1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת הנתבע שלא להכיר בהחמרת מצב (החלטה מיום 3.2.15).

2. בישיבת קד"מ הוצע למנות מומחה רפואי שיקבע האם קיימת החמרת מצב.

3. בהתאם להחלטת כב' השופטת לויט מיום 3.5.16 הוחלט למנות מומחה רפואי.

4. בית הדין מינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' מרמור.

להלן העובדות שהועברו למומחה:

א. התובע יליד 1960.

ב. בחודש יולי 2014 עבר התובע ניתוח מעקפים בעקבותיו התפתח אצלו זיהום קשה בעטיו נזקק לניתוח נוסף ואושפז.

ג. ביום 15/1/15 נקבעה לתובע על ידי ועדה רפואית לעררים דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 78% לתקופה מ-1/12/14 עד 30/9/15 כדלקמן:

סכרת – 10%

ניתוח מעקפים + מצב לאחר אוטם שריר הלב – 100% לתקופה 22/8/14 – 30/11/14

ד. בהתאם לכך אושרה דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 100% מ-1/12/14 עד 30/9/15.

ה. בחודש 1/15 פנה התובע לבירור רפואי בביה"ח שיבא בעקבות תלונות על כאבים בחזה.

ביום 8/1/15 עבר התובע בדיקת CT.

ממצאי הבדיקה והמלצות שניתנו לאחריה מצויים במסמכים הרפואיים.

ו. בחודש 2/15 פנה התובע לנתבע בתביעה להחמרת מצב. תביעתו נדחתה בנימוק שלא חלה החמרה במצבו.

5. להלן השאלה שהופנתה למומחה:

האם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע נכון למועד הגשת התביעה לבדיקה מחדש לנתבע (2/15) לעומת מצבו נכון למועד קביעת נכותו בוועדה רפואית לעררים ביום 15/1/15.

6. בחוות דעת המומחה מיום 24.8.16 נאמר:

"כאבים בחזה לאחר ניתוח מעקפים יכולים לנבוע משתי סיבות עקריות, האחת- חסימה של המעקפים והשניה- זיהום באזור הניתוח/עצם החזה.

חסימה של המעקפים גורמת לכאבים איסכמיים, כלומר חוסר אספקת חמצן לשריר הלב. החולה עבר את הניתוח חמישה חודשים לפני הופעת הכאבים.

במקרה שלו מדובר על שני מעקפים, מעקף עורקי לעורק הקדמי היורד ומעקף ורידי לעורק המרגינל. בד"כ החסימה של מעקף עורקי אם זה קורה בכלל, זה קורה לאחר 10 שנים לפחות. חסימה של מעקף ורידי- לפחות לאחר שנתיים.

לכן, לא סביר שהכאבים נובעים מחסימת המעקפים.

כל העדויות בתיק מצביעות על כך שהכאבים קשורים לפצע ניתוחי שהזדהם וגרם לסבל רב של החולה. מדובר על קולקציה מוגלתית שאובחנה ב- CT הראשון ב- 4.9.14. למרות שהחולה ממשיך לסבול מכאבים ב CT השני ב- 8.1.15 יש שיפור חד-משמעי. ההסננה הרטרוסטרנלית קטנה.

בתגובה לשאלה האם חלה החמרה- בהסתמך על הממצאים שמפורטים ב- CT אין עדות להחמרה. אלא להיפך קיים שיפור.

יש לציין שמאחר ואין התייחסות במסמכים לטיב הכאבים ועל ניסיון לבירור אפשרי של מקור הכאבים, אני מניח בסבירות גבוהה שמדובר על כאבים שקשורים בעצם החזה". (ההדגשות הוספו)

7. ביום 10.10.16 הופנו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

א. כיצד מיישב המומחה את מסקנתו במענה לשאלה 5 בחוו"ד כי בהסתמך על הממצאים שמפורטים ב- CT אין עדות להחמרה, אלא להיפך קיים שיפור עם הממצא שמפורט בבדיקת CT מ- 8.1.15 של "קשרית ריאתית על בסיס פלאורלי באונה ימנית התחתונה שלא נצפתה בבדיקה הקודמת, יתכן עקב הנוזל".

2. המומחה קובע בחוו"ד כי החולה עבר את הניתוח חמישה חודשים לפני הופעת הכאבים.

כב' המומחה מתבקש להתייחס לאמור במסמכים הרפואיים שבאו בפניו המצביעים על התמשכות הכאבים אצל התובע למן הניתוח ועד חצי שנה לאחריו ולהשיב באם יש בכך בכדי לשנות מתשובתו לחוו"ד.

8. להלן תשובת המומחה מיום 23.1.17:

"א. אני מצטט מתשובת CT מתאריך 12.01.2015: "בהשוואה לבדיקה הקודמת מ- 4.09.14, הסננה הרטרוסטרנלית קטנה". מאחר ומקור הכאבים של התובע נובע מזיהום של הפצע הניתוחי וההסננה מצביעה על קולקציה מוגלתית שהולכת וקטנה. אני התייחסתי לבעיה עיקרית, כלומר מקור הכאבים שלו ולפי תשובת ה- CT המצב הלך והשתפר. אין להתייחס לנושאים אחרים הלא קשורים ישירות בסבל של החולה שבו אנו דנים.

ב. כפי שכתבתי בחוו"ד, הכאבים של התובע אינם בעלי אופי אנגינוטי ומאחר ויש סיבה מוחשית קרי קולקציה מוגלתית בסטרנום, זה מתקשר בצורה הגיונית לכאבים של החולה. אין זה נדיר שסיבוך כזה יגרום לכאבים במשך חמישה חודשים ויותר וכל מה שנמצא במסמכים שביקשתם ממני לבדוק זה שהכאבים אמנם נמשכו חמישה חודשים ולכן אין זה סותר את חוות דעתי".

9. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

10. המומחה פרופ' מרמור התבקש להשיב לשאלה האם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע במועד הגשת התביעה לבדיקה מחדש (פברואר 2015) אל מול מצבו בעת הדיון בוועדה הרפואית.

המומחה ציין כי על פי בדיקת CT לא חלה החמרה במצבו של התובע, אלא ההיפך הוא הנכון – חלה הטבה במצבו.

המומחה הבהיר כי הכאבים שמהם סבל התובע, במשך חמישה חודשים, נבעו מפצע ניתוחי שהזדהם.

11. העולה מחוות דעת המומחה פרופ' מרמור הוא כי מחד, אין שינוי לרעה במצב הלב, זאת כעולה ממצאי בדיקת CT. מאידך, יש שינוי לרעה מבחינת הכאבים, שהחמירו מאז הניתוח ולמשך חמישה חודשים, וזאת – בשל פצע שהזדהם.

12. נוכח קביעה זו של המומחה, אשר הוסיף כי הכאבים גרמו לתובע "לסבל רב", הרי שחלה בפועל החמרה במצבו. אולי לא החמרה במצב הלב – זאת על פי קביעת פרופ' מרמור, אך וודאי שחלה החמרה מבחינת הכאבים.

בנסיבות אלה, היה מקום לשקול קבלת הטענה בעניין החמרת מצב, ולו באופן זמני, והכל על פי שיקול דעת הוועדה.

13. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

התובע הוכיח שחלה החמרה במצבו ולו באופן זמני, במועד הגשת הבקשה להחמרת מצב, אל מול מועד קביעת הנכות בוועדה הרפואית.

בהתאם לכך על הנתבע לכנס וועדה רפואית שתדון בתביעת התובע מחדש בתביעה להחמרת מצב.

ניתן היום, 12/6/17, בהעדר הצדדים.