1. הנתבעת ביצעה עבודות עבור עיריית אילת, כאשר העבודות כללו חפירת בורות באדמה במקומות שונים בעיר. את חפירת הבורות ביצה הנתבעת על ידי כך ששכרה את שירותיו של צד ג' שחפר את הבורות בפועל באמצעות טרקטור.

2. אחד האתרים בו בוצעו חפירות כאמור נמצא בסמוך לבית התובע וביום 01.12.14, תוך כדי חפירת אחד הבורות פגע הטרקטור בצינור מים שהיה במעבה האדמה. כתוצאה מהפגיעה בצינור פרץ זרם מים עז וגרם להטחת בוץ ואבנים לכל עבר, לרבות על רכבו של התובע שחנה במקום כחוק. כתוצאה מפגיעת האבנים ברכב נגרם לו נזק והתובע הגיש חוות דעת שמאי של ערן בייסקי שנכתבה ביום 29.12.14 ולפי חוות הדעת הנזק שנגרם לרכב התובע מסתכם ב – 39,130 ₪.

הנזק לא תוקן עד היום והתובע לא תבע את חברת הביטוח בה מבוטח הרכב מכוון שלדבריו תביעה כאמור הייתה גורמת לעליית פרמית הביטוח, נוסף להשתתפות העצמית שהיה עליו לשלם.

3. הנתבעת מודה שביצעה את החפירות במקום ובמועד הנטענים באמצעות טרקטוריסט ולפי הוראות העירייה, אולם היא כופרת מחוסר ידיעה בגרימת נזק לרכב התובע.

4. מטעם התובע העידו הוא ואשתו אשר תארה כיצד יצאה מביתה לכיוון הרכב ומצאה אותו מכוסה כולו בוץ ואבנים, ומבירור שעשתה עם הנוכחים בסביבה לרבות עם העירייה הבינה כיצד נגרם הנזק לרכב.

5. לכתב התביעה צורפה תכתובת מיילים בין התובע לנתבעת, ממנה ניתן להבין שהנתבעת אינה מכחישה את העובדה שבמהלך חפירת הבורות נפגע צינור מים ועקב כך נגרם נזק לרכב, אולם היא סבורה כי הנזק הנתבע מוגזם. כך גם עולה מעדותו של נציג הנתבעת, מר פלס, אשר מאשר בעדותו מכללא את קרות אירוע הנזק ונסיבותיו.

6. לעניין הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לרכב לבין הגורם לנזק, טענת התביעה נתמכת גם על ידי השמאי דרומר שנשכר על ידי הנתבעת לבדוק את הרכב מטעמה, וכפי שהוא רושם בחוות דעתו – בדיקתו העלתה כי לרכב נגרמו נזקים בעלי אופי מתאים לאירוע הנדון אשר תואר על ידי בעלי הרכב.

7. לאור האמור אני סבור כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בסוגיה זו והוכיח ברמה הנדרשת, למעלה מ – 50 אחוז, כי רכבו נפגע כתוצאה מחפירת הבורות והפגיעה בצינור המים, ולפיכך קיים קשר סיבתי בין העבודות שבוצעו לבין הנזק ברכב.

8. הנתבעת מודה כאמור שהחפירות בוצעו לבקשתה, אלא שלטענתה אלו בוצעו לבקשת עיריית אילת ובפועל בוצעו על ידי צד ג', ולכן הגישה הודעת צד ג' נגד שני אלה: עיריית אילת ומר ינקוביץ, הטרקטוריסט, אלא שכעבור זמן ביקשה למחוק את ההודעה נגד עיריית אילת וכך נותר צד ג' רק הטרקטוריסט.

9. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי הבורות נחפרו בשטח על פי הוראות העירייה, כאשר קו המים שנפגע על ידי הטרקטור לא סומן במפה וגם לא בשטח, ולכן יש להטיל את האחריות לאירוע על העירייה. הנתבעת טוענת כי נציג העירייה הגיע לשטח וסימן את מיקומן של החפירות הנדרשות בשטח.

10. מטעם הנתבעת העיד מר שמואל פלס אשר לדבריו הוא מנהל פרוייקטים אצל הנתבעת, העבודה שבוצעה כללה חפירה של כ – 20 עד 30 בורות (עמ' 21 לפרוטוקול) בשטח הסמוך למקום בו חנה הרכב. עבודה זו הוזמנה על ידי עיריית אילת ונעשתה לבקשתה, כאשר יום קודם לביצוע החפירה במקום התקיים סיור בשטח בנוכחות העד מחר פלס ובנוכחות נציג מטעם העירייה אשר סימן בשטח את המקומות המיועדים לחפירה (עמ' 19 לפרוטוקול).

מר פלס מודה שצד ג' לא הוזמן על ידו או על ידי מישהו אחר לאותו סיור מקדים בשטח שהתקיים יום לפני ביצוע החפירות, ולפיכך למחרת הראה העד עצמו לצד ג' היכן לחפור והנחה אותו בעבודה (עמ' 20 לפרוטוקול). העד אינו זוכר אם תוך כדי חפירת הבורות צד ג' ביקש ממנו הנחיות נוספות או לא, והוא גם אינו זוכר אם טרם החפירה הוא עצמו שאל את נציג העירייה על קיומן של תשתיות במקום (עמ' 21 לפרוטוקול).

11. צד ג' טוען כי לא היו בשטח סימנים המראים לו היכן עליו לחפור, אבל מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת, מר שמואל פלס, נכח בשטח בזמן החפירה ואמר לו בדיוק היכן עליו לחפור (עמ' 22 לפרו'). הוא חזר על הנאמר כי הוא לא נכח בסיור שהתקיים לכאורה יום קודם לכן, אולם העד שמואל פלס נכח במקום בזמן החפירה בפועל וצד ג' פעל על פי הוראותיו (עמ' 23 לפרו'), זאת כאשר מר פלס נכח במקום כשבידיו מפות של השטח (עמ' 24 לפרו').

בעקבות עדותו של צד ג' ביקשה הנתבעת לקרוא למר פלס לעדות הזמה, ואיפשרתי לנתבעת לעשות כן. לפיכך, ביום 04.06.2017 העיד מר פלס שוב, וטען שנדהם מעדותו של הטרקטוריסט (צד ג') לפיה הוא הורה לו היכן לחפור (עמ' 26 לפרו').

אני מתקשה לקבל טענתו זו של מר פלס, שעה שדבריו של צד ג' נרשמו במפורש בכתב הגנתו שהוגש ביום 01.05.2016 והוא חזר עליהם בסעיפים 11 ו- 12 בתצהיר עדותו הראשית מיום 25.04.2016. לפיכך, אינני מקבל את הטענה כי מר פלס נדהם מהדברים והופתע כשצד ג' העיד מה שכבר נרשם על ידו בכתב ההגנה ובתצהיר.

12. בעדותו מיום 04.06.2017 טען מר פלס כי הוא לא עמד ליד צד ג' בזמן ביצוע החפירות בפועל (עמ' 29 לפרו'), אולם הוא מאשר שהוא היה בשטח אלא שעסק בעניינים אחרים ולא במתן הוראות לצד ג'.

13. מסקנתי מכל האמור לעיל, כי עבודת החפירות בשטח הוזמנה על ידי העיריה מהנתבעת והיא זו שאחראית לבצע את העבודות באופן תקין, ומשהדבר לא נעשה כך היא זו שאחראית כלפי התובע על הנזקים שנגרמו לרכבו.

14. מהעדויות בתיק עולה בבירור כי צד ג' ביצע את החפירות בשטח (ר' עדות מר פלס) לפי הוראותיה של הנתבעת. אני מקבל את עדותו של צד ג' ומאמין לו כי נציג הנתבעת הוא שהורה לו בדיוק היכן לחפור והנחה אותו במדוייק בעבודתו, זאת כאשר נציג הנתבעת בחקירתו הנגדית אינו זוכר מה בדיוק נעשה בשטח (עמ' 20 לפרו'), אולם הוא מאשר שהוא היה במקום והוא גם אינו יודע להשיב באופן ברור כיצד אמור היה צד ג' לדעת היכן עליו לחפור עם הטרקטור שעה שהוא כלל לא הוזמן לסיור המקדים בשטח.

הנתבעת טוענת שצד ג' אמור היה לבדוק במפות קודם שחפר בשטח, אולם טענה זו אינה מובנת לי כלל שעה שהנתבעת עצמה טוענת שהיא הצטיידה במפות, אולם במפות לא היה סימון כלשהו של אותו קו צינור מים שנמצא בשטח. לפיכך, לפי טענות הנתבעת עצמה, צד ג' לא יכול היה לדעת אם והיכן קיים צינור המים באדמה והוא חפר בשטח על פי הנחיות הנתבעת.

גם אם מקומות החפירה סומנו על ידי העירייה כפי שטוען מר פלס, עדיין מי שנכח בסיור המקדים הוא מר פלס מטעם הנתבעת, הוא גם הגיע לשטח ביום החפירה יחד עם צד ג' אשר היה אמור לחפור בשטח, ומכוון שאני מאמין לעדותו של צד ג' ומבקר אותה על פני עדותו של מר פלס, אני מאמין לצד ג' ופוסק שהאחריות מוטלת כולה על הנתבעת.

לפיכך, התביעה נגד צד ג' נדחית בזה והנתבעת תישא בהוצאות צד ג' בסך 7,000 ₪ שישולמו לו תוך 30 יום מהיום.

15. המחלוקת שנותרה בין התובעת לנתבעת היא בדבר גובה הנזק שנגרם לרכב התובע. מדובר ברכב מסוג ניסן קשקאי שנת 2013, כאשר אירוע הנזק ארע ביום 01.12.14 כך שמדובר ברכב חדש יחסית, ולפי חוות דעת של השמאי ערן בייסקי, גובה הנזק הוא כאמור 39,130 ₪.

הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי ערן בייסקי על חוות דעתו.

16. על פי תכתובת המיילים שבין הצדדים עולה כי הנתבעת הייתה מודעת לנזק ולשומת הנזק עוד בחודש דצמבר 2014, מיד עם קבלת חוות הדעת של השמאי בייסקי. למרות זאת הנתבעת בחרה שלא לשלם מאומה לתובע והיא מצאה לנכון לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמה רק כשנה וחודשיים לאחר אירוע הנזק, ביום 01.02.16.

17. חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת הוגשה על ידי השמאי אברהם דרומר אשר לבקשת התובע נחקר נגדית בבית המשפט. להערכתו של מר דרומר הנזק שנגרם לרכב התובע מסתכם ב – 19,925 ₪

השמאי דרומר מצא ברכב נזקים נוספים שלפי דעתו יכול להיות שנגרמו בפגיעה תאונתית עקב השימוש ברכב, ושריטה בגג הרכב שנגרמה לדעתו בזדון. כמו כן הוא חולק על השמאי בייסקי מכוון שחלק מהחלקים שנפגעו הוא אינו מוצא סיבה להחליפם הואיל ומדובר בפגיעות קלות לשיטתו, מה שמשליך גם על סוגיית ירידת הערך, כפי שתיאר בהרחבה בחוות דעתו ובחקירתו.

בסוגייה זו ומשחוות דעתו של השמאי בייסקי לא עמדה למבחן בחקירה נגדית הואיל והנתבעת בחרה שלא לחוקרו, אני מעדיף את חוות דעתו של בייסקי במקרה זה, זאת מכוון שמדובר ברכב שהיה חדש בזמן אירוע הנזק ומגיע לתובע פיצוי מלא בגין כל נזקיו שהיו אותה עת, ומכוון שהרכב נבדק על ידי שמאי הנתבעת רק כשנה לאחר האירוע, לא ניתן לדעת אם השמאי מטעמה היה מגיע למסקנה זהה לו בדק את הרכב סמוך לקרות האירוע, מה שיכול היה להעשות ולא נעשה, וזאת מבחירת הנתבעת.

18. שמאי הנתבעת דרומר התייחס לדברים בחקירתו הנגדית ואישר שבמועד האירוע הרכב היה חדיש אך מאז חלף זמן ויתכן שנוספו לרכב נזקים נוספים, ולכן הוא לא מאשר החלפת חלקים כפי שהיה אולי מאשר בזמן האירוע (פרו' עמ' 12). אם תתקבל טענתה זו של הנתבעת המסקנה תהיה שעדיף לנתבעת לדחות עוד ועוד את מועד בירור הנזק מכוון שכך ילך ויקטן גובה התשלום שעליה לשלם, לאור שווי הרכב שהולך ופוחת עם הזמן, מה שאינו הגיוני ואינו סביר בעיניי. משהכירה הנתבעת בנזק שנגרם על ידה, כפי שעולה מהתכתבויותיה עם התובע, היה עליה לשלם לתובע את הנזק או לפחות את חלקו שאינו שנוי במחלוקת בסמוך למועד בו פנה אליה התובע בדרישה, שעה שבפועל הנתבעת לא שילמה לו מאומה עד לרגע זה.

19. סיכומו של דבר, אני מעדיף כאמור את חוות דעתו של השמאי בייסקי שניתנה על ידי התובע, ולפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את סכום הנזק שנקבע בחוות דעתו של השמאי בייסקי בסך 39,130 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוו"ד בייסקי, 29.12.14 ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.