1. בתאריך 16/2/15 נערך הסכם בין הצדדים לפיו התובע התחייב להעביר לנתבעים את מלוא זכויותיו במסעדת הגריל הרומני הנמצאת ברח' דוד פינסקי 2 בחיפה על כל תכולתה תמורת סך של 65,000 ₪ כולל מע"מ.

2. עפ"י הוראת סעיף 4 להסכם, זכויות התובע יועברו לנתבעים החל מיום 1/3/15 ולאחר חתימת הסכם שכירות מול בעל הנכס מר יוסי זונטג (להלן: "המשכיר").

3. בסעיף 3 סוכם שהתמורה המוסכמת תשולם לתובע לאחר חתימת הסכם שכירות עם המשכיר.

4. בנוסף סוכם בסעיף 10 של ההסכם "שקיום ההסכם מותנה בהסכמת המשכיר מר יוסי זונטג, להשכרת המרפסת הצמודה למסעדה, וכן הסכמתו להשכרת המסעדה כמקשה אחת".

5. סוכם גם שצד המפר את הוראות ההסכם, יפצה את הצד המקיים בסך 6,500 ₪.

6. בסופו של דבר, העסקה בין הצדדים לא יצאה אל הפועל.

7. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעים ע"ס 10,500 ₪.

8. התובע טען בתביעתו, בין היתר, כדלקמן:

א. הוא קיבל הסכמה עקרונית מטעם המשכיר שהוא מוכן ומסכים להשכיר את המבנה של המסעדה לנתבעים בהתאם לתנאים המפורטים בחוזה.

ב. כעבור מספר ימים מחתימת ההסכם, התובע הפקיד בידי הנתבעים את המפתח של המסעדה.

ג. עד לתאריך 2/3/15 לא נחתם הסכם בין הנתבעים לבין המשכיר.

ד. בערב יום 3/3/15 שלח נתבע מס' 1 מסרון לתובע והודיע:

"אחי, אני מוכן לתת 40 אלף כולל מע"מ, או 33 מזומן. מבחינתי מחר לסגור את הכל. אבל תחשבו על זה ותודיעו לי מחר מכיוון שיש מקום בכרמל שאנחנו ב-10 בבוקר בפגישה שניה כבר. אם אתם בעניין אז צריך לקבוע מחר עם יוסי ולחתום איתו. לילה טוב".

ה. כמו כן, נטען ע"י התובע כי באותו יום הנתבע התקשר למיופה כח מטעם התובע וטען שהציוד שנמצא במסעדה הינו "חסר ערך" וכי הנתבעים שוקלים את צעדיהם.

ו. הנתבעים ניצלו את מצבו הקשה של התובע, שלא היה מסוגל לעבוד בשל האירוע מוחי שעבר ולכן היה זקוק לכסף באופן מידי.

9. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, בין היתר, כדלקמן:

א. הסכמת הצדדים לפרטי החוזה נבעה עקב לחץ רב שהופעל כלפיהם וכי לא היתה ברירה בידם, אלא להסכים לחוזה, אם ברצונם לרכוש את הזכויות במסעדה.

ב. הנתבעים התעקשו להוסיף לחוזה סעיף שההסכם תקף אך ורק במידה ויש הסכמה מלאה בינם לבין המשכיר.

ג. התנאי הקריטי מטעם הנתבעים היה השכרת המרפסת הצמודה למסעדה כמקשה אחת עם השכרת המסעדה, סעיף שהופר.

ד. ביום 1/3/15 המשכיר שלח לנתבעים חוזה שכירות שאינו מתייחס למרפסת, אשר כלל דרישה להפקדת ערבות בנקאית בשווי 9 חודשי שכירות וכי הביטוח של הנכס יהיה ע"ש המשכיר.

10. הנתבע מס' 1 העיד כי לאחר חתימת ההסכם עם התובע הוברר כי המרפסת מושכרת לאדם אחר בשם אראל, אשר הסכים להשכיר לנתבעים את המרפסת תמורת 1,200 ₪ לחודש בשנה הראשונה, עם אפשרות להארכות שנתיות, כאשר בשנה השניה השכירות תועלה לסך 1,500 ₪ ובכל שנה נוספת בשיעור 10% נוספים.

הנתבע אישר בעדותו כי ביום 19/2 התקציב של הנתבעים עבור השכירות של המרפסת הינו סך 1,000 ₪ לחודש בתוספת 15% לכל שנה.

דיון והכרעה:

11. אין מחלוקת שההסכם שנערך בין הצדדים השאיר פתחים בפני הנתבעים לא לקיימו כגון בהעדר הסכם שכירות עם המשכיר או חוסר אפשרות לשכור גם את המרפסת.

12. ההסכם נחתם ביום 16/2/15, כאשר תקופת השכירות היתה אמורה להתחיל ביום 1/3/15 וההיגיון מחייב שהנתבעים ידאגו להסדרת חתימת ההסכמים עם המשכיר ועם המחזיק במרפסת עד למועד תחילת השכירות, דבר שלא נעשה על ידם.

13. הנתבעים טענו שההסכם עם המשכיר לא נחתם עד 1/3/15 עקב סחבת מטעם המשכיר וכי תנאי השכירות של המרפסת לא היו מקובלים עליהם.

14. לאור הודעת הנתבע מס' 1 במסרון מיום 19/2/15 לעניין דמי השכירות שהנתבעים היו מוכנים לשלם עבור המרפסת נראה לי שלא היתה כל הצדקה שהנתבעים לא ישכרו את המרפסת, למעט טענת הנתבע מס' 1 שמר אראל, שהחזיק במרפסת, לא נראה לו.

15. ביהמ"ש סבור שאף לא היתה כל בעיה להגיע להסכם חתום עם המשכיר עד 1/3/15 ועובדה היא שבמסרון שנשלח ע"י נתבע מס' 1 לתובע מיום 3/3/15 הוא ציין: "... אם אתם בעניין אז צריך לקבוע מחר עם יוסי ולחתום איתו".

מהאמור ניתן ללמוד שהתנאים של המשכיר היו מקובלים על הנתבעים.

16. ההצעה שהוצעה ע"י נתבע מס' 1 במסרון מיום 3/3/15 מלמדת על חוסר כדאיות לעסקה מטעם הנתבעים או על ניסיונם "להוציא" מהתובע מחיר זול בהרבה מהסכום שצוין בחוזה.

17. מבחינה משפטית, אי כדאיות בעסקה, אינה מזכה מי מהצדדים לא לקיימו.

18. הניסיון לגרום להוזלת העסקה ללא כל הצדקה עניינית אינו מצדיק התנערות מקיום ההסכם.

19. מה עוד שהדברים נעשו אחרי 1/3/15 שהוא המועד שנקבע עפ"י ההסכם לתשלום התמורה לתובע.

20. במסרון מיום 3/3/15 הנתבע מס' 1 אף הודיע לנציג התובע: "שיש מקום בכרמל שאנחנו

ב-10 בבוקר בפגישה שניה כבר". דברים שיכולים ללמד שהנתבעים החליטו בעוד מועד לסגת מההסכם שנחתם עם התובע מבלי להודיע לו על כך.

21. ביהמ"ש סבור שהנתבעים הפרו את תנאי ההסכם עם התובע ללא כל הצדקה חוקית וחובתם לפצותו בגין הנזקים שנגמרו לו.

22. באשר לגובה הפיצוי, הרי בהסכם סוכם על פיצוי מוסכם בסך 6,500 ₪ ואין מקום לתבוע סכומים נוספים לסכום זה ואף ביהמ"ש רשאי להפחית את הסכום הנ"ל, אם הוא רואה שהסכום אינו סביר בנסיבות העניין.

23. בהתחשב בנסיבות העניין, ובהתחשב בעובדה שזכויות התובע במסעדה נמכרו לאדם אחר פחות משבועיים מיום 3/3/15 מבלי לציין את התמורה שנתקבלה (סעיף 21.7 של כתב התביעה) אני מעמיד את סכום הפיצוי ע"ס 3,000 ₪ בלבד.

24. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בתוספת 250 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום ותסרוק את המוצג ת/1 בתיק.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.