1. הנתבע עותר להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בקריות בשל העדר סמכות מקומית עקב מקום מגוריו.

2. עסקינן בתביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מקוצר בסך 163,000 ₪ בגין אי פירעון של שתי הלוואות אותן נטל הנתבע מהתובע.

3. הנתבע סומך בקשתו להעברת הדיון על שלוש טענות מרכזיות: טענה ראשונה, מקום מגוריו אינו כפר ראמה (כפי שנרשם בהסכם ההלוואה) אלא בכפר מעיליא שבגליל המערבי, בתמיכה צרף צילום של תעודת הזהות. טענה שנייה, מסמכי ההלוואה נחזים להיות כאילו נחתמו באילת ואולם עובדה זו אינה נכונה מאחר ובאותם תאריכים בהם נחתמו ההסכמים הנתבע שהה בחו"ל – במלון הילטון טאבה שבמצרים. וטענה שלישית, לא ניתן להסתמך על תניית השיפוט שנרשמה סעיף 10 להסכם מיום 10.2.2015 לפיה הסמכות נתונה לבית המשפט השלום באילת מאחר והתובע בעצמו לא טען לכך בכתב התביעה ועל כן הסתמכות התובע על תנייה זו תהווה ניסיון להרחבת חזית.

4. התובע בתגובתו מבקש לדחות את הבקשה ולחילופין לתקן את כתב התביעה כך שסמכות השיפוט הבלעדית תוקנה לבית משפט זה. לדידו, אין מדובר בהרחבת חזית מאחר והמסמך מכוחו מוקנית סמכותו של בית המשפט לדון צורף לכתב התביעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. במסגרת התגובה, התובע עתר לתקן את כתב התביעה כך שוויתר על סכום ההלוואה הראשונה ועתר לחייב את הנתבע בסך 49,000 ₪ בלבד.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי דין הבקשה להידחות. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) מורה:

"(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."

תקנה 3 מונה כללים בקביעת סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענה ומקנה חלופות אפשריות. אולם בענייננו קיים הסכם בין הצדדים ובו תניית שיפוט, משכך אין רלוונטיות בבחינת אחת מהחלפות המנויות בתקנה 3, לרבות בשאלת מקום מגוריו של הנתבע.

בהסכם ההלוואה שנחתם ביום 10.2.2015 נקבע בסעיף 10 כדלקמן: "הסכם שיפוט בכל מחלוקת בין הצדדים סמכות שיפוט מוקנית אך ורק לבית המשפט באילת בלבד". על כן, בענייננו רלוונטית תקנה 5 לתקנות המורה:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."

בנוסח תניית השיפוט נקבעו המילים "אך ורק" ובלבד" מכאן שיש לראות בתניית השיפוט תנייה ייחודית הקובעת את סמכותו של בית המשפט דנן (ראו לעניין זה בספרו של א. גורן- סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 40 וההפניה הרשומה שם).

אשר לטענת הנתבע כי התובע לא יכול להסתמך על תניית השיפוט מאחר ולא טען לכך בכתב התביעה – אין בה דבר וחצי דבר, דעתי כדעת התובע, המסמך צורף לכתב התביעה והינו חלק בלתי נפרד ממנו.

6. אשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, התובע מבקש להקטין את סכום התובענה ולמעשה בכך מצמצם את המחלוקת שבין הצדדים משכך אני נעתר לבקשה ומתיר תיקון של כתב התביעה. כתב התביעה המתוקן שהוגש (בצירוף לתגובה מיום 20.9.2015) יתויק בתיקיית "כתבי טענות". אשר להפרש שייווצר ביחס לתשלום האגרה - האמור יועבר לטיפול המזכירות.

7. אשר על כן, בקשת רשות להתגונן תשמע ביום 9.12.2015 בשעה 12:30.

בדיון ייעשה ניסיון ליישב את הסכסוך בתיק. על בעלי הדין להתייצב אישית לישיבה זו ולכל מועד נדחה אחר. לא יגיעו הצדדים לידי הבנות – תישמע הבקשה לגופה.

בשים לב שהוגש כתב תביעה מתוקן, ניתנת לנתבע זכות להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת תוך 10 ימים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.