1. לפני בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע, או להמשיך בכל עבודה המתבצעת בשטח השייך למבקש הנמצא בכניסה הדרומית לכפר מג'דל שמס באזור הידוע כ:"אלביאדר". המבקש עתר למנוע כל פעולה הנוגסת בזכויותיו,להימנע מביצוע שינוי ייעוד תכנוני, או תכנון חדש, שינגוס בזכויותיו בחלקה. עוד עתר המבקש להורות למשיבים להימנע מלעשות שימוש בכביש אשר לטענתו,בבעלותו.

המשיב 1 הוא אביו של משיב 2 ושניהם, על פי הנטען, מחזיקים בחלקה שממוקמת מערבית לחלקת המבקש. לטענת המבקש,המשיבים קיבלו היתר בניה בהתבסס על מדידה שכללה בחלקתם גם את הכביש אשר לטענתו של המבקש הינו בבעלותו. המבקש טען כי שבוע קודם להגשת הבקשה החלו המשיבים לבצע עבודת בניה בחלקתם וזאת למרות שההיתר ניתן להם לא כדין שכן הוא לא חתם על הבקשה לצורך אישור גבולות החלקה.לטענת המבקש, חרף התנגדותו, קיבלו המשיבים היתר בניה והחלו בביצוע עבודות בחלקה המערבית תוך פלישה לשטחו ולשטח ציבורי.

2. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי משיב 2 הוא הבעלים של החלקה המערבית מכוח מתנה שקיבל משיב 2 מאביו-משיב 1.המשיבים טענו כי המבקש לא טרח לצרף מפה ערוכה על ידי מודד מוסמך אשר מגדירה את הגבולות בין החלקות ולכן לא הציג ולו ראיה לכאורה לגבולות הנטענים.עוד טענו המשיבים כי בניגוד לנטען בבקשה, המבקש איננו הבעלים של החלקה הסמוכה לחלקת משיב 2, כי אם בנו-מר מוחמד ספדי (להלן:"מוחמד"),אשר קיבל מהמבקש את האדמה ומתגורר בה.המשיבים טענו כי בהתאם פנו למוחמד לחתום על הבקשה להיתר בניה והוא נעתר לפנייתם.

ע"פ האמור בתצהיר משיב 2, בשנת 2012 הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה למתן היתר. הבקשה, על נספחיה, הועברה למוחמד שאישר בחתימת ידו את הבניה.המשיב 2 טען כי לפני כחודש ובאופן מפתיע, הגיעו המבקש ובנו והודיעו כי אינם מעוניינים בהמשך בניית הבית עד אשר יתחייב משיב 2 שדרך המעבר בבעלותם. המשיב 2 סירב בטענה כי מדובר בשטח שלו.

דיון

3. בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו להשתכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, כי הסעד חיוני וכי יגרם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי, אם לא יינתן הסעד הזמני עוד בטרם נידונה והוכרעה התביעה עצמה.

ככלל נועד הסעד הזמני, לשמר מערכת נסיבות קיימת עד למתן פסק הדין, כך שבהינתן פסק הדין לזכות התובע, לא ימצא עצמו התובע ניצב בפני שוקת שבורה (ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. הסתדרות הרבנים פ"ד מ"ט (1) 177.

עוד יש לזכור, כי סעד זמני הוא סעד מן היושר ועל בית המשפט לבחון שיקולי יושר, לרבות השאלה האם העותר לסעד זה, במעמד צד אחד, בא לבית המשפט בידיים נקיות (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (5) 165).

4. במקרה דנן, לא הציג המבקש ראיות לכאורה המצדיקות מתן הצו. על פי ההלכה, על המבקש סעד זמני להצביע על סיכוי טוב לזכות בתביעתו: "התנאי הראשון הוא מציאותן של ראיות לכאורה שלמבקש הסעד הזמני סיכוי טוב לזכות בדינו" (ע"א 483/85 לב נ. דגם מערכות פד"י לט'- 4 729), וכן: "לצורך קבלת סעד זמני, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו" (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן נ. גב א.ג.ר שותפות לבניין ופיתוח פ"ד מט' 1 730).

המדובר במקרקעין לא מוסדרים,כאשר לטענת המבקש,המשיבים החלו בביצוע עבודות בחלקתם תןך פלישה לשטחו ולשטח ציבורי. אולם,כיצד ניתן לקבוע כי הוצגו ראיות ולו לכאוריות לטענה זו, כאשר המבקש לא טרח לצרף לבקשתו, כל תשריט מטעם מודד מוסמך,אשר יצביע על גבולות החלקות, וכפועל יוצא , על הפלישה לחלקתו???!. למעשה מלבד עצם הטענה,לא צורף לבקשה ולו מסמך אחד שיצביע על טענתו כי כביש המעבר הינו בחלקתו.

זאת ועוד,כפי שיפורט להלן,לא ברורה התעקשות המבקש על קיום דיון בבקשתו,שעה שלגבי השטח שבמחלוקת-(כביש המעבר), הצהיר ב"כ המשיבים כי מימלא לא תוכננה ולא תעשה בניה.

המבקש צירף לבקשתו את ההסכם מיום 10.10.97. כבר עתה יאמר כי שם בעל החלקה המזרחית המופיע בהסכם הינו אסעד מוחמד ספדי ומשהמבקש אף אישר בחקירתו,כי בנו –מוחמד ספדי, הוא מי שמתגורר בבית המצוי בחלקה,אין לשלול את טענת המשיבים כי המדובר בחלקה שהועברה לבן ולכן די היה בחתימתו על התשריט שצורף לבקשה להיתר בניה מטעם המשיב 2.

בסעיף 1 להסכם מצוין בצורה מפורשת: "לחלקה המזרחית (כלומר לחלקה שנטען כי בבעלות המבקש-התוספת שלי- ר' א') כביש מעבר תוך החלקה המערבית על כביש שאורכו ברוחב החלקה המערבית ורוחבו (3 מ') ומוביל אל החלקה המזרחית ומחבר אותה בכביש אספלט הנמצא ממערבה".

כלומר, בהסכם שעליו מבקש התובע לסמוך ידו, מצוין כי המדובר "בכביש מעבר"- זכות מעבר של החלקה המזרחית, בתוך החלקה המערבית ולא בשטח בבעלות פרטית. פרשנות פשוטה של האמור הינה, כי בתוך החלקה המערבית יש זכות מעבר לחלקה המזרחית. אילו הכוונה היתה לשטח בבעלות בעל החלקה המזרחית,לא היה מצויין כי מדובר בזכות מעבר בחלקה המערבית, אלא היה מצוין במפורש כי שטח זה הינו חלק מהחלקה המזרחית. יצויין כי, בית משפט זה אינו מוסמך לקבוע זכויות בעלות וככל שלטענת המבקש,למרות הניסוח האמור,אין המדובר רק בזכות מעבר, אלא בזכות בעלות ממש,הרי הוא רשאי לפנות להצהרה על זכויותיו לערכאה המוסמכת-בית המשפט המחוזי. אולם, לצורכי הכרעה בבקשה דנא, אין אף בהסכם שצירף המבקש כדי להצביע על זכות קניינית ולו לכאורית בכביש המעבר ולפיכך, אין ולו ראיה לכאורה כי המדידה שצורפה לבקשה להיתר הבניה נעשתה שלא כדין.

כאן המקום לשוב ולהדגיש כי אמנם בסעיף 3 לאותו הסכם,הוסכם כי לבעל החלקה המערבית אין זכות להשתמש בכביש המעבר,לבנות עליו מרפסת או לפתוח דלתות ואולם, כפי שצוין לעיל, ב"כ המשיבים ציין בפתח הישיבה כי ביחס לשטח זה לא בוצעה בעבר לא מבוצעת

בהווה ואף לא תתבצע בעתיד שום פעולה של בנייה.

5. זאת ועוד,משהוצהר שבשטח נשוא המחלוקת-כביש המעבר,לא תבוצע בניה ,לא מצאתי עילה תביעה לכאורית כי ייאסר על המשיבים לבצע עבודות גם בחלקתם. ודוק, בכותרת הבקשה,עתר המבקש לאסור על המשיבים לבצע עבודות בשטח השייך למבקש ולא ביקש לאסור גם על עבודות המבוצעות בשטח המשיבים עצמם.

למעלה מן הצורך (שכן כאמור,בבקשה התבקש לאסור על עבודות בשטח המבקש ולא בכלל) אוסיף:אין חולק כי הבניה המבוצעת בהתאם להיתר הבניה שניתן למשיב 2, נעשית בחלקת המשיבים. ככל שלטענת המבקש,היתר הבניה שניתן למשיב 2 לבצע עבודות בחלקתו ,לא היה צריך להינתן,רשאי המבקש לתקוף, בהליכים הקבועים בדין ובפני הערכאות המוסמכות, את החלטת הועדה המקומית למתן היתר הבניה.

אולם,מאחר שבהליך שבפני,מדובר בעבודות הנעשות ע"פ היתר בניה תקף ומשאין חולק כי הבניה המבוצעת היא בשטח המשיבים (ולא בשטח שבמחלוקת,לגביו כאמור,הסכימו המשיבים כי לא תבוצע בניה), ומשהמבקש לא הצביע על כל נזק או מטרד שייגרם לו כתוצאה מבניה זו,דין הבקשה להידחות. טענת ב"כ המבקש ,כאילו המשך הבניה בחלקת המשיבים עצמם,תפגע בזכויות הבניה של המבקש,הועלתה רק במהלך הדיון, על דרך הסתם,ללא שפורטה בבקשה ולא שנתמכה באסמכתא כלשהיא. המבקש לא טען ולא הבהיר בבקשתו כיצד בניה בחלקה לא שלו, תפגע בזכויותיו,שעה שבשטח שבמחלוקת(כביש המעבר), לא מבוצעת ולא תבוצע בניה. המבקש גם לא הצביע על נזק או מטרד שנגרם או ייגרם לו ככל שיימשכו עבודות בחלקת המשיבים. בעניין זה יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה, ביחס לסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין המתייחס למטרד ליחיד, על מנת שתוכר עילת המטרד, אין די בעצם ההפרעה לשימוש במקרקעין, אלא יש צורך "בהפרעה של ממש לשימוש הסביר"- הפרעה משמעותית ולאורך זמן (ראה פסה"ד המנחה בעניין ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ. שוורץ פ"ד ל(3) 785).

6. גם בשקלי את מאזן הנוחות-הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הסעד הזמני-אין מקום להיעתר לבקשה. כאמור,בשטח שבמחלוקת לא מבוצעות כלל עבודות.הנזק שייגרם למשיב 2 כתוצאה ממניעת אפשרות לבנות את ביתו בחלקתו,ע"פ היתר בניה תקף,עולה על הנזק ,שלא ברור מה הוא(!!!),שייגרם למבקש כתוצאה מהמשך העבודות. כאמור,העבודות מבוצעות בשטח לגביו אין מחלוקת והמבקש לא פירט כלל איזה נזק ייגרם לו, אם יימשכו עבודות אלו שאינן מבוצעות בשטח המבקש ואף לא בשטח שבמחלוקת.

7. שיקול נוסף, שעל ביה"מ לשקול בהיות סעד זמני סעד מן היושר, הוא תום הלב של המבקש והצדק במתן או באי מתן הסעד הזמני.בעניין זה, גם אם אתעלם מכך שהמבקש טען נגד היתר בניה שניתן למשיב 2 בעוד הבית שבנה הוא עצמו בחלקתו,נבנה על ידו ללא היתר בניה (עמ' 7 שורות1-7 ),הרי שבנוסף ,בקשה זו נגועה בשיהוי ניכר:

כבר ביום 22.1.14 הודיע המבקש לועדה המקומית על התנגדותו להיתר וטען כי "בימים אלה" משיב 2 התחיל את בניית ביתו וזאת תוך שהוא בונה בתוך חלקתו של המבקש.גם בהתנגדות מיום 8.7.14 טען המבקש כי במסגרת תכנית הבניה של המשיב 2 נכלל כביש השייך, לטענת המבקש, לחלקתו. למרות זאת בקשה זו הוגשה כ-10 חודשים לאחר מכן וכחודש לאחר תחילת הבניה ע"פ ההיתר.

8. אם לא די בכל האמור, על פי תקנה 363(א) לתקנות, הסמכות ליתן סעד זמני כאמור כפופה לכך שהתביעה העיקרית תוגש תוך 7 ימים ממועד מתן הצו (או תוך מועד אחר שיקבע בית המשפט). במקרה דנן, המועד להגשת התביעה חלף ביום 28.5.15. המבקש ידע כי עליו להגיש תוך 7 ימים כתב תביעה שכן בקשתו להארכת מועד (לגביה לא פורטו כל נימוקים ובוודאי לא נימוקים מיוחדים, המאפשרים הארכת המועד),נדחתה על ידי במסגרת ההחלטה מיום 21.5.15.למרות זאת, עד היום לא הוגשה התביעה. כבר בשל כך ובהעדר תביעה עיקרית, דין הבקשה היה להידחות.

9. לאור האמור, אני מורה על ביטול צו הזמני שניתן ביום 12.5.15 למעט ביחס לביצוע עבודות בכביש המעבר הנאסרות וזאת בהתאם להסכמת המשיבים.

מאחר שהמשיבים הסכימו מלכתחילה כי לא יבצעו עבודות בשטח כביש המעבר ומאחר שלא נסתרה טענתם כי עד היום גם לא בוצעה כל עבודה בכביש המעבר ולכן הבקשה הייתה מיותרת בעניין זה ,אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.