פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת דורית קוברסקי) שניתן בת.א. 52289-05-12, ביום 31.3.2015, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב, יניב דוידוביץ (להלן: "המשיב"), ונקבע כי על המערער, רונן רזון (להלן: "המערער") לשלם למשיב סך של 83,467 ₪ בגין אי עמידתו בתנאי סעיף 9 לפסק הבורר, שניתן על ידי הבורר עורך הדין עמי הלביא ביום 18.7.2010, ואושר בבית המשפט ביום 17.1.2010.

העובדות

1. המערער והמשיב היו שותפים עסקיים בחברה פרטית בשם "דר רוד חברה לבניין בע"מ", אשר עסקה בניהול ופיקוח על פרויקטים בתחום הבניה. לאחר שהתגלע סכסוך עסקי רחב בין השניים בגין מספר עסקאות, הוסכם על מינוי בורר מכריע. בתום ארבע שנים ניתן פסק בוררות, שהתייחס בין היתר לדירה באילת (להלן "הדירה" או "הנכס"), בה היו הצדדים שותפים בחלקים שווים במחצית מהזכויות בדירה.

2. בסעיף 9 לפסק הבורר המתייחס לדירה, נקבע כי על המערער להמציא למשיב דין וחשבון מפורט לגבי ההכנסות מהדירה, ולהעביר למשיב מחצית מחלקו בהכנסות, בניכוי תשלומי המשכנתא. עוד נקבע, כי במידה והמערער לא ימציא פירוט מלא של ההכנסות, יהיה עליו לשלם למשיב סכום של 48,000 ₪ בגין הזמן שחלף, וכן סך נוסף של 2,000 ₪ בגין כל חודש שיחלוף ללא מסירת הפרטים למשיב כנדרש. עוד נקבע, כי במידה והדירה תימכר ע"י המערער - ישלם המערער למשיב את חלקו היחסי בתמורה שתתקבל. אין חולק כי ביום 17.2.2011 נמכרה הדירה.

3. משלא קיבל לטענתו את הדו"ח כנדרש, פנה המשיב להוצל"פ לשם מימוש פסק הבורר. המערער טען להגנתו שמילא אחר הוראות סעיף 9 לפסק הבורר, והגיש מסמכים התומכים בטענה זו. מאחר והדירה נמכרה, נקבע שאין מקום למתן צו עשה בנוגע לרישום הערת אזהרה על שם המשיב כפי שקבע הבורר, ונקבע על ידי רשמת ההוצל"פ שאין לה סמכות לדון בשאלה האם המסמכים שהגיש המערער אכן עומדים בדרישת סעיף 9. משכך פנה המשיב לבית המשפט בהליך נפרד על מנת לברר סוגיה זו. פסה"ד הוא מושא הערעור.

4. בהליך בפני בית משפט קמא, עתר המשיב כי בית המשפט ייקבע שהמערער לא עמד בדרישות סעיף 9 לפסק הבורר, ויחייבו בסכומים המפורטים בפסק הבורר. בית משפט קמא קיבל את התביעה, וקבע כי המערער לא עמד בהוראות פסק הבורר, וכי על כן עליו לשלם למשיב סך של 83,467 ₪, שכן הדו"ח שהגיש לא ענה על הוראות הבורר. בית המשפט הגדיר את הדו"ח שהוגש כ"מטושטש ובלתי קריא בחלקו", לא מפורט, ולא מספק בנוגע לחודשים 10/05 עד 06/06 בהם יכול והדירה הייתה מושכרת, וכן קבע כי חלק מן התשלומים שקיבל המערער כדמי שכירות עבור הדירה שולמו במזומן והושמטו מהדו"ח על אף שהיוו הכנסה נוספת של המערער, מה גם שהמערער סירב להציג דפי חשבון אשר היה בהם כדי לתמוך בטענתו שדמי השכירות הופקדו בחשבון כראוי, וזאת בטענה שמר ארדיטי, שותפו לדירה לא הסכים לכך - טענה אשר הוכח כי אין לה כל בסיס.

בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המערער לקזז הוצאות שהוציא ביחס לדירה, וכן הפסדים מעסקה נפרדת (עסקת שמרלינג) אליה התייחס הבורר.

טענות הצדדים בערעור

5. המערער משיג על קביעתו של בית משפט קמא כי הדו"ח אותו העביר לידי המשיב והמסמכים השונים לא מילאו אחר דרישות סעיף 9. לטענתו, היה על בית משפט קמא לבחון את מכלול המסמכים שהועברו למשיב, ולא להסתפק בהפניה כללית לטבלת ה"אקסל", אשר לפי קביעתו אינה עונה על דרישות סעיף 9 לפסק הבורר. מוסיף המערער וטוען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לטענה לפיה על פי הדין והנסיבות, לא היה חייב המערער לשמור תיעוד של חוזים והפקדות שונות, שכן המערער לא יכול היה לצפות שהבורר יקבע שהמשיב היה שותף גם הוא בנכס.

עוד טוען המערער, כי בית משפט קמא שגה, שעה שדחה את טענת הקיזוז, שכן בכך יוצר בית המשפט מצב אבסורדי בו לפי פסק הבורר המשיב הוא שותף שווה זכויות בנכס, ומאידך, על פי פסק הדין, הוא פטור מעלויות הכשרת הדירה למגורים ותפעולה השוטף. לטענת המערער, לא ייתכן שהבורר התכוון לקבוע שהמשיב שותף אך ורק להכנסות שינבעו מהנכס, ולא שותף להוצאות.

6. מנגד טוען המשיב כי פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק וראוי, אין מקום להתערב בקביעותיו, ודין הערעור להידחות.

ד י ו ן

7. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

8. אקדים ואציין, כי פסק הבורר הוא חלוט ואושר על ידי בית המשפט, ובית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על קביעותיו החלוטות. כל אשר נדרש בית משפט קמא הוא ליישם את אשר קבע הבורר.

9. הבורר קבע בסעיף 9 לפסק הבורר הוראות כדלקמן:

"הוכח בפניי כי גם בעסקה זו התקיימה שותפות אד-הוק בחלקים שווים בין דוידוביץ ובין רזון. כך גם על פי עדות רזון, ומכלול הנסיבות (עיתוי ההחזר, אופן ההחזר וסכומו) עולה כי דוידוביץ לא התחרט ולא ביטל את השותפות, ובהתאם אני קובע, כי על רזון ליתן דין וחשבון מפורט לגבי ההכנסות מנכס זה, ולהעביר לדוידוביץ מחצית מחלקו בהכנסות שצמחו מעסקה זו (בניכוי תשלומי המשכנתא) וכי תירשם הערת אזהרה במשרדי רשם המקרקעין בגין חלקו של דוידוביץ ביחידה שיוחדה לחייב בדירה זו וזאת בתוך 30 יום ממועד פסק הבורר. במידה ורזון לא ייתן פירוט הכנסותיו מנכס זה כאמור לעיל, אני מורה כי רזון ישלם לדוידוביץ סך 1,000 ₪ בגין כל חודש ממועד הגשת תביעתו של דוידוביץ ועד מועד הפסק ובסך הכל 36,000 ₪ בגין העבר. כל עוד רזון לא המציא פירוט הכנסות מנכס זה לדוידוביץ יהא עליו לשלם לדוידוביץ סך של 2,000 ₪ כל חודש מדי חודש בחודשו. במידה והנכס יימכר יהא על רזון לשלם את חלקו היחסי בתמורה".

ביום 12.8.2010, בעקבות בקשה לתיקון טעות בפסק הבורר תוקן החיוב הכספי המופיע בס' 9 ונקבע על ידי הבורר כדלקמן:

"אני מקבל את טענת דוידוביץ כי נפלה טעות אריתמטית בידי הבורר והסכום הנכון לתשלום צריך להיות 48,000 ₪ (ולא 36,000 ₪) כפי שמופיע בפסק הבורר ולפיכך אני מורה לתקן את הסעיף... ולהעמיד את הסך לתשלום בגין העבר על סך 48,000₪".

10. מעיון בסעיף 9 ניתן לראות כי הבורר ששמע את כל טענות הצדדים קבע מה הדין למקרה שהמערער לא יגיש את הדו"ח כנדרש, ומה גובה הקנס המותנה למקרה שהמערער לא יעמוד בהוראות הסעיף כלשונו. משכך לא ניתן לחרוג מגבולות הגזרה אותה התווה הבורר במפרוש בפסק דינו, אותו יש ליישם כלשונו.

11. שתיים הן הסוגיות הדורשות הכרעה בענייננו. הראשונה, האם עמד המערער בדרישת סעיף 9 לפסק הבורר וסיפק למשיב פירוט מלא של ההכנסות בדו"חות בנוגע לדירה; והשנייה, האם ניתן לקזז מהסכום שנפסק ע"י בית משפט קמא את ההוצאות שהוציא המערער לשם הכשרת הדירה למגורים, וכן ההוצאות לגבי עסקת שמרלינג.

12. עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מלמד כי ביהמ"ש יישם את הוראות הבורר כלשונן, וקבע כי הדו"ח שהגיש המערער אינו עומד בדרישות פסק הבורר, ואין כל סיבה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא קבע כי הדו"ח שהוגש הוא "מטושטש מאוד", ואינו משקף את כלל ההכנסות מהנכס, דהיינו היו הכנסות שהמערער לא כלל בדו"ח ולא שיתף בהן את המשיב. משכך, בצדק נקבע כי המערער לא עמד בדרישות סעיף 9 לפסק הבורר, מה גם שביהמ"ש מצא סתירות בין עדות המערער לבין עדויות העדים מר אלוש ומר ארדיטי, שהיו אמינות עליו.

מדובר בקביעות עובדתיות מבוססות ומנומקות ומהתרשמות בלתי אמצעית של בית משפט קמא מהעדים שהופיעו בפניו וממכלול הראיות. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, שבדקה את הראיות, שמעה את העדים והתרשמה ממהימנותם, אלא במקרים חריגים אשר המקרה דנן אינו נופל בגדרם [ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (פורסם בנבו, 9.8.10)].

13. לגבי טענת המערער כי היה מקום לאפשר קיזוז - דין הטענה להידחות. משנקבע במפורש בסעיף 9 לפסק הבורר כי את הקיזוז ניתן יהיה לבצע רק כנגד הוצאות המערער בגין המשכנתא, לא ניתן להרחיב היריעה, ולאפשר קיזוז הוצאות אחרות בגין הכשרת הנכס למגורים, לא כל שכן בגין עסקה נפרדת לחלוטין - עסקת שמרלינג.

סוף דבר

14. לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא, ואני קובעת כי דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ אשר ישולמו מתוך הפיקדון ויועברו למשיב באמצעות בא כוחו. יתרת הפיקדון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום ט"ז בטבת, תשע"ו (28 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.