המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 14.7.14.

המבקש הסביר בבקשתו כי מכר את האופנוע שבבעלותו, אולם הבעלות באופנוע לא הועברה בטרם ביצוע העבירה. מתגובת המשיבה עלה כי הקנס שבצד הדוח שולם זה מכבר. עובדה זו לא נזכרה כלל בבקשה שהגיש המבקש, ובהתאם להחלטתי הגיש המבקש תצהיר נוסף ובו הסביר כי לאחר קבלת הדוח העביר אותו לידי קונה האופנוע וזה שילם אותו.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לא ראיתי אפשרות להיעתר לבקשה.

כידוע, על פי הוןראות סעיף 229(ח') לחסד"פ: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו."

מכאן, כי בגין הדוח דנן קיים למעשה פסק דין חלוט, שלא ניתן לבטלו.

סוגייה זו באה לדיון בפני בית המשפט העליון אשר קבע כי ביטול פסק דין כזה והארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם אפשרית רק במקרים נדירים בהם לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו (רע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל).

אין זה המקרה דנן בו התקבל הדוח אצל המבקש והועבר לאחר לשם תשלום. בנסיבות דומות כבר נדחו בקשות אינספור וראו לדוגמא החלטת כב' השופט סעב בע"פ 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל:

"המערער טוען כי הדו"ח הגיע לידיו ואז הוא העביר אותו לידי הנהגת גב' שירין אבני, שהתחייבה בפניו להסדיר את הסבת הדו"ח על שמה, לרבות תשלום הקנס על ידה.

מצד אחד, המערער ואמו סברו, ששעה שהאם שילמה את הקנס בדואר, הרי שאוטמטית רישום העבירה מוסב על שמה ומכאן שמבחינתם העניין הוסדר. כבר עתה אציין, שטיעון זה אינו הגיוני וסביר, שכן לא סביר שהסבת עבירת תנועה תעשה בסניף הדואר, וזאת בלי כל רישום מתאים. מה גם, שלא ייתכן שהדו"ח נרשם על שם המשלם בפועל בדואר ובעיקר משום שפקיד הדואר אינו מורשה לערוך שינוי כלשהוא בדו"ח."

עוד ראו החלטות דומות – עפ"ת (חיפה) 35074-10-14 ג'לאל מחאמיד נ' מדינת ישראל, עפ"ת 26400-12-09 עקל נ' מדינת ישראל, 15616-05-09 אביחי צדוק נ' מדינת ישראל ורבים אחרים.

בעפ"ת 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל נדון מקרה דומה בו נמכר הרכב בו בוצעה העבירה לאחר. על אף עובדה זו החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה להארכת מועד עקב תשלום הדוח, תוך שהוא מציין כי הכללים בבקשה להארכת מועד שונים מהכללים בבקשה לביטול פסק דין. לפי קביעת בית המשפט המחוזי מודבר בכללים מחמירים יותר השמים דגש על הפרוצדורה והטעם לאיחור ופחות על "טעמי צדק", אשר באים לידי ביטוי בהליך של ביטול פסק דין.

בית המשפט העליון אישר עמדה זו למעשה ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל וקבע:

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט."

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015.