08 מאי 2017

התובע מבקש כי הליקוי בו לקה בגבו יוכר כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה, בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

פתח דבר וההליך

1. ביום 20.2.2014 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1). ביום 19.5.2014 דחה הנתבע את תביעתו בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק ומכאן התביעה שבפנינו.
2. ביום 17.2.2016 התקיימה ישיבת קדם משפט. לאחר הגשת תצהירי תובע הודיע הנתבע עמדתו באשר להמשך ניהול ההליך והתקבלה ביום 19.6.2016 החלטה בעניין הפלוגתא בה יש להכריע בהליך: "האם יש להכיר בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה".
3. דיון הוכחות התקיים בפנינו ביום 13.12.2016, במהלכו נשמעה עדותו של התובע, ועד מטעמו, מר אבי אוחנה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם וכעת נידרש להכרעה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים הדרושות להכרעה

1. התובע, יליד 1949, עובד למעלה מארבעים שנה בחברת החשמל.
2. עד לשנת 1996 הועסק התובע כחשמלאי במחלקת חל"ב (חיבורים לבתים) והחל משנת 1996 הועסק כמנהל עבודה במחלקה.
3. התובע עבד 5 ימים בשבוע כ - 10.5 שעות ביום (נ/2).
4. לטענת התובע במסגרת עבודתו הוא נדרש לבצע מידי יום עשרות רבות של כיפופים חוזרים ונשנים של הגב לצורך הרמת משאות כבדים במשקל של עד 50 ק"ג. בנוסף, כוללת עבודתו עבודה עם כלים רוטטים וכבדים, דבר שגורם לרעד וזעזוע בעמוד השדרה.
5. התובע טוען כי הוכח במסגרת ההליך כי עבד כ – 5 שעות ביום עם כלים רוטטים עד לשנת 1996, משך 22 שנה, ולאחר מכן משך 22 שנים נוספות כ – 3 שעות ביום. תמיכה לטענתו ניתן למצוא במכתב המעסיק לנתבע מיום 23.2.2016 שצורף לתצהירו וכן בשאלון המעסיק נ/2. בנוסף, מר אוחנה אישר בחקירתו הנגדית את גרסתו, במיוחד בכל הקשור לעבודה עם כלים רוטטים.
6. לטענת התובע, לאור אופי עבודתו משך 45 שנה יש מקום למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי שנגרם לו לעבודתו ותוך כך מפנה למקרים דומים בהם מונה מומחה והתקבלה התביעה.
7. הנתבע טוען כי יש לדחות את תביעת התובע. הנתבע מעלה טענת שיהוי לאור העובדה כי כאבי הגב של התובע החלו לטענתו כבר בשנת 1986 ואת תביעתו הגיש בשנת 2014 ויש בשיהוי זה כדי להביא, לטעמו, לדחיית התביעה, בהתאם לסעיף 296(א) לחוק.
8. לגופו של עניין טוען הנתבע כי מחומר הראיות לתקופת עבודתו של התובע עד לשנת 1996 ולאחריה עולה כי התובע ביצע עבודות שונות ומגוונות. התובע עבד בתפקידים שונים וביצע עבודות שונות בחברת החשמל. לא הוכחה האינטנסיביות הנדרשת בעבודת התובע החל משנת 1996 כאשר שימש כמנהל עבודה, אשר עבודתו כללה גם עבודה משרדית, קבלת קהל, נסיעות ופגישות עם קבלנים.
9. עוד טוען הנתבע כי לא ניתן לקבל את גרסת התובע לעבודה יומית עם כלים רוטטים במשך 3 שעות. אופי עבודתו של התובע עד לשנת 1996, אף היא אינה מגבשת תשתית עובדתית לקיום מיקרוטראומה, לאור הגיוון בעבודות שביצע התובע. טענותיו של התובע לעניין הרמת משאות כבדים משך 4 שעות בתוספת חישוב זמן עבודות אחרות שביצע ובכלל זה את זמן הנסיעות, סותרת את טענתו לעבודה עם כלים רוטטים משך 5 שעות יומיות לתקופה שעד לשנת 1996.
10. בנוסף, לפי מסמכים רפואיים משנת 2005 הומלץ לתובע לחזור לעבודה ללא הליכה ועמידה ממושכת וללא מאמץ פיזי ועל כן מוכחשות טענותיו לעבודה קשה ואינטנסיבית באותה תקופה. בנוסף, עלה מחקירת התובע ומתיקו הרפואי כי לתובע ישנה היסטוריה רפואית של תלונות על כאבי גב (נ/3, נ/5, נ/6, נ/8, נ/7, נ/9).
11. משכך, כיוון שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תשתית עובדתית לקיום עילת המיקרוטראומה, יש להורות על דחיית תביעתו.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תורת המיקרוטראומה נועדה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.
2. בעב"ל 57714-11-12 המל"ל נ' אסתר נח, פס"ד מיום 22.12.14, קבע כבוד השופט איטח כי -

על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי).

בהמשך נקבע כי –

"אשר לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונישנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. לעניין זה נקבעו הכללים הבאים:

א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".

ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". וכי:

"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)." (הדגשה הוספה – א.א.).

יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה."

1. לאחר שמיעת עדות התובע ושקילת הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לידי מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונושנות, המצדיקה מינוי מומחה לבחינת קיומה של עילת המיקרוטראומה. נבהיר מסקנתנו.
2. בתצהירו העיד התובע כי הרים משאות כבדים רבים באופן שהיה כרוך בכיפופים חוזרים ונשנים של הגב ובנוסף כי עבד עם כלים רוטטים. טענת התובע היא לעבודה עם כלים רוטטים עד 5 שעות ביום עד לשנת 1996 והחל משנת 1996, עת עבר לתפקיד ניהולי, לעבודה יומית של 3 שעות עם כלים רוטטים.
3. התובע מפרט בתצהירו את מגוון הכלים אותם היה נושא ואת עבודתו עם כלים רוטטים שונים לביצוע עבודות שונות (סעיפים 6-11 לתצהירו).
4. בעדותו בפנינו אישר התובע כי במסגרת עבודתו כמנהל עבודה החל מהשנה 14:00 קיבל קהל (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 26-33). עוד אישר התובע בחקירתו בפנינו כי הרים חפצים שונים במשקלים ובצורות שונות (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-4) אישר כי הרמת המשאות שלטענתו נמשכה כארבע שעות ביום לא הייתה ברציפות (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-18) וכי סדר יומו לא היה קבוע.
5. אף כי התובע העיד בתצהירו כי עד לשנת 1996 עבד כ – 5 שעות עם כלים רוטטים ביום, העיד לפנינו כי בתחילת העסקתו, בשנים הראשונות לא היו כלים רוטטים והוא: "קדחתי ביד בקירות של מרתפים, היינו עומדים וקודחים שעות" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-6).
6. כאשר נשאל התובע האם עבודתו כמנהל עבודה הייתה כרוכה בנסיעות רבות השיב (עמ' 7 פרוטוקול הדיון, שורות 1-2): " לא. זה אותם נסיעות. אותם מקומות בהם העובדים עובדים כל הזמן. מה זה נסיעות רבות? היה לי פה ושם פגישה".
7. מיד לאחר מכן, כאשר הוצג בפני התובע מכתב ממרפאת חברת החשמל מיום 8.3.1998 (נ/4) בו צוין כי : "כמנהל עבודה הוא נוסע ברכב חלק ניכר מיום עבודתו, דבר המחמיר את כאבי גבו לדבריו" ונשאל מדוע אם כך רשום כי כמנהל עבודה הוא נוסע ברכב חלק ניכר מיום עבודתו, השיב (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-7):

" כן. אני נוסע ברכב חלק ניכר מיום עבודתי. אני נוסע בבוקר עם העובדים, אח"כ אני הולך לפגישה, אם יש לי פגישה, ואני חוזר למשרד, ואחר כך נוסע מהמשרד הבייתה. זה נסיעות ובגלל שכאב לי הגב ביקשתי שייתנו לי כיסא אורטופדי. מה לא בסדר בזה?"

1. טענותיו של התובע לעבודה עם כלים רוטטים משך 3 שעות ביום והרמת משאות כבדים כארבע שעות ביום, אינן מתיישבות עם האמור בנ/4 לגבי עיקר עבודתו ועם תשובתו המאוחרת לפיה אכן הוא נוסע חלק ניכר מיום עבודתו.
2. מחומר הראיות שעומד לפנינו עולה כי כמנהל עבודה החל מהשעה 14:00 קיבל התובע קהל, עד לאותה שעה עבד עם הצוות ובמקביל נסע לפגישות עם קבלנים. מעדות התובע עולה כי כבר בשעה 13:00 או 13:30 היה נוסע למשרדו (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-18).
3. משכך, לא הוכח בפנינו כי כמנהל עבודה, החל משנת 1996 אכן עבד התובע עם כלים רוטטים משך 3 שעות ביום וגם נשא משאות כבדים משך 4 שעות ביום. טענה זו אינה מתיישבת עם העדות שנתן התובע בפנינו באשר לסדר יומו כמנהל עבודה ומשכך אין בידינו לקבלה.
4. עוד הוברר בעדות התובע בפנינו כי היו תקופות בהן התובע לא עבד בהתאם לתיאור העבודה שפירט בתצהירו בשל תאונות עבודה שעבר, לאחריהן נדרש לחזור לעבודה ללא ביצוע מאמץ פיזי (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-17).
5. עדותו של העד מטעמו, מר אבי אוחנה, שעבד עם התובע, אף היא הציגה עבודה מגוונת והתייחסה רק לפרק הזמן החל משנת 1996 (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-16). מר אוחנה תיאר עבודה עם כלים רוטטים לפרק זמן של 5- 6 שעות וטען כי כך עבד גם התובע (שם, שורות 30-31). מדובר לטעמנו בעדות על דרך ההגזמה אשר אינה מתיישבת אף עם עדותו של התובע בתצהירו ובפנינו, לפיה החל משנת 1996 עבד עם כלים רוטטים למשך 3 שעות ביום.
6. עוד עלה מעדותו של מר אוחנה כי התובע: "היה מסתובב בין הקבוצות" (שם, שורה 25) ומשכך סביר יותר בעיננו כי התובע לא ביצע עבודה של עובד רגיל אלא יותר עבודת פיקוח, שהתאימה לתפקידו כמנהל.
7. בנוסף, ישנו חוסר התאמה בין עדותו של התובע בפנינו לנספח 1 לתצהירו, אישור מעסיק מיום 23.2.2016, שם צוין כי התובע עבד עם כלים רוטטים במשך כל שנות עבודתו כ – 5 שעות ביום. בגרסאות השונות הללו יש כדי לפגוע באמינות גרסת התובע לטעמנו.
8. זאת ועוד, גם אם היה מוכח בפנינו כי התובע אכן עבד עם כלים רוטטים משך כשלוש שעות ביום, כאשר מדובר בכלים שונים, ובפעולות שונות המבוצעות עם אותם כלים, בהתאם לאופי ולסוג העבודה הנדרשת, לפרקי זמן שונים ולא מוגדרים, אין בה, לטעמנו, כדי לענות על דרישת הפסיקה להוכחת תנועות חוזרות ונשנות, כאשר כאמור אף לא הוכח בפנינו מהי הפעולה שחזרה על עצמה תוך כדי הפעלת הכלים הרוטטים השונים, בהם השתמש התובע.
9. הדברים נכונים גם באשר לטענת התובעת לגבי הרמת משאות כבדים. כאמור, לא שוכנענו כי התובע, כמנהל עבודה, אכן הרים 4 שעות ביום משאות כבדים. יחד עם זאת, אף אם היה מוכיח זאת, עדיין נשיאה של משאות שונים שלא ברצף, כאשר לא ברור מהי התנועה החוזרת על עצמה בעצם הרמת המשאות אינה מגבשת, לטעמנו, תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
10. משכך, שעה שהוכח בפנינו כי התובע עסק בביצוע פעולות מגונות, כאשר שגרת יום עבודתו כללה ביצוע פעולות רבות ומגוונות, ולא מצאנו כי ניתן לבודד מתוכן פעולות זהות שחזרו על עצמן ברצף לפרק זמן שאינו מבוטל, לא בעבודה עם כלים רוטטים ולא בהרמת משאות כבדים, אנו קובעים כי לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל ובהעדר תשתית עובדתית כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה, קרי, אי הוכחת אירוע חוזר ונשנה משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, דין התביעה להידחות.
2. אין צו להוצאות כמקובל בהליכים מעין אלה.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ז, (08 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.