בפני בקשת התובע לאישור פסק בורר.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע תוך 15 יום ביום 15/3/18. עד למועד כתיבת החלטה זו לא המציא הנתבע תגובה לבית המשפט.

סעיף 23 (א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע כי :

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט."

בית משפט מוגדר בסעיף 1 לחוק הבוררות כבית המשפט המחוזי, למעט סעיפים 5 ו-6.

אולם על פי סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, אשר תוקן בתיקון מס' 15 מיום 13.2.1992:

"הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות".

סעיף זה מהווה הסדר מיוחד המשנה את כללי הסמכות העניינית הרגילים, ומהווה חיקוק ספציפי, אשר גובר על הוראותיו הכלליות של חוק הבוררות. אמור מעתה, בית המשפט שהעביר סכסוך לבוררות – הוא אשר מוסמך לאשר את הפסק שניתן (ראו גם: רע"א 4369/02‏ דורון נ' דורון פ''ד נח(1) 241).

בענייננו, בית המשפט המעביר הינו בית משפט השלום ולו מוקנית הסמכות לאשר את הפסק הבוררות על פי חוק סעיף 79ב(ג) הנ"ל.

אשר על כן, מכח סמכותי בהתאם לסעיף 23 (א) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968, הנני מאשרת את פסק הבוררות.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.