1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת רחל חוזה) מיום 30.4.15, בת"ק 3776-12-14.

רקע ותוכן פסק הדין קמא

2. המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במכירת כתבי שירות בתחום שירותי הדרך, לרבות שירותי גרירה לרכבים.

3. המשיב רכש מנוי אצל המבקשת לתקופה הרלוונטית לתביעה הקטנה שהוגשה.

4. ביום 13.10.2014, בסמוך לשעה 20:00, פנה המשיב אל המבקשת וביקש לקבל שירותי גרירה מאעבלין אל האחסנה של חברת פיק אפ בצ'ק פוסט ברח' מקלף 31 בחיפה, והמבקשת ביצעה את הגרירה המוזמנת.

5. בחלוף כשבוע, ביום 20.10.2014, פנה המשיב בשנית למבקשת בבקשה לגרור את רכבו מרח' מקלף 30 בצ'ק פוסט חיפה אל העיר טייבה.

6. נציגת המבקשת הסבירה למשיב כי כתב השירות המסדיר את תנאי קבלת השירות קובע כדלקמן:

"מנוי זכאי לגרירה אחת ללא תמורה או התנעה אחת ללא תמורה בגין מקרה או שורת מקרים הקשורים קשר סיבתי האחד לשני ואשר לא טופלה במוסך וחזרה על עצמה בפרק זמן של עד שלושה חודשים, תחייב את המנוי בהצגת חשבונית תיקון תוך 14 יום, ועד להצגת החשבונית יושאר אמצעי תשלום לביטחון, במידה והתקלה חוזרת על עצמה גם לאחר שתוקנה, ינתן השירות בתשלום מוזל" (ציטוט מכתב השירות לפרטי ומסחרי, מהדורת אוגוסט 2012, סעיף 8(ג), שהעתקו צורף לבקשת רשות הערעור).

7. המשיב השיב, כי אין ברשותו כרטיס אשראי לגיבוי או מזומן וכי הוא מזמין גרר פרטי.

8. ביום 22.10.2014, פנה המשיב במכתב אל המבקשת, הנושא כותרת "החזר כספי עבור הגרירה", במסגרתו טען כלפי המבקשת כי סירבה לבצע את הגרירה מהסיבה שביצעה גרירה של הרכב לפני כשבועיים ועקב זאת הוא נאלץ להזמין גרר פרטי ולשלם לו סכום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

9. משלא נענה בחיוב על ידי המבקשת, הגיש כתב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרתו תבע מספר נזקים, ובכללם את הוצאות הגרר הפרטי בשיעור של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

10. בפסק הדין קמא, מיום 30.4.15, קבעה השופטת קמא כדלקמן:

א. כי קיבלה את טענת המשיב, כי הגרירה השנייה שהתבקשה היתה עקב תקלה חדשה שאירעה ברכבו, ולא היתה אותה תקלה שחייבה את הגרירה הראשונה, ואף לא תקלה מתמשכת של אותה גרירה ראשונה.

ב. אמנם המשיב לא המציא קבלה על התיקון השני שביצע ברכבו, אך המציא קבלה בדבר התיקון הראשון מיום 15.10.2014.

ג. המשיב גם המציא אישור כי עבר ברכבו בשירותי מנהרות הכרמל ביום 19.10.2014. עובדה זו מלמדת לכאורה שבפרק הזמן שבין יום 15.10.2014 ועד ליום 20.10.2014 (מועד הגרירה המבוקשת השנייה), רכבו של המשיב היה תקין. לכן היה זכאי לגרירה נוספת, עת אירעה ברכבו התקלה החדשה (השנייה), ללא חיוב בתשלום וללא הצגת אמצעי תשלום.

ד. בנסיבות אלה, יש הצדקה לחייב את המבקשת לשלם למשיב את סכום הגרירה הפרטית שביצע, בסכום של 2,360 ₪.

ה. השופטת קמא דחתה את יתר טענות הנזק שטען להם המשיב דוגמת הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.

נימוקי בקשת רשות הערעור

11. בנימוקי בקשת רשות הערעור טענה המבקשת כדלקמן:

א. טעה בית המשפט קמא כשלא קיבל את טענות המבקשת כי עמדה בכל המתחייב ממנה על פי כתב השירות, ומנגד המשיב סירב להשאיר אמצעי תשלום לגיבוי, ולהמציא חשבוניות תיקון כנדרש בכתב השירות.

משסירב המשיב לעשות כן, בצדק לא סיפקה המבקשת את שירות הגרירה השני שהתבקש.

ב. טעה בית המשפט קמא כשקבע שהתקלה נשוא הגרירה המתבקשת השנייה היא תקלה חדשה, שלא קשורה לתקלה נשוא הגרירה הראשונה, מבלי להתייחס לסמיכות הזמנים שבין שתי התקלות, ולנוכח העדר קבלת תיקון אודות התקלה השנייה, ממנה היינו יכולים ללמוד מה מהות התקלה השנייה וקישרה הסיבתי האפשרי לתקלה הראשונה.

מדגישה המבקשת כי אין בחשבונית שירותי מנהרות הכרמל כדי ללמד, כי לא היתה זו תקלה אחת מתמשכת ברכבו של המשיב.

ג. טעה בית המשפט קמא בהתעלמו מן העובדה כי חשבונית התיקון הראשון הוגשה רק בשלב הדיון, דבר המטיל צל כבד של מהימנות על עדותו של המשיב אותה קיבל בית המשפט כמהימנה.

ד. טעה בית המשפט קמא בהתעלמו מהפרת התחייבותו של המשיב כלפי המבקשת לצורך קבלת שירות בהתאם לתנאי כתב השירות.

ה. לחילופין, סבורה המבקשת כי טעה בית המשפט קמא כשפסק למשיב את מלוא עלות הגרירה הפרטית בשיעור של 2,360 ₪, בעוד אשר המשיב התבקש להשאיר סך גיבוי בשיעור של 1,290 ₪ המהווים את עלות הגרירה למבקשת.

תשובת המשיב לבקשה

12. בהתאם להחלטתי השיב המשיב לבקשה, וציין כדלקמן:

א. פסק הדין של בית המשפט קמא נכון וצודק, מבוסס על חומר הראיות ו/או העדויות שנשמעו בפניו, ואין הצדקה כי ביהמ"ש זה יתערב בו.

ב. גירסת המשיב שהתקבלה בבית המשפט קמא היא, כי המבקשת סירבה לגרור את הרכב בפעם השנייה בנימוק שמדובר באותה תקלה, למרות הסבריו ותחנוניו של המשיב כי לא מדובר באותה תקלה.

ג. המשיב שיכנע את בית המשפט קמא, לאור הצגת קבלת התיקון של התקלה הראשונה, והצגת חשבונית ממנהרות הכרמל, כי בתאריך 19.10.2014 (בין התקלה הראשונה לתקלה השנייה), הרכב היה תקין והיה במצב נסיעה.

ד. משהוכיח המשיב כי בין התקלה הראשונה לשנייה הרכב היה תקין ובמצב נסיעה, לא חלה עליו החובה להציג חשבונית בגין התקלה השנייה, מה גם שאין ברשותו חשבונית תיקון בגין התקלה השנייה, שכן היה מדובר בתקלה פשוטה מאוד של חיבור ברגים.

ה. לאור כל אלה, ביקש המשיב לדחות את בקשת רשות הערעור.

תשובת המבקשת לתשובת המשיב

13. המבקשת השיבה לתשובת המשיב בה חזרה על עיקרי בקשתה, והדגישה כדלקמן:

א. עצם נסיעת רכבו של המשיב במנהרות הכרמל, בין התקלה הראשונה לשנייה, איננה מלמדת על העדר קשר סיבתי אפשרי בין התקלה הראשונה לתקלה השנייה. רק חשבונית תיקון התקלה השנייה היתה יכולה ללמדנו על מהות התקלה וקשרה הסיבתי לתקלה הראשונה, אך זו לא נמסרה למבקשת.

ב. טענת המשיב כי המבקשת סירבה לתת לו שירותי גרירה בתקלה השנייה באופן שרירותי אינה אמת. המבקשת ציינה באזני המשיב את תנאי כתב השירות, והיתה מוכנה לשלוח שירות גרירה בכפוף לאמצעי תשלום שיושאר על ידו, אך הוא סירב לכך.

דיון והכרעה

14. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיב, בתשובת המבקשת, בפסק הדין קמא ובפרוטוקולים נשוא הדיון בבית המשפט קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

15. נחזור ונציין את שהדגישו בתי המשפט השונים לא פעם, כי מטרתו של בימ"ש לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר, שאינו יקר, בתביעות בסכומי כסף קטני ובכך למנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה

לנוכח הליך מהיר זה גם נקבע בדין ונפסק כדלקמן:

א. צד שאינו שבע רצון מהחלטת בית משפט לתביעות קטנות, לא עומדת לו זכות ערעור אלא רק בקשת רשות ערעור.

ב. במסגרת ערעור יש להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט לתביעות קטנות, בפניו התברר העניין, במיוחד בשאלות עובדה ומהימנות.

ראה סיכום הפסיקה בנדון:

רת"ק (ב"ש) 45380-01-12 דיזנהוויז בע"מ נגד לנגר (פורסם במאגר "נבו").

רת"ק (חיפה) 24816-04-15 גלזר נגד מונצ'רס (פורסם במאגר "נבו")

16. ביהמ"ש העליון גם אמר את דברו בנדון ממש לאחרונה (בתאריך 20.5.2015) ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נגד אילנה משיח (פורסם במאגר נבו), כדלקמן:

"ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל [פורסם בנבו] (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012)). לא כל שכן כאשר, בדומה למקרה דנן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים. ודוק – המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר. האמור לעיל, הנוגע לבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות, נכון שבעתיים כשמדובר בבקשת רשות ערעור שניה, לבית משפט זה..." (ציטוט מסעיף 4 להחלטה).

17. מן הכלל אל הפרט – המקרה דנן.

השופטת קמא קבעה קביעה עובדתית, בין אם לנוכח מתן אמון בגירסת המשיב, ובין אם לנוכח המסמכים שהוצגו לה (חשבונית התיקון הראשון וחשבונית נסיעה במנהרות הכרמל), כי התקלה השנייה איננה קשורה סיבתית לתקלה הראשונה.

השופטת קמא גם לא ייחסה חשיבות בעלת משקל לעובדת אי הצגת חשבונית תיקון התקלה השנייה, במיוחד לנוכח עדותו של המשיב כי לא שילם על התיקון השני כיוון שדובר בתקלה פשוטה של השתחררות ברגים (עמ' 2 לפרוט' ישיבת יום 30.3.15 ש' 27).

כאמור, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, במיוחד במסגרת בימ"ש לתביעות קטנות, אלא רק במקרים חריגים, והמקרה הנדון אינו כזה.

18. בנתונים אלה, וכשמדובר, לנוכח הקביעה העובדתית דלעיל, בשתי תקלות שונות, היה על המבקשת לבצע גרירה של רכבו של המשיב נוכח התקלה השנייה, ללא דרישה להצגת אמצעי תשלום, גם על פי כתב השירות שלה.

בנדון נפנה לסעיף 8(ג) לכתב השירות, שצוטט בסעיף 6 לעיל, הרלוונטי רק כאשר יש קשר סיבתי בין שתי התקלות, דבר הנשלל על ידי קביעתה העובדתית דלעיל של השופטת קמא.

19. סבורני גם, וראוי שתיקח זאת המבקשת לתשומת לבה, כי סעיף 8(ג) לכתב השירות המצוטט לעיל, איננו ברור דיו מבחינת הניסוח, הן מבחינה לשונית והן לאור האפשרות, כי עלול בנוסחו להביא לתוצאה לא רצוייה מבחינתה, דוגמת המקרה דנן.

עלול להיווצר מצב בו תסבור המבקשת, בין אם נוכח סמיכות התקלות ובין אם סיבה אחרת, כי עלול להיות קשר סיבתי בין שתי התקלות, ולכן תדרוש אמצעי תשלום לבטחון, שיסורב על ידי בעל המנוי. בדיעבד, יתברר כי לא היתה הצדקה לדרוש זאת מבעל המנוי, שכן מדובר בשתי תקלות נפרדות, והמבקשת עלולה למצוא עצמה בתביעת פיצויי מוצדקת מצד בעל המנוי על נזקיו עקב סירובה לבצע את הגרירה ללא דרישות כלשהן, דוגמת המקרה דנן.

20. אין גם מקום להתערב בפסיקת גובה הנזק כפי שנקבע על ידי השופטת קמא, שכן נזק זה הוכח על ידי המשיב, והיה ראוי לפסוק לו פיצוי מלא בגינו, כפי שפסקה השופטת קמא.

21. על כן, כאמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מורה.

22. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בבקשת רשות ערעור זאת בסכום של 1,000 ₪, שישולם לידיו מתוך סכום הערבון שהפקידה המבקשת, והיתרה תוחזר לידיה, באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.