1. כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות שעניינן - החזקת סכין, איום ותקיפה (אירוע אחד). בפיתחה של החלטה זו אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם.

2. הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית, ממנה עולה כי הנאשם סובל ממחלה נפשית כרונית . עוד עולה כי בעת ביצוע העבירות - לא היה הנאשם יכול להימנע מעשיית המעשים, בהיותו במצב פסיכוטי ולכן לא יכול לשאת באחריות למעשיו – נבצרות מהותית. לעומת זאת – על פי אותה חוות דעת - מצבו של הנאשם כיום מאפשר לו להבחין, באופן פורמאלי, בין טוב ורע ובין מותר ואסור. הוא יכול לשתף פעולה עם סנגורו ולהופיע בפני שופט. מכאן עולה כי לא קיימת נבצרות דיונית.

למרות יכולת האבחנה כיום, סבור הפסיכיאטר כי הנאשם זקוק להמשך טיפול במחלקה פסיכיאטרית סגורה. הסנגור סבור כי די בכך שהנאשם מאושפז מרצונו, כאשר תלוי נגדו צו לאשפוז מרפאתי כפוי. המאשימה סבורה כי על ביהמ"ש להוציא צו לאשפוז כפוי.

3. נראה שאין מחלוקת בין ב"כ הצדדים בעניין זה שהמעשים נשוא כתב האישום אכן בוצעו. בנוסף, אין מחלוקת בעניין זה שהנאשם לא יכול היה להימנע מעשיית המעשים עקב מצבו הנפשי באותה עת (- נבצרות מהותית). נראה שאין מחלוקת של ממש גם לעניין מצבו כיום (- העדר נבצרות דיונית).

המחלוקת מתמקדת באופן הראוי לסיום ההליך - האם יסתיים בהפסקתו, באמצעות הקביעה כי הנאשם אינו בר עונשין – עפ"י סעיף 170 לחסד"פ והילכת מאיר, או בזיכוי - מאחר והנאשם לא יכול היה להימנע ממעשה העבירה בשל העדר מודעות - סעיף 34 ח' לחוק העונשין והלכת וחנון (וחנון - רע"פ 2675/13, מאיר - ע"פ 2947/00).

יצויין כי בעניין וחנון צפוי להתקיים דיון נוסף. למיטב ידיעתי, טרם נקבע מועד להליך זה.

4. המצב המשפטי כיום איננו חד משמעי בכל הקשור לאופן הטיפול המשפטי בשני סוגי הנבצרות – ביחד או לחוד. מתקבלות החלטות משפטיות שונות. אני סבורה כי בענייננו - כאשר הנבצרות הנפשית של הנאשם הינה מהותית מובהקת ולא דיונית - המקרה הינו פשוט יחסית ונכון יהיה לזכות את הנאשם. זאת בהיותו חוסה תחת כנפי ההגנה של סעיף 34 ח' לחוק העונשין ובהיות המקרה דומה בפרמטרים הרלבנטיים לסוגיית וחנון.

במסגרת הערת אגב אציין כי דעתי שונה במקרה שהנבצרות הינה דיונית (סיטואציה של נבצרות דיונית איננה תואמת את הנסיבות בסוגיית וחנון).

5. אשר לאשפוז בכפיה - מאחר ולא התקבלה ההבהרה שהתבקשה מן הפסיכיאטר המחוזי, הרי לנוכח הסמכות המוקנית לפסיכיאטר על פי חוק - להוציא הוראת אשפוז בעת הצורך - החלטתי מיום 19.5.15 בעינה. יצויין כי אי הבהירות בחוות הדעת נובעת מן הפער לכאורה שבין תיאור מצבו של הנאשם כיום – מבין/מבחין/מבדיל לבין הנזקקות הנטענת המצריכה טיפול כפוי במחלקה סגורה. עם זאת, אם וכאשר תתקבל הבהרה מטעם הפסיכיאטר המחוזי - ניתן יהיה לפנות לביהמ"ש בנקודה זו.

6. מזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ה, 10 יוני 2015, בהעדר הצדדים.