ב"כ התובע: עו"ד שגית זוהר

ב"כ הנתבעים: עו"ד אלכסנדר דורון

1. התובע, יליד 1988, נפצע ביום 25.10.13 בתאונה אשר נסיבותיה במחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובע בכתב התביעה:

"ביום 28.10.13 (צ.ל 25.10.13) ולאחר שהוזמן לאירוע שמחה משפחתי ורב משתתפים, הסכים התובע לבקשת המארחים לסייע בסידור כלים ומשאית מ.ר. 45-450-68 (להלן: "המשאית").

לצורך כך, עמד התובע על גבי המשאית – בחלקה האחורי. לפתע ומבלי שהיה בידי התובע סיפק להיערך לכך, החלה המשאית – בנהיגת הנתבע 1 – נוסעת.

עקב כך, הועף התובע ונפל אל מחוץ למשאית לארץ (גובה של כ-2 מ') ונגרמו לו חבלות קשות".

2. לפיכך, הגיש התובע תביעתו כנגד נהג המשאית, הנתבע 1 וכנגד מבטחת המשאית – הנתבעת 2.

עילת התביעה היא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

3. הנתבעים מכחישים את נסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי התובע וטוענים כי התובע כלל לא נפגע בנסיבות המקימות לו עילה לפי חוק הפלת"ד.

הנתבעים טוענים, כי במהלך כל אותו אירוע בו נכחו הן התובע והן הנתבע 1, המשאית עמדה ללא תנועה, הנתבע 1 חגג עם יתר אורחי השמחה ורק בתום האירוע, זמן רב לאחר שהתובע נפגע – נסע מהמקום עם המשאית.

4. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי תאונת דרכים היא מאורע שגרם נזק גוף לאדם עקב שימוש ברכב מנוע למטרות תחבורה (ס' 1 לחוק).

עוד קובע החוק, מהו שימוש ברכב מנועי ומבין השימושים הוצא במפורש "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

5. הואיל והתובע בעצמו מתאר את נסיבות המקרה שאירע בעת טעינת המשאית במטען, הרי שהשאלה היחידה הדורשת הכרעה היא האם אכן נפצע כשנפל מהמשאית שהחלה בנסיעה.

6. בהחלטתי מיום 7.10.15, שניתנה לבקשת ב"כ התובע ובהסכמת ב"כ הנתבעים, הוריתי על פיצול הדיון, כך שתתברר תחילה שאלת החבות ולאחר מכן, במידת הצורך – שאלת הנזק.

7. להוכחת נסיבות התאונה העיד התובע בעצמו וכן העידו מטעמו – אביו – מחמוד אלזאידנה, דודו של התובע ובעל השמחה – מנסור ג'אבר ודוד נוסף של התובע – בסאם מוחמד אלזאידנה.

8. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בעצמו, אחיו – שפיק עבד אלזאידנה, שהעיד בהוראתי, בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כמו כן, העיד הבעלים של המשאית, ירמי סבטי.

9. התובע העיד כי:

"סיימתי את כל הסידור הזה ובאתי לרדת, שמתי את היד שלי בצורה שפופה ככה על מנת לרדת מהמשאית וברגע הזה המשאית זזה ואני מעדתי החוצה, נפלתי בדיוק על הרגל והרגשתי את כל הרגל ככה "בום"

(עמ' 3, שו' 4-6 לפרו')

ובהמשך:

"ש. כמה זמן לפני פעולת הנהיגה שאתה טוען שהיתה ואנו מכחישים אותה, התיישב הנהג במושב הנהג

ת. אני לא יודע

ש. אתה לא ראית אותו נכנס לתא הנהג

ת. לא, לא ראיתי אותו"

(עמ' 7, שו' 7-10 לפרו')

ביחס למטרת העמדת המשאית העיד התובע:

"ש. שאל אותך בית המשפט שאלת הבהרה ואני רוצה שתבהיר את הנקודה הזו – ההעמסה של הצלחות על המשאית לצורך מה היא היתה?

ת. בשביל להביא את האוכל הזה לאוהל של הנשים

ש. כשהן מלאות?

ת. כשהן מלאות באוכל"

(עמ' 14, שו' 25-29 לפרו')

התובע, כאמור לעיל, לא ראה את הנתבע 1 נכנס אל תא הנהג של המשאית, אולם לא פחות חשוב מכך, הוא גם לא שמע את המשאית מתניעה:

"ש. ולפני שהתחלת לרדת לא הרגשת שהמשאית עומדת לנסוע

ת. לא

ש. בשום דרך לא הרגשת שהמשאית עומדת לנסוע

ת. לא, כי כל זה היה ממש בשניות ספורות, רציתי לרדת ואז הרגשתי תנופה

ש. לא הרגשת שהוא מניע את המשאית

ת. לא, לא הרגשתי

ש. זו משאית, זה לא פרייבט

ת. בסדר, לא הרגשתי את זה"

(עמ' 13, שו' 28 ועד עמ' 14, שו' 3 לפרו')

הואיל והתובע טוען כי המשאית החלה בנסיעה, התעוררה השאלה – כיצד, מדוע, מתי והיכן נעצרה. על כך העיד התובע:

"ש. בכל הסיפור שלך אם הסיפור היה נכון ובאמת המשאית התחילה בנסיעה והנהג לא יודע שהיית נמצא על המשאית ונופל ממנה, איך ומתי הוא נעצר ולא המשיך לנסוע

ת. כי התחילו כל הצעקות, עדיין היה לו ארגז פתוח וצלחות בקצרה, אז איך הוא ייסע"

(עמ' 14, שו' 6-8 לפרו')

10. אביו של התובע, מחמוד אלזאידנה, לא נכח במקום התאונה. ולכן, אינו יכול לתרום תרומה ראייתית כלשהי לבירור הנסיבות.

11. מנסור ג'אבר העיד כי:

"המשאית הזאת היתה שם לצורך להוביל את האוכל הזה מאיפה שהוא נמצא, איפה שהכינו הגברים, לצד השני איפה שהיו הנשים"

(עמ' 19, שו' 28-29 לפרו')

אולם גם מנסור לא היה עד ראיה לנפילה ולא יכול לתרום תרומה ראייתית כלשהי (עמ' 20, שו' 10-12).

12. בניגוד לעדות התובע ועדותו של מנסור ג'אבר, העד בסאם מוחמד אלזאידנה העיד כי:

"ש. בשביל מה משתמשים במשאיות האלה

ת. לשים את האוכל בתוך האמבטיות שלא ייכנס בהן אבק או לכלוך

ש. ומה עושים עם זה

ת. מביאים את המשאית בשביל לשים את האוכל בפנים, צריכים להיות אנשים למעלה ואנשים למטה שמכינים את האוכל ומעבירים הצלחות למעלה לאמבטיה.

ש. לאן לוקחים את הצלחות, זה נשאר במשאית?

ת. זה נשאר במשאית ואחרי שמכינים את הכל מורידים את הצלחות למטה ומעבירים לסוכה של האוכל"

(עמ' 22, שו' 7-14 לפרו')

וכן –

"ת. התחלנו להגיש את האוכל, לקחנו את הצלחות לכיוון... יש מרחק של 30-50 מ' לסוכה הזאת ואנחנו הולכים, לקחנו הצלחות האלו לכיוון האורחים ואנחנו כמעט סיימנו את האוכל הזה לקחת לשם ואני שומע ששאוקי נפל, שאוקי ברצפה, נפל מהמשאית, לא ראיתי שהוא נפל. באתי למשאית והוא היה על הרצפה והמשאית היתה שם עומדת

ש.ב. באיזה מרחק

ת. הוא צמוד אליה, לא ראיתי שהוא רחוק ממנה, לא יודע בדיוק כמה מ' אבל הוא צמוד אליה"

(עמ' 23, שו' 10-15 לפרו')

ובהמשך:

"ש. שאל אותך בית המשפט אם הוא נפל אחרי שכבר חילקתם את האוכל,

ת. היינו בסיום

ש. בסיום של להעמיס את המשאית

ת. לא, בסיום של לחלק את האוכל ולהביא אותו לאורחים

ש. זה מה שאתה זוכר

ת. כן, זה מה שהיה"

(עמ' 24, שו' 4-9 לפרו')

ובחקירה הנגדית:

"ש. אתה יכול להגיד לשופט באיזה מרחק ראית את התובע מהמשאית למטה

ת. אמרתי שהוא היה צמוד, אבל כמה בדיוק אני לא יודע, אבל הוא היה צמוד למשאית".

(עמ' 26, שו' 3-4 לפרו')

13. כבתר עתה, ובטרם אסקור את עדויות עדי הנתבעים, אציין כי בגרסת התובע ועדיו סתירות משמעותיות ותיאור עובדתי בלתי סביר:

א. בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה, בעדותו הראשית לא העיד התובע כי המשאית החלה בנסיעה בזמן שהיה בתוכה ועסק בסידור כלים.

התובע העיד כי היה במהלך ירידה מן המשאית וחש כי המשאית זזה - להבדיל מ-נוסעת.

ב. הטענה כי המשאית החלה בנסיעה, אינה מתיישבת עם עדותו של התובע כי לא חש בדבר בטרם נפל, אף לא בפעולת ההתנעה.

על מנת להתחיל בנסיעה, על המשאית להתניע תחילה ולשלב הילוך – פעולות אשר לא סביר כי התובע לא היה מבחין בהן – אילו היו מתרחשות בפועל.

ג. הטענה כי המשאית החלה בנסיעה אינה מתיישבת עם העובדה שדלת ה"אמבטיה" היתה פתוחה. אין זה הגיוני שנהג המשאית יחל בנסיעה, כאשר פתח המטען פתוח ולדברי התובע – המשאית עמוסה במגשי אוכל.

ד. עדות התובע כי המשאית המדוברת אמורה היתה להוביל את מגשי האוכל אל אוהל הנשים, נסתרה בעדותו של העד מטעמו – בסאם, שהעיד כי האירוע קרה לקראת סיום פריקת מגשי האוכל כשהמשאית כמעט ריקה. בסאם העיד כי העברת המגשים לאוהל הנשים נעשתה ברגל.

ה. עדותו של בסאם, כי האירוע קרה תוך כדי הליך הפריקה ובטרם הסתיים, לא מתיישבת עם טענת התובע, כי המשאית החלה בנסיעה.

ו. עדותו של בסאם, כי מצא את התובע על הקרקע צמוד למשאית, סותרת את טענת הנסיעה, שהרי אילו אכן הייתה המשאית נוסעת, יש להניח כי המרחק בינה לבין התובע, בעת שבסאם הגיע למקום, היה לכל הפחות מספר מטרים אם לא עשרות מטרים.

ז. למרות שבמקום התאונה נכחו אורחים ומשתתפים רבים – התובע לא הביא אף עד אשר ראה את הנפילה במו עיניו, אף עד שראה את המשאית בתנועה ואף עד שראה את נהג המשאית באזור המשאית.

בסיכומיו העלה התובע טענות לפיהן כביכול נמנע ממנו להעיד עד ראיה בשם עטא סלים אלזאידנה שהתייצב בבית המשפט במהלך הדיון מיום 11.12.16 ועל כן יש מקום להעמיד דברים על דיוקם:

התיק היה קבוע לשמיעת הראיות ולסיכומים בעל-פה ליום 9.3.16.

התובע לא דאג לזמן את עדיו כנדרש ו- 3 עדים שאמורים היו להעיד מטעמו, רמזי הודא אלזאידנה, ריאד דיפאללה ועטא סלים אלזאידנה – לא התייצבו.

על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע מהוכחת טענותיו, דחיתי את המשך הדיון ליום 11.12.16 תוך שהובהרה לתובע משמעות אי זימון העדים.

למרות זאת, גם לדיון ביום 11.12.16 – התובע לא זימן את עדיו ומבין שלושת העדים – רק אחד מהם, עטא סלים אלזאידנה מסר לו שיגיע לבית המשפט.

העד לא התייצב לדיון ולכן בהחלטתי, לאחר המתנה של כחצי שעה מתחילת הדיון, קבעתי כי אין מקום להמתין עוד לנוכח מחדלי התובע וכי העדים שהתייצבו - יישמעו.

בהתאם, החלה שמיעת עדי ההגנה.

במהלך יום הדיונים, הגיע אותו עד לאולם בית המשפט, הדבר אף צוין בפרוטוקול, אולם התובע לא העלה בשום שלב של הדיון, ואף לא לקראת הדיון שלאחר מכן, כל בקשה לשינוי סדר הבאת הראיות ולשמיעת עדותו, למרות שהחלה שמיעת עדי ההגנה.

על כן, את טענותיו שהועלו בסיכומים, בדבר אי העדת העד עטא סלים אלזאידנה – על התובע להפנות לעצמו בלבד.

יתרה מכך, אינני סבור כי לעדותו של עד זה הייתה יכולה להיות תרומה ראייתית משמעותית הואיל ולפי דברי ב"כ התובע בדיון מיום 11.12.16 בעמ' 7 שורות 15-16 עד הראיה לתאונה הוא עד אחר – רמזי הודא אלזאידנה ולא עטא סלים אלזאידנה.

ח. גם המסמכים הרפואיים מיום האירוע אינם תומכים בגרסת התובע.

בעת קבלתו לבית החולים הגרסה שנמסרה הייתה "לדבריו האח"צ נפל מגובה בה"כ 2 מטר..." [כך במקור א.נ].

במכתב השחרור מבית החולים ציין עורך המסמך כי:

"יש לציין כי ביום שחרורו נתבקשתי ע"י החולה ומשפחתו לעדכן כי לדבריו ביום קבלתו התקבל לחדר הלם והאנמנזה לא הייתה מלאה וכי החבלה הייתה לאחר שהמטופל נפל מחלקה האחורי של משאית ולא כפי שתואר בקבלתו".

ייתכן, כי ניתן לקבל את הסברו של התובע לתיאור השגוי בעת הקבלה, שהרי לא הוא מסר את הגרסה אלא אחד מאלה שהביאו אותו לבית החולים.

אולם, דברי הרופא במכתב השחרור מתיישבים עם תיאור האירועים שאירעו בחודשים שלאחר מכן, כפי שהעידו הנתבע 1 ובעל המשאית – ירמי סבטי.

14. הנתבע 1, נהג המשאית ובן דוד של התובע, העיד כי:

"ת. המשאית לא זזה מהתחלת החתונה, מתחילת האירוע של החתונה, הכנת אוכל והגשת אוכל, עד לסוף אוכל, אכלו, שתו, היה כיף, האוטו לא זז. אחרי שהבן אדם הזה, התובע, קיבל עזרה ממני ומהאנשים שהיו שם, נדמה לי מעל שעתיים אחרי, אני הזזתי את האוטו, זה היה נדמה לי בשעות אולי 22:00 – 23:00 וזהו. האוטו, בזמן הכנת האוכל ובמסירת האוכל וזה, לא זז אפילו מ"מ אחד. האוטו נעול, סגור ואני ליד האורחים. אני לא הייתי גם באזור".

(עמ' 10, שו' 12-16 לפרו')

הנתבע 1 תיאר את נסיונות התובע ואביו לשכנעו להעיד כי התובע נפגע בנסיבות כאלה שיקנו לו כיסוי ביטוחי:

"ש. מי בא אליך ומה אמר לך לגבי הטענה של התובע, מה רצו ממך בעצם

ת. רצו שאני אגיד שכל הסיפור הזה... בכלל דיברו על שלקחתי אותו טרמפ שנפל, כשירד נפל והייתי משחק בטלפון, ככה הם רצו שאני אגיד

ש. מי זה הם

ת. אבא שלו ודוד שלו, רצו שהתביעה תבוא לטובתו. אני אמרתי שהאוטו הזה לא זז, הילד הזה מצאנו אותו בכלל ברצפה, כשהוא אמר לי – נפלתי, נשברה לי הרגל, נפל על איזו אבן, כך הוא אמר. הסיפור הזה שזה בא עלי כאילו שאני נגעתי בו, זה היה למחרת, ביום שבת, בכלל לא באותו יום"

(עמ' 10, שו' 21-27 לפרו')

וכן:

"ש.ב. מה בהתחלה הם ביקשו ממך, מה אחר כך ומה אתה ענית להם

ת. בהתחלה הם ביקשו שאני לקחתי אותו טרמפ, הורדתי אותו באיזשהו שלב והייתי משחק בטלפון, סתם דוגמה, לא משנה, או בזמן שירד הרמתי רגל מהדוושה ודרסתי אותו, זה מה שהם רצו בהתחלה שאגיד ואת זה לא רציתי להגיד. אמרתי שאני אגיד את האמת מה שהיה. נכון, הוא היה ברצפה, הגשנו לו עזרה וזהו, זה מה שאני אמרתי. זה מה שרציתי להגיד".

(עמ' 11, שו' 7-11 לפרו')

15. בעל המשאית, ירמי סבטי, העיד כי מספר חודשים לאחר התאונה הגיעו התובע ואביו אליו הביתה ולדבריו:

"והוא אמר לי – תשמע, אני צריך את הביטוח שלך ושתעזור לי למסור את הגרסה שלי לחב' הביטוח ואתה תדווח לביטוח לפי מה שאני אבקש ואתן לך מזה 20% מכל הכספים שמגיעים".

(עמ' 25, שו' 9-10 לפרו')

לטענת מר סבטי, מבדיקה שערך מול חברת "איתוראן", התברר לו כי בעת קרות האירוע המשאית כלל לא זזה ממקומה (עמ' 27, שו' 4-6 לפרו').

מר סבטי והנתבעים לא הביאו את דו"ח חברת "איתוראן" כראיה ועל כן עדותו זו של מר סבטי חסרת כל משקל ראייתי.

16. גם עדויותיהם של הנתבע 1 ויתר עדי הנתבעים לא נקיות מספקות:

א. הנתבע 1 סתר את עצמו בעדותו בבית המשפט, כאשר בחקירתו הראשית טען כי הזיז את המשאית רק למעלה משעתיים לאחר נפילת התובע (בשעה 22:00-23:00).

בחקירתו הנגדית טען כי התובע נפל כשהחתונה כבר הסתיימה והוא ראה אותו על הקרקע כאשר בא לנסוע מהמקום (עמ' 17, שו' 20-25 לפרו').

ב. הנתבע 1 הציג, תוך כדי עדותו, מסמך רפואי שנערך כביכול במרפאת אלחיאה ובו נרשם כי התובע נפל במדרגות (מסמך שסומן נ/1).

מסמך זה מעורר ספקות באשר לאותנטיות שלו מכמה טעמים:

• באופן תמוה, המסמך הרפואי המקורי מצוי בידי הנתבע 1 והרי מסמך זה, המהווה כביכול הפניה לחדר מיון – אמור להיות בידי התובע ולהימסר בחדר המיון.
• במסמך צוין כי התובע נפגע בכף רגלו והרי ידוע כי התובע נפגע בברכו.
• במסמך צוין כי התובע נפל במדרגות, ומוסכם על כולם כי במקום החתונה אין כלל מדרגות (עדות הנתבע 1 בעמ' 18, שו' 6-9 לפרו').

לנוכח התמיהות ולנוכח טענת הנתבע 1 כי קיבל את המסמך מאחיו שישב באולם בית המשפט, מצאתי לנכון להורות לאח, שפיק עבד אלזאידנה, להעיד על מקור המסמך.

שפיק עבד אלזאידנה טען כי קיבל את המסמך מחבר שעובד באותה מרפאה, אולם סירב לחשוף את שמו ופרטיו (עמ' 22, שו' 1-6 לפרו').

לאחר בחינת המסמך ושמיעת עדותו של שפיק, אין ספק בעיניי שמסמך זה אינו מסמך אותנטי אלא מסמך שנערך לצורך ההליך המשפטי.

ג. נשאלת השאלה – מה האינטרס של הנתבע 1 ואחיו ומה המניע שלהם לנקוט בפעולות ולעשות מאמצים על מנת לסתור את גרסת התובע ולסכל את תביעתו.

לא הנתבע 1 ולא אחיו צפויים להוציא הוצאה כספית כלשהי אם התביעה תתקבל ולמרות זאת הם הרחיקו לכת עד כדי עריכת המסמך הרפואי [נ/1] והגשתו כראיה מטעם הנתבעים.

ייתכן והתשובה נעוצה בסכסוך המשפחתי שבין פלגיה השונים של משפחת אלזאידנה, כפי שהתברר מעדות בני המשפחה וייתכן שמדובר במניע אחר.

מכל מקום, על בסיס הראיות הקיימות לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בנוגע למניעיהם של השניים.

ד. כאמור לעיל, העד ירמי סבטי, שטען כי בדק בחברת "איתוראן" ומצא כי המשאית לא זזה ממקומה – לא הביא כל ראיה לתמוך בגרסתו, אף לא מסמך מחברת איתוראן שיתמוך בה.

17. לאור הסתירות שנמצאו בעדויות הנתבעים, בחנתי את עדויותיהם בזהירות הנדרשת ונתתי להן משקל ראייתי נמוך.

למסקנתי העובדתית שלהלן הגעתי בעיקר על בסיס הסתירות וחוסר סבירות עדויות התובע ועדיו, כמתואר לעיל.

18. על התובע מוטל הנטל להוכיח את נסיבות התאונה ועליו להוכיח את טענותיו העובדתיות המפורטות בכתב התביעה ומבססות עילה לפי חוק הפלת"ד, כלומר – את טענת הנפילה עקב התחלת נסיעה של המשאית.

19. התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות ואף לא קרוב לכך, כי נפל מהמשאית כתוצאה מהתחלת נסיעה.

שוכנעתי כי המשאית עליה עמד התובע לא החלה בנסיעה, אלא התובע, שהחל בירידה ממנה, איבד את שיווי משקלו ונפל.

המדובר בפציעה שאירעה בעת פעולת טעינה [או פריקה על פי עדות בסאם] כשהרכב עומד ועל כן לתובע אין עילה לפי חוק הפלת"ד.

20. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

לאור ההתנהלות הראייתית הבעייתית מצד הנתבעים, בנוגע למסמך נ/1 כמתואר לעיל – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.