לפניי בקשה מטעם הנתבעים לביטול פס"ד שניתן נגדם בהעדר בקשת רשות להתגונן במועד, לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד ולהארכת מועד להגשת בר"ל.

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים העיקריים עד כה:

• ביום 13.5.15 התובע הגיש כתב תביעה נגד הנתבעים. מדובר בתביעה "כספית" ע"ס 215,282.68 ₪ בסדר דין מקוצר. עפ"י כתב התביעה, התובע הוא בנק הפועלים, הנתבעים הם לקוחות הבנק. כפי שנטען בכתב התביעה, הנתבעים חתמו על 2 הלוואות, אחת ביום 23.12.13 בסך של 186,000 ₪ והלוואה שנייה ביום 29.6.14 בסך של 46,500 ₪, הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם בפירעון ההלוואות ומכאן התביעה.
• ביום 18.6.15 התובע הגיש בקשה למתן פס"ד בהעדר בר"ל נגד הנתבעים. במסגרת הבקשה צורף אישור מסירה של מסמכי כתב התביעה לנתבעים ברחוב וולפסון 32 ראשל"צ שבוצעה ע"י שליח פרטי ביום 13.5.15 לנתבע 2 (בעל הנתבעת 1) שסירב לקבל המסמכים ולחתום על גבי אישור המסירה.
• ביום 22.6.15 ניתנה החלטה שיש להגיש תצהיר שליח מוסר חדש מפורט יותר על אודות מסירת מסמכי כתב התביעה + שאילתה עדכנית ממרשם האוכלוסין עם פרטי הנתבעים.
• ביום 5.8.15 התובע הגיש בקשה חוזרת למתן פס"ד בהעדר הגנה נגד הנתבעים. במסגרת הבקשה צורפו שאילתה ממרשם האוכלוסין של הנתבעים שממנה עולה כי כתובת הנתבעים היא וולפסון 32 ראשל"צ, כמו כן, צורף תצהיר על אודות המסירה שבו נרשם כי השליח פגש בנתבע שסירב לחתום על המסמכים ולאחר שסירב בוצע אימות עם שכנה במקום בשם מדמוני עופרה מדירה 9.
• ביום 5.8.16 ניתן פס"ד כמבוקש נגד הנתבעים בהיעדר הגנה והתיק נסגר (להלן: "פסה"ד").
• ביום 28.8.16 הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב הליכי תיק הוצל"פ מס' 520417-09-15 שנפתח נגדם (להלן: בקשת הביטול"). הבקשה נתמכה בתצהירי אימות בג"צ של הנתבעים.

בבקשת הביטול נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

• הנתבעים מעולם לא קיבלו את ההתראה מהבנק בהתאם לתיקון 19 לחוק הבנקאות וגם לא קיבלו כתבי תביעה על נספחיה. הנתבעת לא פגשה את השליח מעולם לא חתמה על גבי אישור המסירה והחתימה על אישור המסירה מזויפת. הנתבע 2 מתגורר שנים רבות עם משפחתו בכתובת שבוצעה בה המסירה ולתובע לא הייתה מניעה להוציא איתור מען עדכני ממשרד הפנים ולשלוח לו הודעה בהתאם על כן מבוקש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.
• התובע לא פירט בתביעה את השתלשלות צבירת החוב לבנק ולא צירף מסמכים. התובע ניצל מעמדם החלש של הנתבעים שמדברים עברית ברמה קלה והציע להם לקחת הלוואות בתנאים "טובים". התובע היה חייב לנהוג בתום לב מוגברת כלפי הנתבעים ולשים לב על קושי החזרי חובם לבנק. הנתבעים ביקשו מהבנק למסור להם את כל המסמכים הקשורים להלוואות שניתנו להם אבל הוא לא התייחס לכך. ולכן לנתבעים סיכויי הגנה גבוהים.
• הנתבעים לא קיבלו את פסה"ד עצמו. החתימות על אישורי המסירה הן מזויפות ואינן דומות לחתימות של הנתבעים על תצהיריהם.
• יש לבטל את פסה"ד ללא כל חיוב בהוצאות.
• ביום 28.8.16 הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בר"ל.
• ביום 29.8.16 ניתנה החלטה שיש להכריע תחילה בגורל פסה"ד.
• ביום 30.8.16 הנתבעים הגישו בקשה לביטול הליכי תיק ההוצל"פ שנפתח נגדם.
• ביום 30.8.16 ניתנה החלטה שמאחר שמהבקשה לא מתקבל מידע מספיק ומלא על מה שנעשה עד היום בתיק ההוצל"פ ומאחר שמידע זה נחוץ על הנתבעים להגיש הבהרה ומידע מלאים ומפורטים בתצהיר מפורט כדין תוך 3 ימים.
• ביום 2.9.16 הנתבעים הגישו תצהיר של הנתבעת 1 ובשם הנתבע 2 שממנו עולה:
• הבנק שכנע אותם לקחת את ההלוואות ובלית ברירה לקחו אותן, הם לא מתחמקים להשיב את החוב לבנק. הבנק לא המציא להם את התביעה ופתח תיק הוצל"פ ביום 24.9.15 כאשר בדצמבר 2015 הבנק החל להטיל על נכסיהם עיקולים, עם קבלת העיקולים לא יכלו לדעת במה מדובר ואת משמעות ההליכים, הם פנו למתנדבים בביהמ"ש והם עזרו לנהם למלא את הטפסים להוצל"פ והם התחילו לשלם את חובם בתשלומים, חרף זאת ששילמו הבנק חידש את ההליכים נגדם.
• צורפו אסמכתאות מתיק ההוצל"פ.
• ביום 11.9.16 התובע הגיש תגובה המתנגדת לבקשת הביטול. התגובה לא נתמכה בתצהיר. בתגובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
• פסה"ד שניתן כנגד הנתבעים ניתן כדין.
• הנתבעים הגישו את בקשת הביטול כשנה לאחר שנודע להם על פסה"ד ללא כל בקשה להארכת מועד וטעם מיוחד.
• הנתבעים לא צירפו לבקשתם תצהיר ערוך כדין.
• הנתבעים משלמים בצו תשלומים בתיק ההוצל"פ מזה תקופה ארוכה.
• לנתבעים אין כל טענת הגנה כנגד התביעה כאשר הנתבעים בבקשתם הסתירו מידע מהותי מביהמ"ש ויש לחייבם בהוצאות. הנתבעים מודים שהם לקחו את ההלוואות מהתובע ואינם מכחישים כי ההלוואות שולמו על ידם. אין בטענת הנתבעים כי התובע שכנע אותם לקחת את ההלוואות דבר וחצי דבר.
• ביום 16.10.15 נמסרה אזהרה לנתבעים בתיר ההוצל"פ וביום 15.12.15 הם הגישו בקשה לעיכוב הליכים בתיק. ביום 17.12.15 הנתבעים הגישו בקשה לצו תשלומים של 500 ₪ ואף עמוד בצו זה לרוב.
• ביום 20.9.16 הנתבעים הגישו תשובתם לתגובת התובע, כאשר התשובה לא נתמכה בתצהיר.

בתשובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

• התובע התחמק מהעובדה כי לא ביצע את הוראות תיקון 19 לחוק הבנקאות ולא מסר התראה לנתבעים לפני פתיחת התיק.
• הנתבעים לא קיבלו את כתבי הטענות ומסיבה זו לא יכלו להגיש הגנתם.
• הנתבעים לא קיבלו את פסה"ד ורק בדיעבד נודע להם על קיומו כאשר הוטלו עיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ.
• התובע הגיש תביעה בצורה לקונית ללא פירוט ההלוואות.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין לקבל את בקשות הנתבעים לרבות לביטול פסה"ד שניתן נגדם נוכח מחדלי הנתבעים, כפי שיפורט בהמשך.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

תחילה, יש לבחון האם הגשת הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה במועד

בפסיקה הובהר, כי גם כאשר נטען שיש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, חובה להגיש את הבקשה לביטולו בתוך המועד החוקי הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א [רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי (פורסם בנבו, 3.1.13)]. במקרה שלנו נחה דעתי שבקשת הביטול הוגשה בחלוף המועד החוקי הנ"ל.

הנתבעים לא נותנים כל הסבר למחדלם באי הגשת בקשת הביטול במועד הקבוע בתקנות ואף לא ציינו מתי לשיטתם נודע להם על פסה"ד שניתן נגדם. הנתבעים לא השכילו להצביע על "טעם מיוחד" לאיחורם במועד הגשת בקשתם לביטול פסה"ד. יצוין כי מוטלת על בעל דין המבקש לבטל החלטה שניתנה בהיעדרו חובה לפרט בתצהירו במדויק מתי (ולמעשה גם כיצד) נודע לו על דבר מתן ההחלטה. "אין להסתפק באמירה שנודע "לאחרונה"" [רע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (פורסם בנבו, 7.2.12)]. יש לציין כי ביום 15.12.15 הנתבעים הגישו בקשה לביטול ההליכים בתיק ההוצל"פ, כלומר כבר מחודש 12/2015 הם ידעו על פסה"ד שניתן נגדם ולכן מדובר באיחור רב ושיהוי בהגשת בקשת הביטול על ידם.

עפ"י רישומי ומסמכי תיק ביהמ"ש פסה"ד הומצא לנתבעת ע"י מזכירות ביהמ"ש (זאת בהמשך להחלטתי לעשות כן) כבר ביום 27.8.15 בדואר רשום. כמו כן, הנתבעים אפילו לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד ולהצביע על טעם מיוחד לאיחור בבקשתם.

לכן יוצא כי היה על הנתבעים להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 יום מהיום שנודע להם על פסה"ד, ומשלא עשו כן ניתן היה לדחות את בקשת הביטול על הסף.

די במסקנתי עד כאן כדי לדחות את בקשת הביטול. אך בהמשך אדון, למעלה מן הצורך למעשה, גם בשאר יסודות בקשת הביטול.

ביטול מחובת הצדק

הנתבעים טוענים כי מעולם לא קיבלו את ההתראה מהבנק בהתאם לתיקון 19 לחוק הבנקאות וגם לא קיבלו את כתבי התביעה על נספחיה. הנתבעת עוד טוענת כי לא פגשה את השליח מעולם לא חתמה על גבי אישור המסירה והחתימה על אישור המסירה מזויפת. טענה זו (לגבי המצאת מסמכי התביעה) לא מתקבלת שכן המסירה בוצעה כדין בכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין של שני הנתבעים, כאשר הנתבעים למעשה גם אינם מתכחשים לכך שהם מתגוררים בכתובת שבה בוצעה מסירת מסמכי כתב התביעה. כמו כן כאשר המסירה בוצעה בכתובתו הרשומה של הנתבע במרשם האוכלוסין, כאשר עפ"י הגדרת הביטוי "מען" שבתקנה 1לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 [כפי שתוקנה בתיקון מס' 7 שפורסם ביום 13.9.12 ונכנס לתוקף ביום 13.10.12], המצאת כתבי בי-דין יכולה וצריכה להיעשות בכתובת מגורי הנמען הרשומה במרשם האוכלוסין.

לכן לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעים לסתור את חזקת תקינות ותוקף המסירה שבוצעה כדין.

משהגעתי למסקנה שאין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, יש לברר אם יש לבטל את פסה"ד על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

ביטול עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש

במקרה שפסה"ד לא פגום בהליך נתינתו ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם יבוטל פסה"ד.

שאלת סיבת המחדל

נראה כי היה בידי הנתבעים להגיש בר"ל במועד, שכן כאמור בוצעה להם מסירה כדין לכתובתם הרשומה במרשם האוכלוסין והם היו מודעים לתביעה דנן כבר בחודש 12/2015 כאשר פעלו בתיק ההוצל"פ שנפתח כתוצאה מפסה"ד שניתן נגדם ויתרה מזאת הם פעלו רבות בתיק ההוצל"פ הגישו בקשה לעיכוב הליכים, בקשה לצו תשלומים ואף שילמו את צו התשלומים כסדרו (לטענתם).

הנתבעים אפילו לא טרחו להעלות טענה כי האיחור בהגשת הבר"ל לא נעשה עקב זלזול. לאור כל זאת אני סבור כי הנתבעים היו מודעים לכתב התביעה ואף פעלו כאמור בתיק ההוצל"פ תקופה ארוכה ויכלו בנקל להגיש בר"ל במועד או אפילו בקשה להארכת מועד להגשת בר"ל.

לכן, בנסיבות העניין אני מוצא בהתנהלות הנתבעים זלזול מופגן בהליכים המשפטיים מצדם.

שאלת סיכויי ההצלחה של טענות ההגנה

לגבי טענות הגנה אפשריות, התרשמתי ושוכנעתי כי אין בפי הנתבעים טענות הגנה העוברות את הרף המינימלי הדרוש.

בהתאם לפסיקת בית המשפט, אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי קיימת הגנה אפשרית ברמה לכאורית. על הנתבע להראות כי, לגופו של עניין, שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה (בהעדר הגנה).

על קצה המזלג אתייחס לטענות ההגנה במקרה שלפניי.

הנתבעים נמנעו מלהעלות בבקשת הביטול טענות הגנה, והמעט שהעלו לא יכולות להיחשב כטענות הגנה. כאשר עולה מתצהיריהם שצורפו לבקשותיהם שהם למעשה מודים בחוב ואף משלמים אותו תקופה ארוכה בצו תשלומים בתיק ההוצל"פ, הם מודים שלקחו את ההלוואות ואינם מכחישים שעשו שימוש בכספים שניתנו להם. עוד טוענים הנתבעים כי חתמו לאחר שכנוע הבנק על מתן הלוואות כאשר אינם מבינים את השפה, גם טענה זו לא מתקבלת כיוון שהנתבעים קיבלו כספים מהבנק ללא כל טענה מצדם וכעת הם מעלים טענה מיתממת יש לומר, כי הבנק שכנע אותם לקחת אותן ואני סבור שיכלו לבקש הסבר על המסמכים טרם חתימתם על מסמכי ההלוואה.

כמו כן, טענה נוספת היא לאי המצאות התראות בטרם הגשת התביעה בהתאם להוראות תיקון 19 לחוק הבנקאות, במקרה דנן סבורני שהעיקר הוא המצאת התביעה עצמה לנתבעים שבה קבעתי כאן, שהומצאה לנתבעים כדין.

יש לציין כי במקרה דנן של בקשה לביטול פסה"ד ראוי היה כי הנתבעים יגישו תצהיר ערוך כדין (ומפורט) בהתאם לדרישת התקסד"א.

במקרה זה לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות, וזאת לפנים משורת הדין ומאחר שהתובע לא צירף לכתב התביעה את כל מסמכי חוזה ההתקשרות בין הצדדים ואת כל מסמכי ההלוואות עמם, אלא רק חלק מהמסמכים.

לאור כל זאת, סבורני שלא מתקיימת גם עילה של ביטול לפי שיקול דעת ביהמ"ש במקרה דנן.

לסיכום

פסה"ד שניתן יוותר על כנו ולא יבוטל.

כמו כן, בקשת הנתבעים להארכת מועד להגשת בר"ל –נדחית.

בקשת הנתבעים לעיכוב הליכי תיק ההוצל"פ –נדחית.

אין צו להוצאות

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ו, 25 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.