התובע מספר, כי ביום 07.09.14 רכש בעסקה טלפונית עם הנתבעת, שהות של 3 לילות במלון המנוהל ע"י צד ג', וזאת תמורת 3,348 ₪.

יום למחרת הודיע התובע לנתבעת על ביטול העסקה, ולבקשת הנתבעת שלח התובע הודעה בכתב על רצונו בביטול העסקה, וזאת באמצעות הפקס.

התובע ווידא שהפקס הגיע ליעדו, ובהמשך לכך, משיקולים כלכליים, רכש שירות דומה מצד ג' ישירות, ושהה במלון צד ג' ביחד עם שלושה מבני משפחתו, בשני חדרים למשך 3 לילות.

על אף הודעת הביטול של התובע, לא ביטלה הנתבעת את חיוב התובע באמצעות כרטיס האשראי, והתובע חויב בסכום העסקה כולו לטובת הנתבעת.

התובע מבקש את החזר כספו ששולם לנתבעת, וכן פיצוי לדוגמא על פי החוק להגנת הצרכן בסך 2,000 ₪, וכן פיצוי בסך 500 ₪ על טרחתו בפרשה זו.

הנתבעת טוענת להגנתה, שהיא מתווכת בלבד בין התובע לבין צד ג'.

היא טוענת שהתובע הזמין את השירות באמצעות האינטרנט ביום 7.9.14, לתאריכים 21/09/14 – 24/09/14, וביקש לבטל את ההזמנה ביום 08.09.14. הנתבעת שלחה עוד באותו יום לתובע מסמך מפורט באשר להליך הביטול, לרבות אופן אישור דמי הביטול בסך 100 ₪.

הנתבעת מדגישה, כי ביקשה במסמך זה מהתובע, לאשר באמצעות המייל המצוין באותו מסמך, את תנאי הביטול.

למרות זאת שלח התובע את בקשתו לביטול ההזמנה, למייל אחר של הנתבעת, מייל המיועד ליצירת קשר באמצעות אתר האינטרנט.

משום כך קיבלה הנתבעת באיחור את ההודעה המאשרת את ביטול ההזמנה , והתובע חויב בתשלום הראשון.

בעקבות זאת פנה התובע לנתבעת בבקשה שתבדוק מדוע חויב.

הנתבעת פנתה לצד ג', וביקשה ביטול ההזמנה והחזר כספי, אך צד ג' הודיע לנתבעת, שהתובע ניצל את החדרים שהוזמנו באמצעותה, ולכן לא יעביר צד ג' לנתבעת, זיכוי בגין הזמנת החדרים.

הנתבעת מציינת ששילמה לצד ג' את מלוא סכום ההזמנה, ולכן אין מקום לכך שתשיב לתובע את הסכום.

הנתבעת גם שלחה הודעה לצד ג', שבה היא טוענת, כי במידה ותחויב בתשלום לתובע, על צד ג' לפצות אותה על תשלום זה.

צד ג' טוען שלא קיימת יריבות בינו לבין התובע.

צד ג' מוסיף, שהתובע ניצל את ההזמנה של החדרים באמצעות הנתבעת ועל כן חויב בתשלום.

על פי רישומי צד ג', בתאריכים 21-24/9/14 נפש התובע במלון, בארבעה חדרים, שניים מהם שהוזמנו באמצעות הנתבעת ושניים שהוזמנו ישירות אצל צד ג'.

צד ג' לא יודע דבר על ביטול הזמנת התובע שנעשתה אצל הנתבעת.

צד ג' מוסיף, שהנתבעת העבירה לו את המידע על ביטול ההזמנה על ידי התובע, לאחר המועד הרלוונטי אליו מתייחסת ההזמנה, כך שאף אם בוטלה ההזמנה על ידי התובע והתובע לא השתמש בחדרים, צד ג' זכאי "לדמי ביטול מלאים".

בדיון היום ציינו הנתבעת וצד ג', שעל פי רישומי צד ג', התובע נרשם במלון (צ'ק אין) לגבי שני חדרים בסביבות השעה 13.00, ולגבי שני חדרים נוספים בסביבות השעה 19.30.

צד ג' מוסיף, שהתובע עזב לכאורה את החדרים שהוזמנו באמצעות הנתבעת, בשעה 12.00, כאשר משמעות הדבר היא שהמלון האריך את מועד היציאה בשעה, ובכך יש להעיד על שימוש בחדרים.

נציג הנתבעת ציין, שלא ניתן לקבל חדר במלון ללא הצגת תעודה מזהה וכרטיס אשראי, ומכאן שלא קיימת סבירות ממשית לכך שגורם אחר מלבד התובע ומשפחתו, ניצל את החדרים שהוזמנו באמצעות הנתבעת.

מעדות התובע התרשמתי לטובה, והוא שכנע אותי שתביעתו אינה תביעת מרמה.

אני מאמין לסיפורו, ואין די בטענות צד ג' שאינן מגובות במסמכים אותנטיים, להביאני למסקנה אחרת.

אין חולק שצד ג' לא ידע על ביטול הזמנת התובע עד לאחר המועד הרלוונטי, אך חזקה עליו שהשכיר את החדרים לנופשים אחרים, לפחות לשניים מתוך שלושת הלילות, וחזקה זו לא הופרכה.

לא למותר לציין שצד ג' לא הגיש כתב הגנה, ומכאן שתלונתו על הוצאותיו בגין הדיון אינן במקום.

לנתבעת אחריות מכרעת לכך שלא ביטלה את הזמנת התובע כשלא עקבה אחר בקשתו הראשונה בע"פ ו"פספסה" את בקשתו בכתב שנשלחה לאתר ההזמנות.

לתובע עצמו אחריות מסוימת לכך שההזמנה לא בוטלה, משום שלא שלח את הבקשה בכתב למייל הנכון.

בהתחשב בכל אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום 3000 ₪.

צד ג' ישלם לנתבעת בתוך 30 יום, 2000 ₪.

בנסיבות העניין אין צווים להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ו, 15 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.