ב"כ התובע – עו"ד שרון חזות

ב"כ הנתבעים – עו"ד דוד בלודז

1. לפני בקשות הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

2. לאחר ישיבת קדם המשפט מיום 23.12.2019, בה התקיים דיון קדם הוכחות, ביום 29.12.2019 התובע הודיע כי הוא חוזר בו מהתביעה בחלק המתייחס לסעד שנתבע בסעיף 63 לכתב התביעה. בהתאם, סכום התביעה הופחת מ- 1,016,923 ש"ח ל- 157,922 ש"ח.

3. לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה בכל הנוגע לסעד שנתבע בסעיף 63 לכתב התביעה. בית המשפט יידרש לטענות הצדדים בעניין ההוצאות בגין חלק זה של התביעה, ככל שיהיה צורך בכך, בפסק הדין.

4. עניינה של התביעה הנותרת הוא תביעת התובע לשכר. לטענתו, הוא פעל כנציג נתבע 2, שהוא קרוב משפחתו, בניהול נכסי נדל"ן שלו בישראל. נתבע 2 אישר בתצהירו שהוא הסתייע בתובע והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם הסיוע ניתן במסגרת מערכת יחסים שבה התובע היה זכאי לתמורה כספית, או במסגרת מערכת יחסים משפחתית ללא זכאות לשכר.

5. אשר לסיכויי התביעה, בין הצדדים לא נעשה הסכם כלשהו בכתב. בתגובתו לבקשות הנתבעים התובע טען שהוא אינו טוען לעילה חוזית אלא לעילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, מהחלטה שניתנה במסגרת בקשה לשמיעת עדים מוקדמת שהגיש התובע נגד הנתבעים בהולנד ביום 28.1.2016, בגין אותו סכסוך נושא התובענה כאן, עולה כי באותו הליך התובע טען לכאורה לעילה חוזית. על פי החלטת בית המשפט זיילנד-מערב בראבונט מיום 29.11.2016 (ההחלטה הוגשה על ידי הנתבעים ביום 9.11.2017), התובע טען למספר הסכמים בין הצדדים שלא הועלו על הכתב ואשר כללו הסכמים לפיהם התובע יבצע כל מיני פעולות עבור הנתבעים בישראל וישמור על האינטרסים שלהם. בהחלטה נאמר: "מטרת ה[תובע] בהליך דנן היא להוכיח שהצדדים עשו הסכמים, מה ההסכמים כללו וכמו כן שה[תובע] ביצע את הפעולות שהוסכמו. כמו כן, ברצון ה[תובע] להוכיח שה[נתבעים] לא עמדו בהתחייבותם על פי ההסכם שהוסכם בינם לבין ה[תובע]." (סעיף 3.2 להחלטה).

6. בתצהיר עדותו הראשית התובע העלה טענה כללית בלבד, לפיה הנתבעים התחייבו לתגמל אותו. התובע אינו טוען כי הוא דרש מהנתבעים בזמן אמת תשלום כלשהו עבור שירותים שלטענתו נתן להם בשנים 2008-2011. גם אין כל דרישה בכתב מהנתבעים והביטוי הראשון שלה בכתב הוא בכתב התביעה, שהוגש רק במאי 2015. בעניינה של נתבעת 1 קיים קושי לכאורי הנעוץ בכך שלכאורה לא היו לה זכויות בנכסי הנדל"ן נושא התביעה.

7. בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע מסמרות, בתביעה קיימים קשיים לכאוריים. עם זאת, לאור השלב בו מצוי ההליך, טרם דיון ההוכחות, לא ניתן לקבוע שמדובר בתביעת סרק.

8. באשר לקושי בגבייה עתידית של הוצאות הנתבעים אם תדחה התביעה, בישיבת קדם המשפט מיום 29.10.2017 הנתבעים טענו כי התובע כבר חויב בהליך אחר, הוא ההליך המצוין לעיל בסעיף 5, לשלם להם הוצאות משפט ולא שילם אותם. על פי החלטת בית המשפט בהולנד, שניתנה ביום 29.11.2016, בית המשפט דחה את בקשת התובע וחייב אותו לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 1,192 אירו.

9. בקדם המשפט מיום 29.10.2017, לאחר שב"כ הנתבעים טען שהתובע לא שילם את ההוצאות הנ"ל, ב"כ התובע טען: "מרשי מסר לי שהוא לא קיבל שום הודעה על כך שהוא צריך לשלם הוצאות. התובע יודע שההליך שם נדחה אך הוא לא יודע שהוא מחויב בהוצאות." (פרוט' עמ' 1 ש' 22-23). בטענת התובע הנ"ל יש קושי לכאורי שכן התובע היה מיוצג על ידי עו"ד באותו הליך והדעת נותנת הן שעורך דינו דיווח לו על תוצאותיו והן שהתובע מיוזמתו יתעניין ויבדוק את תוצאותיו של ההליך שהוא עצמו ניהל. גם יש קושי בטענה, לפיה התובע ידע שההליך שהגיש נדחה אך לא ידע שחויב בהוצאות. התובע שילם לנתבעים את הוצאות המשפט שנפסקו בהחלטה הנ"ל רק בנובמבר 2017, כלומר כשנה לאחר ההחלטה, ורק אחרי שהנתבעים הגישו בהליך זה תרגום לעברית של החלטת בית המשפט בהולנד, דבר היה כרוך בהוצאה נוספת לנתבעים בסך של 1,404 ש"ח.

10. לאמור לעיל יש להוסיף שהנתבעים שניהם אזרחי ותושבי הולנד ומעבר לשכ"ט עו"ד צפויות להם הוצאות הכוללות טיסה ושהייה בישראל ושירותי תרגום. חלק מהוצאות אלה כבר הוצאו.

11. במכלול הנסיבות כאמור לעיל, ולאחר איזון עם זכות הגישה לערכאות, התובע יחויב בהפקדת חלק מסכום הוצאות המשפט הצפויות של הנתבעים.

12. התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 15,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה עד ליום 1.6.2020, כערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבעים.

13. הוצאות הדיון בבקשות יובאו בחשבון בפסק הדין.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תש"פ, 24 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.