תביעה זו עוסקת בבקשת התובעת להורות על סילוק ידו של הנתבע, ביחס למקרקעין מוסדרים הידועים כגוש 11072 חלקה 31, המצויים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית יקנעם עילית.

הרקע העובדתי בתמצית

1. המקרקעין נשוא התובענה נרשמו עוד ביום 22.08.1942 בבעלות של הקרן הקיימת לישראל. ביום 12.08.2010 הועברו זכויות הבעלות על המקרקעין בשלמותן, על שם התובעת, זאת מכוח עסקת חליפין בין רשויות שנערכה בין התובעת לקק"ל, באמצעות רשות מקרקעי ישראל (זאת בהתאם לשטר מכר מס' 21771/2010/1 מיום 21.07.2010).
2. ביום 21.5.2013 התובעת הבחינה לראשונה, כי בצידה המערבי של החלקה קיים כרם זיתים. הדבר התגלה במסגרת סיור שנערך על ידי פקח מטעם התובעת, מר דיזיצר. בהמשך נטען, כי הנתבע הוא שנטע את כרם הזיתים ועיבד אותו וזאת ללא ידיעתה של התובעת וללא הסכמתה.
3. לאור גילוי דבר הפלישה, התבקש הנתבע, עוד בשנת 2014, לסלק את ידו מן המקרקעין ומשלא נענה הנתבע לדרישת התובעת לסילוק ידו מן המקרקעין, הוגשה התביעה שבכותרת לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

1. התובעת טענה, כי בהתאם לחוק המקרקעין, בעל המקרקעין הוא הזכאי להחזיק בהם, והוא זכאי לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. על כן, די בכך שהתובעת הוכיחה את בעלותה במקרקעין באמצעות נסח הרישום (נספח א' לכתב התביעה), זכות אשר אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
2. מכאן ואילך, מוטל על הנתבע הנטל ולהוכיח זכאותו להמשיך ולהחזיק במקרקעין. הנתבע לא הוכיח כל זכות להחזיק במקרקעין, ובוודאי לא הוכיח קיומה של זכות אשר זכות הבעלות של התובעת כפופה לה.
3. תחילה, התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש. בשלב מאוחר יותר, הוגש כתב תביעה מתוקן, תוך מחיקת הסעד לתשלום דמי שימוש והותרת הסעד לסילוק יד הנתבע במקרקעין נשוא התביעה.

טענות הנתבע

1. הנתבע הינו בעל זכויות חכירה במשק עזר ביישוב עין העמק (חלקה 1 בגוש 11742) (להלן: "משק העזר"). לטענתו, הוא ובני משפחתו לפניו קיבלו הרשאה לעבד את המקרקעין נשוא התביעה, וכי עשו זאת לאורך השנים, החל משנות ה-40 של המאה הקודמת, בידיעת והסכמת הגופים המיישבים וקק"ל. כיום, מצויים במקרקעין כ- 30 עצי זית בוגרים. לטענתו, הוא גם הבעלים של החלקה השכנה, גוש 11072 חלקה 32.
2. הנתבע טען, כי הוא והוריו לפניו החזיקו במקרקעין חזקה נוגדת ארוכת שנים, למעלה מ- 25 שנה קודם לכניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, ביום 1.1.1970, הכל בידיעת הגופים המיישבים וקק"ל. על כן נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
3. לחילופין, טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות הואיל והוא זכאי להירשם כחוכר לדורות במקרקעין ומשכך זכאי להמשיך ולעבדם.
4. לחילופי חילופין טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות מפאת היותו "בר רשות" וכן טען, כי הוא זכאי לזכויות מכוח שנים או מכוח רישיון שימוש בלתי הדיר במקרקעין, שהוענק לו בהסכמה ובידיעה.
5. כטענה חלופית לטענות האמורות לעיל, טען הנתבע, כי יש להתנות את פינויו והשבת הקרקע בפיצוי לפי החלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל ובהתאם לנוהלי הרשות, אשר מפצה חוכרים בתנאי נחלה כנגד השבת הקרקעות, גם אם לא נחתם הסכם חכירה לו היה החוכר זכאי.
6. הנתבע הגיש הודעה כנגד צדדים שלישיים כנגד רשות מקרקעי ישראל, במסגרתה טען, כי ככל שיינתן נגדו סעד של פינוי, הוא זכאי מאת הצד השלישי לפיצוי בהתאם להחלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל, כיום החלטה מספר 1426 (בתוקף מיום 29.6.2015), המבטלת החלטה 1280 הקודמת.

טענות הצד השלישי

1. לנתבע/המודיע יש זכויות חכירה במשק עזר בישוב עין העמק. מדובר בזכויות חכירה בחלקה 1 בגוש 11742. אין לנתבע זכויות חכירה או זכאות לקבל זכויות חכירה בחלקות אחרות בישוב עין העמק ובכלל זאת במקרקעין נשוא התובענה.
2. בעקבות שינוי למטרת מגורים ותעסוקה לפי תכניות ג/ 9680, ג/ 8415 וגב/מ/229 החלה על מקרקעין שהיו מוחזקים על ידי תושבי עין העמק, התעורר צורך להשיב לידי הרשות את המקרקעין שנכללו במסגרת התכניות הנ"ל, וזאת לשם קידום פיתוחם. הודגש, כי לא מדובר במקרקעין נשוא התובענה. לצורך כך, התקבלה החלטת הנהלה ספציפית שמטרתה הייתה לקדם את שחרור השטחים שנכללו במסגרת התכניות הנ"ל, על ידי פיצוי המחזיקים.
3. לאור החלטת ההנהלה הנ"ל, ביום 6.11.2006 נחתם בין הרשות ובין הנתבע "הסכם לפיצוי כספי (פינוי מקרקעין)". במסגרת הסכם זה, קיבל הנתבע פיצוי בגין השבת שטח של 11.058 דונם המצוי בישוב עין העמק. מדובר בשטח אותו החזיק ועיבד הנתבע כבר רשות.
4. הרשות הוסיפה, כי ביום 10.9.2009 (פחות משנה לפני שהועברו הזכויות במקרקעין נשוא התובענה על שם התובעת), ביקר מפקח הרשות במקום. מפקח הרשות מצא, כי "מרבית החלקה שטח בור, בחלק הדרומי שרידי עיבוד ומס' עצי זית – (נראה נטוש ולא מטופל). נטען, כי לאור דו"ח זה הרשות חוששת, כי המקרקעין נשוא התובענה ננטשו ולאחר מכן נתפסו מחדש, בעקבות העברת הזכויות במקרקעין.
5. נטען, כי לנתבע/המודיע אין זכות לפיצוי מכוח החלטות מועצת מקרקעי ישראל והן אינן חלות עליו. הוא אינו חוכר, אין המדובר בשינוי ייעוד למטרת מגורים ותעסוקה ועוד. נטען, כי מתן הפיצוי בעבר, נקבע על סמך החלטת הנהלה ספציפית ולאור הצורך בהשבת השטחים לרשות בעקבות שינוי ייעודם (מה שלא מתרחש במקרקעין נשוא התובענה).
6. לאחר שנשמעו מכלול העדויות בתיק, לרבות עדי הצד השלישי, הגיעו הצד השלישי והנתבע להסכמה על מחיקת ההודעה כנגד צד שלישי ללא צו להוצאות.
7. משכך, מתייתר הדיון בסוגיית הפיצוי וכל שנותר הוא לדון בסעד המבוקש של סילוק יד הנתבע מהחלקה נשוא התביעה.

ראיות הצדדים

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חגי דיזיצר, אשר שימש כפקח בתובעת ואשר ערך דו"ח סיור מיום 21.5.2013. כמו כן, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של מודד מוסמך, מר תאופיק בקלה.
2. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע, וכן תצהיר של ארבעה עדים נוספים, אשר הצהירו, כי הורי הנתבע והנתבע אחריהם מחזיקים "בשטח" עוד טרם הקמת המדינה וכי דין ומעמד אחד לקרקעות המושבות ולקרקע נשוא התביעה בכל הנוגע לסוגיית הזכויות של המתיישבים בקרקעות, שהינה מעין זכות חכירה חקלאית וזכות להתניית השבת הקרקע כנגד קבלת פיצוי בהתאם לנוהלי המינהל והחלטותיו. בסופו של יום ועל פי בקשה של הנתבע, נמחקו תצהיריהם של העדים שלא התייצבו לדיון ההוכחות ונותר תצהיר של מר יצחק יעקב, המשמש כיום כיו"ר ועד המושב. כמו כן, הנתבע ביקש לזמן למתן עדות ללא תצהיר את מר תמיר ברקין, מטעם מינהל מקרקעי ישראל.
3. מטעם הצד השלישי הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' איריס ורד, ראש צוות בכיר שימושים חקלאיים במרחב צפון ברמ"י וכן מר אריאל שריר, מפקח של רמ"י אשר ביקר בחלקה ביום 10.9.2009 ומצא כי "מרבית החלקה שטח בור, בחלק הדרומי שרידי עיבוד ומספר עצי זית, נראה נטוש ולא מטופל".

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את כלל הראיות בתיק ולאחר שמיעת העדויות והחקירות הנגדיות ובחינת טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. אבהיר.
2. כבר נפסק, כי בתביעות לסילוק יד ממקרקעין, הנטל הראשוני מוטל על התובע להוכיח, כי הוא בעל הזכות להחזיק במקרקעין. בשעה שהתובע עומד בנטל זה, הנטל עובר לכתפי הנתבע להוכיח, כי הוא מחזיק במקרקעין החורגים כדין.
3. התובעת הגישה מטעמה העתק נסח רישום מקרקעין (נספח א' לכתב התביעה) ממנו עולה, כי היא הבעלים הרשומים, הבלעדיים ובשלמות של המקרקעין נשוא התביעה, מכוח עסקת חליפין בין רשויות שנערכה בין התובעת לבין הקרן הקיימת לישראל, באמצעות רשות מקרקעי ישראל, במסגרתה העבירה הקק"ל באמצעות הרשות את החלקה נשוא התביעה לבעלות התובעת, על פי שטר מכר מספר 21771/2010/1, אשר נתקבל בלשכת רישום מקרקעין ביום 21.7.2010. ביום 12.8.2010 זכויות הבעלות במקרקעין נשוא התובענה נרשמו על שם התובעת. מנסח הרישום עולה, כי חלקה מספר 31 הינה בגודל של 8,757 מ"ר.
4. משהוכח, כי התובעת הינה בעלים של המקרקעין, עובר הנטל לכתפי הנתבע להוכיח זכות בדין להחזקה במקרקעין.
5. מחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כל זכות להחזיק במקרקעין נשוא התביעה. אדגיש, כתב התביעה נוגע לחלקה אחת ספציפית וזה גדר המחלוקת בין הצדדים. פסק דין זה לא עוסק בזכויות מושב עין העמק ולא בזכויותיהם של המתיישבים שהחזיקו במקרקעין כאלה ואחרים, אשר יועדו או נמסרו כמקרקעי משבצת של המושב. במסגרת פסק דין זה נבחנת זכאותו של הנתבע הספציפי להחזיק כדין בחלקה נשוא התביעה, היא חלקה מספר 31 בגוש 11072.
6. אדגיש עוד, כי משהוסכם על מחיקת ההודעה כנגד הצדדים השלישיים, כבר לא עומד על הפרק הטענות לעניין הזכאות לקבלת פיצוי, ככל שיינתן סעד של סילוק יד או את שיעור הפיצוי.
7. כאמור, הנתבע טען, כי הוא והוריו לפניו החזיקו במקרקעין חזקה נוגדת ארוכת שנים, למעלה מ- 25 שנה קודם לכניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, ביום 1.1.1970, הכל בידיעת הגופים המיישבים וקק"ל. על כן נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. לחילופין, טען הנתבע, כי הוא זכאי להירשם כחוכר לדורות במקרקעין ולחילופי חילופין טען הנתבע, כי הוא "בר רשות" במקרקעין וכן כי הוא זכאי לזכויות מכוח שנים או מכוח רישיון שימוש בלתי הדיר במקרקעין, שהוענק לו בהסכמה ובידיעה.
8. לצורך הוכחת קיומה של זכות בדין להחזקה במקרקעין, הנתבע העיד בעצמו וכן הגיש תצהיר עדות ראשית של מר יצחק יעקב, המשמש כיום כיו"ר ועד המושב. כמו כן, הנתבע ביקש לזמן למתן עדות, ללא תצהיר, את מר תמיר ברקין, מטעם מינהל מקרקעי ישראל.
9. במסגרת תצהיר עדות ראשית של הנתבע, הלה טען, כי יש לו זכויות במקרקעין מכוח היותה חלק מקרקעות משבצת מושב עין העמק. הנתבע טען, כי קרקעות המשבצת הוקנו על ידי הגופים המיישבים לארגון "קדם", שלימים שינה שמו לעין העמק, ומהאגודה לאביו מר עמרן בן ששון ז"ל וממנו הנתבע קיבל את הזכויות. הנתבע העיד, כי הוא מעבד גם חלקים בחלקות הסמוכות שאינן מפורטות בכתב התביעה וזכויותיו משתרעות גם על יתר המקרקעין המפורטים במכתב הדרישה שנשלח אליו טרם הגשת התביעה (חלקות 31-34 בגוש 11072). הנתבע הוסיף, כי זכויותיו כמו גם החזקה שתפס בקרקע משתרעת על כל שטח מטע הזיתים כפי שנטוע בפועל. נטען, כי שטח המטע נמצא בין היתר בחלק מגוש 11072 חלקה 31 ואינו תואם או נטוע לפי רישומי הגושים וחלקות כפי שנערכו במרכז המיפוי (ראו, סעיף 5.6 לתצהיר הנתבע).
10. במסגרת תצהיר עדותו הראשית, הנתבע פירט את השתלשלות העניינים בשנות הארבעים של המאה הקודמת בנוגע להקמת המושב עין העמק ומתן מקרקעי המשבצת למתיישבים. בהמשך נטען, כי המינהל הכיר בזכויות החכירה של מתיישבי עין העמק, אף שלא היה בידיהם חוזים חתומים. צוין, כי זכויות המשבצת (שאינן חלקות המגורים) במושב עין העמק לא הוסדרו במועד ברישום כנדרש וכמקובל במינהל, אולם וכשם שבקשר עם קרקעות משבצת אחרות נמצא הנתבע וחברים נוספים בישוב זכאים לזכויות חכירה או "מעין חכירה" בתנאי חוזי החכירה הרלוונטיים המקובלים של המינהל כך גם במקרה דנן (ראו, סעיף 8.5 לתצהיר הנתבע).
11. במסגרת עדותו בבית המשפט, הנתבע ציין, כי נטע את העצים בחלקה 31 לפני כ- 20 שנים (עמוד 26) וכי יש לו חלקות נוספות, אחת בצד דרום והשנייה בצד צפון של עין העמק, בחלקן יש זיתים וחלקן לא נטועות. הנתבע ציין, כי אין לו חוזים עם המינהל לגבי החלקות האמורות (עמוד 27 לפרוטוקול).
12. כאשר נשאל הנתבע כיצד בסקר עיבודים משנת 2002 רשום שהחלק המעובד בחלקה 31 הינו 260 מ"ר, והאם פלש לאורך השנים לחלקה, השיב (בעמוד 27 ש' 24-25):

"... לא פלשתי מילימטר אחד נטעתי את כל העצים באותו זמן, כל 12 דונם נטעתי באותו זמן. ניתן לראות לפני [כך במקור- ו.ח.] העצים שהם באותו גודל."

1. ובהמשך העיד כך (עמ' 27 ש' 29-34):

"ש. טענתך כי לאורך 20 שנה המטע היה אותו גודל וטופל לאורך כל השנים.

ת. העצים גדלו עם הזמן. שטח המטע בו היה העצים נשאר אותו דבר ולא זז.

ש. אין לך הסביר לי שאני מציגה לך מסמכים בכתב שנערכו על ידי שני אנשים שונים ששניהם אומרים משהו שונה בניגוד למה שאתה אומר.

ת. הם יכולים להגיד לא בטוח שהם היו בשטח. לא יודע אם היו בשטח וגם אין גישה שם סגרו לי את הדרך ואני עשיתי דרך ההרים ואפשר לנסוע עם הטרקטור."

1. לגבי העברת הזכויות במקרקעין מהוריו, הנתבע העיד כך (עמ' 29 ש' 18-27 לפרוטוקול):

"ת. ההורים שלי היו חיים שהעבירו אליי, לא נפטרו והשאירו צו ירושה, בעודם בחיים העבירו אליי. אני יכול לספר סיפור בניתי להם בית קטן חדש והם העבירו לי את המגרש עם הבית והאדמות והכל וזו היתה הסכמה של כולם.

ש. באיזה אופן זה נעשה.

ת. חתמו לי ההורים הלכתי למינהל, היה טופס של העברה של שהיא מהסוכנות לא זוכר את שם הטופס, העבירו על שמי לאחר שהגשתי בקשה עם חתימת ההורים שלי והעבירו את זה כך זה נהוג.

ש. אין מחלוקת כי הזכויות להן אתה טוען לא רשומות, תסביר. הזכויות בחלקה זו לא רשומות במינהל.

ת. במינהל לא העבירו שום חלקה, יש רישומים שמחזיקים בשטחים אבל לא עושים חוזים בישוב שלנו לגבי החלקות. יש לי חוזה שעשיתי מול המינהל.".

1. עוד הוא העיד כך (עמ' 32 ש' 9-11):

"ביקשתי מהמינהל והוא נתן לי אישור על הנחלה, עשיתי חוזה על הנחלה ועל יתר השטחים הם לא רצו לחתום לנו, הם אמרו שאנחנו מחזיקים את השטחים כמו החלקה הזו ויתר החלקות הם אמרו לנו להחזיק ושנרצה אותם נשלם פיצויים ונצא."

1. עוד הוא ציין, כי הוא אף פעם לא פנה אישית למינהל בבקשה לקבל חוזה ביחס לשטח הזה, אך נעשתה פנייה מרוכזת של כל המושב למינהל, ללא הצלחה (עמ' 31 לפרוטוקול).
2. לטענתו, אביו קיבל עבורו ועבור המשפחה רשות מהסוכנות ומקק"ל להשתמש בשטח, בזמן שהמינהל בכלל לא היה קיים (עמ' 31-32), והוסיף כך (עמ' 32 ש' 8- 21 לפרוטוקול):

"ש. ואחרי שאביך הלך לעולמו זה לא שסירבו לתת לך רשות אלא לא ביקשת רשות.

ת. ביקשתי מהמינהל והוא נתן לי אישור על הנחלה, עשיתי חוזה על הנחלה ועל יתר השטחים הם לא רצו לחתום לנו, הם אמרו שאנחנו מחזיקים את השטחים כמו החלקה הזו ויתר החלקות הם אמרו לנו להחזיק ושנרצה אותם נשלם פיצויים ונצא.

ש. כאשר ביקשת להעביר זכויות בנחלה, האם ביקשת גם שיכירו בזכויות שלך במקום כרם הזיתים.

ת. לא היה כרם זיתים אז.

ש. האם ביקשת במפורש שיכירו בזכויותיך בשטח בו כיום יש את כרם הזיתים.

ת. ביקשתי והם אמרו שאין דבר כזה. הם אמרו שלא נותנים לנו, ושנחזיק בשטחים עד שהם ירצו אותם וישלמו לנו פיצויים.

ש. את התשובה הזו נתנו לך בעל פה או בכתב.

ת. בעל פה.

ש. את הבקשה לקבלת זכויות בשטח בו כיום יש את הכרם הגשת בעל פה או בכתב.

ת. העליתי את הבקשה גם לגבי הנחלה וגם לגבי השטח החקלאי באותו מעמד בעל פה. לגבי הנחלה חתמו על חוזה ולגבי השטח החקלאי לא רצו בכלל לדבר איתנו על זה."

1. להשלמת התמונה אציין, כי הנתבע הינו תושב עין העמק, והוא בעל חוזה חכירה במשק עזר הנמצא בחלק מחלקה 1 בגוש 11742 בגודל של 11 דונם ביישוב (בהתאם לחוזה חכירה מיום 11.11.1981 נספח ב' לתצהיר איריס ורד). ביום 06.11.2006 חתם על הסכם פיצוי בגין השבת שטחים חקלאיים לרמ"י (כ-11.058 דונם) במסגרת הסדר פיצויים מיום 23.02.2005 שנערך בין רמ"י לתושבי עין העמק, בעקבות תוכניות ג/9680, ג/8415 וגב/מ/229 בהן שונה ייעוד הקרקע למטרת מגורים ותעסוקה (ראו, ס' 5-7 לתצהירה של הגב' איריס ורד); וכן את הסכם הפיצויים שצורף כנספח כ"ד לתצהיר הנתבע). יובהר, כי המקרקעין נשוא התביעה אינם חלק מתוכניות אלו (סעיף 6 לתצהירה של איריס ורד).
2. כמו כן, הנתבע חתם על הסכם פיצוי עם רמ"י בשנת 1993, לפיו קיבל פיצוי מרמ"י בתמורה לפינוי שטח בן 15 דונם, בו החזיק הנתבע ללא חוזה (ההסכם צורף כנספח ד' לתצהירה של איריס ורד). יצוין, כי בהסכם לא מצוין באיזה גוש/ חלקה מדובר. יש הפניה לתרשים. בתרשים שצורף אף הוא מודגש חלק המורכב מכמה חלקות בגוש 11072.
3. מר יעקב ציין בתצהירו, כי הוא נולד בעין העמק בשנת 1958 והינו תושב עין העמק ובמועד חתימת התצהיר משמש כיו"ר ועד המושב.
4. מר יעקב ציין, כי הוא מכיר את הנתבע מילדות והכיר את אביו גם. מר יעקב ציין, כי למיטב ידיעתו, משפחת בן ששון, תחילה הורי הנתבע והוא אחריהם מחזיקים בשטח נשוא התביעה עוד טרם הקמת המדינה. מר יעקב הוסיף, כי עוד מילדות הוא זוכר את השטח המדובר בתביעה כשטח של משפחת בן ששון והנתבע מעבד את השטח. מר יעקב ציין, שהנתבע הוא שמעבד את השטח וקוטף את הזיתים (עמ' 36) לאחר מכן אמר, כי הוא יודע זאת מסיפורי הנתבע ואחרים (עמ' 38-39).
5. מר יעקב הוסיף, כי המינהל הכיר בזכויות המתיישבים בקרקעות המושבות וחברים רבים בהם גם הנתבע וגם בני משפחה של העד קיבלו פיצויים ממנהל מקרקעי ישראל בגין השבת קרקע חקלאית שייעודה שונה, בהתאם לנהלי והחלטות המינהל. צוין, כי פקחי המינהל מסיירים ומבקרים בשטחי העיבוד של חברי המושב, מודעים היטב לשימוש הנעשה בשטחים ומעולם לא שמע על תלונות בגין גידולים חקלאיים בשונה מתלונות מפקחים כנגד מי שניסה לבצע בנייה לא חוקית ברחבי המושב. מר יעקב ציין, כי דין ומעמד אחד לקרקעות המושבות ולקרקע נשוא התובענה, שכן החזקה בה ניתנה באותן שנים ובאותן נסיבות לאחר ממייסדי עין העמק, שהחזיק בה כל השנים.
6. מר תמיר ברקין, מפקח מטעם המינהל על המקרקעין בשנות ה-90, ציין בעדותו, כי באותה העת עשו סקרי חזקה על הקרקעות באזור מכיוון שהייתה הרחבה לעיר יקנעם. הוא בעצמו ערך סקרי חזקה, אבל הוא אינו יודע היכן הם ואם הם קיימים בכלל. הסקרים אמורים לעבור ממפקח למפקח (ראו, פרוטוקול, עמוד 13). וכך הוא ציין (עמוד 14 שורות 7-10):

"בעין העמק למחזיקי הקרקע לא היו זכויות חוזיות. התקבלה החלטה ייחודית לפצות את תושבי עין העמק המחזיקים בקרקע שהפכה להיות קרקע למגורים. אני מדגיש את העניין של הפיכת קרקע למגורים. מי שהחזיק קרקע והוכח שהוא עובד אותה כתושב עין העמק, לגבי היתה החלטה ספציפית איך לפצות אותו. המבחן הוא עיבוד וחזקה. מפצים אותו לפי החלטת המינהל."

1. כך הוא הסביר את המצב בעין העמק (בעמוד 15 שורות 1-10):

"... עין העמק זה ישוב שהוקם בשנת 44, שחלק מושבה של המשפחות האלה באותו ישוב היה לייצר להם או לאפשר להם לעבד קרקע חקלאית. לימים לא הצליחו להקים אותו כמושב רגיל ולכן הוא נשאר בצורה לא ברורה דהיינו את המשקים שהיו אמורים להיות נחלות הפכו למשקי עזר ואת הקרקע החקלאית היו אמורים לתת בחוזים חלקים עונתיים וחלקם חוזים ארוכי טווח. הנושא הזה לא הבשיל לידי ביצוע ולכן קרקע שהפכה מקרקע חקלאית לקרקע מגורים התקבלה החלטה יחודית שלמרות המצב החוזי שאין חוזה על הקרקע לפצות את המחזיקים באותה תקופה בסכומים מסוימים ולצורך כל נערכו הסקרים לא רק על ידי אלא גם על ידי מפקחים קודמים וכאלה שבאו אחריי של מי מחזיק ואיפה. מי שהחזיק קרקע שמיועדת למגורים ואני חושב שהנתבע כן החזיק אכן קיבל פיצוי עבור הקרקע ולראיה אתה מחזיק חוזה שלה נתבע. עדין לא הגענו לטיפול בקרקע החקלאית שמוחזקת ללא חוזה."

1. זאת להדגיש, כי מר ברקין ציין שבדרך כלל כאשר יש הסכם בין רמ"י לתובעת, הקרקעות הנמסרות לתובעת הן פנויות, לא מוחזקות או מעובדות או בחזקה של מישהו (ראו, פרוטוקול, עמוד 15, שורות 31-33).
2. וכך הוא העיד לעניין הפיצוי (בעמוד 16 שורות 21-23):

"אם הקרקע שינתה את יעודה ויוכח כי הנתבע החזיק לאורך השנים אנו נפצה, בתנאי שהקרקע היא בבעלות מדינה ולא עברה להימנותא, נפצה לפי הכללים הנהוגים או מה שהיה בעבר, אבל נפצה. ככל שאני זוכר, מדובר בקרקע חקלאית ולא קרקע למגורים בעת שעברה להימנותא."

1. מנגד, מהמסמכים השונים שהוגשו על ידי התובעת עולה, כי ביום 21.5.2013 התובעת הבחינה לראשונה, כי בצידה המערבי של החלקה קיים כרם זיתים. הדבר התגלה במסגרת סיור שנערך על ידי פקח מטעם התובעת, מר דיזיצר.
2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר חגי דיזיצר, אשר כאמור שימש כפקח וערך דו"ח סיור מיום 21.5.2013. במסגרת הדו"ח ציין מר דיזיצר, כי מדובר בחלקה חדשה שנרכשה וכי בחלקה נטועים זיתים בהיקף של 25% משטח החלקה (נספח 3 לתצהיר מר דיזיצר). בנוסף, התובעת צירפה דו"ח פיקוח של רשות מקרקעי ישראל מיום 10.9.2009, פחות משנה מהמועד בו הועברו הזכויות בחלקה לתובעת, במסגרתו צוין, כי מרבית החלקה בור ובחלקה הדרומי שרידי עיבוד ומספר עצי זית, כאשר החלקה נראית נטושה ולא מטופלת (נספח 4 לתצהיר מר דיזיצר). יודגש, כי דו"ח הפיקוח משנת 2009 נערך לקראת עסקת המכר והעברת הבעלות במקרקעין לתובעת. כפי שצוין על ידי מר בירקין, הקרקעות הנמסרות לתובעת הן פנויות, לא מוחזקות או מעובדות או בחזקה של מישהו.
3. הנתבע העלה טענות רבות כנגד דו"ח הפקח מיום 10.09.2009 וטען, כי אין בו כדי לבסס עילת נטישה. נטען, כי המדובר בדו"ח שגוי. הפקח העיד בעצמו, כי אינו זוכר מאומה, ועל כן אינו יכול להעיד על תוכן המסמך וכן כי אין תצלום התומך בו. כמו כן נטען, כי יתכן ובכלל הפקח טעה בניווט או בזיהוי גבולות החלקה. לאור האמור נטען, כי יש לתת לדו"ח ולעדות של הפקח משקל נמוך. אין בידי לקבל טענות אלו. ראשית, מקובל עליי שהפקח לא יזכור פרטי ביקור בשטח משנת 2009. בדיוק מסיבה זו נערכים דו"חות בכתב וממצאי הבדיקות בשטח מתועדות בכתב. אציין, כי המדובר בדו"ח שנערך בזמן אמת ועל כן מצאתי, כי ניתן להסתמך עליו ולבסס עליו ממצאים. הטענות לעניין טעות בניווט או בזיהוי גבולות החלקה נטענו בעלמא ומהוות, לכל היותר, סברה מצד הנתבע. על אף טענת הנתבע, כי יש ליתן לדו"ח משקל אפסי, הנתבע ביקש להסתמך על הדו"ח ממנו כביכול עולה, כי יש לפחות "שרידי עיבוד". אין חולק, בדבר קיומם של שרידי עיבוד. גם בסקר עיבודים משנת 2002 הוזכרה פלישה בהיקף של 260 מ"ר.
4. בהקשר זה יצוין, כי הנתבע העלה טענה, הפקח שריר אינו הפקח הקבוע בגזרה זו וכי הפקח שמכיר טוב יותר את החלקה ואת הנתבע הינו מר אלון זרבל. למרות זאת, הנתבע לא מצא לנכון לזמן את מר זרבל למתן עדות, בדומה לזימון מר בירקין. הימנעות הנתבע מלעשות כן נזקפת לחובתו. בנוסף לכך, הנתבע ביקש להכחיש לחלוטין את טענת הנטישה וכן טען כי נטע את כרם הזיתים באותה עת ולא בהדרגה. למרות האמור, הנתבע לא מצא לנכון לצרף תמונות או תצלומי אויר משך מספר שנים במטרה להראות את המועד הראשון בו ניטע כרם הזיתים וכן לשלול את הטענה בדבר נטישה או נטיעה מדורגת. בנוסף, הנתבע נמנע מהגשת חוות דעת של אגרונום להוכחת גיל עצי הזית בחלקה נשוא התביעה.
5. התובעת צירפה גם העתק תשריט של מודד מטעם התובעת, המציין את היקף הפלישה וכן תצלום אויר של החלקה נשוא התביעה (נספחים 7-8 לתצהיר מר דיזיצר). בנוסף, צורף סקר עיבודים משנת 2002 (נספח 9 לתצהיר מר דיזיצר) ממנו עולה, כי נכון לאותה עת שטח הפלישה היה 260 מ"ר בלבד.
6. הנתבע תקף אף את סקר העיבודים משנת 2002. נטען, כי משקלו אפסי משלא הובא לעדות עורכו. לא ידוע מה האמצעים שננקטו לעריכתו ולצורך איתור מיקום המטע. כן נטען, כי בהשוואה בין הסקר לתצלומי אוויר עולה, כי גודל המטע דומה (כ- 16 דונם), אך בסקר מיקומו סוטה צפון מזרח, כך שגולש לחלקות 34-36 על חשבון חלקה 31. טענות אלו נטענו בעלמא ולא הובאה כל ראיה להוכחתן. אזכיר, כי הנתבע מצא לנכון לא להביא חוות דעת של מודד מוסמך וכן לא הביא צילומים ותצלומי אויר, להראות את ההיסטוריה של כרם הזיתים, מתי ניטע לראשונה והאם שטחו גדל עם השנים. בנוסף, סקר העיבודים הוגש על ידי התובעת לאחר שזה הועבר אליה על ידי הנתבע במסגרת ההליכים המקדמיים. על כן, לא ברור פשר התנגדות הנתבע למסמך האמור.
7. התובעת הגישה גם חוות דעת מודד מוסמך מטעמה, מר תאופיק בקלה, אשר ערך מפה מצבית לחלקה נשוא התביעה לצורך תיעוד הפלישה ואומדן שטחה. המודד ביקר בשטח ביום 5.2.2017 ובמסגרתה קבע, כי בצידה המערבי דרומי של החלקה קיים מטע עצי זית בוגרים, המהווה המשכיות למטע זית בוגרים זהה בגוש 11072 חלקה 32, בשטח פלישה של 2.283 דונם, ובה 36 עצי זית בוגרים.
8. ממכלול ראיות הצדדים עולה, כי המקרקעין נשוא התביעה דנן הינם מקרקעין מוסדרים. קק"ל נרשמה כבעלים של המקרקעין במרשם המקרקעין בשנת 1942.
9. מניתוח העדויות שפורטו לעיל עולה, כי הנתבע העלה את טענותיו לעניין זכויות בחלקה 31 בעלמא וללא כל תימוכין. הנתבע לא הביא כל אסמכתא או ראיה המלמדת, כי הנתבע ואביו לפניו החזיקו במקרקעין נשוא התביעה, להבדיל ממקרקעין אחרים שהוקצו לטובת ישוב עין העמק, בידיעת הגופים המיישבים וקק"ל, עוד לפני שנת 1945, דהיינו עוד לפני קום המדינה.
10. הנתבע צירף לתצהירו מסמכים שונים (מכתב מיום 04.07.1944 בו מצוין שקק"ל העבירה לארגון "קדם" 3000 דונם באדמות ריחניה) (נספח ב' לתצהיר); רשימת המתיישבים בעין העמק בו מצוין שמות בני משפחתו של הנתבע (נספח ד' לתצהיר); מכתב מיום 1.10.1945 בו מצוין, כי בהתאם לבקשת עין העמק, קק"ל ממציאה מפה עליה מסומנים השטחים שנמסרו לארגון באדמות יקנעם וריחניה וכן רשימה של השטחים (נספח ז'). יובהר, כי המפה והרשימה לא צורפו כנספחים; רשימת אישור על הכשרת קרקע שנעשה במגרשים עד ל- 15.08.1946, ששם אביו של הנתבע מופיע כמי ששייך לו מגרש מס' 12. אך אין כל אזכור מהו אותו מגרש (נספח י"א). יודגש ויובהר, כי בכל המסמכים הללו אין כל אזכור או הפנייה לכך המשייכים בין הנתבע ו/או מי ממשפחתו למקרקעין נשוא התביעה. יוער, כי ברשימות שמופיעות בנספח ט' ובנספח י"ד לתצהיר הנתבע, מופיעה חלקה 31 בגוש 11070. בתצהיר הנתבע נטען, כי גוש 11070 בוטל. לא הובאה כל אסמכתא לעניין זה. לא ברור האם מדובר באותה חלקה, אם לאו.
11. בנוסף, הנתבע טען, כי אין חולק שהקרקע נשוא התובענה נכללת בקרקעות שנמסרו למושב עין העמק בשנת 1943 ואין איש מלבד הנתבע שמחזיק או דורש זכויות בה. טען אך לא הוכיח. כאמור לעיל, אין אינדיקציה במסמכים שצורפו על ידי הנתבע, כי החלקה נשוא התביעה נמסרה למושב עין העמק. בנוסף, לא הובאה כל אינדיקציה ממנה ניתן ללמוד או לבסס את הטענה, כי מלבד הנתבע אין איש שמחזיק או דורש זכויות בחלקה 31. שלושה מצהירים מטעם הנתבע לא התייצבו למתן עדות ותצהירם הוצא מהתיק. לא הובא כל עד שיכול להעיד על דרישות מטעם גורם אחר במושב לגבי החלקה האמורה. בנוסף, גם בהנחה שהוכח, כי החלקה נשוא התובענה נמסרה למושב עין העמק, הנתבע לא הציג כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד, כי מושב עין העמק העביר את הזכויות בחלקה לנתבע או לאביו ז"ל לפניו. לא הוצגה כל אסמכתא בנדון.
12. מעדותו של הנתבע עולה, כי לא ניתן לבסס על עדותו ממצאים. הנתבע הינו יליד 1943. על כן, במועד שבו אביו ז"ל קיבל, לכאורה, הרשאה מקק"ל לגדל גידולי פלחה ביחס לאותה חלקה ובמועד בו החלו לעבד את הקרקע, לכאורה, הנתבע טרם נולד או היה תינוק. עדותו בהקשר זה אינה עדות מידיעה אישית אלא עדות מפי השמועה. הנתבע לא יכול להעיד מידיעה אישית על מועד קבלת הרשאה שניתנה לאביו או על המועד בו החלו לעבד את המקרקעין נשוא התביעה.
13. בנוסף, עדותו של הנתבע עומדת בסתירה למסמכים שהוגשו ובכלל זאת מסמכים שהוגשו על ידי הנתבע עצמו. התובעת הגישה סקר עיבודים ממנו עולה, כי נכון לשנת 2002 החזיק הנתבע בחלק של 260 מ"ר בלבד מהחלקה נשוא התביעה. בהתאם למפת המדידה של המודד מטעם התובעת, המדובר בפלישה בהיקף של 2.283 דונם. לא הוגשה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד, כי הנתבע ואביו לפניו החזיקו משך 25 שנים בשטח בהיקף של 2.283 דונם מתוך חלקה 31.
14. עדותו של הנתבע עומדת אף בסתירה לדו"ח של מר שריר משנת 2009 לפיו, מרבית החלקה בור, בחלק הדרומי שרידי עיבוד ומספר עצי זית, נראה נטוש ולא מטופל.
15. הנתבע לא הראה, כי שטח הפלישה שנמדד על ידי המודד מטעם התובעת, בהיקף של 2.283 דונם, הינו שטח שבו ניתנה לו לאביו הרשאה לעשות שימוש, לא הוכיח כי השימוש שנעשה על ידי הנתבע או אביו היה ביחס לכל השטח התפוס כיום במשך כל השנים הנטענות על ידו, וכן לא הצליח להסביר מדוע דווקא אותם חלקים בחלקה נתפסו (להזכיר, החלקה הינה בגודל 8.757 דונם) וכיצד סומנו במסגרת מתן ההרשאה לכאורה או על ידי מי. טענות הנתבע נטענו בעלמא ובניגוד לחומר הראיות שהוצג על ידי התובעת ועל ידי המינהל.
16. בנוסף, כאשר הוצג לנתבע סקר העיבודים משנת 2002 המציג שטח מוחזק או מעובד של 260 מ"ר בלבד בחלקה נשוא התביעה, השיב הנתבע "יכול להיות אני לא יודע" (ראו, פרוטוקול, עמוד 27).
17. הנתבע ציין, כי הוא לא סימן כלל את שטח החלקה אלא אביו סימן עוד בטרם נולד לכאורה (ראו, פרוטוקול, עמוד 28). בנוסף, הנתבע ציין בעדותו, כי כאשר אמר כי הרשות ניתנה על ידי הסוכנות וקק"ל, הוא התכוון "למשפחה", וזאת בניגוד לנטען בכתב ההגנה, שם צוין, כי הזכויות ניתנו לאביו של הנתבע (ראו, פרוטוקול, עמוד 32). למיותר לציין, כי לא עלה בידי הנתבע להבהיר מדוע נתפסו על ידו ועל ידי אביו ז"ל לפניו רק 2.283 דונם מתוך חלקה 31 שגודלה הינו 8.757 דונם, אם באמת קק"ל או גורם אחר נתן להם הרשאה להשתמש בחלקה האמורה.
18. בנוסף, הנתבע טען, כי אביו קיבל את הזכויות לכאורה מהסוכנות או מקק"ל והוא ירש את הזכויות מאביו (סעיף 2.3 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבע לא הציג צו ירושה שממנו עולה, כי הוא היורש של אביו ביחס לזכויות הנטענות. מנגד, במהלך עדותו, הנתבע העלה את הטענה, כי הוריו העבירו לו את הזכויות עוד בחייהם. טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה ולו בראשית ראיה, וכן הטענה עומדת בסתירה לטענה לפיה הוא ירש את הזכויות מאביו. בנוסף, בעדותו ציין הנתבע כי בעקבות ההעברה האמורה, הוא פנה למינהל וביצע רישום של זכויותיו ומילא טפסים כאלה ואחרים. מסמכים אלה לא הוצגו ולא הוגשו. על פניו, נראה כי הנתבע מתייחס למשק העזר ולחלקה נשוא התביעה כמקשה אחת ובערבוביה.
19. בפועל, הנתבע לא הציג כל מסמך המלמד על החזקה בחלקה 31 לאורך שנים, לא הציג פניות מטעמו או מטעם אביו או פניות מהמושב על מנת שיכירו בזכויותיו בחלקה לאורך השנים ולא הציג תצלומי אוויר או תמונות המלמדים על חזקה בפועל בחלקה.
20. העד מטעם הנתבע, מר יעקב, לא ידע לומר האם השטח שבו נטע הנתבע כרם זיתים סומן בצורה כלשהי, לא ידע לומר באיזה חלק מהחלקה נשוא התביעה נמצא הכרם, לא ידע לומר האם הכרם ניטע כולו באותה תקופה או שנוספו עצים במשך השנים. כמו כן, מעדותו עלה, כי בעשר השנים האחרונות כלל לא היה במקום (ראו, פרוטוקול, עמוד 36), כך שלא ברור כיצד הוא יכול להעיד, כי הכרם קיים 20 שנה. כן ציין, כי הנתבע הוא שמעבד את השטח וקוטף את הזיתים (עמ' 36) אך לאחר מכן אמר, כי הוא יודע זאת מסיפורי הנתבע ואחרים (עמ' 38-39). עדותו מהווה עדות מפי השמועה שאין ליתן לה משקל גבוה.
21. מר יעקב מסר בעדותו, כי במזכירות המושב קיים סקר עיבודים, במסגרתו מופיעות של שמו של הנתבע חלקות 7 ו- 9 דונם, אולם העד לא ידע לומר האם אותן חלקות המופיעות בסקר העיבודים קשורות לחלקה נשוא התביעה, וכן לא ידע לומר האם מדובר בשטחים אחרים בגינם קיבל הנתבע פיצוי זה מכבר כבר רשות (ראו, פרוטוקול, עמוד 40). למיותר לציין, כי סקר העיבודים האמור לא הוגש על ידי הנתבע ולא הובא על ידי העד לצורך הצגתו במהלך עדותו בבית המשפט. הימנעות מהגשת סקר עיבודים נזקף לחובת הנתבע.
22. לסיכום, כרם הזיתים שניטע על ידי הנתבע נמצא על חלקות 31-34 בגוש 11072. הדברים עולים הן מתצלומי האוויר שהוגשו, ובהתאם להודאתו של הנתבע במכתב לתובעת מיום 22.02.2015 (נספח 6 לתצהיר חגי). הנתבע ציין בתצהירו, כי שטח המטע אינו תואם או נטוע לפי רישומי הגושים וחלקות כפי שנערכו במרכז המיפוי (סעיף 5.6 לתצהיר הנתבע). על כן, האמור מלמד, כי החלקה הספציפית נשוא התביעה דנן, להבדיל ממקרקעין אחרים שהוקצו לטובת הישוב עין העמק, לא היתה מוחזקת או מעובדת שנים על ידי הנתבע או מי מטעמו ונראה, כי מדובר בהתרחבות מזדחלת או טעות של הנתבע, אשר בבעלותו חלקה שכנה בגוש 11072 חלקה 32, בה הוא מגדל כרם זיתים. לא הוכח, כי כל השטח בהיקף של 2.283 דונם, הוחזק על ידי הנתבע ואביו ז"ל משך 25 שנים.
23. מהאמור עולה, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח עיבוד, החזקה ושימוש בחלקה נשוא התביעה דנן משך 25 שנים.
24. להלן אתייחס לטענות הספציפיות של הנתבע לעניין זכותו להחזיק במקרקעין.
25. כאמור הנתבע טען, כי הוא ולפניו הוריו מחזיקים במקרקעין חזקה נוגדת ארוכת שנים, למעלה מ- 25 שנה קודם לכניסתו לתוקף של חוק המקרקעין ביום 1.1.1970, הכל בידיעת הגופים המיישבים והקק"ל ועל כן יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
26. המקרקעין נשוא התביעה דנן הינם מקרקעין מוסדרים. קק"ל נרשמה כבעלים של המקרקעין במרשם המקרקעין בשנת 1942. על כן, על הנתבע להוכיח כי חלפו 25 שנות החזקה נוגדת, אשר נמנות מיום הסדר המקרקעין ואשר חייבות להסתיים לפני תחילת חוק המקרקעין ביום 1.1.1970 (ראו, סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969).
27. כמפורט לעיל, לא עלה בידי הנתבע להוכיח החזקה כאמור ואין צורך לחזור על הפירוט כאן בשנית.
28. עוד אציין, כי הנתבע ביקש בתצהירו ובעדותו להראות, כי הקרקע נשוא התביעה דנן ניתנה למתיישבי ישוב עין העמק כחלק ממקרקעי המשבצת. אם כך, לא ברור מהות הטענה לקיומה של חזקה נוגדת (ראו, ע"א 5964/03 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד ס(4), 437). כידוע, תנאי הכרחי להוכחת החזקה נוגדת הוא שיש התנגשות אינטרסים בין המחזיק לבין הבעלים של המקרקעין ומירוץ ההתיישנות נמנה מרגע יצירתם של אינטרסים סותרים בין המחזיק לבין הבעלים. הפסיקה עמדה על כך ששתיקת בעלי הקרקע אינה מעידה בהכרח על הסכמה או ויתור על זכות, ויש לפרשה בהתאם לנסיבות המקרה.
29. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את טענת ההתיישנות.
30. לחילופין, טען הנתבע כי הוא זכאי להירשם כחוכר לדורות במקרקעין. טענה זו לא הוכחה והנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת הטענה.
31. במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי הצד השלישי, רשות מקרקעי ישראל הבהירה, כי אין לאביו של הנתבע זכויות חכירה במקרקעין נשוא התביעה. צוין, כי לנתבע זכויות חכירה במשק עזר, אך המקרקעין נשוא התביעה אינם כלולים בחוזה החכירה לעניין משק העזר (ראו, סעיפים 10-13 לכתב ההגנה מטעם הצד השלישי). הגב' איריס ורד הבהירה בתצהירה, כי לא נחתמו בעבר עם הנתבע הסכמים כלשהם ביחס לחלקה נשוא התביעה (ראו, סעיף 5 לתצהיר הגב' ורד).
32. בנוסף לכך, מהמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים עולה, כי ההחלטה של רשות מקרקעי ישראל, לפיה הרשות הכירה בזכויות החכירה של מתיישבי עין העמק, אף שלא היה בידם חוזה חכירה חתום ומתיישבים אלה פוצו על פי אותה החלטה, אינה רלוונטית לענייננו שכן היא חלה על מקרקעין שהיו מוחזקים על ידי תושבי עין העמק ואשר נכללו בתכניות ג/ 9680, ג/ 8415 ותכנית גב/מ/229. החלקה נשוא התביעה אינה נכללת במסגרת זאת.
33. מהאמור עולה, כי הנתבע לא הוכיח קיומה של זכות חכירה ולא הוכיח כי הוא זכאי להירשם כחוכר לדורות.
34. בנוסף לאמור לעיל, אציין, כי הנתבע לא הוכיח חזקה רבת שנים במקרקעין, רישיון שימוש בלתי הדיר, או זכויות "בר רשות".
35. כידוע, רישיון מכללא במקרקעי ציבור היא הדירה וניתנת לביטול בכל עת על ידי גילוי דעתו של בעל הזכויות במקרקעין שאין ברצונו להמשיך את הרשות. הרישיון מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של הבעלים, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון.
36. בשים לב שהסעד היחיד העומד להכרעה במסגרת התביעה דנן הינו סעד של סילוק יד, אין בטענה לקיומו של רישיון מכללא כדי להביא לדחיית הסעד. עצם הגשת התביעה דנן מהווה גילוי דעת של הבעלים במקרקעין על הפסקת הרישיון מכללא, ובכך יש כדי להצדיק להיעתר למתן סעד של סילוק יד. שאלת הפיצוי המגיע לנתבע, אם בכלל קיימת זכאות כזו, אינה נדרשת במסגרת התביעה דנן, בפרט נוכח ההסכמה בין הנתבע לבין הצד השלישי אודות מחיקת ההודעה כנגד צדדים שלישיים ללא צו להוצאות.
37. עוד אציין, כי על הטוען לזכויות בר רשות מכללא להוכיח, כי בעלי הזכויות במקרקעין ידעו בפועל על תפיסת המקרקעין ועל נסיבות נוספות המלמדות על הסכמתו של בעל המקרקעין לשימוש שעושה המחזיק במקרקעין. הנתבע מבקש להסיק ידיעה והסכמה של המינהל ושל התובעת לשימוש שעשה הנתבע בחלקה 31 על דרך ההיקש וכן בדרך של הסקת מסקנה מההנחה, כי פקחי המינהל והתובעת נמצאים בשטח. זאת, אף שהיה בידו להוכיח זאת על ידי זימון הפקח, שלדידו הכיר את הנתבע ואת השימוש שנעשה בשטח, מר אלון זרבל.
38. על אחת כמה וכמה שלא עלה בידי הנתבע להוכיח קיומו של רישיון שימוש בלתי הדיר, שמהווה זכות חריגה המוכרת רק במצבים נדירים וחריגים. בהקשר זה, הנתבע לא הצביע ולא הוכיח מי הגורם שנתן את ההרשאה, מי הגורם שאישר את השימוש שהנתבע, כביכול, עשה בחלקה 31 ובאיזה אופן דבר השימוש שהנתבע עושה בחלקה הובא לידיעת אותו גורם. אזכיר, כי הנתבע לא הראה, כי פנה בבקשה לקבלת אישור גורם כזה או אחר לשימוש בחלקה 31.
39. לאחר בחינת הראיות בתיק ולאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח ברמה הנדרשת, כי הוא "בר רשות" ביחס למקרקעין נשוא התביעה, לא הוכיח כי הוא או אביו החזיקו במקרקעין שנים רבות בין ברשות מפורשת או מכללא ואף לא הוכיח, כי ניתן לו או לאביו רישוין שימוש בלתי הדיר במקרקעין בהסכמה ובידיעה.
40. בהיעדר הוכחה מטעם הנתבע לשימוש בחלקה 31 משך שנים רבות ובהיעדר הוכחה לעניין הסכמת המינהל או קק"ל או התובעת לשימוש הנטען, בהיעדר הוכחה לעניין היות הנתבע בר רשות בחלקה 31 ובהיעדר הוכחה לעניין אומד דעת הצדדים ורצונם לחתום על חוזים כאלה או אחרים, מצאתי כי הפסיקה שהובאה על ידי הנתבע (ת"א 9558-10-15 דיור ב.פ. בע"מ נ' שמיע ואח' (גבעת עמל); ת"א (חי') 19582-12-10 יעקב סלומון נ' ממ"י; או ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי, פ"ד טז 2901) אינה רלוונטית לענייננו.
41. לסיכום, הנתבע לא הוכיח קיומה של זכות כלשהי להחזיק במקרקעין נשוא התביעה וכן לא הוכיח קיומה של זכות אשר זכות הבעלות של התובעת כפופה לה.
42. הנתבע ציין בסיכומיו, כי הינו מתנגד להטלת האחריות לעקירת העצים לפתחו. מדובר בחוסר צדק ורגישות כלפיו. נטען, כי הוא הקים את המטע בעשר אצבעותיו, השקיע וטיפח אותו משך שנים, ואין ל"קנוס" אותו בדמות חיוב בעקירת העצים. עוד נטען, כי כריתת או העתקת עצי זית טעונה רישיון מפקיד היערות, מהיותו "אילן מוגן". התובעת היא בעלת הקרקע ולא הציגה רישיון כריתה. על כן אין זה בסמכות בית המשפט להורות על עקירת העצים, תוך עקיפה הסמכות הייחודית הנתונה לפקיד היערות. אין בידי לקבל טענות אלו. אין צורך לציין, כי ההחלטה דנן נוגעת לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין. סילוק היד, ובכלל זאת עקירת והעתקת עצי הזית אמורה להתבצע בהתאם לכל דין. על כן, ככל שנדרש אישור של גורם כזה או אחר להעתקת עצי הזית, יש לפעול בהתאם להוראות הדין, ובכלל זאת קבלת אישור פקיד היערות לצורך ביצוע הפעולה. לעניין הטענה לזהות הגורם שיישא בעלות הפינוי, הנתבע נטע את עצי הזית בתוך חלקה שהינה בבעלות התובעת. אין סיבה להשית את עלות הפינוי על התובעת ולא על הנתבע.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.
2. על כן, אני מורה לנתבע לסלק ידו מהמקרקעין נשוא התביעה (חלקה 31 בגוש 11072) ולהחזיר החזקה בהם לידי התובעת כשהם פנויים מכל אדם, נטוע וחפץ ולהימנע מכל מעשה שיש בו משום הסגת גבול במקרקעין. זאת, בתוך 90 יום מהיום.
3. היה והנתבע לא יסלק את ידו מהמקרקעין, תהיה התובעת רשאית לפנות בעצמה או על ידי מי מטעמה, על פי החלטתה הבלעדית, ללא נקיטת הליכי הוצאה לפועל או באמצעות נקיטת הליכי הוצאה לפועל, לנקות ולסלק מהמקרקעין את כל מעשי הסגת הגבול של הנתבע במקום.
4. פינוי מעשי הסגת הגבול של הנתבע מהמקרקעין על ידי התובעת יבוצע בהתאם להוראות הדין ולא יטילו עליה כל אחריות לכל נזק שייגרם במהלך הפינוי, בכלל ועקירת עצי הזית ששתל הנתבע בפרט, והנתבע ישלם לתובעת את מלוא הוצאותיה בגין הפינוי, מיד עם קבלת דרישה מהתובעת, בין אם התובעת תבצעם בעצמה או על ידי מי מטעמה ובין אם תבצעם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
5. בנוסף לכך, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין האגרה ששולמה על ידי התובעת, כנגד הצגת אסמכתא מתאימה, והוצאות עדים בסך של 1250 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.