1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 20.01.15 ברחוב הראל במבשרת ציון.
2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעת בלם עקב בלימת רכב לפניו, כשלפתע הגיח מאחור רכב הנתבע, פגע ברכב התובעת מאחור בעוצמה, והדף אותו אל עבר הרכב שהיה לפניו, אשר נהדף אף הוא על עבר רכב נוסף מקדימה.
3. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת הבחינה בתאונה שהתרחשה לפניה והצליחה לבלום בסמוך לרכב התובעת מבלי לפגוע בו.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת, הנתבעת בעצמה וחברותיה לורן אוחיון, רותם אליהו וגל יונה. בנוסף הוגשו לעיוני צילומי הנזק וההודעות לחברות הביטוח.
5. נהג התובעת העיד כי יצא מרמזור ליד הקניון במבשרת ציון, דעתו הוסחה לרגע וכשהרים את ראשו ראה שרכב לפניו בלם. לטענת נהג התובעת, בלם גם הוא, והרכב שמאחוריו פגע בו כשהיה בתהליך בלימה, וביחד הם פגעו ברכב שהיה מלפניו. נהג התובעת תיאר כי יצא מהרכב וניגש לראות את הרכב בו פגע וראה שהבנות יצאו מהרכב ובדקו את רכבו מאחור ולפתע נכנסו לרכב ונסעו. נהג התובעת גרס כי ביקש מהנהג לרשום ולזכור את מספר הרכב שלהן וכי עדכן את קצין הרכב של החברה שלו שהנחה אותו להגיש תלונה במשטרה. בחקירתו הנגדית שלל נהג התובעת את האפשרות שהרכב מאחוריו "דחף" את כל כלי הרכב עד הראשון.
6. הנתבעת העידה כי הגיעה למבשרת וכבר הייתה תאונה, נהג התובעת עמד מחוץ לרכב והחליף פרטים עם נהגת הרכב בו פגע, והיא הגיעה, לא הספיקה לבלום עד הסוף ופגעה ברכבו קלות. לטענת הנתבעת יצאה רכבה עם כל מי שהיה עמה, שאלה את נהג התובעת מה קרה והוא השיב לה שעשה תאונה, הכול בסדר ושתיסע לשלום. עוד טענה הנתבעת כי לא הבחינה שנגרם לרכב התובעת נזק במוקד האחורי וגם לרכבה לא נגרם נזק.
7. הגב' לורן אוחיון חזרה על גרסת הנתבעת, והעידה כי ישבה ברכב הנתבעת בזמן התאונה, במושב האחורי בצד ימין. לטענתה הייתה תאונה, הנהג היה בחוץ עם דלת פתוחה, והן הגיעו מפנייה, לא הספיקו לבלום ופגעו ברכב קלות. בחקירתה הנגדית העריכה הגב' אוחיון כי מהירות נסיעתן הייתה כ- 50-40 קמ"ש.
8. הגב' רותם אליהו העידה כי ישבה ברכב הנתבעת במושב האחורי בצד שמאל, ראתה את התאונה אשר התרחשה לאחר פנייה של רמזור ויש שיחים שקצת מסתירים. לטענתה הייתה לפניהן תאונת "שרשרת" והן לא הצליחו לבלום עד הסוף ופגעו קלות ברכב התובעת. גם הגב' אליהו העריכה שמהירות נסיעתן הייתה כ- 50-40 קמ"ש.
9. הגב' גל יונה, העידה כי ישבה ליד נהגת הנתבעת. הגב' יונה חזרה על הגרסה כי ראו שהתרחשה תאונה, נהג התובעת עמד בחוץ והן בלמו ופגעו ברכבו קלות.
10. לאחר ששמעתי את העדויות, סבורני כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, מהטעמים שיפורטו להלן:

הנתבעת והעדות מטעמה העידו כולן כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור ולפיכך כבר בשלב זה ניתן לומר כי הנתבעת נושאת באחריות לנזקי רכב התובעת במוקד האחורי.

השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם הנתבעת נושאת באחריות גם לנזק במוקד הקדמי.

מבחינת עדות נהג התובעת עולה כי בעדותו הראשית העיד כי רכב הנתבעת פגע ברכבו כשהוא בתהליך של עצירה וביחד עם פגעו ברכב שבלם לפניו. גרסה זו אינה תואמת את הדיווח שמסר לחברת הביטוח, שם ציין כי כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת פגע ברכב שלפניו והרכב שלפניו פגע ברכב מקדימה. מעבר לכך, כשנשאל בחקירתו הנגדית האם הפגיעה מאחור גרמה להדיפת כל כלי הרכב קדימה שלל זאת נהג התובעת בהגינות.

באשר לעדות הנתבעת כי פגעה ברכב התובעת לאחר שכבר אירעה תאונה, אני סבורה כי קיימת אי התאמה בין עדות הנתבעת לעדות שלוש העדות מטעמה. הנתבעת העידה בחקירתה הנגדית כי נכנסה לצומת במהירות של כ- 20 קמ"ש, הספיקה לעצור אולם פגעה ברכב הנתבע. מעדות חברותיה עולה כי נסעה במהירות גבוהה יותר של כ- 50 – 40 קמ"ש, מהירות אשר יכולה להסביר מדוע לא הצליחה למנוע פגיעה ברכב התובעת.

הנתבעת ושלוש העדות מטעמה העידו כולן כי התאונה בין רכב התובעת לרכב שלפניו כבר התרחשה לפני שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת וכי נהג התובעת כבר היה מחוץ לרכב.

לא מצאתי בעדות הנתבעת ובעדות הגב' אוחיון והגב' אליהו, הסבר מניח את הדעת מדוע במהירות נסיעה נמוכה, לאחר שכבר הבחינו בקיומה של תאונה ושנהג התובעת כבר היה מחוץ לרכב, לא הספיקה הנתבעת לבלום באופן שימנע התאונה.

הסבר לכך יכול להתקבל מעדות הגב' יונה ממנה התברר כי מיקום התאונה היה לאחר פנייה וכי יש במקום שיחים שמסתירים ואזי הנתבעת לא הבחינה ברכב הנתבעים בולם או עומד.

יחד עם זאת, בחינת גרסאות הצדדים אל מול נזקי רכב התובעת כפי שהם עולים מחוות דעת השמאי, מלמדת כי הנזק במועד האחורי קטן בצורה משמעותית מהנזק במוקד הקדמי גם בהתבוננות על רכיבי העבודה בלבד. הפער המשמעותי בין הנזקים מתיישב עם גרסה לפיה הפגיעה במוקד האחורי הייתה בעוצמה נמוכה יותר מהפגיעה במוקד הקדמי ומתיישבת עם גרסת הנתבעת.

בנסיבות אלה האפשרות המתקבלת על הדעת לאור גרסאות הצדדים והתרשמותי מהראיות היא כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת כזה היה במהלך בלימה. אולם לאור עדות נהג התובעת כי תשומת לבו הוסחה טרם התאונה ביחד עם הפער הגדול בנזקים במוקדים השונים, נראה כי עוצמת הפגיעה של רכב התובעת ברכב שלפניו הייתה גדולה מהעוצמה שנפגע מרכב הנתבעת. משכך ולאור עדות נהג התובעת כי לא היה בפגיעה מאחור כדי להדוף את כל כלי הרכב קדימה, הסבירות היא כי ככל שרכב התובעת נהדף קדימה על ידי רכב הנתבעת, לא היה בכך כדי להחמיר את נזקו באופן משמעותי אם בכלל.

1. סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ככל שהיא נוגעת למוקד האחורי. באשר למוקד הקדמי, משלא הוכח בפני כי רכב הנתבעת הדף את כל כלי הרכב קדימה, ולא הוכחה אף מידת ההחמרה הנובעת מהדיפת רכב התובעת בלבד קדימה, התביעה בנוגע למוקד הקדמי נדחית.
2. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הנזק במוקד האחורי (בצירוף 1/3 מע"מ) בסך של 1,580 ₪, ירידת ערך בשיעור של 1% בסך של 715 ₪ ו-1/3 משכ"ט השמאי בסך של 657 ₪, ובסה"כ סך של 2,952 בצירוף הפרשי הצמדה מיום 27.1.15 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית המשפט בסך 832 ש"ח, שכר העדה כפי שנפסק בדיון בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,700 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.