הקדמה

הנאשם טוען כי עוכב שלא כדין ועל כן רשאי היה לסרב לדרישה למסור דגימת שתן לגילוי סמים.

אין חולק כי הנאשם נהג ברכב בזמן ובמקום ואין כל מחלוקת שהוא סירב לדרישת שוטרת למסור לה דגימת שתן לגילוי סמים. המחלוקת הינה בשאלה האם סירובו של הנאשם היה כטענתו סירוב כדין בשל היותו לטענתו מעוכב שלא כדין.

האשמה ומהלך הדיון

1. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 08.05.15 בסמוך לשעה 02:15, נהג הנאשם ברכב ונסע ברחוב הנרקיס בירושלים בהיותו שיכור בכך שסירב ליתן דגימת שתן לפי דרישת השוטרים, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1), 64ד(א), ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
2. הנאשם הודה כאמור בנהיגה, בזמן ובמקום, אולם כפר בעבירת הסירוב וטען כי באותן נסיבות סירובו היה כדין.

הראיות

1. מטעם המאשימה העידו שני השוטרים שנטלו חלק באירוע:

רס"ל מני חג'ג', המשמש בתפקיד בלש והאוכף בין היתר עבירות סמים, אשר במהלך פעילות שגרתית הבחין בנאשם נוהג ברכב חולף על פניו (להלן: "השוטר").;

רס"ל ספיר יעקב, השוטרת אשר הגיעה למקום, ערכה לנאשם את ההזמנה לדין (ת/1) ביצעה לו בדיקת מאפיינים (ת/2), ערכה דו"ח עיכוב (ת/3) ומסרה לו אישור בדבר נטילת רישיון הנהיגה וזימון לקצין משטרה (ת/4) (להלן: "השוטרת").

1. בסיום פרשת התביעה הודיעה הסנגורית כי הנאשם בוחר שלא להעיד.

גדר המחלוקת

1. אין מחלוקת כאמור כי הנאשם סירב ליתן דגימת שתן. המחלוקת נעוצה בשאלות הבאות:
2. האם עיכובו של הנאשם לצורך נטילת דגימת שתן נעשה כדין.

באם התשובה לכך היא שלילית, יש לברר האם קיימת לנאשם זכות לסרב לדרישת השוטרים ליתן דגימת שתן.

1. האם קיים חשד סביר שהצדיק הדרישה ליתן דגימת שתן.

דיון והכרעה

1. כבר עתה אציין כי הגעתי למסקנה שהמאשימה הרימה את הנטל להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר, ומשכך, יש להרשיעו בעבירה המיוחסות לו בכתב האישום.

האם עיכוב הנאשם היה כדין

1. הסמכות לעכב אדם נקבעה בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

"עיכוב" על פי סעיף 66 לחוק המעצרים הינה הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה".

שוטר רשאי לעכב אדם כדי לברר זהותו ומענו או כדי לחקור אותו אם היה לו יסוד סביר לחשד כי אותו אדם עבר עבירה או עומד לעבור עבירה "העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה". כן רשאי שוטר לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שייקבע, אם יש יסוד סביר לחשד שעבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור לעיל, ואם הזיהוי היה בלתי מספיק או שלא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו (סעיף 67 לחוק המעצרים).

על מבצע העיכוב יחולו ההוראות שלהלן שבלעדיהם לא ניתן להבטיח שהעיכוב הינו בסמכות. יוער כי הוראות אלה נקבעו בסעיף 24 לחוק המעצרים לגבי ביצוע "מעצר" אולם תחולתם יפה גם לגבי "עיכוב" מכח סעיף 72(א) לחוק המעצרים. ואלה הן ההוראות:

1. על מבצע העיכוב לזהות עצמו תחילה בפני החשוד, בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר או עובד ציבור.
2. על להודיע לאדם מייד שהוא מעוכב ויבהיר לו את סיבת העיכוב בהקדם האפשרי במהלך ביצוע העיכוב.

ודוק, "לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב" (סעיף 73 לחוק המעצרים). אולם ככלל, משך העיכוב לא יעלה על שלוש שעות.

יודגש כי, אם האדם הובא בסופו של דבר לתחנת המשטרה או זומן אליה או שהוא עוכב לפרק זמן של עשרים דקות או יותר חובה על מבצע העיכוב לערוך דו"ח שבו יפרט את שמו של מי שעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב (ראה סעיף 74 לחוק המעצרים).

1. אכן לשאלת חוקיות העיכוב קיימת השלכה מבחינה משפטית לעניין פסלותן של ראיות שהתקבלו כתוצאה מעיכוב שהיה שלא כדין (ראה ע"פ 5121/98, יששכרוב נ' התובע הראשי ואח' (פורסם בנבו, 04.05.06).
2. שאלת העיכוב בהקשר לבדיקת שכרות מעוגנת בסעיף 64ב(ב5) לפקודת התעבורה אשר קובע כי:

"לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה".

1. בענייננו, הנאשם טוען כי הוא עוכב שלא כדין ועל כן קמה לו זכות להתנגד לדרישת השוטרים וסירובו למסור דגימת שתן היה סירוב כדין.

משכך, יש לברר אם כן, האם עמדו השוטרים בכללים הקבועים בחוק המעצרים ואם נשמרו הוראות חוק המעצרים ביחס לשאלת עיכובו של הנאשם.

1. אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים במקרה דנן אשר יש להם השלכה על שאלת העיכוב הנטענת:

תחילתו של האירוע היה בכך שבמהלך משמרת שגרתית לצורך אכיפת עבירות סמים, התפרצויות, גניבות ותקיפות הבחין השוטר בנאשם נוהג ברכב לבדו בצורה איטית. השוטר הבחין כי הנאשם "נראה כאילו שתה אלכוהול העיניים שלו היו אדומות" כתוצאה מכך הוא התמקד בנאשם והבחין בעצירת רכבו בסמוך לבניין שם המתין במשך מספר דקות ולאחר מכן, ניגשה בחורה לרכבו ועזבה את המקום לאחר מס' דקות. בנסיבות אלה, התעורר חשד בליבו של השוטר כי הנאשם מחזיק ברשותו סמים ואף נוהג תחת השפעת סמים.

ברגע זה החליט השוטר לגשת לרכב הנאשם לצורך בדיקה. הנאשם נשאל האם יש ברשותו "משהו לא חוקי" והשיב: "אין כלום תחפש". השוטר ערך חיפוש על גופו של הנאשם ולאחר שלא נתפס דבר, ובהסכמת הנאשם נערך חיפוש ברכבו שם נתפסה שקית שעליה כיתוב "קנאביס רפואי" ובתוכה חומר החשוד כסם. הנאשם נשאל לגבי אותה שקית ומסר כי אין לו רישיון לאותו סוג סם. בשלב זה, הודיע השוטר לנאשם על היותו מעוכב בחשד להחזקת חומר החשוד כסם ונהיגה תחת השפעת סמים. השוטר הודיע לנאשם כי אסור לו לשתות, לאכול או להכניס דבר מה לפיו וכי הוא נדרש לבצע בדיקת מאפיינים. הנאשם סירב לדרישת השוטר לבצע בדיקת מאפיינים.

בשלב זה, הוזמנו למקום שוטרי את"ן על מנת לבצע לנאשם בדיקת מאפיינים ויתר הבדיקות הקשורות בנהיגה תחת השפעת סמים. כעבור שעה הגיעה למקום השוטרת אשר החליטה לעכב את הנאשם לתחנת המשטרה על מנת לבצע לו את הבדיקות הנדרשות. בתחנת המשטרה, בוצעו לנאשם מבחני מאפיינים שכללו התרשמות סובייקטיבית של השוטרת וכן מבחנים שהם במהותם נוירולוגיים כגון: עמידה, הליכה על קו, הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות. בעקבות מבחני המאפיינים שבהם הנאשם כשל הוא נדרש למסור דגימת שתן לצורך בדיקה שמא הוא נהג תחת השפעת סמים. הנאשם סירב לעשות זאת.

1. נבחן עתה, בהתאם לנסיבות שפורטו לעיל, האם יושמו ביחס לנאשם הכללים הקבועים בדין ביחס לשאלת העיכוב.
2. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי תחילה החליט השוטר לעכב את הנאשם לצורך בדיקת שכרות בעקבות סירובו לבצע בדיקת מאפיינים. העיכוב נדרש לצורך המתנה להגעתם של שוטרי את"ן אשר מטפלים באכיפת עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים. השוטר ערך דו"ח עיכוב (ת/7).

השוטר גם ערך דוח פעולה בו הוא ציין כדלקמן:

"הודעתי לעידן שהוא מעוכב בחשד להחזקת חומר החשוד כסם מסוג גראס ונהיגה תחת השפעת סמים, הודעתי לעידן שאני הולך לבצע בדיקת מאפיינים והוא לא יכול לשתות לעשן להכניס דבר מה לפיו ואם יעשה כך כאילו נכשל בבדיקה אך עידן סירב לבצע את הבדיקה והשיב: "אני לא עושה שום בדיקה" למרות שהסברתי לו שהוא לא חייב....בשלב זה הזמנתי למקום ניידת את"ן על מנת לבצע לו בדיקת מאפיינים...." (ת/6).

כלומר השוטר הודיע לנאשם על העיכוב, ואף הבהיר לו את סיבת העיכוב.

משהגיעה השוטרת למקום היא החליטה על המשך עיכובו של הנאשם ולקיחתו לתחנת המשטרה לצורך המשך טיפול וביצוע הבדיקות הנדרשות. השוטרת ערכה על כך דו"ח עיכוב (ת/3) בו ציינה כי סיבת העיכוב הינה "חשד שעבר עבירה של החזקת חומר החשוד כסם, נהיגה תחת השפעת סמים וסירוב לבדיקת שתן".

בחקירתה בפניי נשאלה השוטרת מדוע ערכה פעם נוספת דו"ח על העיכוב זמן שהשוטר ערך בעצמו דוח עיכוב, והיא השיבה כי הדוח נערך על ידה מאחר והטיפול בנאשם מבחינתה ארך מעבר ל- 20 דקות (עמ' 5 ש' 5 וגם ש' 16) . אכן השוטרת ציינה כי שעת העיכוב הינה שעה 02:15, כלומר שעת עצירת הרכב לראשונה על ידי השוטר, שעה שהיא למעשה טרם הגיעה למקום; אך אין בכך כדי לפגום בדו"ח העיכוב או בסמכות העיכוב וההסבר שניתן על ידה הוא שהיא התבססה על דברי השוטר לגבי שעת עצירת רכב הנאשם.

1. בהתאם לכתב האישום, רכבו של הנאשם נעצר בשעה 02:15. השוטרת ציינה בדו"ח העיכוב שנערך בשעה 04:10 כי סיימה את הטיפול בנאשם ושחררה אותו מטיפולה בשעה 04:30 כלומר, פרק הזמן שבו הנאשם עוכב מרגע שנעצר על ידי השוטר ועד לסיום הטיפול אינו עולה על שלוש שעות.
2. בנסיבות אלה, משעיכובו של הנאשם היה לצורך עריכת בדיקות לשם גילוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן בגופו של הנאשם, אני קובע כי העיכוב היה כדין ולא מצאתי פגם בעיכוב משלא עלה על פרק הזמן הקבוע בחוק המעצרים; קרי: שלוש שעות.

הדרישה למתן דגימת שתן

1. סעיף64ב(ב) לפקודת התעבורה קובע, כדלקמן:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2)".

לאמור, שוטר רשאי לדרוש מנהג לתת לו דגימת שתן לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן באם התעורר בליבו חשד סביר כי הנהג שיכור.

1. לפיכך, נשאלת השאלה האם בענייננו התעורר חשד סביר כי הנאשם נהג שיכור. למעלה מהצורך אציין כי הגדרת המונח "שיכור" על פי סעיף 64ב לפקודת התעבורה כוללת בתוכה גם "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן".
2. הסניגורית טוענת כי ה"חשד הסביר" מבוסס על השקית שנתפסה ברכבו של הנאשם המכילה לכאורה סמים. לטענתה מאחר ושקית זו נמצאה במהלך חיפוש שנערך שלא כדין אזי מדובר בראיה פסולה השומטת את הקרקע מתחת לקיומו של החשד הסביר.
3. מבלי להתייחס לשאלת חוקיות החיפוש והראיות שהושגו במהלך חיפוש זה, הגעתי למסקנה כי התקיים חשד סביר שהצדיק דרישת השוטרים מהנאשם למסור דגימת שתן, לא רק בקיומה של השקית המדוברת כפי שיוסבר להלן.
4. הנאשם נעצר תחילה על ידי השוטר לאחר שזה הבחין בעיניו האדומות ואופן נהיגתו שעורר חשד שמא הוא נוהג תחת השפעת אלכוהול "הנ"ל נראה כאילו שתה אלכוהול העיניים שלו היו אדומות" (ת/6). לאחר מכן הנאשם סירב לבצע בדיקת מאפיינים.
5. כך שמלכתחילה נהג השוטר כדין משדרש מהנאשם לבצע בדיקת מאפיינים לגביה אין דרישה בחוק ל"חשד סביר" להיות הנהג שיכור.
6. אמנם סירוב לבדיקת מאפיינים אינו מהווה עבירה אולם יש בכך בכדי להוות חיזוק לקיומו של החשד הסביר.
7. נקבע לא אחת כי אכן קיימת לנהג זכות לסרב לבצע בדיקת מאפיינים, אולם עצם הסירוב, כהתנהגות חשוד, יכול לשמש חיזוק לראיות האחרות (ראו: פל (ת"א) 4276-08-13 מדינת ישראל נ' איתן קוליה (פורסם בנבו, 13.04.2014).
8. יתרה מזאת, הנאשם נדרש ע"י השוטרת ליתן דגימת שתן לאחר שהובא לתחנת המשטרה שם בוצעה לו בדיקת מאפיינים לאחר שנתן הסכמתו לכך.
9. השוטרת העידה כי כתוצאה מהתנהגות הנאשם במשך כל הטיפול בו התעורר בליבה חשד להיותו תחת השפעת סמים. השוטרת ביצעה לנאשם בדיקת המאפיינים שהצביעה על חשד לשכרות: הופעתו "מרושלת" התנהגותו "עליזה" ו"רדומה" ואף צוין "עיניים אדומות מגיב לא לעניין צוחק מכל דבר ומדבר באיטיות". התרשמת השוטרת הייתה כי הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול "כבדה".

לטענת השוטרת, כאשר תוצאת בדיקת הנשיפון שבוצעה לנאשם קודם לכן היתה תקינה, קרי: לא הצביעה על אינדיקציה להימצאות אלכוהול, אזי היא ייחסה את הכישלון בבדיקת המאפיינים להיותו תחת השפעת סמים.

כך העידה השוטרת בפניי "על סמך הרשום התרשמותי שעישן או לקח חומר חשוד כסם, הגעתי למקום נכחו בלשים שוטרים עשיתי בדיקה לחשוד ההתנהגות שלו לאורך כל הטיפול, עיניים אדומות, צחק, תגובות כמו אני בראש וכו', דברים המעידים על זה. המאפיינים שביצע. מקריאה ממבחן הביצוע של דוח הפעולה. גם מבחן הליכה על קו,...גם מבחן ביצוע הבאת אצבע לאף..." (עמ' 4, ש' 1 49).

1. יוצא איפוא, כי הדרישה לביצוע בדיקת שתן לא התבססה רק על סמך אותה שקית שנתפסה ברכבו של הנאשם, אלא מקורה היה בחשד סביר שהנאשם היה תחת השפעת סמים על יסוד סימנים חיצוניים ובולטים כגון, עיניים אדומות, דיבור איטי התנהגות עליזה ויתר בדיקות המאפיינים. בנוסף, בדיקת הנשיפון שהייתה תקינה מחזקת את החשד הסביר שהתנהגותו של הנאשם אינה ממקור אלכוהולי, אם כי השפעה של שימוש בסמים.
2. אציין כי בדיקת המאפיינים היא בדיקה משולבת שיש בה התרשמות סובייקטיבית של השוטר כגון: ריח אלכוהול מהפה , הופעה, התנהגות, תגובה לא לעניין, מסוגלות להבין הוראות וכן דיבור לא טבעי, וכן יש בה התרשמות אובייקטיבית על ידי מבחנים שהם במהותם נוירולוגיים כגון: עמידה, הליכה על קו, הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות.
3. יוער כי הנאשם נכשל בכל מבחני הביצוע שבמהותם הינם מבחנים נוירולוגיים כגון: עמידה, הליכה על קו, הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות. השוטרת ציינה את תגובותיו של הנאשם במהלך כל הבדיקה שיש בהן להוות חיזוק לראיות התומכות בחשד הסביר.
4. בית המשפט העליון התייחס לשאלת החשד הסביר בהתקיים המאפיינים שמניתי לעיל וקבע כי "סבורני כי די היה באבחנת השוטר כי עיניו של המבקש אדומות ומבריקות ובהתנהגות המבקש ותשובותיו לשאלות השוטר בדבר שימוש בסמים, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, כדי להצביע על חשד סביר המצדיק את דרישת השוטר לביצוע בדיקת שתן לגילוי סם. נסיבות אלה, לצד הראיות הנוספות, ובכללן סירוב המבקש ליתן את הדגימה וכישלונו בבדיקת המאפיינים (אף אם אכן התרחשה לאחר דרישת בדיקת השתן כטענת הסניגורית) – מתגבשת לכדי תשתית ראייתית לכאורה" (בשפ 3081/11 קובי טגיזאניאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.05.11)).
5. לכך יש להוסיף כי השוטרת לא נחקרה בנוגע לדברים שנרשמו על ידה ואף לא בנוגע להתרשמותה הכללית ויש הניח כי דבריה לא נסתרו. בנוסף, השוטרת העידה לגבי ההסבר שניתן לנאשם ביחס למשמעות הסירוב והיא ציינה כי הפירוט המצוין בנסיבות המקרה תואם את ההסבר שנמסר לנאשם במקום. על כן יש להניח כי השוטרת הסבירה לנאשם את משמעות הסירוב.
6. למעלה מהצורך אציין כי אין נפקא מינא שהשוטרת לא ראתה את הנאשם נוהג ברכב וכי היא התבססה על דברי השוטר שראה את פעולת הנהיגה על מנת לייחס לנאשם עבירת הנהיגה תחת השפעת סמים. די בכך שהיא נקראה למקום והמשיכה את הטיפול מן השלב שבו הנאשם נמסר לה על ידי השוטר שצפה בנאשם נוהג ברכב כדי שניתן יהיה ליחס לו עבירת הנהיגה בשכרות. הדברים אמורים כאשר למעשה הנאשם הודה כאמור בנהיגתו ברכב בזמן ובמקום הנטענים. בנסיבות אלה, די בהתנהגות הנאשם במהלך כל הטיפול ובתוצאותיה של בדיקת המאפיינים ביחד עם בדיקת הנשיפון שהייתה תקינה כדי לעורר ולו חשד סביר, המצדיק את דרישת השוטרת לבצע בדיקת שתן.

הימנעות הנאשם מלהעיד

1. הנאשם ביקש לנצל את זכותו לפי סעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 ולא העיד במהלך משפטו. זכות זו משמעה שאין כופים על נאשם להתגונן באופן פוזיטיבי נגד האישומים המיוחסים לו, ועל כן הוא אינו מחויב להעיד במהלך משפטו או להשיב לשאלות שנשאל במסגרתה של חקירה המתנהלת נגדו, כאשר התשובות לשאלות אלה עלולות להפלילו (ראו רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון, פ"ד נח(1) 748, 756-757; רע"א 5381/91 חוגלה שיווק (1982) בע"מ נ' אריאל, פ"ד מו(3) 378, 381).
2. לאמור, הנאשם חופשי להחליט אם למסור את עדותו או לשתוק. אין כופים על נאשם להעיד. נקבע בפסיקה כי "הנאשם השותק – להבדיל מן העד השותק – פועל במסגרת הדין; אולם, לבית המשפט נתונה הרשות לפרש התנהגותו לפי התרשמותו והבנתו" (ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177, 203)
3. אולם בענייננו, תמוהה בעיני מדוע הנאשם בחר שלא להעיד. הנאשם גם לא נתן הסבר להתנהגותו העליזה ודיבורו האיטי ולא פצה פיו באופן שיכול להוכיח כי אולי זוהי התנהגותו וכך הוא סגנון דיבורו. משלא עשה כן כאמור, יש לראות בשתיקתו של הנאשם חיזוק לראיות המאשימה.

לסיכום

1. לאור כל האמור לעיל, היות וקבעתי שעיכוב הנאשם היה כדין ובהינתן כי התקיים חשד סביר כי הנאשם שיכור, הרי סירובו למסור דגימת שתן היה סירוב שלא כדין ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום קרי נהיגה בשכרות בכך שסירב למסור דגימת שתן על פי דרישת שוטר.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ו, 01 מרץ 2016, במעמד הנוכחים