24 ינואר 2016

פתח דבר

1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.2.15(להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2. הוועדה התכנסה מכח פסק דין שניתן בבר"ע 50540-02-13 ובב"ל 9442-05-12 (להל: "פסק הדין המחזיר").

3. במסגרת כתב התשובה, הודיע המשיב כי נתונה הסכמתו לכך שעניינו של המערער יושב אל הוועדה על מנת שזו תשקול את קביעתה לעניין שיעור הנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.1.10 ועד ליום 31.3.10, בשים לב לכך ששיעור הנכות הצמיתה עולה על שיעור הנכות הזמנית אשר נקבעה לתקופה זו. כמו כן, הסכים המשיב כי הוועדה תשקול את קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ותיוועץ עם וועדת הרשות בהקשר זה.

4. המחלוקת בין הצדדים, נותרה בטענת המערער לפיה שגתה הוועדה בכך שלא קבעה לו נכות גבוהה יותר בגין הצלקות מהן סובל.

5. בהקשר זה, קבע פסק הדין המחזיר, כדלקמן:

" אשר על כן, נוכח האמור לעיל, אנו מורים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה, מעבר לעניינים המנויים בפסק בית הדין האזורי, על מנת שתפעל כמפורט להלן:

דר' ז'לטני, אשר ערך בדיקה קלינית למבקש, מצא כי למבקש "רגישות ניכרת בגבול העליון של הצלקת בשוק הימנית, הגורמת לתחושת זרם המוקרנת עד האצבעות", וקבע למבקש 10% נכות לפי סעיף ליקוי 75(1)(ב) בשל הצלקת הרגישה בשוק הימנית. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי, על פני הדברים, הוועדה לא התייחסה למסקנות חוות דעת דר' ז'לטני באשר לשיעור אחוזי הנכות שיש ליתן למבקש בשל הצלקת. אשר על כן, הוועדה, מעבר לעניינים המנויים בפסק בית הדין קמא, תתייחס לממצאי דר' ז'לטני ומסקנתו באשר לצלקת המבקש".

6. בעקבות פסק הדין המחזיר, דנה הוועדה שוב בסוגיית הצלקת, וקבעה כדלקמן:

"ההרכב שונה מהוועדה הקודמת והדבר הובא לידיעת המערער. בבדיקה מדובר בשתי דלקות בקידמת השוק הימני. האחת עדינה צרה והשנייה שיטחית מאוד באורך כ- 5 ס"מ וברוחב עד 1 ס"מ. הצלקות אינן בולטות, אינן רגישות למגע ולמישוש ונראה לוועדה שהנכות שנקבעה על ידה מתאימה לממצאים גם בבדיקה החוזרת. דר' ז'לטני קבע 10% לדעת הוועדה הנכות שקבע מוגזמת".

טיעוני הצדדים בתמציתם

7. לטענת המערער, בפרוטוקול הקודם, תיארה הוועדה את הצלקות באופן שונה, כך שציינה, למשל, כי הצלקת האורכית בקדמת השוק היא באורך של 7 ס"מ, ולא באורך של 5 ס"מ, כפי שקבעה הוועדה במסגרת ההחלטה מושא ערעור זה, ומשכך, ממצאי הוועדה אינם עקביים. עוד טען המערער, כי בניגוד להוראת פסק הדין, הוועדה לא התייחסה לתלונת המערער לפיה כל מגע באזור הצלקת גורם לו לתחושות חזקות של זרמים.

8. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. הוועדה קבעה כי הצלקות אינן רגישות למגע ולמישוש, ולפיכך קבעה כי אין היא מקבלת את חוות דעתו של ד"ר ז'טלני.

דיון והכרעה

9. כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/29 – 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160 (1992); עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08)).

10. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, מצאתי, כי יש למקום להורות לוועדה לדון מחדש בעניין הצלקות, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.

11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי המערער טען בפני הוועדה כי:

"הצלקות גורמות לזרמים חזקים יש לי גירוי קבוע בעור התכווצויות באצבעות ליד הבוהן. כל הזמן עם נעליים".

12. כמו כן, עיון בחוות דעתו של ד"ר ז'לטני מעלה כי זה קבע, בין היתר, כדלקמן:

"... מצאתי בבדיקה הקלינית רגישות ניכרת בגבול העליון של הצלקת בשוק הימנית, הגורמת לתחושת זרם המוקרנת עד האצבעות".

13. הוועדה לא התייחסה במפורש לתלונות המערער ולקביעתו של ד"ר ז'לטני בהקשר זה, והנמקתה לפיה הצלקות "אינן רגישות למגע ולמימוש" לא די בה, ואין בה כדי להסביר את תלונות המערער, התואמות, כאמור, אף את קביעתו של ד"ר ז'לטני, בדבר רגישות ניכרת הגורמת לתחושה של זרמים.

14. לאמור לעיל יש להוסיף, כי עניינו של המערער מושב ממילא אל הוועדה, והרכבה ממילא כולל אף מומחה בתחום הכירורגיה, ואף משום כך מצאתי כי יש מקום שהוועדה תדון פעם נוספת אף בעניין הצלקות.

סוף דבר

15. הערעור מתקבל.

16. עניינו של המערער מוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תשקול את קביעתה לעניין שיעור הנכות הזמנית לתקופה משיום 1.1.10 ועד ליום 31.3.10, בשים לב לכך ששיעור הנכות הצמיתה עולה על שיעור הנכות הזמנית אשר נקבעה לתקופה זו. כמו כן, תשקול הוועדה את קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ותיוועץ עם וועדת הרשות בהקשר זה.

בנוסף, תשקול הוועדה פעם נוספת את קביעתה בעניין הנכות שיש לקבוע למערער בגין צלקות, תוך שתתייחס לתלונות המערער בדבר זרמים חזקים בגין מגע עם הצלקות, וכן לדברים שציין ד"ר ז'לטני בחוות דעתו, לפיהם ישנה רגישות ניכרת בגבול העליון של הצלקת בשוק הימנית, הגורמת לתחושת זרם המוקרנת עד האצבעות.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

17. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 3,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ו, (24 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.