הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה.

מתחם הענישה ביחס לעבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה, בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושורוב נגד מדינת ישראל:

"לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה"

המדינה עתרה בפרשה זו לענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל וזאת לא בשל נסיבות האירוע אשר אינו כולל נהיגה פוחזת או התנהגות מסכנת חיים זולת הנהיגה עצמה ע"י בלתי מורשה.

עמדתה העונשית של המדינה נשענת על עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם אותו מגדירה המדינה כרצדיוויסט.

ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו במיוחד לעובדה כי במהלך התנהלות התיק ריפא הנאשם הפגם נשוא כתב האישום באופן בו כיום הוא אוחז ברישיון נהיגה תקף.

לשיטת ההגנה יש בעובדה זו כדי להצביע על מסלול שיקומי בו בחר הנאשם, מסלול אותו יישם הנאשם הלכה למעשה באופן בו אין הוא עוד יכול לנהוג ברכב בעתיד בעודו בלתי מורשה לנהיגה.

הוסבר על ידי ההגנה כי הנאשם התחתן לאחרונה, עובד בעבודה מסודרת במפעלי ים המלח וזנח לחלוטין את עולם הפשע.

דיון והכרעה –

אין מחלוקת כי המדובר באירוע שלישי בו נוהג הנאשם ברכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה (בזמן ביצוע העבירה).

באירוע הראשון נשפט הנאשם במסגרת תיק פלילי עם עבירת שבל"ר (עבירה מיום 17.8.11) ואילו האירוע השני הוא מיום 28.3.13 עת נהג הנאשם ברכב בפעם השנייה בעודו בלתי מורשה.

הרשעתו השלישית של הנאשם (עבירה מיום 25.12.13) קשורה להתרת נהיגה ואין המדובר בנהיגה על ידי הנאשם עצמו.

על פניו צודקת התביעה בטיעוניה עת הבהירה כי אין המדובר באירוע בודד של נהיגה ולכן כלל אחידות הענישה המאפשר 89 ימי פסילה ביחס לאירוע נהיגה בודד עם חידוש רישיון לאחריו, אינו חל במקרה דנן.

יכולת בית המשפט ליישם פסילה בת 89 יום אינה אפשרית גם נוכח 3 חודשי פסילה מותנית התלויה כנגד הנאשם כתוצאה מגזר הדין בתיק 1924-03-14 (אילת) , פסילה שהיא ברת הפעלה בפרשה זו.

נוכח עברו התעבורתי של הנאשם ועברו הפלילי הכולל נהיגה נוספת אגב ביצוע עבירת שבל"ר, אין מנוס מהפעלת התנאי התלוי כנגדו ואין כל נימוק המצדיק את הארכתו.

נוכח לקיחת האחריות המלאה מצד הנאשם, היעדר התנהגות הכוללת עבירה נלווית לעצם הנהיגה ובמיוחד העובדה כי הוא אוחז כיום ברישיון תקף, אין הצדקה בעיני לעתירת המדינה לרכיב של מאסר בפועל.

רכיב המאסר המותנה בחלקו הנמוך של מתחם הענישה ראוי לנסיבות המתוארות לעיל כאשר החלטה זו תאוזן בתקופת פסילה ראויה של רישיון הנהיגה, בקנס ובפסילה מותנית.

יתכן וכתוצאה מהחלטה זו יאלץ הנאשם לעבור שוב חלק ממבחני הרישוי, אך מצב זה הינו הכרח הנובע מענישתו שהיא פועל יוצא של עברו התעבורתי והפלילי.

מכל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך 1000 ₪ או 3 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 2 חודשים.

רשיון הנהיגה יופקד תוך 120 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה.

ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

ד. הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט השלום לתעבורה באילת ביום 10.4.14 בתיק 1924-03-14 לריצוי באופן מצטבר כך שבסה"כ ירצה הנאשם 5 חודשי פסילה כתוצאה מגזר דין זה.

ה. הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) או 67 בפקודת התעבורה והכל תוך 2 שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.