17 דצמבר 2015

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

החלטה

1. בפניי בקשה מטעם הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

רקע לבקשה וטענות הצדדים:

1. ביום 14.03.12 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע בתיק ס"ע 25125-03-12 (להלן - התביעה הראשונה), בתביעה הראשונה ביקש התובע שיפסקו לטובתו שכר עבודה, פיצויי פיטורין, פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות והפרשות לקרן פנסיה, וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.10.92 ל-17.06.11.
2. הצדדים הגיעו לפשרה אשר ניתן לה תוקף של פסק דין בהחלטתו של כבוד השופט לובוצקי ביום 18.05.14 (להלן – פסק הדין).
3. ביום 13.5.15, כשנה לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, הגיש התובע את תביעתו שבנדון, בו הוא מבקש פיצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי חגים, ימי הבראה, תשלום בגין שעות נוספות ותשלום ימי מחלה וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.06.06 לבין 17.06.11 (להלן – התביעה השנייה).
4. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה בהתאם לתקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) – קיומו של מעשה בית דין.
5. לטענת התובע אין לדחות את תביעתו היות והעילה המתייחסת לתשלום ימי המחלה, לא נטענה במהלך התביעה הראשונה וכן נוכח העובדה כי הנתבע לא שילם לו את כל הסכומים אשר נפסקו לטובתו בפסק הדין.

דיון והכרעה:

1. תקנה 45(א) לתקנות בית הדין קובעת כמצוטט:

"(א)בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

1. תקנה 26 לתקנות בית הדין קובעת כמפורט להלן:

"(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב) מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות יתחשב בית הדין באלה:

(1) התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2) התביעה הוגשה שלא בתום לב;

(3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן רשות.

(ד) רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין".

1. תקנה 26 קובעת שרכיב תביעה שניתן היה לכלול בתביעה הראשונה ולא נכלל בה, לא ניתן יהא להגיש בגינו תביעה אחרת ללא קבלת רשות בית הדין לפיצול סעדים.

הגיונה של תקנה 26 לתקנות נעוץ ברצון לייעל את ההליך המשפטי, למנוע מהנתבע להיטרד מספר פעמים בשל אותה עילה ולסיים במסגרת אחת ובמועד אחד את כל ההתדיינויות העומדות בין הצדדים - שהתובע יכול היה לכלול אותן בתובענה הראשונה (ראו ע"ע (ארצי) 300145/98 א. סוזי ו-76 אחרים - בטחון אזרחי, ניתן ביום 23.10.00; (בר"ע (ארצי) 485/09 הרפז - אקסלנס צמיחה ניירות ערך והשקעות בע"מ, ניתן ביום 1.11.09; ברע (ארצי) 15617-12-12 HIRCA ELENA נ' רימס אינטרנשיונל בע"מ, ניתן ביום 14.1.13).

1. כאמור, בתביעה הראשונה נתבעו שכר עבודה, פיצויי פיטורין, פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות והפרשות לקרן פנסיה, וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.10.92 ל-17.06.11.

ואילו בתביעה השנייה נתבעו פיצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי חגים, ימי הבראה, תשלום בגין שעות נוספות ותשלום ימי מחלה וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.06.06 לבין 17.06.11.

1. לפיכך, היה על התובע לכלול את עילות התביעה השנייה בתביעה הראשונה, או לבקש היתר להגשת התביעה השנייה לכל המאוחר עם הגשת התביעה. מעבר לצורך יצוין כי באשר לטענותיו של התובע לגבי אי קיומו של פסק הדין, עומדות בפני התובע דרכים אחרות לקיים את פסק הדין, ברי כי הגשת תביעה חדשה אינה הדרך הנכונה.
2. אשר על כן, מתקבלת הבקשה לדחיית התביעה. משהתקבלה הבקשה יישא התובע בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ו, (17 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.