1. על מי נטל ההוכחה כי שיק הנמצא בידי צד ג' שאינו המוטב נגנב או אבד? על צד ג' או על המושך?
2. והאם יכול אוחז להפוך לאוחז כשורה אם טעה לחשוב/חשב שהספרה האחרונה של השנה המהווה חלק מהתאריך היא 4 (2014) - בעוד פקיד הבנק החזיר את השיק מסיבה טכנית כי לדעתו מדובר בספרה 3 (2013)?
3. אלה שתי השאלות שעל הפרק בתיק זה.
4. לפני תביעה שטרית המבוססת על שיק שסכומו 28,750 ₪ לתאריך 30.11.14 שתובעת התובעת – חברה לביצוע נכיון שיקים – מהנתבע. התביעה נפתחה בהגשת השיק לביצוע על ידי התובעת בתאריך 3.12.14. לבקשה לביצוע השיק צרפה התובעת, בנוסף לתעודה הנ"ל, גם שובר ניכיון וקבלה מתאריך 5.10.14 לפיו ניכתה עבור מר איגור וורונובסקי את השיק, תמורת 3,350 ₪ - והעבירה לידיו 25,400 ₪.
5. מדובר בשיק המשוך כביכול על ידי הנתבע לטובת אותו וורונובסקי כאשר על השיק משורטטים שני קווים בלבד ועל כן הוא סחיר. מאחורי השיק נמצאת חתימתו של וורונובסקי וחתימת התובעת. יצויין כי רק שם המוטב רשום על גבי השיק בעברית, כאשר סכום השיק במלים והחתימה הינם ברוסית. אכן, בבדיקה מדוקדקת של השיק, מועד הפרעון (השנה) שעל גבי השיק אינו ברור וקשה לדעת אם כתוב 2014 או 2013. אין מחלוקת שהתובעת חשבה, בקבלה את השיק, כי מדובר בשנת 2014 וכך רשמה על שובר הניכיון. היא אף הפקידה את השיק בבנק בתאריך הנקוב, לדעתה, 30.11.14. רק אז התברר לה שפקיד הבנק חושב אחרת והוא כתב כי "עבר זמנו".
6. אז גם נודע לתובעת כי הנתבע, מושך השיק, מתכחש לו וטוען כי שיק זה אבד לו. בשל כך הגישה את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
7. הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות ואף התנגד לביצוע השיקים בטענה כי מדובר בשני שיקים שאבדו לו ושלגביהם הגיש בתאריך 1.12.14 תלונה במשטרה, אותה הציג. להתנגדותו צרף גם דף חשבון בנק מתאריך 3.4.15 ולפיו כאמור הוחזר השיק בתאריך 30.11.14 עקב "עבר זמנו".
8. בתאריך 1.11.15 ניתנה הארכת מועד להגשת ההתנגדות וכן הסכימה התובעת כי תינתן רשות להתגונן לאחר חקירה קצרה.
9. בחקירה הסכים הנתבע כי הוא מכיר את וורונובסקי שיש לו חנות והוא נהג למכור לו סחורה פעמיים בשבוע בערך. לדבריו מסר בעבר שיקים לוורונובסקי. כששמע שהשיק בהוצל"פ ניסה לפנות לוורונובסקי אך הלז לא ענה לו.
10. הנתבע נשאל מה ארע לתלונה שהגיש וענה כי הדבר נבדק אך דוקא בשיק שחזר התאריך לא נכון. לדבריו השיק שאבד היה ריק והכיל רק את חתימתו. הוא הכחיש כי החתימה והמספרים והתאריך כולם בכתב ידו. לדבריו חתם על השיק, וזאת בלבד, ותלשו מהפנקס.
11. לדברי הנתבע הוא בחיים לא נותן שיקים של 55,000 ₪ ואף פעם לא רשם שיקים ברוסית אלא רק בעברית.
12. היות וההתנגדות התקבלה עבר התיק לפסים של סדר דין מהיר והתובעת הגישה כתב תביעה. בכתב התביעה חזרה התובעת על העובדה כי השיק נוכה אצלה על ידי וורונובסקי. היא הזכירה כי הנתבע אישר שחתימתו מתנוססת על השיק. לטענתה של התובעת היא אוחזת בשיק כשורה או למצער בעד ערך, כי וורונובסקי ניכה שיקים נוספים של הנתבע אצלה לפני שיק זה וכי על כן על הנתבע לשלם לה את סכום השיק.
13. לכתב התביעה צורף תצהירו של מר אלכס דנילוב שהוא בעל המניות של התובעת.
14. בדיון שהתקיים נחקר מר דנילוב וטען כי הוא נותן שירותים פיננסיים משנת 2004. לטענתו לכל אורך הדרך אנשים פשוט מתחמקים מהחובות ומגישים התנגדויות סרק (פרו' 5/18-19).
15. כשנשאל מה הנהלים הקיימים בעסקו להמנע מתופעות כאלה השיב כי פותחים ללקוח טופס הכרת לקוח בו בודקים עם מי הוא עובד, מה עבודתו ותפקידו ועבור מה קבל את השיק שהוא מעוניין לנכות. כן נשאל הלקוח לשם מה הוא זקוק לאשראי.
16. מנהל התובעת הוסיף ואמר שאם הלקוח היה בסדר הוא היה תובע אותו ולא את הנתבע. לדבריו הוא בודק את השיקים לפעמים דרך D&B ובפעם הראשונה אף מתקשרים למושך השיק ומוודאים שזו חתימתו. יתרה מכך, לדבריו יש לו מצלמות במשרד.
17. מר דנילוב טוען כי אין הוא חייב להתקשר למושך השיק, הוא עושה כן רק כאיזו הגנה. אולם לדבריו במקרה הנוכחי היו כבר מקרים שקבל שיקים משוכים על ידי הנתבע ושיקים אלה כובדו. בפעם הראשונה התקשרו ואישרו שזו חתימתו.
18. מנהל התובעת נשאל מדוע לא וודא בכל פעם שזו חתימתו, היות ולמי שפוקד את משרדו של הנתבע לעתים קרובות קל לגנוב את השיקים וענה כי מדובר באדם אמין שהם עבדו איתו כבר שלוש שנים.
19. מנהל התובעת הסביר כי וורונובסקי אמר לו שקבל את השיק עבור זה שמכר את חנותו לנתבע. לדבריו תבע את וורונובסקי והוציא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.
20. לעניין גובה הריבית שגבה מוורונובסקי טען כי היא בהתאם לחוק אך הוא מוותר על הריבית ורוצה מהנתבע רק את סכום השיק.
21. הנתבע נחקר על תצהירו וטען כי באותה עת בה נמשך השיק היה עצמאי.
22. הוא נשאל מדוע כתב בתצהירו כי השיקים נגנבו או נלקחו שלא בידיעתו וענה כי ראה את השיק ביום שבו חזר מהבנק שאז התקשרו מהבנק ואמרו לו שהתאריך הרשום בשיק אינו נכון.
23. הוא נשאל אם לפי גירסתו וורונובסקי מצא את השיק שלו במקרה וענה כי "הכל יכול להיות. הייתי אצלו הרבה פעמים אבל לא רציתי לקנות את החנות" (פרו' 8/7).
24. הנתבע נשאל מדוע כשגילה שמדובר בוורונובסקי לא פנה שוב למשטרה ודווח לה על כך וענה כי "לא תפסתי אותו, אולי אני אבדתי את זה אצלו בחנות. אני אלך עכשו" (פרו' 8/10).
25. הנתבע נשאל מדוע לא הביא את וורונובסקי לעדות וענה כי אינו יודע היכן הוא. לדבריו החנות שלו, טסלה, נמכרה. מול השיק הקודם שמסר לוורונובסקי, שכובד על ידו, מסר לו וורונובסקי שיק של טסלה, שחזר. השיק שמש כמעין ערבות. ערבות ל27,000 ₪. לדבריו "התקשרו אליי אני שילמתי אותו ונתתי אישור עליו. פעם שניה אני לא משלם כי זה שיקים שלי, אם לא יתקשרו אני לא משלם. לא התקשרו לשנות את התאריך".
26. הנתבע הסכים כי בעבר ניכתה טסלה שיקים שלו. הוא נשאל מדוע אמר בחקירתו הנגדית בשעת ההתנגדות כי וורונובסקי לא קבל ממנו שיקים אלא רק מסר לו שיקים עבור סחורה שספק לו וענה כי לא מדובר בשיק הזה (פרו' 8/26). לדבריו לפני כמה שנים כשהתקשרו אליו השיקים כובדו. הוא עצמו היה אצל אלכס שלא הסכים לקבל שיקים של וורנובסקי. אחר כך הסכים. לדבריו לו היו מתקשרים אליו היה משלם את השיק הזה.
27. כנשאל מדוע הוא מוסר לוורונובסקי שיקים שלו במקום להיפך ענה "בשביל נכיון שיקים בשבילי" (פרו' 8/28).
28. הנתבע נשאל מה קרה עם השיק השני שאבד וענה כי הגיעה תביעה מעו"ד עכשיו.

דיון והכרעה:

1. כאמור ההשאלה הראשונה העומדת להכרעה בתיק זה היא האם השיק נגנב או נלקח מהנתבע. על פי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות " שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". אם כן נטל ההוכחה, משהודה הנתבע כי הוא חתום על השטר, כי השיק אבד או נגנב, הוא על הנתבע. הנתבע התלונן במשטרה כי השיק אבד ולא כי נגנב. התלונה הוגשה ככל הנראה מיד לאחר שהתקשרו אל הנתבע מהבנק ליידע אותו שהשיק חזר. באותו שלב כבר ידע כי לא רק שהשיק "אבד" אלא שמישהו עשה בו שימוש לרעה ומלא בו סכום רציני מאוד. כיצד אם כן התלונן שהשיק אבד ולא נלקח? או שנעשה בו שימוש לרעה?
2. יתרה מכך, במועד זה כבר יכול היה לדעת כי השיק הופקד וכי המוטב בו הוא וורונסקי. כיצד לא התייחס לכך במשטרה? התלונה הוגשה בתאריך 1.12.14 ועד מועד הדיון, בתאריך 20.3.16 - לא נראה כי הנתבע מתעניין לדעת מה מוצאות התלונה. לא מן הנמנע כי מר וורונובסקי והנתבע פעלו בשיתוף פעולה וכי התלונה במשטרה נמסרה בחצי פה על מנת שהנתבע יוכל בה בעת להגן על עצמו מפני תביעה ולאתרג את מר וורונובסקי.
3. מאידך נשאלת השאלה אם התובעת, שקבלה לידיה שיק שמועד פרעונו רשום בצורה שיכולה להקרא "שנויה במחלוקת" היא אוחזת כשורה בשיק. לתשובה לשאלה זו יכולה להיות משמעות רבה שכן במידה והיא אוחזת בעד ערך בלבד לא תוכל, על פי פסק הדין ברע"א8301/13 (טל טריידינג) להתגבר על טענת כשלון תמורה ( כב' השופט הנדל: "בממד זה של דיני השטרות לא זוכה האוחז שיק בעד ערך במעמד מיוחד, במצבים בהם עומד מולו מושך הטוען לכשלון תמורה"). לפי פקודת השטרות שיק שהתקבל בידי אוחז לאחר מועד פרעונו לא יכול להקנות אחיזה כשורה בו. השאלה מה הדין כאשר האוחז מפרש את הכתוב כך שטרם עבר מועד הפרעון.
4. גם כאן, הנטל לסתור את החזקה בדבר האחיזה כשורה הוא על הנתבע (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות). השאלה הנשאלת אם התובעת יכולה להיות אוחזת כשורה של שיק כזה, שאינו שלם ותקין על פי מראהו שכן זמן פרעונו יתכן ועבר (הבנק קבע כי עבר).
5. ברור שהתובעת לא הבחינה בכך שזמן הפרעון עבר שכן רשמה בתעודת הנכיון כי מועד הפרעון 30.11.14 ואף חיכתה למועד זה טרם הפקידה את השיק. לטענת התובעת הספרה 4 עלתה על הכיתוב ולכן לא ניתן היה להבחין במועד הפרעון ופקיד הבנק פרש מספר זה כמספר אחר מאשר 4 בו בזמן שהתובעת פרשה את המספר כ-4.
6. האם מדובר במבחן סובייקטיבי או אובייקטיבי? לטובת המבחן האובייקטיבי ניתן לטעון כי מבחן כזה לא יאפשר לתובעת לנכס לעצמה בשרירות לב פרשנות הפועלת לטובתה. מנגד לטובת המבחן הסובייקטיבי ניתן לטעון כי יש לתהות על כוונת הצדדים ככל שניתן להוכיחה ולא הוגן כי התובעת, שפעלה בתום לב, תשא במלוא הנטל של האחריות לכך שפרשה לא נכון (אם אכן כך פרשה) את הספרה האחרונה של השנה בתאריך השיק.
7. בת"א 16906-08 עדי ישראל קירשטיין נ' צדקת לוי יצחק בע"מ נפסק, מפי כב' השופטת תמר בר אשר צבן, כי שאלת תום-ליבו של האוחז בהמחאה נבחנת ביחס למועד סיחורה (היא מפנה ל ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525 (1971), בעמ' 528, פסק-דינו של כבוד השופט מ' עציוני; ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ, פ"ד כב(1)264 (1968), בעמ' 266, פסק-דינו של כבוד השופט י' זוסמן).
8. באשר למבחן הדרוש לשם קביעה שהאוחז בשטר היה תם לב, מפנה כב' השופטת אל סעיף 91 בפקודת השטרות כי "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב כשמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". על-פי ההלכה הפסוקה "תום-לב פירושו – יושר, ואין רשלנות מעידה על חוסר יושר, שכן אפילו אדם ישר עשוי לפעמים להתרשל, מאידך גיסא, גם אדם שאינו נוהג ביושר, עשוי לנקוט את אמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להיות רשלן" (כב' השופטת מפנה אל ע"א 244/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג(4) 804 (1999), בעמ' 811, פסק-דינו של כבוד הנשיא א' ברק). תום הלב של האוחז בשטר נבחן אם כן, כך היא קובעת, על-פי מבחן סובייקטיבי, ודי שהאוחז יוכיח שנהג ביושר, גם אם לא בהכרח נהג בדרך המקובלת האובייקטיבית (היא מפנה אל לרנר, עמ' 235-233). התובע, לדעתה, אינו נדרש לערוך חקירות ודרישות בעניין כשרות השטר ודי בהתנהגות שאינה מתעלמת מחשדות סבירים (היא מפנה אל ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד נו(1) 204 (1981), בעמ' 112).
9. התובעת הוכיחה כי במועד קבלת השיק בחנה אותו ופרשה אותו ככולל את מועד הפרעון העתידי. אם כן בשל כך יש לראותה כאוחזת כשורה בשיק ולחייב את הנתבע, שלא הוכיח כי השיק אכן נגנב ממנו, בתשלום הסכום הנקוב בו.
10. סיכומו של דבר - אני דוחה את ההתנגדות ומחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך 6,000 ₪. סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום. תיק ההוצל"פ שמספרו 503501-12-14 ישופעל.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ז, 19 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.