומי המעקב מבית חולים רמב"ם).

הועדה קובעת כי אין החמרה".

החלטה זו היא מושא הערעור שבפניי.

7. תמצית טענות המערער הן:

א. הועדה לא דנה בנימוקי הערר שהוגשו על ידי המערער ביום 19.1.2015 בהתאם לפסק הדין של כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר.

ב. הועדה התייחסה רק לצלקת אחת מתוך שלוש הצלקות שנותרו לתובע לאחר הניתוח. התייחסות הועדה לצלקת כללה רק התייחסות למימדיה בהתעלם מטענות התובע להיותן של הצלקות רגישות, מגרדות ומכערות.

ג. הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער הייתה בדיקה שטחית שלא כללה את יישור הרגל ואת טענתו בדבר תת פריקה של הפיקה השמאלית בעת הליכה והתמוטטות הברך כאשר הוא מעמיס עליה את משקל הגוף.

ד. הועדה מצאה פער של 6 ס"מ בהיקף הירכיים לעומת פער של 3 ס"מ בעת שנקבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 30%. הגדלת הפער בהיקף הירכיים מלמד על החמרת מצב. הועדה התעלמה מנתון זה ולא התייחסה לטענות המערער בעניין זה.

ה. הועדה לא התייחסה לכך שהפריקות בפיקה החלו לאחר קביעת הנכויות הזמניות באופן המלמד על החמרת המצב.

ו. מקביעת הועדה ולפיה הברך יציבה, לא ניתן ללמוד האם קביעה זו כוללת גם קביעה המתייחסת ליציבות הפיקה אם לאו. בחוות דעתו של פרופ' רייס נקבע כי הפריקה נגרמת בשעה שהמערער מעמיס עליה את משקל הגוף ולא במצב של מנוחה כפי שנבדק על ידי הועדה. המערער ביקש להראות לועדה את הפריקה של הפיקה ואולם הוא סורב.

ז. הועדה לא עיינה בצילומי הרנטגן עליהם הסתמך פרופ' רייס בחוות דעתו.

ח. הועדה לא התייחסה לסיבה שבעטיה המערער נזקק לניתוח בשנת 2009 ולחוסר ההצלחה של הניתוח.

ט. הועדה לא התייחסה לקביעותיו של פרופ' רייס ולפיהן לנכות המערער השפעה של יותר מ"הפרעה בינונית" על תפקודו הכללי באופן המזכה בנכות לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות.

הועדה לא התייחסה באופן מספק לחוות דעתו של פרופ' רייס.

י. דלדול שרירים מקנה כשלעצמו נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 51(5)(ב) לתקנות.

8. המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתדון בנימוקי הערר מיום 2.2.2015 ובהתאם לפסק הדין של כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר, אשר לא היה מונח בפני הועדה. עם זאת, המשיב ביקש להוציא את הנספחים שצורפו לנימוקי הערר מיום 2.2.2015 ואשר לא עמדו בפני הועדה הרפואית לעררים הראשונה מיום 27.3.2011.

9. המערער עומד על החזרת הדיון בעניינו לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. לטענתו, העובדה שהועדה דנה בערר בהתאם לפסק הדין של כב' השופטת פריימן מיום 28.10.2013 (ב"ל 959-09-12) במקום פסק הדין של כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר מיום 31.12.2014 (ב"ל 26785-05-14) מהווה טעות מהותית הפוסלת את הועדה לשוב ולדון בעניינו. המערער מוסיף כי הזלזול שהפגינה כלפיו הועדה ובכלל זה התעלמות מתלונותיו, שטחיות הבדיקה ושטחיות הדיונים בועדה מטיל צל כבד אודות אמינותה ורצינותה של הועדה ומהווה טעם נוסף לשינוי הרכב הועדה.

באשר לבקשת המשיב להוצאת נספחים שצורפו לנימוקי הערר טוען המערער כי בקשת המשיב חותרת תחת פסק הדין של כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר. לטענתו, המסמכים הוצגו במהלך הדיון בפני כב' השופטת קציר ובפני ב"כ המשיב ועל רקע זה ביקשה כב' השופטת קציר שהמערער יגיש נימוקי ערר חדשים. המערער הוסיף כי תכלית פסק הדין היתה להביא את מלוא התמונה בעניינו בפני ועדת עררים בהרכב חדש ולאפשר לו להציג בפני הועדה את כל המסמכים התומכים בטענותיו. עוד נטען כי המשיב לא התנגד להגשת נימוקי הערר על נספחיהם במועד הגשת הערר ו/או בטרם התכנסות הועדה. המסמכים שצורפו עוסקים בניתוח והחמרת המצב של המערער בשנת 2009 ובצורך בניתוח חוזר.

דיון והכרעה

10. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה [דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל -המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160]. מפרוטוקול הועדה עולה שפסק הדין של כב' סגנית הנשיא קציר כמו גם נימוקי הערר מיום 2.2.2015 לא עמדו בפני הועדה ולפיכך, הועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין של כב' השופטת קציר. מפסק הדין עולה כי עניינו של המערער הוחזר לדיון מחודש בועדה בשאלת החמרת מצב נכותו הצמיתה. אמנם, בפסק הדין ובפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר, אין התייחסות לצירוף מסמכים נוספים לנימוקי הערר ואולם מקובלת עליי טענת המערער כי תכלית פסק הדין הייתה לאפשר לו להביא את מלוא התמונה בעניינו בפני הועדת העררים בהרכב חדש לרבות צירוף כל המסמכים התומכים בטענותיו. בנסיבות אלו, אין מקום להיעתר לבקשת המשיב להוצאת הנספחים שצורפו לנימוקי הערר ואשר לא עמדו בפני הועדה מיום 27.3.2011.

באשר להרכב הועדה –דרך המלך של החזרת עניין לועדה הרפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא נעולה על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות מועבר עניינו של המערער להרכב אחר. לא מצאתי כי טעות של הועדה בהתייחסות לפסק הדין של כב' השופטת פריימן במקום לפסק הדיו של כב' סגנית הנשיא, השופטת קציר מלמד על היותה של הועדה נעולה בהחלטתה ו/או פוסל את הועדה מלשוב ולהידרש לעניינו של המערער.

11. לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתדון מחדש בערר על החלטת הועדה מדרג ראשון מיום 30.7.2010 בנוגע לשאלת ההחמרה בנכותו הצמיתה של המערער. הועדה תדון בערר בהתאם לנימוקי הערר שהוגשו ביום 2.2.2015 על נספחיהם.

הועדה תבהיר מדוע הגדלת הפער בהיקף הירכיים בין הממצאים שנמצאו בבדיקתה לבין הממצאים שנקבעו בבדיקה שנערכה למערער בעת שנקבעה לו נכות זמנית, אינה מלמדת על החמרת מצבו של המערער. הועדה תתייחס גם לדלדול השרירים ולטענות המערער לפיהן הפריקה של הפיקה השמאלית נובעת מהעמסת משקל הגוף בעת הליכה או עמידה ממושכת ולקביעתו של פרופ' רייס ולפיה לנכות המערער השפעה של יותר מ"הפרעה בינונית" על תפקודו הכללי באופן המזכה בנכות לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות.

בנוסף, הועדה תתייחס לשלוש הצלקות שנותרו למערער לאחר הנתוח לגודלן ולהיותן מכאיבות או מכערות.

12. לנוכח הסכמת המשיב להחזרת עניינו של המערער לועדה ומנגד עמידתו על הוצאת נספחים שצורפו לנימוקי הערר, המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

13. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ו, (06 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.