1. לפניי תביעת שיבוב בגין תשלום ששילמה התובעת למבוטחה עקב נזק שנגרם לרכבו בתאונה שארעה ביום 09.10.13 באזור התעשייה מעליא.
2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב הנתבעים יצא מחנייה בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובעת שנסע בנתיבו.
3. בכתב ההגנה נטען כי רכב התובעת נסע בחוסר זהירות מבלי לשמור מרחק ופגע ברכב הנתבעים שעמד בחנייה.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו מטעם התובעת - נהג הרכב, ומטעם הנתבעים – נהגת רכב הנתבעים (להלן: "נהגת הנתבעים", מר אלכסנדר שרייפר בעלה של נהגת הנתבעים (להלן: "מר שרייפר"), ומר אבקוב ארמין עד ראיה מטעם הנתבעים (להלן: "מר אבקוב"). בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק, צילומי כלי הרכב ממקום התאונה וההודעות לחברות הביטוח.
5. נהג התובעת העיד כי נסע באזור התעשייה, בכביש ישר, ורכב הנתבעים יצא מחניה ופגע בצד רכבו. נהג התובעת גרס כי לאחר התאונה נהגת הנתבעים שאלה אותו אם ראה אותה יוצאת והוא השיב לה שלא ראה אותה.
6. נהגת הנתבעים העידה כי הגיעה למפעל שבבעלותם והחנתה את רכבה לפני השער כשהוא בולט לכביש כמו יתר כלי הרכב החונים כך. נהגת הנתבעים טענה כי יצאה מהרכב לכיוון השער וכשכבר לא הייתה ברכבה שמעה לפתע "בום" ולא הבינה מה קרה. עוד טענה כי כל העובדים יצאו החוצה וגם בעלה וספקים, וכי לאחר התאונה לא דיברה עם נהג התובעת. נהגת הנתבעים שללה האפשרות שהייתה צריכה לנסוע לאחור במטרה להחנות.
7. מר שרייפר חזר על גרסת רעייתו והעיד כי היה במפעל בזמן התאונה, רעייתו בדיוק נכנסה והוא הלך לכיוון השער והם שמעו את הרעש החזק של ההתנגשות דרך דלת בית העסק שהייתה פתוחה. מר שרייפר הבחין ברכב התובעת כ- 20 מטרים אחרי מקום התאונה, נהג התובעת יצא והם שוחחו.
8. מר אבקוב חזר אף הוא על גרסת נהגת הנתבעים ומר שרייפר והעיד כי היה בבניין בזמן התאונה וראה את התאונה מרחוק. לטענתו, הוא היה בתוך המפעל, נהגת הנתבעים נכנסה למפעל, אמרה שלום ומספר שניות לאחר מכן נשמע "בום" חזק והם יצאו החוצה בריצה וראו משמאל את הרכב שנפגע ורכב שהתקדם ונעצר כ- 50-30 מטר משם. מר אבקוב טען כי רכב הנתבעים בלט כ- 40-30 סנטימטרים לכביש, וכי גם רכבו חנה באותו מקום, אולם לא בלט לכביש. עוד הסביר כי לעתים הוא מחנה שם וגם רכבו בולט.
9. ממכלול הדברים כפי שהם עולים מהעדויות, כתבי הטענות והראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן:

מבחינת עדויות הצדדים, התרשמתי כי נהג התובעת הציג גרסה סדורה ועקבית אודות נסיבות קרות התאונה, התואמת את הגרסה שמסר לתובעת ביום התאונה. נהג התובעת עמד על גרסתו גם בחקירתו הנגדית. בעדותו אישר בהגינות כי לא הבחין ברכב הנתבעים יוצא מהחנייה. עדות זו מתיישבת עם טענת הנתבעים כי המדובר בכביש בו נוסעים במהירות, ועל כן סביר כי לא יצפה שרכב ייצא מחניה לכביש. גם מיקום הנזק ברכב התובעת מתיישב עם גרסה זו שכן נחזה שרכב התובעת נפגע בכנף הימנית, דהיינו בעת שחלף על רכב הנתבעים.

מנגד, על אף ששלושת עדי הנתבעים הציגו גרסה דומה קיימות אי התאמות בעדויותיהם המחלישות את גרסתם.

גרסת הנתבעים לגבי מיקומה של נהגת הנתבעים עובר לתאונה נשמעה לראשונה בעדויות בבית המשפט ואין לה ביטוי קודם בהודעה לחברת הביטוח או בכתב ההגנה. מיקומה של נהגת הנתבעים עובר לתאונה הינו הפרט המשמעותי ביותר שכן יש בו כדי לשלול לחלוטין את גרסת נהג התובעת בדבר נסיעת רכב הנתבעים לאחור. לפיכך מצופה כי הנתבעים ידייקו בפרט זה. עדויות העדים בעניין זה אינן אחידות. נהגת הנתבעים העידה כי יצאה מהרכב לכיוון השער ואז קרתה התאונה. מר שרייפר העיד כי רעייתו בדיוק נכנסה לבניין והוא הלך לכיוון השער, ובהמשך העיד כי בזמן התאונה היא הייתה בכנסיה למפעל. מר אבקוב לעומתם העיד כי נהגת הנתבעים נכנסה ואמרה שלום וכעבור כמה שניות אירעה התאונה, ובחקירתו הנגדית העריך את זמן שהותה במפעל טרם התאונה כדקה או דקה וחצי. שלושת הגרסאות אינן מתיישבות האחת עם השנייה וסביר להניח כי לו נהגת הנתבעים הייתה בתוך המפעל היא הייתה טוענת זאת ולא מעידה כי הייתה בכיוון השער. לפיכך מיקומה של נהגת הנתבעים עובר לתאונה לא הוכח.

אי התאמה קיימת גם לגבי מיקומו של מר שרייפר עובר לתאונה המעוררת ספק לגבי יכולתו לראות את התאונה. מר שרייפר העיד כי הוא בדיוק הלך לשער ואשתו הייתה בכניסה, וכי ראה את התאונה מרחוק כי הדלת אצלם אף פעם לא סגורה ואי אפשר היה שלא לראות. מר אבקוב לעומתו העיד כי הסתובב במפעל עם מר שרייפר והם דיברו על האפשרות להזיז מכונות בתוך המפעל וכי לא ראה את התאונה כי היה בתוך המפעל. הגיונם של דברים הוא כי אם מר שרייפר ומר אבקוב התעסקו בשאלת הזזת מכונות במפעל, תשומת לבם הייתה נתונה לאותן מכונות ולא למתרחש מחוץ למפעל וסביר יותר להניח כי גרסת מר אבקוב שלא ראה את התאונה כי היה בתוך המפעל משקפת את פני הדברים גם לגבי מר שרייפר.

לחיזוק גרסתם צירפו הנתבעים צילומים של רכבי הצדדים ממקום התאונה. מהצילומים ניתן ללמוד כי אכן הכביש מתעקל וכך גם המדרכה עליה עמדו כלי הרכב בכניסה למפעל כפי שנטען על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, התברר במהלך העדויות כי רכב הנתבעים הוזז לאחר התאונה. לא נטען כי יתר כלי הרכב שעמדו בסמוך לרכב הנתבעים הוזזו גם כן. אם כך ניתן לראות מצילום מקום התאונה כי יתר כלי הרכב לא בלטו לכביש וגם כי רכב הנתבעים לאחר שהוזז אינו בולט לכביש. משכך סבירות הטענה כי רכב הנתבעים עמד כשהוא בולט לכביש ונפגע בפינה השמאלית האחורית (הרחוקה מכיוון הנסיעה של רכב התובעת) נמוכה יותר מהסבירות כי נהגת הנתבעים הזיזה את רכבה במאמציה להחנות את הרכב מבלי שהבחינה ברכב התובעת החולף וכך פגעה בו.

בעדותם חזרו עדי הנתבעים על הטענה כי רכב התובעת המשיך עשרות מטרים קדימה. עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לחזק את גרסתם שכן הם עצמם טענו כי המדובר בכביש שנוסעים בו מהר ואזי התקדמות רכב התובעת משקף את זמן התגובה של נהג התובעת עד לעצירת הרכב.

בחינת אופי ומיקום הנזק בכלי הרכב המעורבים, מחזק את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, שכן לו רכב הנתבעים היה עומד בזווית כשהוא בולט לכביש, מצופה היה כי ייגרם לו נזק של שפשוף בפגוש האחורי וכי רכב התובעת יינזק בחזיתו. אולם מיקומי הנזק מלמדים על נזק נקודתי בפינה השמאלית האחורית של פגוש הנתבעים ומעיכה בכנף הקדמית הימנית של רכב התובעת הנמשכת גם לדלת באופן המתיישב עם סיטואציה שרכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכב התובעת שנסע בנתיבו.

1. סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.
2. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 13,903 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 23.01.14 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית משפט בסך 760 ש"ח, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ח' אב תשע"ו, 12 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.